נוהג הוא בעיתונות הכתובה שמנהלי מדורים חסרי השכלה מספקת, אשר העברית שלהם לקוייה (נחותה) – עורכים ומשנים רשימות, תגובות ומכתבים למערכת של כותבים בעלי אי.קיו, השכלה כללית (בייחוד ידע בהיסטוריה) וכושר ניסוח עברי טובים פי כמה משלהם.
 "חדשות בן עזר" ישתדל להתנהג באותה צורה סאדיסטית מטומטמת בתגובות הנשלחות אליו, ורק מי שיסתכן ויציין הסכמתו במפורש, יופיע שמו המלא על דבריו המסורסים.
 
לא עיתון יומי
 
מר סופר נידח יקר,
בימים האחרונים אני מדפיס מדי בוקר את מכתבך העיתי ומביא אותו לאשתי למיטה על מגש עם קפה הבוקר. כל כך התרגלה, שכאשר בוקר אחד לא הופיע המכתב העיתי, החילונו דואגים לשלומו ושלומך. אולי הגברת לא מרשה לך להמשיך לשחק בהוצאת עיתון? אולי שלטונות המס עיקלו את פרדסך?
י.ו. גם בשם ה.ו.
 
מר סופר נידח מעיר: מכתב עיתי נכתב ונשלח אחת למתי שמתחשק וכאשר גיליון חדש מתמלא בחומר שראוי לְאִיְ-מוּל לרשימת הנמענים. אין להסיק שום מסקנות מתדירות הופעתו ואפשר לתת לאישה בבוקר גם עיתון יומי רגיל או רשימת מטלות יומית עם נשיקה, גם בשמי. אמנם, לעיתים מצטבר חומר שמספיק לשליחת מכתבים עיתיים אחדים ביום או לפחות יום-יום, אבל המערכת מתחשבת במאות נמעניה הנאמנים [זו אינה בדיחה] ומשתדלת לא "להפציץ" אותם במילים רבות מדי כדי שלא להימאס עליהם.
הגברת לא קוראת את העיתון.
 
אבי תורת ההידרדרות
 
אהוד בן עזר, שלום,
"חנות הבשר שלי" (המפתה מאוד לקריאה) הגיע הבוקר, ואני כבר ממהרת לחסל כמה מטלות דחופות, שאי-אפשר לדחות, כדי למהר ולהמשיך לקרוא אותו. מעניין אותך לשמוע חוות-דעת אודותיו, או מעדיף שלא. לידיעתך, מי שכתב את "המחצבה" – לא יכול, אפילו ישתדל מאוד, לא יכול לכתוב דבר לא מוצלח.  תודות על הספר, ועל "חדשות בן עזר" –
מ.ל.
 
סופר נידח עונה: מ.ל. היקרה,
יש לי חדשות בן עזר בשבילך. מרבית הביקורת קיבלה רע מאוד את ספרו הראשון, "המחצבה", כשיצא לאור ב-1963. המבקר הספרותי של "במחנה" דוד כרמי-ויינפלד שאל אם עורכי "הספרייה לעם" היו בחופשה כאשר הוחלט על הוצאת הרומאן חסר-הערך, ופרופ' ברוך קורצווייל כתב על הספר בסיכום השנתי ב"תרבות וספרות" של "הארץ" שהוא "רפורטאז'ה לשעתה".
 כאשר יצא לאור ב-1968 "אנשי סדום" היתה הביקורת כמעט מאוחדת בשאלה כיצד זה מי שכתב את "המחצבה" – הוציא לאור רומאן גרוע כ"אנשי סדום", וכשיצא "לא לגיבורים המלחמה" בשנת 1971, היתה הביקורת מאוחדת בשאלה כיצד הידרדר עד כדי כך מי שכתב את "אנשי סדום".
וכן הלאה וכן הלאה, כבר יותר מארבעים ספרים שמר בן עזר מידרדר והולך. חוק פרקינסון אומר שלפי רמתו של השוער או של פקיד המודיעין אתה יכול לדעת את רמת המנהל של החברה, לפי הכלל שכל אחד מבקש שמי שתחתיו יהיה גם פחות חכם ממנו (וגם לפי הרמה של הרב את יכולה להקיש על הרמה של אחרון חסידיו). עכשיו את יכולה לתאר לעצמך באיזה שפל מדרגה נמצא "חנות הבשר שלי" שבידייך, האחרון שברומאניו.
אגב, מר בן עזר אינו יחיד בסינדרום הזה. סופרים רבים יכולים להעיד שמבקרים ובני-אדם משבחים ספרים קודמים שלהם, שבשעתו קטלו אותם או סתם לא קראו ורק שמעו או קראו עליהם – והכול כדי לשאול את הסופר, לכתוב עליו או לומר מאחורי גבו – איך זה שספרו החדש נופל כל-כך ברמתו מקודמיו?
פרופ' דב סדן, שהיה יהודי לא טיפש, אמר פעם, אולי גם כתב, שהספר הטוב ביותר של כל סופר הוא ספרו הראשון. הוא התכוון לאמת הביוגראפית הכואבת שבוקעת ועולה בדרך כלל, לא תמיד, מכל רומאן ראשון של סופר אמיתי.
 
 
תגובה על "בעקבות הזקנות האנגליות מאוקספורד" (גיליון מס' 12)
 
שלום אהוד,
אין מה להכביר מילים על האנגליות, שהלכו לעמוד ברחוב אחרי שאיזה מוסלמי שטף להן את המוח. בסך הכול אנו הישראלים, עם המזג והצעקנות שלנו, לא מתאימים לענות להן. לענות לאנגלים צריך בשפתם ובמזגם. בקור ובלי ניד עפעף – להזכיר להם את עלילותיהם בעת מלחמת העולם השנייה ואחריה, בטיבוע אניות שהובילו ניצולי שואה לפלשתינה, ומה היה להם לעשות בהודו ובאפריקה ובמזרח הרחוק, איך שדדו ועשקו וניצלו ואנסו את "הילידים", ולשאול היכן האימפריה שלהם עכשיו, וגם מה יש להם לעשות בדיוק באירלנד, למה הם לא יוצאים משם ונותנים עצמאות לעם שבוחל בנוכחותם ("אנו ליבנו עם האירים דווקא...")
הו בריטניה, בריטניה, היכן היא האימפריה הגדולה שלך, הו, כמה מצטערים אנו על שחזרת למימדייך הטבעיים, לאי שלך, שאליו את שייכת, וכמה שמחים אנו לראות גם את כל הנערים הצבעוניים המבלים ברחובותייך עם נערותייך הנאות.
אלא שכנראה תעבורנה הרבה שנים עד שנהיה מסוגלים לענות להם בלשונם ובמזגם.
בברכה,
ד"ר יעקב זמיר
 
בהחלט עשה לי את הבוקר
 
בוקר טוב וגשום לך סופר נידח,
אודה באם תְאַיְי-מֵייל לי את גיליונותיך הקודמים.
מאוד שיעשע אותי, בעיקר בהקשר לתאריך (יום האישה בינלאומי) הדיון בעכוז, "קאנדאוּלס מלך לוּד" [של מריו ורגס יוסה בגיליון מס' 12] – בהחלט עשה לי את הבוקר, יש מקום לגדל תחת שכזה, ויבוא לציונה גואל...
דפנה
(קולגה מרשימת התפוצה)
 
סופר נידח עונה: למען תגובות כשלך כדאי לעשות את המכתב העיתי, אבל היו כבר גם אחדים/ות שביקשו להורידם/ן מרשימת התפוצה כך שאפשר לומר שכמו שחלק מהנמענים/ות בוחרים/ות שלא להמשיך לקבלו כי הוא לא מתאים להם/ן – כך גם אולי המכתב העיתי בורר באופן טבעי את נמעניו/ותיו – כלומר את אלה שאינם/ן נבהלים/ות מחדוות הרתיעה ומעונג החינם אשר בלהמשיך ולקבלו; ואכן יש כל הזמן מצטרפים חדשים שגם מבקשים את הגיליונות הקודמים – מה שאני עושה בתענוג רב למרות הקושי שבלחיצת האצבע על המקש. בקיץ, כשמזיעים, יהיה לי אולי קשה יותר.
 
 ובהזדמנות זו עליי להתנצל בפני ידידי המשורר שלמה אַבַּיוֹ מקיבוץ געש ששכחתי לציין בסוף הציטוט מהסיפור את שמו כמי שתירגם מספרדית באופן מופתי את מריו ורגס יוסה.