בתקופת המאבק על הגולן, היה חשוב לנו לפנות ליהדות ארה"ב, להעביר לה את מסרינו, לשכנע אותה בצדקת דרכנו, למרות שהיא לא היתה רלוונטית למשאל העם. שלחנו משלחות לוועידת הפדרציות, אירחנו קבוצות בגולן, השקענו בהם.
אבל כל אימת ששמעתי קול מיהדות ארה"ב התומך בנסיגה, רתחתי. הם יושבים שם על סיר הבשר, רטנתי, ולא ישלמו בגופם את מחיר ההחלטה. מה הם מתערבים?
סביר להניח, שיריבינו היו תמונת הראי של היחס האמביוולנטי הזה.
אנסה לנתח את הגישה הזאת. כאזרחים במדינת העם היהודי, חשובה לנו תמיכתם של היהודים, חשוב לנו לקרב אותם, הרי המדינה הזאת בעצם מהותה קיימת בעבורם. אבל הם לא חיים כאן, לא נלחמים כאן, לא ישלמו את מחיר ההחלטות, אז מה הם מתערבים?
ועוד דרך לנתח את הגישה הזאת. כל עוד הם תומכים בעמדתנו, זו מעורבות ראויה ורצויה של יהודים במדינת העם היהודי. כאשר הם אינם תומכים בעמדתנו, זו התערבות חצופה של מי שאינם ישראלים בענייני ישראל.
כן, זה לא פשוט. זו סוגיה מורכבת. אלה יחסים מורכבים. הם נובעים מהמהות המיוחדת, המורכבת, של מדינת ישראל.
כל מדינה היא מדינת כל אזרחיה. גם מדינת ישראל. אלה הקוראים להפוך את ישראל ל"מדינת כל אזרחיה" משקרים בעליל, כי הם יודעים שישראל היא כזאת. עובדה – כל אזרחיה, ללא הבדל דת ולאום, נהנים באופן מוחלט מן הזכות לבחור ולהיבחר ומכל חירויות האזרח. כוונתם של ממציאי סיסמת השווא הזאת, היא לבטל את היותה מדינה יהודית.
אולם ישראל היא בראש ובראשונה מדינה יהודית. זו מהותה, לשם כך היא קמה. לא בכדי, הצהרת העצמאות שלה היא "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל." לא בכדי, חלקה הראשון של מגילת העצמאות, המבסס את הצדקתה ואת רעיונותיה, הוא מסע המבהיר את זכותנו הטבעית וההיסטורית למדינה יהודית בארץ ישראל. גם ההכרה הבינלאומית, שלאחרונה חגגנו לה מאה שנה (הצהרת בלפור ואימוצה בידי חבר הלאומים) ושבעים שנה (תוכנית החלוקה של האו"ם), היתה להיותה של ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.
מה פירוש מדינת הלאום של העם היהודי? בעת הצהרת בלפור היו היהודים 10% מתושבי ארץ ישראל. משמעות ההצהרה, הייתה הקמת בית לאומי לעם היהודי באשר הוא, כלומר בית לכל היהודים בעולם.
היותה של ישראל מדינת לאום של עם שרובו הגדול, בעבר, כלל אינו חי בה, וגם היום רק חציו חי בה, היא ייחודית. המשמעות שלה, היא שזו מדינה השייכת לאנשים רבים שהנם אזרחים מלאים במדינות אחרות. והמשמעות הזאת אינה רק זכות השבות, כלומר זכותו המוּלדת של כל יהודי באשר הוא לאזרחות ישראלית, ברגע שהוא יחליט לממשה, אלא גם ליחסים מיוחדים וקשרים מיוחדים בין העם היהודי במולדת, במדינה היהודית, לעם היהודי בתפוצות הגולה.
חובתה הציונית של מדינת ישראל; חובתה לייעודה, למהותה, למשמעות קיומה, היא לטפח את הקשר בינה לבין יהדות העולם. חובתה לסייע לקיומן והעצמתן של הקהילות היהודיות בעולם. חובתה להדק את קשרי היהודים בגולה לישראל, במיזמים דוגמת "תגלית", "מסע" וכד'.
ובראש ובראשונה, על ישראל לזכור שהיא מדינת העם היהודי כולו, על כל גווניו, צבעיו וזרמיו. הניכור והעוינות כלפי רוב יהדות ארה"ב, שאינה אורתודוכסית, מתוך כניעה לכוח הפוליטי של מפלגות חרדיות לא ציוניות, היא בגידה של מדינת ישראל בעצמה, במהותה, בייעודה.
הניכור הזה, שבא לידי ביטוי באי הכרה בגיור של רוב יהדות העולם, ובהפרת מתווה הכותל עליו החליטה ממשלה זו, תוך רמיסת כבשת הרש שהוצעה בו לזרמים הלא אורתודוכסיים, הוא מעשה אנטי ציוני חמור ביותר.
הניכור הזה לא יוכל להמשיך להיות חד צדדי. הוא בהכרח מרחיק את יהדות העולם מישראל, מן העזרה לה, מן התמיכה בה; תמיכה שהיא מרכיב משמעותי ביותר בביטחון הלאומי של מדינת ישראל.
הניכור הזה מרחיק מאיתנו את היהודים, מצמצם את העלייה, מקטין את התמיכה בישראל ובמקרים קיצוניים דוחף את השוליים לאנטי ישראליות.
חובתה של ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי, כמדינה ציונית, לשנות באופן חד את דרכה הקלוקלת. אגב, את כל מה שכתבתי כאן יודע היטב ראש הממשלה, יודעים היטב השרים, יודעים היטב מנהיגי המפלגות. העובדה שהם נוהגים כפי שהם נוהגים, היא פשוט כניעה לגורמים אנטי ציוניים, מתוך אינטרסים פוליטיים קצרי טווח, ובניגוד לאינטרס הלאומי של ישראל.
ברגע שישראל תמלא את חובתה, אין לי ספק שהמשבר בינה לבין יהדות העולם ייושב. התמיכה של יהדות הגולה, שגם היום היא משמעותית וחוצה זרמים דתיים (בניגוד לתעמולת שווא של אינטרסנטים בורים בתוכנו), תתעצם באופן מכריע. העלייה לארץ תגדל. והדיאלוג בין ישראל ליהדות העולם בסוגיות המדיניות והחברתיות של ישראל ובסוגיות החברתיות והתרבותיות של הקהילות בתפוצות, יהיה דיאלוג מכבד, כיאה לאחים, למשפחה.
כשזה יהיה, אין לי ספק שישראל וכל הנהגת יהדות ארה"ב, על כל גווניה, תתלכד להוקעה של המוטציה האנטי ציונית; של אותם יהודים רדיקליים בארה"ב התומכים באויבי ישראל, בטרור ה-BDS ובדה-לגיטימציה לישראל, ותבודד אותם.
המשברון סביב דבריה של ציפי חוטובלי, תורגם אצלנו מיד לסערה פוליטית זוטא – האם ראש הממשלה יגנה אותה? האם היא תתנצל? האם היא תפוטר?
מוטב שנמנף את המשברון לדיון עומק ביחסים המורכבים בינינו לבין יהדות העולם, ונעמיד את שלמותו של העם היהודי על ראש שמחתה של מדינת ישראל.
2. החוק לשיבוש חקירות נתניהו
יוזמי "חוק ההמלצות" מציפים את הציבור בספינים, המועצמים מיד בתפוצה רבתי ברשתות. המסר הוא שאין שום קשר בין החוק לבין חקירות נתניהו. מדובר בהגנה על כל החשודים באשר הם, שנפגעים מהמלצות המשטרה, כאשר בלאו הכי חלק גדול מן ההמלצות אינן מבשילות לכתב אישום. ובכלל, אין כל צורך בהמלצות הללו, כי אין זה מתפקידה של המשטרה להמליץ. תפקיד המשטרה לחקור, ועליה להעביר את חומר הגלם כפי שהוא לפרקליטות, שתפקידה להחליט אם להגיש כתב אישום. והספין החדש – כיוון שבנוסח האחרון של החוק נכתב שהיועץ המשפטי יכול לבקש חוות דעת משטרתית – אין כל בעייה. אם הוא ירצה חוות דעת של המשטרה על חקירות נתניהו, הוא יקבל. אז מה הבעיה?
הבה נעמת את הספינים עם העובדות. ראשית, המושג "המלצות" הוא מושג תקשורתי, לא משטרתי. מדובר בסיכום החקירה. כלומר, חקירה, בוודאי חקירה מסועפת, שיש בה חומר רב מאוד, מחייבת סיכום מקצועי של החוקרים, באשר למסד הראיות.
שנית, כמעט 100% מאנשי המקצוע – קציני חקירות ומפקדי המשטרה בעבר ובהווה, אנשי הפרקליטות בעבר ובהווה, היועצים המשפטיים בעבר ובהווה, קרימינולוגים; כל אלה מסבירים שסיכום החקירה נחוץ ביותר לגיבוש ההחלטה בפרקליטות. כלומר, גם במקרים שבהם הפרקליטות מחליטה לא להגיש כתב אישום, למרות שבסיכום החקירה המשטרה קבעה שיש ראיות לכתב אישום – גם אז סיכום החקירה חיוני ביותר לעבודת הפרקליטות. כל אנשי המקצוע טוענים שאם החוק יתקבל, יהיה בכך שיבוש של החקירות, של עבודת המשטרה ושל עבודת הפרקליטות.
המחוקקים אינם חייבים לפעול על פי חוות הדעת המקצועית. אולם כאשר חוות הדעת כל כך חד משמעית וכל כך מובהקת ובקונצנזוס רחב כל כך, חייבת להיות סיבה מיוחדת כדי שהמחוקק יפעל בניגוד אליה.
האם באמת יש סיבה עניינית כזאת? האם באמת יש סיבה כזאת דווקא בעיתוי הזה, שבו ראש הממשלה נתון בחקירות? האם מציעי החוק אינם מבינים את המשמעות הציבורית, מבחינת אמון הציבור בהם עצמם, לחוק המנוגד כל כך לעמדת אנשי המקצוע, כאשר ראש הממשלה נמצא בחקירות?
על כך הם משיבים, שהמוטיבציה שלהם כלל אינה חקירת ראש הממשלה, אלא הגנה על הציבור הרחב, הנמצא בחקירות.
זה הספין הגדול ביותר.
היוזמה המקורית אכן היתה גורפת – איסור על המשטרה לסכם את כל החקירות. מהר מאוד הבינו היוזמים, שמשמעות הדבר היא שיבוש כל החקירות הפליליות בישראל, של כל הגנבים, האנסים, הרוצחים, גברים המכים את נשותיהם, הורים המכים את ילדיהם, פדופילים מסוכנים וכו'. ולכן הם צמצמו באופן דרסטי את הצעת החוק, וכעת היא נוגעת רק לחקירות שיש בהן פרקליט מלווה מטעם הפרקליטות. לאילו חקירות יש פרקליט מלווה? לחקירות של בכירים בלבד – פוליטיקאים ופקידים בכירים.
מה משמעות השינוי הזה?
א. גם היוזמים מבינים בעליל שמשמעות החוק היא שיבוש החקירה. הם עצמם נבהלו מכך, שהרצון לשבש חקירה מסוימת תשבש את כל המלחמה בפשע. ולכן הם צמצמו את החוק, לשיבוש חקירות של שחיתות שלטונית.
ב. הטענה שמטרת החוק היא הגנה על אלפי הנחקרים היא שקר, כי החוק כלל אינו נוגע אליהם.
כעת נאמר שהמטרה היא למנוע את פרסום סיכום החקירה, כדי להגן על שמם הטוב של הנחקרים. אולם כאשר מדובר בראש ממשלה, בנשיא המדינה, בשר, בשופט – יש אינטרס ציבורי מובהק לפרסם את סיכום החקירה, ומשמעות החוק היא פגיעה בזכות הציבור לדעת.
ובאשר לספין, על פיו היועץ המשפטי לממשלה יכול לבקש חוות דעת מהמשטרה – כאשר אנו רואים את העליהום על מפכ"ל המשטרה, על פרקליט המדינה ועל היועץ המשפטי, וכל טענות הסרק על "רדיפה", חקירה פוליטית, תפירת תיק וכד', ברור מה יקרה כאן, אם היועץ המשפטי יבקש מהמשטרה חוות דעת, כאשר החוק יהיה בתוקף.
החוק הזה פסול מעיקרו, מניעיו זרים ואין בהם כל תועלת לציבור. גם אילו באמת ובתמים יוזמיו היו רואים בו הצעה ראויה שאינה קשורה לחקירות ראש הממשלה, היה עליהם להבין את המשמעות הציבורית ולהימנע מלהעלות אותו שעה שראש הממשלה מצוי בחקירות, ולו למראית עין. לבטח הם לא היו מעמידים אותו כחוק עקרוני כל כך, שאותו יש לקדם לחקיקות בזק, להחליף נציגים בוועדה, להחזיר שרים וח"כים מחו"ל, כאילו מדובר בחוק העוסק בליבה הערכית של מפלגת השלטון.
כאשר החוק הזה הוא חלק ממסע הכפשות ושיימינג למשטרה ולגורמי האכיפה, לצד הניסיון הנואל לשנות את חוק יסוד הממשלה כדי להעמיד את ראש הממשלה מעל החוק ולהפוך את ראשות הממשלה לעיר מקלט למושחתים אפילו ללא הגבלת קדנציות ("החוק הצרפתי"), להצעת החוק למניעת חזרה על תקדים שולה זקן ("חוק ההקלטות") – אי אפשר אלא לקבוע: "חוק ההמלצות" הוא חוק מושחת שמטרתו אחת ויחידה – שיבוש חקירותיו של ראש הממשלה נתניהו.
3. צרור הערות 3.12.17
* 70 שנה לל' בנובמבר – אנו חוגגים 70 שנה להחלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר. ובצדק – החלטה זו הכירה בזכותו של העם היהודי למדינת לאום ריבונית במולדתו, ארץ ישראל. יש המזכירים שלב ההחלטה היא חלוקת הארץ. לא. המרכיב הזה של ההחלטה מת למחרת, בל' בנובמבר. לא מת. נרצח.
הערבים דחו את ההחלטה, שהעניקה להם מדינה עצמאית בא"י, ולמחרת קבלתה, בל' בנובמבר, פתחו בהתקפה על היישוב היהודי, על מנת להשמידו ולמנוע את הקמת המדינה. למחרת הכרזת המדינה מדינות ערב פלשו אליה במטרה להטביעה בדם, להחריבה ולהשמיד את היהודים החיים בא"י. בכך הם איבדו כל זכות להסתמך על ההחלטה הזאת כהצדקה לאיזושהי דרישה שלהם. אנחנו חגגנו החלטה שבה אפילו הגליל המערבי, חלקים מן הנגב, ירושלים כולה, יפו, לוד ורמלה, לא היו חלק ממדינתנו. מאז, כל שעל בא"י ששחררנו, הוא תוצאה של התוקפנות הערבית ואי נכונותם של הערבים להשלים עם קיומנו. כל שעל ששחררנו – שחררנו בדין. מכאן, זכותנו לוותר על חלקים מארצנו, אם אנחנו סבורים שהדבר ישרת את האינטרס הלאומי העליון של קיום מדינה יהודית דמוקרטית בעלת רוב יהודי מוצק לדורות. אולם כל הסתמכות על החלטת האו"ם כאסמכתא לזכות כלשהי של התוקפן שניסה להשמיד אותנו תוך הפרה גסה של ההחלטה, היא מגוחכת.
* החלוקה הראשונה של הארץ – "חלוקתה הראשונה של א"י בתקופה שלאחר המלחמה חלה עם קביעת הגבול של ארצות המנדט הבריטי והצרפתי. האזור שבין גבולה הצפוני של א"י כיום והנהר ליטאניס, ובין ארץ הגולן שבגבולה, בדרום הירמוק ובמערב הירדן, נחשב תמיד חלק מא"י ההיסטורית. במהדורה ה-11 של אנציקלופדיה בריטניקה (1911) מצוין גבולה הצפוני של א"י: הנהר ליטאניס בעה"י מערבה וקצהו הדרומי של החרמון בעה"י מזרחה. שטחי אדמה נרחבים נרכשו ע"י היהודים בגולן כבר בשנת 1894. לבסוף עברה האדמה לרשותו של הברון רוטשילד המנוח ועתה היא בהנהלתה של החברה להתיישבות היהודים בא"י (פיק"א), אך היישובים שם לא נשאו אופי קבוע ולא נתקיימו במוצאי המלחמה. הבליטה הצפונית של א"י מוכיחה, שגורלם של אותם חלקי הארץ, שנקרעו ממנה בגמר המלחמה והוכללו בסוריה ובלבנון, יכול היה להיות שונה, אילו היו בהם יישובים יהודים בשעה שהותוו הגבולות. את צורתו הקשתית המוזרה במקצת של הגבול הצפוני של א"י יש ודאי לזקוף על חשבונה של מושבה יהודית אחת בשטח זה – מתולה. אלמלא מושבה זו לא היתה כל 'בליטה'. זו מכל מקום היתה טענתם של השלטונות הצרפתים. הנה כי כן, היה בקביעת גבולה הצפוני של א"י (ועה"י בכלל) משום צעד ראשון לצמצום שטחו של הבית הלאומי היהודי."
מתוך תזכיר הסוכנות היהודית לוועדת וודהד (1938). המלחמה = מלה"ע הראשונה. ה"בליטה" = אצבע הגליל. ליטאניס = ליטני. מתולה = מטולה.
* תוואי פוליטי – תוואי שביל ישראל, שנקבע בשנות ה-90, היה תוואי פוליטי מובהק, שהדיר במתכוון את הגולן, השומרון ויהודה, מטעמים פוליטיים ובניגוד לכל שיקול מקצועי. היום, כאשר משרד התיירות פועל לתיקון המעוות, הוא מואשם ב... פוליטיזציה של השביל.
בַּקַּיִץ קַר, בַּחֹרֶף חַם
שׁוּעָל טִפֵּשׁ, חֲמוֹר חָכָם.
עִוֵּר מַבִּיט, חֵרֵשׁ מַקְשִׁיב
עַתִּיקָה הִיא תֵּל אָבִיב.
לֶחָלָב מַרְאֶה שָׁחֹר
מַנְעִים זְמִירוֹת עוֹרֵב צָחוֹר
צִמְחוֹנִי אוֹכֵל נַקְנִיק
תְּפִלִּין מַנִּיחַ בּוֹלְשֵׁוִיק
(מתוך "עולם הפוך", אביגדור המאירי).
התוואי הקיים מקסים, אך חסר. כעת יש לתקן את המעוות בהוספת תוואי מזרחי, מהגולן עד אילת דרך בקעת הירדן, שומרון, מדבר יהודה ודרום הר חברון.
* מדיניות שקולה ואחראית – ח"כ עופר שלח התראיין לרדיו ותקף את מדיניות הממשלה באשר למצב בסוריה, והאשים אותה בכישלון. בשל מדיניותה, אמר שלח, ובשל העדר יוזמה מצדה, איראן מתבססת בסוריה.
דרך הטבע הוא שהאופוזיציה מבקרת את השלטון – כך נהגו כל האופוזיציות בישראל וכך הדבר בכל הדמוקרטיות. אבל דבריו של שלח מבטאים בעייה בתפיסת העולם. תפיסה בלתי ריאלית, המתעלמת מיחסי הכוחות והאינטרסים הבינלאומיים, ומציירת מצג שווא, שעל פי ישראל יישק דבר.
זה מזכיר לי את הטענות שהסכם הגרעין האיראני הוא כישלון של נתניהו. גם הטענה הזאת היתה משוללת יסוד. ראש מעצמת העל הגדולה היה נחוש כטיל מונחה מכוון להגיע להסכם בכל מחיר ואי אפשר היה לעצור אותו. התפקיד של ישראל היה לעשות כל שביכולתה כדי למנוע את החתימה, או לחלופין – לצמצם את הנזק, ובכל מקרה, לעורר את דעת הקהל בעולם ובארה"ב להבנת הסכנה שבהסכם. הנאום של נתניהו בפני בתי הנבחרים היה מוצדק וחשוב, הציבור האמריקאי ברובו התנגד להסכם. בשתי המפלגות הגדולות הייתה התנגדות להסכם. והיום הקרקע בשלה, בדעת הקהל לפחות, לשינוי ההסכם, בזכות אותם צעדים. אני גם מאמין, שהפעולה של ישראל השפיעה וצימצמה את נזקי ההסכם, שעלולים היו להיות גדולים יותר.
כך גם באשר להתבססות איראן בסוריה. הביקורת על כך שישראל לא הצליחה להניא את פוטין מלאפשר את כניסת איראן לסוריה, היא סוג של שגעון גדלות. רוסיה אינה בעלת ברית של ישראל, אלא של אויבותיה: סוריה של אסד, איראן וחיזבאללה. רוסיה היא המעצמה השנייה בעוצמתה בעולם. יכולת ההשפעה של ישראל על רוסיה קיימת, אך מוגבלת.
ובמציאות הזאת, טוב וחשוב שישראל יצרה יחסים טובים עם רוסיה, שנתניהו יצר מערכת קשרים טובה עם פוטין, ועלינו למקסם את התועלת שניתן ממערכות יחסים אלה, לתיאום בין ישראל לבין רוסיה ולקביעת קווים אדומים שישראל אינה יכולה להשלים עמם. ולמיטב שיפוטי, אכן הדברים האלה נעשו וממשיכים להיעשות, פעם ביתר הצלחה ופעם בפחות הצלחה.
במציאות המורכבת שבה שרוי המזה"ת, המדיניות הישראלית כלפי סוריה בכמעט שבע שנות מלחמת אזרחים נכונה, שקולה ואחראית, ומוכיחה את עצמה.
ישראל אינה נוקטת עמדה ואינה צד במלחמת בני חושך בבני חושך בסוריה. ישראל מגיבה על כל פגיעה בריבונותה, למרות שכמעט כל המקרים היו זליגות לא מתוכננות, אך חשוב היה להציב קו אדום. ישראל מפעילה כוח להבטחת האינטרסים העיקריים שלה, כמו עצירת ההתחמשות וההתעצמות של חיזבאללה. ישראל שומרת על מדיניות עמימות; אינה נוטלת אחריות ולבטח אינה מתפארת בצעדיה בסוריה (לצערי, לאחרונה משמעת העמימות התרופפה, ואני מקווה שאין זו מגמה חדשה). ישראל מחזקת את יכולת ההרתעה שלה. ישראל מונעת את כיבוש הכפר הדרוזי חאדר וטבח המוני בתושביו, מתוך מחויבות לאזרחיה הדרוזים, בני בריתנו הנאמנים. ישראל מעניקה סיוע הומניטרי משמעותי, הן בטיפול בפצועים וחולים בבתי החולים שלה, והן בעזרה הומניטרית לכפרים השכנים במזון, תרופות, ביגוד וכד'.
על כך ראויים הממשלה וצה"ל לשבח, ולא לביקורת בלתי מוצדקת.
* הטלית והתפילין – הליכוד איים על "כולנו", שאם החוק לשיבוש חקירתו של נתניהו לא יעבור, הבחירות יוקדמו. זהו? אלה העקרונות המקודשים של הליכוד? אלה הטלית והתפילין של הליכוד – חוקים לעידוד שחיתות שלטונית? אלה הדברים שעליהם הליכוד יפיל את ממשלתו וילך לבחירות?
הרעשים המוזרים שתושבי ירושלים שומעים בלילות האחרונים, הם חריקות עצמותיהם של ז'בוטינסקי המתהפך בקברו בהר הרצל ושל בגין המתהפך בקברו בהר הזיתים.
* שוחד פריימריז – עוד הברקה מארסנל הצעות החוק המושחתות של דוד אמסלם – חברי מליאות הרשויות המקומיות יתוגמלו על השתתפותם בישיבות המליאה, בסך 1,000 שקל לחודש, ובערים הגדולות אף בסכום גבוה יותר.
כחבר מליאת המועצה האזורית גולן, אני חש עלבון לנוכח ההצעה הזאת. זו הצעה החותרת תחת מהות היותנו נבחרי ציבור מתנדבים, המתפרנסים בכבוד מעבודתנו, ומשקיעים מזמננו ומרצנו בהתנדבות למען הציבור.
שום תועלת לא תצמח לציבור מן ההצעה הזאת, וכל כולה מכוונת למטרה אחת – הפריימריז. אמסלם יודע שרבים מחברי מליאות הרשויות המקומיות הם חברי ליכוד, ובהצעת החוק הזו הוא מנסה לקנות את קולותיהם בפריימריז. וכיוון שאף אחד אינו רוצה להיות האיש הרע בפריימריז, ההצעה הזאת עברה בוועדת השרים לחקיקה. לכל כך הרבה נושאים חברתיים אין כסף, אבל יש בקופה 40 מיליון שקל בשנה לשמן את המצביעים בפריימריז מכספי משלמי המסים.
אין שום דבר פלילי בהצעת החוק והיא אינה הצעה בלתי חוקתית. אבל איני שייך לבית המדרש של "מלוא כל הארץ משפט" ובבית המדרש שלי לא כל מה שאינו פלילי – כשר. יש גם אתיקה ציבורית, מוסר ציבורי. ומבחינה מוסרית, זו הצעת חוק מושחתת.
* נהנתנות – שם חיבה לשחיתות.
* חיזוק המיינסטרים הציוני דמוקרטי – גינוי "שוברים שתיקה" בפי יו"ר מפלגת העבודה אבי גבאי, הוא צעד חשוב מאוד. הוא חשוב, לא רק במובן הפוליטי – הפוטנציאל לחיזוקה של מפלגת העבודה, ולא רק במובן האידיאולוגי, של חזרת מפלגת העבודה לדרכה. הוא חשוב בראש ובראשונה במובן החברתי. הוא מסמן חלופה לחולי הלאומי של הדיכוטומיה המחנאית וההיסחפות של כל מחנה אחרי השוליים הקיצוניים שלו, באמצעות חיזוק המיינסטרים הציוני דמוקרטי.
* הפשיסט החדש – מיהו פשיסט, אליבא דדבוקת שוקן? למשל, רפי רשף. רפי רשף?! פשיסט?! על מה ולמה? ובכן, הוא קיים ראיון מפרגן לחיילת, עולה מצרפת, שמנעה פיגוע. אז נכון, כותב רוגל אלפר, רשף "לא נראה כמו פשיסט. הוא נראה כמו אב-טיפוס של שמאלן תל אביבי אשכנזי." אבל לראיין לוחמת שבלמה פיגוע? זה פשיזם.
למה פשיזם? "הסיבות היחידות לשידור האייטם הזה הן הפשיסטיות, האידיאולוגיות: חיזוק הלאומנות הקיצונית של הציבור; העצמת אמונת העם בדת צה"ל; ההמחשה כי בחברה ספוגת ערכים פשיסטיים כמו החברה הישראלית, כל אזרח יכול להיות גיבור שנלחם באויב החיצוני, שמקדם את סדר היום הלאומי של התרחבות טריטוריאלית, ושמפגין את אהבת המולדת שמביישת את אויבי העם הפנימיים."
אבל יש דבר שהכעיס את בעל פשקוויל ביקורת הטלוויזיה אף יותר. השימוש בביטוי "עלתה מצרפת". כותב בעל הפשקוויל: "מאליו מובן שלא עלתה משום מקום. צרפת אינה שוכנת נמוך יותר מישראל. היא היגרה. אבל מושג העלייה הכוזב – ספוג האידיאולוגיה הלאומית המתנשאת."
סלומה עמר, שעלתה מהגולה למולדתה, התנדבה לשרת כלוחמת בצה"ל, ראויה ליקר ולכבוד על עלייתה, על התנדבותה ועל כך שהצילה חיי אדם כאשר מנעה פיגוע. אבל אלפר תומך בטרור הערבי בכל יישותו, ולכן מניעת פיגוע היא מעשה חמור, פשיסטי ולאומני. ומי שמפרגן בראיון למי שבלמה פיגוע, הוא פשיסט לאומן, גם אם הוא בעל עיגולדים [?] תל-אביביים, כי הוא השתמש בביטוי הפשיסטי "עלייה".
ואיך מתאר אלפר את מניעת הפיגוע? "היא כָּבְשָׁה. בשם הקולוניאליזם היהודי... היא 'עלתה' לגג העולם, לישראל, המקום שבו נערות יהודיות יכולות לדרוך נשק לעבר ערבי ולחוש שלחייהן יש משמעות."
ואת התעמולה הארסית, השטנית, האנטישמית, האנטי ישראלית, אוהדת הטרור, המרושעת והשקרית הזאת, קוראת האליטה במערב במהדורה באנגלית של העיתון הישראלי הנפוץ ביותר באנגלית.
* חוטובלי במדי SS – קריקטורה ב"הזמן הירוק". יהודי ויהודייה קשישים, הוא עוטה כיפה שחורה, בידי שניהם סידורי תפילה ומשני צדדיהם שתי דמויות. משמאלם ציפי חוטובלי ובידה דגל ישראל. מימינם דמות במדים נאציים שעל זרועו צלב קרס. ושניהם צורחים: "יהודונים... משתמטים מהצבא!"
ואני רק שאלה – האם מה שנחשב, בצדק, להסתה ב-1995 כשר ב-2017?
* איך תיפסק ההסתה? – בעקבות דברים קשים שכתבתי על פרסום קריקטורת הסתה נגד ציפי חוטובלי, קיבלתי גל של הודעות תמיכה והסכמה של אנשים שהביעו זעזוע וזעם מוצדקים למראה הקריקטורה. וטוב שכך. הבעייה היא, שלא ראיתי איש מהם מגיב כך, כאשר יצאתי נגד מסע ההסתה כלפי נשיא המדינה.
ולהיפך, גם כאשר כתבתי על גל ההסתה נגד ריבלין קיבלתי הודעות תמיכה והזדהות, אלא שמי שתמכו אז, נותרו בשוויון נפש כלפי הקריקטורה הנתעבת. אגב, בנוגע לחוטובלי קיבלתי תגובה כמו "היא הפילה את זה על עצמה," בדיוק תמונת הראי של תגובות שקיבלתי משונאי ריבלין.
ההסתה והשנאה היא תופעה חברתית חמורה והרסנית. מתי תיפסק התופעה הזאת? כאשר הימין יתייצב נגד ההסתה מימין והשמאל יתייצב נגד ההסתה משמאל. כלומר, כאשר את הצביעות המחנאית תחליף אחדות לאומית שתבודד את מחנה השנאה של השמאלימין הפנאטי. היום, כאשר ה"אנחנו" של רבים אינו עם ישראל אלא "המחנה", וכל צד נגרר אחרי שוליו הפנאטיים ומכה בהתחסדות "על חטא" על חזה היריב, התופעה של השנאה, ההסתה והשיימינג רק מתרחבת.
במקרה של ריבלין זאת הסתה של הימין נגד איש ימין מובהק, אבל זה לא מפתיע, כי תמיד הפנאטים אוהבים להסית ולשנוא בוגדים. וכאשר ה"אנחנו" אינו עם ישראל אלא "המחנה" והאויב אינו אויבי ישראל אלא "המחנה" השני, ה"בוגדים" הם אלה שפועלים בניגוד לקוד של "המחנה". לאט לאט אנו רואים בשמאל הקיצוני תופעה דומה, שמתמקדת באבי גבאי. בשבועות האחרונים גבאי הוא היעד המועדף לחיצי הפשקווילים של דבוקת שוקן.
* רצח הלורד מוין – שתי הערות לרשימתו של אוריה באר בנדון. אוריה סיפר על המחקר שכתב על הפרשה בראשית שנות השישים, ועל כך שאף עיתון לא גילה בו עניין, כולל "חירות" ו"המשקיף". האמת היא ש"המשקיף" לא יכול היה לגלות בה עניין, כיוון שהוא חדל לצאת ב-1949, עם התפרקות מפלגת הצה"ר והתמזגותה בתנועת החירות.
אוריה לא ציין את סיומה של הפרשה. ב-1975, בתקופת ממשלת רבין הראשונה, במסגרת הסכם החלפת שבויים בין ישראל ומצרים, הועברו לישראל גופותיהם של המתנקשים בלורד מוין, "שני אליהו" – חכים ובית צורי. הם הובאו למנוחות בטקס ממלכתי, בהשתתפות רבין וסגנו יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח, בהר הרצל. שר החינוך אהרון ידלין הִנחה את בתי הספר להקדיש שיעור לנושא. היוזמה להחזרת גופותיהם היתה של ח"כ יצחק שמיר, מפקד הלח"י, שפנה בנדון לרבין.
* האפשרות היחידה להיות פה – חוקר הספרות פרופ' יגאל שוורץ, בראיון ל"7 לילות": "היום, להיות ציוני באגף העאלק-אינטלקטואלי, להיות חלק מאיזו מסורת של ספרות מחקר עברית – זה לא הבון-טון. הבון-טון זה להיות שמאל רדיקלי שעוסק בתקופה שבין שתי מלחמות העולם – מה שנקרא ספרות דיאספורית, עולמית, גלובלית; לחקור את היהדות המתבוללת של אותה תקופה, שבעצם דומה לו מאוד. זו בדיוק אותה שנאה עצמית. אני רחוק מלהיות מתנחל, אבל אני לא שונא את עצמי. כחילוני, האפשרות היחיד שלי להיות פה זה להיות מחובר לשורשים התרבותיים שלי. אבל לתרבות אין כאן היום את המקום שמגיע לה."
* חתול בּוּּר – יש בשכונה שלי חתול (או אולי חתולה), שאינו מבין חתולית. הוא לא יודע מה זה פססססט ולא מה זה קששששט.
* ביד הלשון: נמושה – בדברים שכתבתי, הוקעתי נמושה שערק משרות בצה"ל, מטעמי התרסה פוליטית, והפך לסלב וסמל ה..."מצפון". אחת הקוראות נזפה בי על השימוש במילה נמושה, ובין השאר כתבה: "מילה מגעילה כשלעצמה, שרק גבר גבר יכול להשתמש בה."
אני סולד ממיזוגניות ובאותה מידה מתמונת הראי שלה – שנאת גברים. ומי שבצדק לא תאהב אמירה מזלזלת כמו "מילה מגעילה שרק אישה אישה יכולה להשתמש בה," מן הראוי שלא תתייחס כך לדברים של גבר. אין כבוד אמיתי שאינו הדדי.
ובכל זאת, ניסיתי לחשוב מנין נובעת האמירה הזאת. וחשבתי, שאולי כיוון שהמילה מסתיימת בקמץ ה"א, וברבים היא מסתיימת ב-וֹת, טעתה המגיבה לחשוב שנמושה היא לשון נקבה.
ולא היא – נמושה היא מילה בלשון זכר דווקא. ופירושה – אדם פחדן ועלוב. וכי אין זו הגדרה מדויקת למשתמט, לעריק מלחמה?
ב"מילוג" מופיעות מילים נרדפות של המילה, והן רק מחזקות את הדיוק שבשימוש במושג נמושה בהקשר הזה: אֶפֶס, אֶפֶס גָּמוּר, אֶפֶס מְאֻפַּס, אֶפֶס מֻחְלַט, גַ'חְשׁ, דֵּמִיקוּלוּ, חֲדֵל אישׁים, טַרְמָח, כְּלוּמְנִיק, נֵפֶל, סְמַרְטוּט, פַצְלוּךְ, פַּרְצִיפְלוֹךְ, קוֹטֵל קנים.
אורי הייטנר
אורי הייטנר
1. יחסים מורכבים
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר