צי המטוסים של "אוזבקיסטן איירוויס" הוא חדיש משל אל על. האירוח עולה בטיבו על החברה הישראלית. עובדה זו בתוספת המחיר הזול מביאה לכך שישראלים רבים טסים דרכם ליעדים במזרח הרחוק. אנחנו טסים לטשקנט.
אוזבקיסטן שוכנת על דרך המשי ההיסטורית, ציר המסחר מסין לאירופה. מיקומה הביא מנהיגים גדולים כמו אלכסנדר הגדול, ג'ינג'יס חאן, טמרליין (טימור לנג – טימור הצולע) הנחשב לאבי האומה האוזבקית.
הפלישות החוזרות ונשנות לאוזבקיסטן שינו את פניה של התרבות האוזבקית. כיום אפשר למצוא במדינה מאפיינים פרסיים, ערביים, מונגוליים, מוסלמיים ורוסיים.
במדינה מעל 26 מיליון אנשים אוזבקים, רוסים, טג'יקים, קזחים, קרקלפקים, וטטרים. מבחינה דתית, 88% מהאוכלוסייה הם מוסלמים (רובם סונים), 9% נוספים הם נוצרים אורתודוקסים (בעיקר הרוסים והאוקראינים).

כי שקט אינו רפש
עברנו במדינה הענקית הזו בין אין ספור מסגדים, מדרסות, ומוסדות דתיים אחרים ולא שמענו אפילו פעם אחת קריאה של מואזין. זה אסור על פי החוק.
השליט הכל-יכול, אסלאם קרימוב, דואג לכך. כי הרעש פוגע רק במוסלמים, ואין שם יהודים לפגוע בהם.

טשקנט – עיר האבן והלחם
לפני הנחיתה בטשקנט מקבלים טופס למכס שם צריכים להצהיר על כל סכומי הכסף שיש ברשות הנכנס למדינה ויש להראות את הטופס ביציאה ממנה עם פירוט מדוייק על הכסף שהוצאת מהמדינה. אגב סכומי השטרות כל כך גדולים שאין במדינה מטבעות. רק שטרות.
לאחר בדיקת הדרכונים עומדים בתור למכס עם הטופס הנ"ל.
נוסעים למלון שם מחליפים לכסף אוזבקי "סום", ומקבלים טופס החלפה שיש לשמור.
טַשְׁקֵנְט באוזבקית (שפה תורכית): Toshkent; (תרגום מילולי "עיר האבן") נהרסה בשנת 1966 בעקבות רעש אדמה בעוצמה 7.5 בסולם ריכטר. בעקבות האסון השקיע הממשל הסובייטי מאמצים רבים בשיקום העיר, בעזרת מיטב האדריכלים. טשקנט שוקמה והפכה לאחת הערים המפוארות ביותר בגוש הסובייטי. בברית המועצות לשעבר היתה טשקנט העיר הרביעית בגודלה לאחר סנט-פטרבורג, קייב ומוסקבה.
'טשקנט נודעה גם בשם "עיר הלחם", שם של רומן רוסי מאת הסופר אלכסנדר סרגייביץ נבארוב (1923-1886), עברית: אברהם שלונסקי. ההוצאה: מצפה. שנת ההוצאה: 1932. וגם כי יהודים רבים נמלטו לשם לשבור שבר בעת מלחמת העולם השנייה.
כיום מונה העיר כ-3 מיליון נפש.

מהכרמלית למטרו
בעוד שבארצנו המתקדמת טרם נבנתה רכבת תחתית מאז הכרמלית בחיפה, מערכת הרכבת התחתית בטשקנט פועלת היטב. אמנם התחנות אינן מפוארות כמו אלו במוסקבה, אבל הן יפות דיין.
בתחנת הקוסמונאוטים, שם מונצחים כל הקוסמונאוטים הסובייטיים החל מגאגרין (חבל רק שלייקה אינה מונצחת), אני עוצר ומצלם. מיד בא שוטר ודורש למחוק את הצילום בעצמו. הוא אישית מוחק. (אל דאגה נשארו תמונות). "התחתית," הוא אומר, "היא מקום אסטרטגי ואסור לצלם אותו."
ואם כבר הזכרנו צילום. בכל אתר תיירות יש לשלם עבור הזכות לצלם, ויש לקבל אישור על כך.

הקוראן העתיק בעולם
האזור הקדוש של טשקנט נמצא מסביב למדרסה (בערבית מדרשה) ברקה חאן. זוהי מדרסה שנבנתה במאה ה-16 על ידי שליט טשקנט וכיום היא מקום מושב המופתי של אוזבקיסטן. זהו מקום מושב המועצה המוסלמית העליונה של מרכז אסיה.
המופתי הגדול של המועצה אחראי בדרגתו להגמון של אוזבקיסטן, קירגיסטן, טג'יקיסטן וטורקמניסטן גם יחד.
באוזבקיסטן שלפני העצמאות היו 425 איש שהוכשרו במדרסות דתיות, כיום יש כבר מעל 5000. לפני העצמאות היו 80 מסגדים, כיום יש כבר מעל 2000. מעל 5000 איש יוצאים כל שנה לחג'. התפקיד של המדרסות והמוסדות הדתיים, כפי שמכוון על ידי המועצה העליונה ועל ידי הנשיא, הוא לפרש את האסלאם ברוח מתונה, ולהאיר את עבודתם של הקדושים המרכז-אסיאתיים שהם ברובם סופים.
יש לציין שבשום מקום לא נתקלנו בהתייחסות שלילית לישראל. להיפך.
אנחנו נכנסים למבנה חדש, מסגד שהוא מוזיאון כתבי יד, בו נמצא הקוראן של עותמאן – הקוראן העתיק בעולם.
אחרי מותו של מוחמד אסף זייד איבן תאבית, המזכיר של מוחמד, את קטעי הקוראן וערך אותם. ב-651 בימיו של החליף עותמאן הם נערכו סופית ונתקדשו.
שישה עותקים נשלחו לכל רחבי האימפריה, שלושה נעלמו, אחד היה בידי זייד שלימד את הקוראן במכה, ואחד בידי החליף עותמאן עצמו שנרצח בקוראו אותו, וכתמי דמו מופיעים על הדפים.
קוראן עותמאן נכתב על עור צבי באותיות גדולות, נשמר בבגדד ונלקח על ידי תימור לנג לסמרקנד, שם נשמר במדרסת נדיר דיוואן בגי עד למאה ה-19.
ב-1868 נלקח הקוראן לסנט פיטסבורג ועם התפוררות האימפריה הוחזר לאוזבקיסטן ושוכן במוזיאון בטשקנט.
לפי חלק מהמקורות, כגון ההיסטוריון אבן אסחאק, היה זייד איבן תאבת (611-665) יהודי מלומד שנאלץ להתאסלם בכפייה.
מוחמד, שלפי המסורת המוסלמית לא ידע קרוא וכתוב, פנה אל אבן תאבת והכריח אותו לכתוב עבורו את הקוראן. אבן תאבת היהודי סירב, אולם לאחר שלושה ימים בהם שהה בבור ללא מים ואוכל הבין שלא נותרה לו ברירה והוא הסכים.
הוא התאסלם נגד רצונו כדי להציל את חייו, וזכה לכבוד גדול בעיני המוסלמים שכינוהו בתואר "סאחב ג'ליל" חבר נעלה. עם זאת, מוחמד הורה להשמיד בפועל את כל השבט היהודי אליו השתייך אבן תאבת.
יש חוקרים הסבורים כי פסוקים בקוראן המשבחים את עם ישראל כעם הנבחר נכתבו הודות לכתיבתו של אבן תאבת. בכך רצה להנציח את עליונותו של עם ישראל על פני המוסלמים. יתירה מזו, הוא כתב ראשי תיבות בקוראן שמפרשי הקוראן לא הצליחו לפענחו עד היום, המדובר באותיות "א.ל.מ", אולם יש הסבורים שראשי תיבות של אותיות אלו הם "אין לו ממש".
לאחר מות מוחמד, האיץ החליף אבו בכר באיבן תאבת לקבוע טקסט אחיד לקוראן בכל רחבי האימפריה. הוא שיכנע גם את החליף עומר. איבן תאבת אסף את כל הטקסטים המפוזרים וקבע נוסח אחיד שהפיץ ברחבי האימפריה של החליף. עומר אבן אל-ח'טאב פעם התייחס לכתיבתו של אבן תאבת ואמר למוסלמים: "הו אנשים, מי שרוצה לשאול על הקוראן, חייב ללכת אל זייד איבן ת'אבת."
הקוראן העתיק כתוב באותיות ענקיות.
לידו בחדר תצוגה יש תרגומים של הקוראן לכל השפות בעולם. בין השאר תרגומים לעברית של יוסף ריבלין ואהרון בן שמש. התרגום של אורי רובין לא נמצא.

סטלין אבינו הלוואי והיינו יתומים
בפארק נפלא ליד נהר זורם אנחנו מבקרים במרכז הנצחה לקרבנות הסובייטים, ולפשעי סטלין. זוגות רבים מצטלמים לפני החתונה.
בעצם אם חושבים על כך כל האומה האוזבקית ומדינת אוזבקיסטן היא יציר כפיו של סטלין. לפניו לא היתה אומה אוזבקית אלא עמים שונים עם שפות שונות. סטלין היה זה שהתווה את גבולותיה. אבינו סטלין, שמש העמים.

סמרקנד
הרכבת מטשקנט לסמרקנד היא רכבת חשמלית חדישה, מהירה ומודרנית. הלוואי עלינו.
הכרטיס כולל כוס תה ועוגיות.
מהחלון מתגלה נוף חקלאי. הרבה שדות כותנה שכולה נקטפת בידיים. אין קטפות.
סמרקנד אחת הערים הגדולות על דרך המשי עברה שליטים רבים ועמים רבים. אך כל אלו נמחו ע"י ג'ינג'יס חאן ב- 1220.
ב-1370 החליט טימור (בתורכית ברזל כמו סטלין) לנג (הצולע) יליד שאהריסבאד (העיר הירוקה), כשמונים ק"מ דרומית לסמרקנד, להעביר את בירתו לסמרקנד והיא נהפכה לבירת אימפריה אדירה.
נכדו של טימור, אולוג בק, הפך אותה למרכז אינטלקטואלי.
השושלת המוגולית בהודו התייחסה אל טימור לנג, באבור מייסד השושלת המוגולית היה נכד נינו של טימור.
סמרקנד (באוזבקית: Samarqand) היא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטן. כ-600,000 תושבים, מרביתם אוזבקים.

יחי הכיבוש
אנחנו מבקרים במצפה הכוכבים של אולוג בג, נכדו של טימור, מלומד יוצא דופן, מדען ואסטרונום, המשיך את מפעלו המפואר של סבו, והנציח את גדולתה של העיר.
האיש ששלט בעיר יותר מ-40 שנה לא היה ידוע במערב עד שקטלוג הכוכבים שלו התפרסם ב-1648: אולוג בג ידע לקבוע בדיוק מרבי את מיקום השמש, הירח ועוד יותר מאלף כוכבים שונים. באוקטובר 1449 הוא נרצח על ידי קנאים דתיים.
מה שנותר ממצפה הכוכבים שלו הוא חלק מסקסטנט, קשת מרשימה שאורכה היה 63 מטר, המעוטרת בסימני הזודיאק. החישובים שביצע השליט, שנעשו באמצעות מסלול מתכת שהיה צמוד לקשת, מפתיעים בדיוקם, במיוחד כשזוכרים שהוא לא השתמש באף מכשיר אופטי.
המבנה הסמוך הוא מעין מוזיאון קטן, המוקדש לאותם דמויות מזהירות כמו אולוג בג ואיבן סינא, הפילוסוף והרופא, ועוד מוסלמים דגולים אחרים ששמו לעצמם למטרה לקדם מחשבה, פילוסופיה, מדע ורפואה למען האדם.
במוזיאון ליד מצפה הכוכבים מפה גדולה המפארת את כיבושי טימור. אימפריה ענקית מסין ועד יוון, כולל ארץ ישראל. גאווה לאומית אבל לא נכונה. ארץ ישראל לא היתה תחת שלטונו.
אבל למה לא להתפאר בקצת כיבושים? רק היהודים מתביישים בכיבוש ואולי בגלל שהם מגלים חוסר יכולת משווע לכבוש. כמה עלובים היהודים לעומת כיבושי טימור, או כיבושי הערבים שכבשו 13 מיליון קמ"ר. היהודים לא מסוגלים לכבוש אפילו 5000 קמ"ר. אז מה הפלא שהם מתביישים.

למי למי יש יותר גדול – ביבי חאנים המסגד הגדול ביתר
טימור, הידוע גם כטימורלאן "הצולע", אחד הכובשים המזהירים והאכזריים בהיסטוריה, שכבש את דלהי ואת בגדד ועמד גם על שעריהן של מוסקבה ואיסטנבול.
טימור, שנקרא בזמנו "מרעיד העולם", היה אחרון הכובשים של הזמן העתיק ואולי המפחיד והנורא מכולם. במהלך כיבושיו מעולם לא ריחם גם על המוסלמים בני דתו, וטבח בהם באותה אדיקות שבה השמיד נוצרים והינדואים.
בבגדד השאיר תל של 90 אלף גולגולות. כשחצה את הרי הינדו כוש בדרך להודו, קפאו למוות 20 אלף מלוחמיו, וכשעזב את הודו לקח עמו עשרת אלפים סוסים ופרדות ואת מיטב אוצרות המדינה, כשהוא מותיר מאחוריו חמישה מיליון מתים. מצד שני, תמיד דאג להביא עמו את טובי הבונים והאומנים, כמו גם מלומדים ומוזיקאים על ספריהם וכליהם, ובכך "ייבא" גם את מיטב התרבות ההודית, המונגולית והפרסית
מסגד ביבי חאנים שבנה היה אמור להיות המסגד הגדול בעולם.
המסגד נקרא על שם אשתו הסינית של טימור, הבנייה נמשכה חמש שנים, ועשרות אלפי שבויים עמלו על סיתות אבני השיש, שריפת אלפי הרעפים ובניית המינרטים הענקיים ומאות הכיפות.
כששב ממסע הכיבוש, החליט טימור שהמבנה אינו לטעמו, הרס אותו ותלה את הארכיטקטים, למעט הפרסי, שבגד עם אשתו של טימור ושקפץ עוד לפני כן מאחד המינרטים.
המסגד נבנה מחדש, אך החל לקרוס עוד לפני מותו של העריץ. למרות החורבות, העזובה והקירות העירומים, ותחילת השיפוץ, המבנה עדיין מרשים.
אפרופו ביבי חאנים, מעניין מה ינציח את זכרו של ביבי נתניהו.

הרגיסטן – המתחם היפה בעולם
לב העיר העתיקה היה הרג'יסטאן, שפירושו המשטח שעליו היו בוזקים חול, לספוג את דם ההוצאות להורג הציבוריות. (ברומאית אָרֶנָה).
הרג'יסטאן היה הבזאר המרכזי, ובו נפגשו דרכי השיירות, שש במספר, שהובילו משערי העיר. היום, מה שהיה פעם מרכז העולם, ריק, למעט תיירים מזדמנים וחנויות המזכרות בחצרותיו.
הרג'יסטאן מוקף משלושת צדדיו במבנים מרשימים, האוניברסיטאות של אז: המדרסה של אולוג בג, המדרסה של שאר-דור והטילה קארי. אפשר להתרשם מהשלמות שהמבנים יוצרים במרחב, ומהתיחום שיוצרים המינרטים, שנועדו לא בשביל המואזינים, אלא כדי להחזיק את השמים. צורות גיאומטריות, משחקים של אור וצל, ובעיקר צבעים – כחול של ענבים כהים, טורקיז, צהוב של שעווה – מעטרים אותם
מתחת לכניסה למדרסה של אולוג בג, העתיק מבין המדרסות, מוצבים פאנלים של קרמיקה המזכירים מרחוק שטיחים מורכבים. הקמרון המרכזי משובץ כולו בכוכבי השמים, עדות לסקרנותו של אולוג בג האסטרונום, נכדו של טימור.
מעל הכניסה למדרסת שאר-דור מן המאה ה-17, פרי חזונו של יאלנגטוש, מושל העיר, תבליט ובו שני אריות דמיוניים רודפים אחרי צבאים בשדה של פרחים, שבירה של החוק המוסלמי הקפוא האוסר לתאר דברים חיים. האריות מעט עירומים, מזכירים נמרים, אולי בניסיון לא לעשות אותם מושלמים, שכן "רק אללה הוא מושלם".
בלילה מתחם הרגיסטאן על כל המגדלים והכיפות מואר. וזהו לעניות דעתי המתחם היפה ביותר בעולם. המראה המרהיב ביותר שראיתי מעודי. עולה בלי ספק על טאג' מאהל באגרה.
בייחוד בלילה הוא כמו אגדה. דומה לציור הארמון בספר אלאדין ומנורת הקסמים שהיה לי בילדות.

שהאי זינדה – השאה החי – קבר הבן דוד וקברים אחרים
האזור העתיק והקדוש של סמרקנד, מתחם קברים המרוכז סביב קברו של קוסאם איבן עבאס בן הדוד של מוחמד. בשאר הקברים קבורים בני משפחתו של טימור ומקורבים אליו.
בתקופת הפשיטות של הערבים (הכיבוש הערבי) הגיע לסמרקנד קוסם איבן עבאס, בן הדוד של מוחמד. איבן עבאס, מכונה שאני זינדה שפירושו המלך החי, כיון שלפי המסורת הוא קטף את ראשו מעל גופו וירד אל המערה שבה הוא חי עד היום. הרבה נשים התפעלו מחוכמתו של קוסם איבן עבאס שהבין שהראש אינו החלק החזק אצל הגבר וביקשו להיקבר על ידו.
גם נכבדי העיר ביקשו להיקבר לידו וכך הפך קברו למקום קדוש. רחוב מרוצף מקשר בין הקברים, שחלקם מאד מפוארים. בקצה הגבעה נמצא בית הקברות המוסלמי של היום ורק גדר אבן מפרידה בינו לבין בית הקברות היהודי.
את המתחם בנה עבדול עזיז חאן, הבן של אולוג בק, והנכד של שאה רוח והנין של טימור לנג. כאן נקברו בני השושלת הטימורית.
האתר שימש בתקופה הסובייטית אתר עלייה לרגל במקום למכה ועדיין ממשיכים לעלות אליו לרגל.
אנחנו פוגשים חבורת נשים שמספרות בגאווה שחזרו ממכה ובאו לכאן. מאיפה אתם? ישראיל? טוב. הן חשבו ישראיל היא גם מדינה מוסלמית.

מוזוליאום גור אמיר קללת הקבר
טימור מת ב-1406, בחורף קשה במהלך מסעו לכיבוש סין בראש צבא של רבע מיליון חיילים. הביוגרף הערבי של השליט כתב שהנהרות קפאו ואוזניהם וחוטמיהם של החיילים נשרו. טימור בנה לעצמו קבר בעיר הולדתו שאאחריסבאז, אך לבסוף נקבר במוזוליאום שיועד לבניו ונכדיו. לידו קבור גם אולוגבק.
תימור בנה את הקבר לנכדו האהוב מוחמד סולטאן שמת ב-1404, והשקיע במקום את כל האהבה שיש לסבא לנכדיו. תימור קבור מתחת למצבה מאבן נפריט שחורה ובוהקת. התקרה מצופה ב-2.5 קילוגרם זהב.
האמונה המקומית טוענת כי מי שיפגע או יפריע למנוחת הקבר תבוא עליו רעה גדולה. הרעה הראשונה קרתה לנדיר שאח, השליט הפרסי, שנשא את אבן הנפריט הקשה לפרס, שם היא נשברה לשניים, ומאז רדף אותו מזלו הרע, עד שהחזיר את האבן למקומה.
בפעם השנייה היתה ב-21.6.1941, עת פתח האנתרופולוג הרוסי מיכאל גרסימוב את הקבר על מנת לשחזר את פניהם של טימור ואולג בג. הוא גילה שטימור היה גבוה לתקופתו. גובהו היה 1.70. יום לאחר מכן פלשו הגרמנים לרוסיה (מבצע ברברוסה).

דניאל בגוב האריות או הפלא הגדול של הקבר
דניאל או בשמו הבבלי בלשטצאר אינו מוכר ביהדות כנביא, אלא רק בנצרות כמנבא את בואו של משיחם.
דניאל גם אינו מוזכר בקוראן, אבל מוכר אצל חלק מהמוסלמים כנביא.
גופת הנביא דניאל הובאה מפרס על ידי תימור. ונקברה בסמרקנד. אבל הנה חל נס גדול והגופה שלו מתארכת כל שנה, ולכן כיום הקבר שלו כבר באורך 18 מטר, כשיגיע לגודל מסוים, אומרת המסורת, הוא יקום לתחייה.
אגב מחוץ למתחם הקבר יש מודעה ממשלתית האומרת לא להאמין לכל סיפור, ושנשים וגברים יכולים להיכנס בחופשיות למתחם.

בית קלנטרוב מכלנתריזם לציפיזם או פרסיזם
אנחנו מבקרים בבית הגביר היהודי קלנטרוב המשמש כיום מוזיאון.
קלנטרוב עשה הון עתק מטעם השלטון הרוסי ובנה ארמון מפואר המצויד במיטב השכלולים למשל תנורי חימום הולנדיים.
במוזיאון ההיסטורי יש הרבה פריטי יודאיקה מעברם של יהודי בוכרה. בפנים גם בנויה סוכה.
מאוחר יותר עלו בני המשפחה לארץ וכזיכרון היסטורי השאירו לעולם את המושג "כלנתריזם".
"כָּלַנתֶריזם" הוא מונח גנאי בשיח הפוליטי בישראל, על שמו של רחמים כלנתר, חבר עיריית ירושלים בשנות החמישים. הביטוי מתאר מצב של מעבר של חבר כנסת או חבר מועצת רשות מקומית מסיעה אחת לאחרת תמורת טובת הנאה פוליטית.
כיום לאחר המעבר הסיטוני בין המפלגות ואי כיבוד רצון הבוחר מצידם של ציפורה-בז'ז'ביץ-לבני-שפיצר, ושמעון פרסקי-פרס, היה מן הראוי להחליף את המושג "כלנתריזם" במושג "ציפיזם" או פרסיזם".

אימם אל-בוכרי
יש להרוג את היהודים המסתתרים מאחורי העצים והאבנים.
ליד סמרקנד נמצא מתחם הקבר של אימאם אלבוכרי, אחד המלומדים החשובים ביותר באסלאם ומי שנחשב לאוסף המסורה (חד'ית) החשוב ביותר בעולם המוסלמי. זו התורה שבעל פה, שעל בסיסה נקבעה ההלכה. הוא חי בשנים 810-860. צאצא למשפחה מקומית, לא ערבית. סבו עבר לאסלאם.
אל בוכרי (שמו המלא: אבו עבדאללה מוחמד אבן אסמעיל אלבוכרי) חי כ-200 שנה לאחר מוחמד, שמת בשנת 630. משימת חייו הייתה לאסוף ולארגן את הסיפורים השונים על חייו – החד'ית. לשם כך הוא נדד בכל רחבי העולם, אסף את הסיפורים, סינן אותם והעלה אותם על כתב במיספר ספרים, כשהמפורסם ביניהם הוא "האוסף הטהור". בספר זה יש אוסף של יותר מ-7000 חדיתים שנחשבים לאמינים ומהווים את הבסיס להלכה המוסלמית. ספר זה הוא החשוב ביותר באסלאם לאחר הקוראן.
בעיר עצמה יש מרכז דתי על שמו.
אחד הח'דיתים המפורסמים שלו עוסק בדברי מוחמד: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו חוץ מעץ הערקד שהוא חבר של היהודים").
המופתי של תנועת הפת"ח מוחמד חוסיין, (מינוי אישי של אבא של מאזן) קורא לממש את דברי מוחמד, ולהשמיד את היהודים הקופים והחזירים:
 http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
אם הציניקנים "מבינים" את אדולף מאר, יוצר מושג "האנטישמיות", בכך שהיה גרוש משלוש נשים יהודיות. כאן זו אנטישמיות טהורה.
(לקוראי העיתון אני מזכיר שאנחנו עדיין מחפשים ערבי-מוסלמי שאינו גזען. אם מישהו מכיר כזה אנא הודיעונו).

לשאחריסאבז – קש העתיקה, עיר הולדתו של טימור, הנמצאת על דרך ההרים בין בוכרה לסמרקנד, אנחנו מגיעים בגשם שוטף.
טירת אק סראיי – ארמונו של טימור. מהמבנה המפואר נשאר רק מגדל הכניסה שנקרא "המגדל הלבן", הוא גדול ודומה מאד לזה של ביבי חנום. החזית היתה 40 מטר גובה והמגדלים 65. לאחריה היתה חצר מכוסה שיש באורך של 100 מטר, לאחריה היה אולם קבלת הפנים. על הכניסה כתוב "הסולטאן הוא צל אלוהים על האדמה."
כיום יש כיכר ציבורית גדולה וגנים יפים ליד הטירה.

בבוכרה היפה
בּוּכָרָה (בפרסית: بُخارا, באוזבקית: Buxoro או Бұхара) היא בירת מחוז בוכרה באוזבקיסטן, ואחת הערים הגדולות במדינה זו. פירוש השם הוא ככל הנראה "מנזר".
בוכרה עיר ירוקה יפה ומטופחת. רחובות יפים ונעים לטייל בה.

מאוזוליאום איסמאיל סאמאני
המבנה היחיד בבוכרה מהתקופה הסמינית - –המאה 9, קברו של מייסד השושלת הסאמנית. המאוזוליאום נחשב לאחד מהמבנים המסקרנים והמושלמים בעולם. צורתו קוביה שווה מכל צדדיה שנוטה קצת כלפי המרכז.
הקירות הם בעובי שני מטר ובנויים מלבני בוץ. יש במבנה את המתמטיקה של אל חוריזמי, איבן סינא ואת האלמנטים של זרתוסטרא והסוגודונים.
חוזקו של הבניין איפשר לו לשרוד את השנים ללא שיפוץ חוץ מתיקון הכיפה.

הידד לו לאמיר
הכניסה לארמון המצודה, מקום מושבו של החאן – השליט של חאנת בוכרה, מפחידה. ליד השער חדר העינויים להזהיר את הבאים.
הכניסה למצודה מרשימה והיא מוקפת חומה ומגדלים.
המצודה ממוקמת על חורבות התל העתיק של בוכרה, הערבים בנו כאן מסגד ראשון על חורבות מקדש לזרתוסטרא. הצורה הנוכחית היא מהמאה ה-16 זמן שלטון השושלת של השבנאידים. בזמנו גרו במצודה לבדה כ-3000 איש.

זה המקום להשמיע את השיר הידד לו לאמיר בבוכרה היפה.
נאסר א-דין (בטורקית: נאסרטין הוקה, Nasrettin Hoca; באוזבקית: נסרדין אפנדי, Nasriddin Afandi; בפרסית: ملا نصرالدین) היה אימאם שחי, לפי המסורת, בבוכרה בין השנים 1208-1284. הוא נולד בכפר הורטו והיה פילוסוף, מיסטיקן ומספר סיפורים. דמותו מתערבבת בזאת של ג'וחא בארצות דוברי ערבית, בגלל ההומור בסיפוריו.
במרכז בוכרה, בכיכר יפה עם אגם קטן ומסעדות נמצא פסלו רוכב על חמור.
ארגון אונסק"ו הכריז על שנת 1996-7 כשנת הזיכרון הבינלאומית לנאסר א-דין.
ב-1939 הוציא הסופר הרוסי ליאוניד סולוביוב את הספר חוודג'ה נסר א-דין שמבוסס על אגדות מהמזרח התיכון ובו מוצג נאסר א-דין כאדם פיקח שנלחם בשלטון הרשע של האמיר בבוכרה, ומציל עניים מעושק.
על בסיס עלילת הספר נכתבו הצגה מצליחה והשיר "בבוכרה היפה" של חיים חפר. השיר לקוח מהצגת התיאטרון הקאמרי "תעלולי נאסר א דין" שהועלתה בשנת 1953 בכיכובו של אריק לביא. ביים יוסף מילוא.
בשנת 1965 הועלה המחזמר שוב בתיאטרון העממי של א. דשא (פשנל) בכיכובו של חיים טופול.
בשנות החמישים השתמשו בשיר הזה לתעמולת בחירות ושרו – "אזרחים פיצחו נא ברון, כי אמת וצדק משפטו של בן-גוריון!"
הנה השיר בביצוע היפה של ליאו אלכסנדר אינזלסבכר, הידוע יותר בשמו אריק לביא:
https://www.youtube.com/watch?v=0HV2QWBu2V4

בבוכרה היפה
בעירי ברוכת השמש
חרב המשפט שלופה
חרב המשפט הו
כאן בשערי העיר
האמת תצוף כשמן
תנו הידד לו לאמיר
לאמיר הידד

שני אחים
רבים
אודות
הסיר
האמיר
את ראש שניהם
הסיר
והסיר הוא ה
אסיר של האמיר
הו

אזרחים פצחו נא בשיר
כי אמת וצדק משפטו של האמיר
אזרחים פצחו נא בשיר
כי אמת וצדק משפטו של האמיר

מה קשה לו במעונו
ובחדריו אין נחת
אלף יש בהרמונו
וחייו קשים הו
אך מוכן הוא על עצמו
עוד אלפיים ראש לקחת
כי אוהב הוא את עמו
בעיקר נשים

יום אחד
ערף
את ראש
האב
ואת בת
זקוניו
לקח
אליו
בל תסבול
האומללה
חרפת רעב
הו

אזרחים פצחו נא בשיר
כי אמת וצדק משפטו של האמיר
אזרחים פצחו נא בשיר
כי אמת וצדק משפטו של האמיר

איש היה בארץ עוץ איוב שמו
ואיפה היא ארץ עוץ? ניחשתם נכון. כאן בבוכרה. לפי האגדה הנביא איוב הגיע לעמק וראה בצורת נוראה, הוא היכה באדמה במקלו ומעיין פרץ החוצה. עולי רגל באים לשתות ממימי המעיין. רוב הבניין הוא מהזמן של הקרחנידים – מאה 12, אך הכיפה הענקית הראשונה היא מזמן תימור. כיום המקום משמש מוזיאון לתולדות ההשקייה.

ערב שבת סוכות אצל נינה
היהודים בבוכרה מדברים בשפה הטג'יקית, ניב מסוים של השפה הפרסית.
כבר בתחילת המאה העשרים עלו יהודים לארץ מבוכרה והקימו את השכונה הבוכרית בירושלים. לאחר התפרקות ברית המועצות ועצמאות אוזבקיסטן עלו רבים לארץ וחלקם היגרו לארצות הברית.
אנחנו עושים את קבלת השבת בסוכות בביתה של נינה שדווקא השנה לא בנתה סוכה.
נינה, מורה לעברית, למדה באולפן בארץ, והיתה בארץ כעשר שנים. שתי בנותיה בארץ אבל בעלה לא רוצה לעלות. הבן עלה לארץ, וירד לקנדה. הם גרים בבית ענקי ומתפרנסים מאירוח יהודים.
מעט יהודים נשארו בבוכרה, כמה עשרות. כבר אין את מי ללמד עברית. היא מלמדת עברית נערות אוזבקיות הרוצות לבוא כעובדות זרות לארץ, והממשלה האוזבקית מחייבת אותן ללמוד עברית.

מבוכרה לריקייביק
בבית הכנסת בבוכרה מונצחים כל גדולי קהילת יהודי בוכרה. סוחר התכשיטים מוסיוף שירד ללונדון ובתו דורית שהתחתנה עם נשיא איסלנד, וכמובן לב לבייב שירד לאנגליה.
בקהילה נשארו מתי מעט אבל בית הכנסת זוכה לביקורים פוליטיים רבים המונצחים בתמונות. ממדליין אולברייט המשומדת ועד הילרי קלינטון המועמדת.

אל אל ישראל!
בדרך שואל אותנו מישהו מאין אתם? וכששמע ישראל, סיפר לנו שהג'ודאים הישראלים אורי ששון ושגיא מוקי זכו במדליות זהב באליפות הגראנד פרי שנערכה בטשקנט.
למרות שמדובר במדינה מוסלמית, הדגל הישראלי הונף שם בגאווה לראש התורן לצלילי ההמנון הישראלי כמקובל.

חיווה – מוזיאון במדבר
הדרך לנאת המדבר חיווה ארוכה ומייגעת. שעות של חציית מדבר שממה.
ח'אנות חיווה (באוזבקית: Xiva Xonligi) הייתה מדינה במרכז אסיה, באזור ח'ווארזם, שהתקיימה בשנים 1511-1920. החל משנת 1873 היתה תחת חסות האימפריה הרוסית. שטחי הח'אנות מחולקים עתה בין אוזבקיסטן לבין טורקמניסטן.
העיר חיווה העתיקה שופצה ע"י הסובייטים והיא בעצם מוזיאון פתוח. אין בה תושבים. אבל היא מלאה בחנויות לתיירים. יותר מדי ולכן קצת מאבדת מהאותנטיות שלה. למרות הכול יש בה קסם.

מאלגברה לאלוגריתם
לפני הכניסה אל העיר העתיקה של חיווה, על משטח גבוה, נמצא פסל ברונזה גדול של מוחמד אבן מוסו ((Muhammad Eben Muso) 783-850 , אבו עבדאללה מוחמד אבן מוסא אל חווארזמי.
אל חווארזמי היה יליד חיווה שעבר לבגדד, חי בה כול ימיו ונפטר בה. הוא המיר את דתו, הדת הפרסית העתיקה, הזורואסטרית, והיה למוסלמי.
במחקריו תרם להתפתחות הטריגונומטריה, האסטרונומיה, הגיאוגרפיה והקרטוגרפיה, הביא לפיתוח האלגברה ולהפצת השימוש בסיפרה אפס והספרות המוכרות לנו עד היום, כתב גם חיבור על לוח השנה היהודי, המציא את נוסחת המשוואה הריבועית.
במחקריו האסטרונומיים התעניין באצטרולב ובשעון השמש, וספר האלגברה שלו נלמד עד המאה ה-16 בכול אוניברסיטאות אירופה.
על תרומתו העצומה הזאת לאנושות קראו על שמו את מכתש הירח הנקרא אל חוואריזמי (Al Khwarizmi). והמושג הידוע "אלגוריתם" הוא שיבוש שם מקום הולדתו (אל חווארזמי).

איי איי כמה כואב
אחד האתרים המעניינים בחיווה (מלבד ההרמון עם ארבעת הנשים החוקיות והמוני הפילגשים) הוא קבר פחלואן מחמוד.
פחלואן מחמוד היה משורר, מתאבק וחייט ומושל העיר חיווה לפני 600 שנים. בנעוריו לא התחתן מכיוון שיום אחד, לפני חתונתו, רצה לבקר את כלתו, הוא טיפס על גג ביתה והחדיר את רגלו דרך האשנב, כשהשתלשלה הרגל פנימה חש בחולשה נוראה, ואז אמר לעצמו – אם רק כשרגלי רואה אותה אני חש בחולשה כזו – מה יקרה כשאראה אותה בעיני? ומכיוון שפחד לאבד את כוחותיו נשאר רווק, וגם היא.
הדבר התנקם בו כשהתבגר והוזמן להתאבק נגד מתאבק מפורסם שהציב מולו את בנו, כשמחה על כך אמר לו האב – לי אין כוח להיאבק יותר – בני הוא כוחי עכשיו.
באחד ממסעותיו הגיע להודו והתאבק לפני המלך אכבאר, כשניצח, הציע לו המלך כסף וזהב. פחלואן דחה את המתנה וכשנשאל מה הוא רוצה אמר: עור פרה שבו אוכל להחזיר כמה שיותר מבני ארצי שהם עבדים בממלכתך. המלך חשב שהעור יקיף שישה או עשרה. פחלואן מחמוד קצץ את העור לסרטים והקיף מאות העבדים אותם הוביל בחזרה לבתיהם שבמרכז אסיה.
פחלואן מחמוד לא היה קדוש אלא משורר שאמר כי "קל לצבוע את העננים בדם הלב ולמוסס הרים עקשנים אבל קשה משאול שיחה עם בור החושב כי הוא יודע הכול." אבל קברו משמש אתר עליה לרגל, בחצר המתחם באר שמימיה טובים להפרות עקרות וללדת בנים.
נשים נוהגות לשתות מים מהבאר ולשטוף את פניהן. שלושה ביקורים שווים לחאג' למכה. אנשים השותים מהמים, חלומותיהם יתגשמו, נשים יכנסו להריון ובעלי מום ירפאו.
לקבר מגיעה משפחה. ילד קטן וחמוד בן חמש לבוש בבגדים מסורתיים, מלווה באבא וארבע נשים.
לא בטוח מה הילד החמוד המחייך בביישנות יודע, אבל הוא הולך לעבור ברית בלי הרדמה.
כמה אכזרי זה לא לעשות בגיל שמונה ימים.

זהירות המטבח האוזבקי
לא אסקור את המטבח האוזבקי. אכלתי שם כמה מנות טובות של אושפלאו אבל רק זאת אומר – ההיגיינה איננה הצד החזק שבו.
בכל המסעדות השירותים הם בול פגיעה. ותמיד יש לבדוק היגיינה לפי ניקיון השירותים.
היזהרו מלעשות את הטעות הקריטית שעשה עבדכם ושילם עליה קשות, לאכול ירקות או פירות. איכלו תמיד רק אוכל מבושל.

התרמית במכס
בשדה התעופה בחזרה יש לעבור דרך המכס עם הצהרת המכס שקיבלת במטוס ותעודת החלפת הכסף בבנק או במלון.
הפקידה מסרבת להחליף את הכסף חזרה לדולרים בנימוק שבמלון קיבלנו העתק רכישה אבל לא את המקור. נו לכו תתמודדו עם זה?
לאחר מאמצים רבים מצאנו ישראלי שהיה לו אישור מבנק והוא החליף לנו בחזרה עשרים דולר.

הסרט "פוקסטרוט" כמשל פוליטי (נגד ביבי?)
במכתב העיתי 1284 הביא אדם בשם דוד שיחיה לימים טובים ארוכים, שאיני מכירו, ניתוח "מקצועי" לכאורה של תסריט הסרט. (אני אישית מעולם לא כותב בסגנון זה. כאן אני פשוט מעתיק את סגנונו של האיש המתנאה בכך שהוא איש כבוד השומר על "טוהר מידות").
דוד שיחיה לימים טובים ארוכים לא רק מאשים אותי בחוסר הבנה של הסרט. מסתבר שבנוסף להבנתו בסרטים הוא גם מבין ברפואה, והוא שולח אותי לרופא משפחה בגלל שכתבתי שהקצין הישראלי מעלים הראיות בסרט דומה חיצונית לגרינג. (האם מר "שיחיה לימים טובים ארוכים", אינו יודע שלרופא משפחה שולחים במקרה של שפעת, לרופא עיניים שולחים אדם עם בעיות ראיה, ולפסיכיאטר שולחים אדם עם בעיות פסיכולוגית. מסתבר שזהו טיב ביקורתו של אותו האדם המתנאה בהיותו בעל "טוהר המידות").
אני כמובן מאחל לו שיחיה לימים טובים ארוכים, (כשם שבחר לו), ויהיה בריא אבל אם חלילה יחלה במחלה כלשהי רצוי שילך להשתלמות אצל הרב פיהרר כיצד להתאים מחלה לרופא.
ולגופו של עניין. יוצרי הסרט, כותב שיחיה לימים טובים ארוכים, יודעים "שאין היגיון בתסריט" "אבל עושים זאת בכוונה, כמטפורה למערך הטיוח המשוכלל של הדרגים הגבוהים, שאותם מציג הסרט בכל כיעורו וסכנתו לקיומנו".
"האמירה של הסרט," הוא ממשיך בניתוחו, "מתייחסת למנגנונים אדירי כוח שניסו ומנסים, (לאורך כל שנות קיומנו בארץ) לכסות על פשלות ביטחוניות או אזרחיות שקרו במהלך מלחמות וביניהן. דוגמת אלה שניסו להסתיר את פרשת 'קו 300,' אלה שהשתלחו באילנה דיין על תחקיריה, אלה שלוחמים בעוז כנגד 'שוברי השתיקה' למיניהם, ואלה שנאבקו למנוע את חקירות השחיתות של הצוללות, ומגדפים את המפגינים המבקשים מהיועה"מ לזרז את הטיפול בכל ה'ג'יפה' הזאת."
למדנו ממורנו ורבנו עד כמה "האמת כואבת והשקר מרגיע."
הבנתם? כל עלילת הסרט, לפי שליט"א, היא רק המשל הפוליטי בעל מוסר ההשכל דלעיל, והסרט הוא בעצם לדידו סרט תעמולה פוליטי. לא אמנות, סתם פמפלט פוליטי (נגד ביבי?)
מסתבר שדוד שיחיה לימים טובים ארוכים רק מאשר במדויק את מה שכתבתי על הגאוניות הגדולה של שמואל עזיז-מעוז, שהכניס לסרט קטע שאינו קשור כלל לעלילה, שבו חיילים יהודים הורגים ומשקרים. שהרי בלי הקטע הזה נשארת עלילת הסרט על בן שנהרג במקרה בתאונת דרכים פשוטה, ומודיעים בטעות למשפחתו על מותו (בסרט לא ברור כיצד), רעועה, לא הגיונית, ובמיוחד משעממת. ובעזרת הקטע האמור הפך הסרט לאירוע פוליטי לאומי ובינלאומי ויזכה באהדה, ובכל הפרסים האפשריים. הצלחה גדולה בגין הגאוניות שבהכנסת הקטע האמור.
אין תימה אפוא שמיכל לרנר-סנונית, בגין השקפותיה הפוליטיות, רואה בסרט "פוקסטרוט", "סרט חובה לכל מי שאוהב את המקום הזה." ("חדשות בן עזר" 1285) מי שלא נהנה מהסרט, לפי הלוגיקה שלה, כנראה אינו אוהב את המקום.
אני כן תמה איך זה כאשת ספרות היא מגדירה את העלילה הרעועה של הסרט "אמנות במיטבה, אמנות השאלה והתהייה והיצירה בשלמותה."
מן הסתם זו המורשת הספרותית של "הקיבוץ הארצי", "השומר הצעיר" מורשת של מה שקרוי "ספרות מגויסת", ספרות שיש בה משל פוליטי, (למשל הסיפור "פבליק מרוזוב", שמי שלא קרא אותו אינו פטריוט ולא אהב את המקום), שהיתה נערצת בבריה"מ.

הרה-קונקויסטה הערבית של אנדלוסיה
כזכור כאשר כתבתי (בליווי קישורים) על השאיפה הערבית-מוסלמית של ערביי מרוקו ושאר העולם הערבי, לכיבוש מחדש של ספרד, ענה לי הישראלי לשעבר, יליד מרוקו, אברהם אמזלג-עילם: "אין ספק שזה רעיון מבריק שבא מבית מדרשו של מומחה לתרבות ולפוליטיקה של האסלאם... חחחחח..." ("חדשות בן עזר" גיליון 1276)
אני ממליץ לכולם לקרא את דבריו של גיא בכור בנושא. זה בהחלט לא חחחחח...
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=4120
שימו לב בעיקר לטיעון הספרדי מדוע יש לאפשר ליהודים שגורשו לקבל אזרחות ספרדית ולא לערבים המוסלמים.
היהודים, אומרים הספרדים, קדמו לנוצרים בספרד. הערבים הם כובשים קולוניאליים ולכן ללא זכויות. כמובן שהספרדים אינם מיישמים את ההיגיון הזה על הכיבוש הערבי הקולוניאלי של ארץ ישראל.

אונסק"ו החדשה?
על רקע איומה של ארה"ב (וישראל בעקבותיה) להיערך לפרישה מארגון "התרבות" של האו"ם אונסקו, התבשרנו על מינוי מזכירה חדשה לארגון. צרפתייה ממוצא יהודי בשם אודרי אישה זונה וחללה לא ייקח.
אזולא"י (אישה זונה וחללה לא יקח) היא בתו של אנדרה אזולאי, היועץ החצרוני למלכים האבסולוטיים של מרוקו, חסן השני, ומוחמד השישי. (אני סקרן לדעת מהן בדיוק העצות שהוא נתן ונותן כעייצעס גייבער לאותם המלכים? אבל הן מעולם לא פורסמו).
אנדרה אזולאי מגדיר את עצמו כערבי-מרוקאי ממוצא יהודי, ובתו החליפה את עמהּ הערבי-מרוקאי ומופיעה כעת כשייכת לעם הצרפתי, כלומר צרפתייה ממוצא יהודי. מובן מאליו שמינוי אישה ממוצא יהודי יהווה כיסוי ערווה לכל החלטה אנטי יהודית, שהרי הגברת ממוצא יהודי היא.
כדי לא לחשוד בכשרים ניתן לה את זכות ההוכחה. גברת אזולאי, העבירי החלטה באונסקו כי בית המקדש ומערת המכפלה הם גם ערכי תרבות יהודית.
בנוסף, וזה מאבק שלי, פעלי להכרה במצודות היהודים ובגיא ההריגה באל-מדינה, שם טבח מוחמד את היהודים, כאתר מורשת עולמית בדיוק כאושוויץ, פונאר, טרבלינקה, וכדומה.

מאבק להשמדת האחמדים
בשעה שאחמדים מוצאים להורג בשל אמונתם בפקיסטן, וקיומם אינו מותר בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים.
http://rotter.net/forum/scoops1/431281.shtml
פועל הגזען האחמדי, איימן עודה, ראש הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) בפריז למען כיבוש ערבי מוסלמי שיתיר את דמם של בני עדתו.
איימן עודה נפגש עם בכיר במשרד החוץ הצרפתי ודרש מצרפת להכיר במדינה הפלסטינית הכבושה. במהלך מפגשו עם בכיר במשרד החוץ הצרפתי, בירך ח"כ עודה על ההסכם בין פתח לחמאס וממשלת האחדות הפלסטינית. הוא שב ודרש מצרפת להכיר באופן רשמי במדינה הפלסטינית, ולנקוט בצעדים מעשיים למען כיבוש ערבי-מוסלמי.
איימן עודה נאבק לחיסול בני עדתו, ובלבד שהיהודים ייפגעו.

שאפּוֹ לאנגלים
משה מחובר מייסד ''מצפן'' הביע עמדות אנטישמיות –
וסולק מהלייבור
לעתים קשה להבין כמה גזענים אנטישמים גדלו דווקא בארץ היהודים.
הגזען האנטישמי והאקטיביסט הפרו-איסלאמי, (התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי של הארץ) פרופ' משה מחובר, שייסד את ארגון "מצפן" בשנות ה-60, וירד לאנגליה, פרסם בכתב עת קומוניסטי מאמר לפיו בין הציונות לנאצים התקיימו "קשרים אמיצים".
במפלגת הלייבור, שם עושים בימים אלה מאמצים לנקות את המפלגה מתאים אנטישמיים, טענו כי מאמרו של פרופ' מחובר עונה על ההגדרות של אנטישמיות.
סם מת'יוס, ראש המחלקה לענייני סכסוכים במפלגת הלייבור, הודיע למחובר שהוא מסולק מהתנועה, ונאסר עליו להשתתף בישיבותיה.
בריאיון לאתר האנטי-ישראלי 'אלקטורניק אינתיפאדה' טען מחובר כי סילוקו מהמפלגה מהווה "הפרה ברורה של הצדק הטבעי," וכי מדובר מעשה "סטליניסטי ואנטי-דמוקרטי."
מחובר, שירד מישראל אחרי מלחמת ששת הימים לבריטניה, מטיף כבר שנים ארוכות נגד ישראל וטוען כי על אירופה ללחוץ יותר עליה. לדבריו, אין היא עושה זאת בשל רגשות אשם על השואה.
בנו הוא עו"ד דניאל מחובר, בריטי בעל אזרחות ישראלית הפועל להעמיד למשפט קצינים ובכירים בביטחון הישראלי.
שאפו לאנגלים. יש להביע הערכה לאנגלים במאבקם למען הדמוקרטיה.
רק באנגליה יכולים לסלק יהודי ממפלגה באשמת היותו גזען אנטישמי. טיפוס כזה בארץ היה זוכה לכבוד ויקר.
רק באנגליה הוציאו להורג את לורד האו האו, ששיתף פעולה בתעמולה עם הגרמנים בעת המלחמה, ואילו בארץ זוכה גדעון לואי (לוי), לורד האו האו הישראלי, לכבוד ויקר.
רק באנגליה נזרקו אוסוולד מוסלי ותומכיו מהפרלמנט למחנות מאסר, ובארץ הם זוכים לכבוד ויקר.
נסו לחשוב איזו דמוקרטיה תחזיק מעמד יותר?

משיח עכשיו
משיח עכשיו! במקום מנחם מנדל שניאורסון, מנחם נפתלי.
בראיון לטאבלט מגזין" אמר מנחם נפתלי:
״אני במשימה מטעם אלוהים, להיות דוד נגד גוליית שהוא נתניהו.״
כמו כן: ״אני לא חושב, רק נלחם.״
http://rotter.net/forum/scoops1/431572.shtml
נעמן כהן