בפילהרמונית במוצ"ש האחרון
"הערת שוליים" של הבמאי יוסף סידר היה סרט חכם ונהדר מכל הבחינות. את המוסיקה לסרט כתב עמית פוזננסקי [יליד 1974]. 8 הדקות של יצירתו "הערת שוליים, סואיטה לתזמורת" שפתחו את הקונצרט, עם התזמורת בהרכב מלא, נשמעו לאוזניי כמו 8 דקות של ניסוי כלים.
לא התפעלתי מהפסנתרנית הפורטוגזית מריה ז'וֹאַאוֹ פִּירֵז' בת ה-73, שניגנה את הקונצ'רטו מס' 3 בדו מינור לפסנתר ולתזמורת, אופ' 37, של לודוויג ואן בטהובן (1770-1827), בניצוחו של בן-גילי, זובין מהטה. [חבר מהשנתון שלנו, המלך חוסיין, כבר לא בחיים]. נגינתה של פירז' מושלמת מבחינה טכנית וממש וירטואוזית, אבל לדעתי חסרת רגש ואפילו קצת משעממת, וכך גם נשמעה התזמורת ביצירה הפופולארית הזו. ההדרן הארוך שנתנה היה יותר מוצלח ומרגש מנגינתה בקונצ'רטו עצמו.
הפתעת הערב היתה, לפחות באוזניי, היצירה "חיי גיבור" אופ' 40 מאת ריכרד שטראוס (1864-1949). היו אלה כ-50 דקות מהממות, מסעירות וממש מהפנטות של התזמורת במלוא הרכבה. יצירה מדהימה. ביצוע נפלא וסוחף, ומהטה עמד וניצח על הכול ללא תווים! ממש פלא.
והפלא העוד יותר גדול היו קטעי הסולו לכינור הממושכים והמושכים את הלב, שאותם ניגן הכנר הראשון הצעיר דוד רדזניסקי. הקהל גמל לו במחיאות כפיים ממושכות כאשר יצא לקדמת הבמה בתום הקונצרט. הוא כנר באיכות של סולן בינלאומי ויש לקוות שעוד נשמע רבות עליו וממנו.
על תפקיד הכינור ביצירה נכתב בתוכנייה: "לפתע נשמעת נעימת סולו מתוקה לכינור, המציגה את החטיבה השלישית של היצירה, 'בת זוגו של הגיבור', אהובתו, המתוארת באריכות ובשליטה רבה בידי הכינור. ... הדרישות שמציב תפקיד סולו זה בפני הנגן הראשי לעיתים קרובות תובעניות יותר מאשר בקונצ'רטו לכינור: אקורדים (צלילים אחדים המנוגנים בו בזמן), ארפג'ים המזכירים פיגורציות של נבל (ודומים, לעיתים, לקטעים מתוך קפריס של פגניני), נעימות אחדות בעת-ובעונה אחת – המלחין מנצל את מלוא האפשרויות הגלומות בטכניקת הנגינה בכינור."
אהוד בן עזר