שלושה הכרכים הראשונים של "בחיי" של פוצ'ו הופיעו בהמשכים בשנים האחרונות בגיליונות האינטרנטיים של המכתב העיתי שלי. הופיעו פעמיים בשבוע, שני גיליונות כל שבוע. כל שני וחמישי. גם עכשיו מתפרסם ב"חדשות בן עזר", בתדירות של פעמיים בשבוע, הכרך המשעשע הרביעי, שמתרחש בארה"ב. ומובטחים לנו המשכים בכרכים הבאים של "בחיי", שייכתבו ויתפרסמו לפחות עד שפוצ'ו יהיה בן תשעים.
בזכות כתיבתו הסידרתית של פוצ'ו חידשנו מסורת רבת ייחוס של פרסום רומאנים בהמשכים בכתבי-עת, לעיתים ממש תוך כדי כתיבתם, ונזכיר כאן רק את דוסטוייבסקי ואת יצחק בשביס-זינגר. אני, הרומאן בהמשכים הראשון שקראתי בימי חיי ושהשפיע עליי רבות היה הסיפור התנ"כי הרומאנטי "מאחורי הצאן", שכתב הסופר בן-הארץ יעקב חורגין ושאותו פירסם בַּשבועון, שהוא היה גם העורך שלו, "הבוקר ילדים". זה היה לפני יותר משבעים שנים.
בתקופות שבהן פוצ'ו מפרסם את פרקי "בחיי", אני, כעורך, מחכה בקוצר רוח לכל פרק חדש וטועם ונהנה ממנו מיד עם קבלתו. אני גם מעודד את פוצ'ו להתפרע בפרקי חייו, בעיקר בעלילותיו האירוטיות המצחיקות, שהרי שנינו יודעים ששום כתב-עת הגון בישראל, במידה שעדיין נותרו בכלל כתבי עת ספרותיים בישראל – לא היה מפרסם את העלילות שלו, או שהיה מנסה לצנזר אותן ולגהץ אותן על פי התקינות הפוליטית, שמסרסת הרבה סופרים מוכשרים וגם חשובים אך לא תמיד אמיצים דיים. אבל ב"חדשות בן עזר" אין צנזורה על סקס.
פוצ'ו הוא דיוקן של תקופה מפוארת בתולדות המדינה, תקופה שלעיתים כל הרצון של הבחורים גיבוריה היה להשכיב בחורה או לפחות למזמז אותה, ואם אין ברירה אז אפילו כשהיא ישינה, ובלבד שלא ייהרגו בקרב בטרם יֵדעו אישה.
מבחינה זו שלושה הכרכים הראשונים של "בחיי" של פוצ'ו, וגם הכרך הרביעי הנכתב והמתפרסם עכשיו, הם זיכרונות של עבריין מין, של מטרידן מיני, ואני מאוד מתפלא שעד היום לא התלוננה עליו אף זקנה אחת, בין אם היתה בתולה, פתוחה או נשואה כאשר התעסק איתה.
אני גם חושב שאילו היתה מוגשת תלונה כזו, והיו עוצרים את פוצ'ו לימים אחדים ושוקלים להגיש נגדו תביעה על הטרדה מינית, זה היה נותן פרסום עצום לספרים שלו!
כי שלא כבעלי מקצוע ותפקידים אחרים, בייחוד גברים בְּפוליטיקה, אנחנו, הסופרים, רק מייחלים לכך שיוציאו לנו שם רע, ושבחורות זקנות תתלוננה עלינו. אנחנו מייחלים תמיד שיהיה סקנדל עם צאת כל ספר חדש שלנו, כי אין טוב מכך למכירות, ותמיד נוכל לומר בבית המשפט שמה שתיארנו בספרינו הוא פרי הדימיון בלבד. והמאמין יאמין.
למשל אצלי, בספרים שלי, כל הסצינות האירוטיות שנראות אמיתיות, הן מדומיינות, וכל הסצינות האירוטיות שנראות מדומיינות, תאמינו או לא, אלה באמת קרו לי.
אבל כשאתם מסתכלים עכשיו על פוצ'ו, הוא נראה לכם כמו דון ז'ואן? הוא נראה לכם כמי שהיה פעם דון ז'ואן? הרי אצלו זה הכול בלוף! אתם חושבים שמה שהוא מתאר בספרים אלה החיים הארוטיים האמיתיים שהיו לו? לא. הכול בלוף. הדבר היחיד שעליו הוא רכב כל ימיו היה קטנוע!
תודה.
אהוד בן עזר

*
הדברים נאמרו בקבלת השבת ב"צוותא" שהוקדשה לפוצ'ו לכבוד הוצאת הטרילוגיה "קורות חייו של צבר מצוי", וזאת ביום שישי 22.12.17 לפני הצהריים, בהשתתפות מירון איזקסון, אהוד בן עזר, אריה ברנע, אורה מורג, שאול ארלוזורוב, יהודה אטלס, דני קרוון, איה הג'ינג'ית, ימי ויסלר, עדנה סימנסון (ויסלר). בעריכת נילי שחור ובהנחיית ליאת רגב. בחלק המוסיקלי: להקת ותיקי מגפיים, וכן שי לביא, נפתלי אלטר, תמר גלעדי, והשחקן יהויכין פרידלנדר.
פרידלנדר, ואחריו פוצ'ו בן ה-87, ממש השכיבו את הקהל מרוב צחוק כאשר ביצעו שני "צ'יזבאטים" של פוצ'ו, שהוא אבי-אבות הסטנדאפ-קומדי בעברית עוד בטרם ידעו דבר על המושג החדש-יחסית הזה. את מרבית מחיאות הכפיים גרף פוצ'ו בסיפור על הפגישה עם האדם שסבור היה שפוצ'ו דומה לפוצ'ו ושאל אם פוצ'ו עדיין חי. וכן פרידלנדר, שהגיש מערכון-יחיד לפי סיפור של פוצ'ו על המלח הנמוך שהצליח להביא באונייה כוס קפה לרב-החובל מבלי שתיפול טיפה בדרך מהמיטבח.