לנוכח מסע הפרסום metoo

מבול של ידועניות מודיעות בעיתונים: "גם אני הוטרדתי," "גם אני הושפלתי על ידי גברים," "גם אני נאנסתי."

אף אחת לא מזכירה שמות – הגברים כולם אשמים, זה הטבע שלהם, והגיע הזמן להתעורר, להפגין, להתלונן.

לפני כחודשיים התקיים בבית הסופר ערב מחאה על רצח נשים – אחת הדוברות הצביעה על הגברים בקהל וקראה: "כל הגברים אשמים!" קמה, כמובן מהומה: הרי יש אימהות שמטביעות את ילדיהן באמבטיה או בים – עולה בדעתו של מישהו להכליל את כל הנשים כ"מדיאות"?

חדשות לבקרים אנו מתבשרים על עוד מטפלת שהתעללה בזקנים, או בפעוטות – עולה בדעתו של מישהו לכלול את כל הנשים בהאשמת אכזריות.

יש בתל-אביב כמה מאות יצאניות – עולה בדעתו של מישהו לקבוע שכל נשות תל-אביב יצאניות?

אבל כשמדובר בגברים – ההכללה מתבקשת, ואפילו מועדפת – קראו נא את הספרות הפמיניסטית האלימה.

אני מבקש לספר חווייה אישית שלי: מעולם לא הייתי מה שנהוג לכנות "חתיך הורס", ובכל זאת הוטרדתי מינית על יד שלוש נשים לפחות (זאת הפעם הראשונה שאני מתוודה על כך). אחת מהן הייתה עמיתה לעבודה, גדולה ממני בכעשרים שנה – היא לא רק דיברה, אלא גם נגעה. אני ביקשתי ממנה במילים הכי עדינות להניח שלי, והיא קצפה עליי, גידפה אותי ו"קבעה" שאני "אימפוטנט!"

לא עלה בדעתי להתלונן בפני הממונה עליי, בוודאי לא חשבתי לפנות בתלונה למשטרה – היוונים הקדמונים לימדו אותנו לגבי טעויותיו הפאטאליות של הארוס העיוור בעל הקשת והחיצים. אילו עשיתי כן, היו בוודאי מביטים עליי כעל משוגע – על כגון דא מאמינים רק לנשים.

מעשה שהיה לפני מיספר ימים והוצג בפרוטרוט בטלוויזיה: אישה עלתה למונית, ולא היתה מוכנה לשלם את מה שהראה המונה. לאחר ויכוח קצר עם הנהג, היא הזמינה משטרה בטענה שהנהג הטריד אותה מינית. למזלו של הנהג מותקנת לו מצלמה שתיעדה את מה שבאמת קרה, אילולא כן, היה ישן בבית המעצר, היה מודר מהחברה בחרפה, והיה מפסיד את מקום עבודתו. לה היו מאמינים – לא לו.

אני זוכר שבצעירותי קראתי את "המין השני" של סימון דה בובואר ואת דו"ח הייאט, ונבהלתי פשוט להיווכח שכמות בלתי נתפסת של נשים מתעבות סקס, שאחוז מבהיל אינו חווה לעולם אביונה (סימון דה בובואר עצמה זכתה לכך רק בגיל ארבעים!), ואחוז ענק מהן רואות בסקס מטרד, גחמה גברית חסרת תקנה.

לעומת זה (סימון דה בובואר מודה!), הנשים עושות כל שביכולתן כדי לפתות גברים ולגרות אותם: טריליוני דולרים מושקעים בתעשיית היופי, בגאלות מתלבשות השחקניות בבגדים שקופים וצמודים, מחשופים ענקיים מלפנים ומאחור ("לבוש" שזוכה לחיקוי לרוחב ולאורך כל הגלובוס), כשכל הגברים חנוטים בחליפות ובעניבות פרפר. לך תסביר לפמיניסטית שזאת הטרדה מינית – היא הרי תשרוף אותך ברשפי עיניה: "אני אתלבש איך שבא לי, ואתה סלק את הטלפיים שלך ממני!"

צבייה מיוחמת מוציאה מרחמה ריח שמשגע את הזכר, והוא רודף אחריה במשך תקופה ארוכה עד שהיא נענית. הצבייה באמת איננה אשמה – כל האשמה על ההטרדה היא על הצבי.

אני מצרף סיפור שכל הדמויות בדויות, אבל מה שמתואר בו מסתמך על מקרה שקרה.