לפני שער הכניסה הראשי לאוניברסיטת חיפה הוצבה אנדרטת זיכרון המנציחה את זכר הנַּכְּסַה (יום התבוסה בערבית – אסון הערבים במלחמת ששת הימים). על האנדרטא צילום של פליטים ערבים הבורחים במנוסתם על גשר אלנבי. (ראו בקובץ המצ"ב).
הנה מכתב בקשה ששלחתי לנשיא האוניברסיטה פרופסור רון רובין בבקשה להסרת האנדרטה הנ"ל.
ניסיתי לצרף לבקשה חתימות של רבים מהסגל האקדמי והמנהלי באוניברסיטה ולא עלה בידי. חלק מהמסרבים להצטרף לבקשה מאנשי הסגל אקדמי בלבד הם אקטיביסטים פרו-איסלמים המזדהים דווקא עם האנדרטא ותומכים אפילו בהוספת אנדרטת זיכרון לנָכְּבָּה (אסון הערבים במלחמת השחרור), חלק אכן מתנגד אבל חושש להביע את דעתו. יש להבין כי ניתן להבין את מוגות ליבם של הנמנעים מהבעת דעה בכך שלמרות שהאוניברסיטה שומרת בסוד את הנתונים המספריים של תלמידיה, אחוז הסטודנטים הערבים באוניברסיטת חיפה כבר נושק לכחמישים אחוז מהסטודנטים, וד"ל.
בינתיים קיבלתי אישור קבלה מלשכת הנשיא פרופסור רון רובין, והבטחה שהוא יבדוק את העניין. אעדכן את הקוראים על ההתפתחויות.

25.12.17
פרופסור רון רובין
נשיא אוניברסיטת חיפה
שלום רב
הנדון: החלפת הפסל בכניסה לאוניברסיטה
בחזית שער הכניסה הראשית לאוניברסיטת חיפה מוצב פסל המתאר את בריחת הפליטים הערבים במלחמת ששת הימים. (ראה הצילומים המצ"ב) מעבר לחוסר האסתטיות של המוצג (לא ברור בדיוק האם זה פסל, אלמנט אומנותי, מיצג אומנותי?) לא יעלה על הדעת להציב פמפלט פוליטי כגון זה אל מול שער האוניברסיטה המציג ברבים את פניו של מוסד השכלה ישראלי-ציוני.
אוניברסיטת חיפה נמצאת על פסגת הכרמל הירוק, מול הים הכחול, אחד המקומות היפים בארץ, אך למרבה הצער היא אחד המבנים המכוערים בארץ.
הכניסה לאוניברסיטת חיפה דומה לכניסה למקלט ציבורי, בטון חשוף מוביל באפלוליות פנימה. בשנים האחרונות בהתאם לרוח הזמן נבנו בכניסה מספר חנויות כך שהמקום נראה כמיני מרכז מסחרי מוזנח בעיירת פיתוח.
כדי להפיג את רושם הבטון האפור החליטו פרנסי האוניברסיטה לקשט את הכניסה בציור קיר. בדומה לכנסיות באיטליה שם על קיר אחד מצויר גן העדן, ומולו בקיר השני מצויר הגיהנום, משני עברי הכניסה לאוניברסיטה על הבטון החשוף, הלא מלוטש, בוצע ציור קיר אפרורי מאת אברהם (רובנוב) אופק. האמן עלה מבולגריה, היה בעברו חבר קיבוץ עין המפרץ של השומר הצעיר, ומרצה באוניברסיטת חיפה. הנושא הנבחר של הציור הוא "החלום ושברו" מצד אחד החלום הציוני, ומצד שני שברו. (שלט ההסברה ליד הציור מטעה כאשר במקום הכיוונים צפון דרום, הוא מראה על מזרח ומערב).
מעבר לעובדה המעציבה שעל אף שבאוניברסיטה יש חוג לשפה העברית שיכול היה לתקן את שגיאת הכתיב שבשם היצירה (החלום ושברו פירושו החלום ופתרונו) נשארה הטעות על כנה, עולה השאלה מדוע בכלל מוסד כאוניברסיטת חיפה צריך לפאר את כשלון החלום הציוני? האם ציור זה הוא סמלי למה שאוניברסיטת חיפה רוצה להציג כערכיה?
אנחנו פונים אליך בבקשה להסיר לפחות את פסל הנַּכְּסַה (יום התבוסה בערבית -אסון הערבים במלחמת ששת הימים) ולהציב במקומו פסל אסתטי ואמנותי המתאר אלמנט חיובי מעולמה המדעי של האקדמיה הישראלית.

מאהבת האויב – ל"תנטוס" – זובור וגזנגה
תנטוס – ביוונית "מוות", הוא התגלמות המוות במיתולוגיה היוונית. תנטוס-המוות שכן בשאול בעולם התחתון, ונחשב לדמות מפחידה ביותר, המביאה את קור הלילה ופחד המוות. (הרומאים קראו לו מורס (Mors).
ב"איליאדה" תנטוס הוא אחיו התאום של היפנוס, התגלמות השינה.
לתנטוס לא התקיים פולחן דתי ועם הזמן דמותו של האדֶס, אל השאול ושליט המתים, תפסה את מקומו.
תנטוס תואר כגבר צעיר הנושא לפיד בידו האחת ופרפר בידו השנייה. לעתים כבעל כנפיים, הנושא חרב על מותניו.
זיגמונד פרויד השתמש בדמותו המיתולוגית להסבר מבנה הנפש שלו. על פי מודל הנפש הפרוידיאני, תנטוס – יצר המוות, הוא אחד משני היצרים (לצד ארוס, יצר האהבה והתשוקה המינית), הקבועים בבסיס האיד.
תנטוס הוא השאיפה להרס עצמי ולמות. תשוקת האורגני לשיבה ללא אורגני.
נכתב רבות על פסיכולוגיה ופוליטיקה ברצוני להאיר כמה תופעות של השפעת יצר ה"תנטוס"-המוות על הפוליטיקה הישראלית:

עזרא יצחק נאווי (נולד ב-1951) הוא אקטיביסט פרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי, ופעיל מרכזי בארגון "תעאיוש", ואחד ממקימיו. נאווי הומוסקסואל מוצהר הורשע בעברו בביצוע מעשה סדום בקטין פלישתינאי.
נאווי המתגורר בירושלים עם בן זוגו, פואד מוסא, (ערבי-מוסלמי-סוני-פלישתינאי, אסיר ביטחוני משוחרר), התפרסם כאשר התנאה בכך שהוא הלשין על ערבים שמכרו קרקעות ליהודים וגרם בכך למותו של לפחות ערבי אחד שעשו לו בשפתו של נאווי: ""קודם כל זובור, אחר כך גזנגה."
הנה בעוד שרק תחת כיבוש יהודי יכול נאויי לחיות בשלום ובביטחה עם בן זוגו הערבי מבלי שיבצעו בשניהם "זובור וגזנגה", נאווי נאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי שיבצע בו ובבן זוגו "קודם כל זובור ואחר כך גזנגה." הנה דוגמה מובהקת ליצר התנטוס.

חגי אלעד (נולד 1969) הוא אקטיביסט פרו-איסלמי המשמש כיום כמנכ"ל "בצלם". אלעד הומוסקסואל מוצהר היה בעברו מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח בישראל ומנכ"ל "הבית הפתוח בירושלים לגאווה ולסובלנות."
במהלך מבצע "צוק איתן", בעת שכיהן כמנכ"ל "בצלם", בראיון רדיו אצל שרון גל הזדהה אלעד עם פעולות החמאס (מטרת התנועה המוצהרת חיסול ישראל ורצח כל היהודים בעולם) וסירב להגדיר את חמאס כארגון טרור והגדיר אותו רק כ"ארגון פלסטיני חמוש" הצודק בפעולותיו.
באוקטובר 2016 נאם אלעד בכינוס של מועצת הביטחון וקרא למועצת הביטחון לפעול למען כיבוש ערבי-מוסלמי.
ברור שכיבוש ערבי-מוסלמי של החמאס יביא לאלעד עצמו (כמו גם לכל הגייז הערבים) "קודם כל זובור ואחר כך גזנגה", אבל שנאת העצמי שלו המתבטאת בשנאת ישראל מביאה אצלו להתגברות יצר ה"תנטוס".

אָבִרהם בּוּסְקִילָה (נולד 1975) הוא אקטיביסט פרו-איסלמי התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי, המשמש כיום כמנכ"ל תנועת "שלום עכשיו". בוסקילה היה בעברו פעיל בקהילת הלהט"ב, ופעילותו הנוכחית מסכנת אותו ואותם ב"קודם כל זובור ואחר כך גזנגה."

אסור כמובן לעשות הכללות. יצר "התנטוס"-המוות אינו דומיננטי אצל כל הגייז בארץ.
ח"כ מטעם הליכוד, אמיר אוחנה (נולד 76) שהינו יושב ראש קבוצת "גאווה בליכוד", נשוי לבן זוגו ואב לתאומים, מתנגד נחרצות לכיבוש ערבי-מוסלמי שיבצע בו ובבן זוגו "קודם כל זובור ואחר כך גזנגה," אבל זה מביא נגדו התנגדות רבה מחסידי "הזובור והגזנגה". אביעד קיסוס כינה אותו ואת פעילי גאווה בליכוד "הומואים נחותים וטיפשים" החוכמה הרי ניתנה רק לאלו המצפים ל"זובור וגזנגה".

"תנטוס" משנאה
אם אנחנו עדים ליצר המוות ה"תנטוס" הרווח אצל יהודים מפאת השנאה העצמית וכפועל יוצא ממנה "אהבת האוייב" הישועית, הרי אצל הערבים יש דוגמה הפוכה.
באופן צפוי הסיבות ל"תנטוס" של הגזען האחמדי, ח"כ איימן עודה, ראש המפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), הן הפוכות. לא אהבת האוייב (היהודים) אלא דווקא שנאתם.
בעוד שבכל השטחים הכבושים ע"י הערבים (כ-13 מיליון קמ"ר) האחמדים אינם יכולים בכלל לחיות. והם יכולים לחיות ולהקים בתי תפילה רק תחת הכיבוש היהודי, לוחם עודה למען כיבוש ערבי-מוסלמי וחיסול מדינת היהודים. לדידו של האחמדי הגזען עודה מוטב "זובור וגזנגה" לעצמו ולעדתו, ובלבד שיזכו לכך גם היהודים.

ישו צדק
בהתאם למסורת הגזענית האנטי-יהודית של האיסלם, מאשים אבא של מאזן את היהודים בזיוף ומרמה, וקובע שישו לא היה יהודי אלא פלישתי (פלסטיני בערבית)
http://rotter.net/forum/scoops1/444002.shtml
אין ספק שאם ישו שראה עצמו יהודי וצאצא לבית דוד ולא צאצא לגוליית הפלישתי היה בחיים, הוא היה פשוט מתפלץ משקריו של אבא של מאזן.
בדבר אחד יש להודות שישו צדק. יתכן שקביעתו של ישו שכל הגויים הם כלבים (מתי 15) אינה פוליטקלי קורט, אבל לגבי אבא של מאזן היא נכונה בהחלט. כאן ללא ספק ישו צדק.

לא שחמט אלא מט לשח
סעודיה הווהאבית ממשיכה את דת מוחמד
בארץ נרשמה אכזבה מכך שסעודיה (שגורמים מסוימים פרשנים בעיני עצמם, טענו שהיא הופכת לבעלת ברית ישראל) סירבה לתת לנבחרת השחמט של ישראל ויזות כניסה לאליפות העולם בשחמט.
יש לדעת שסעודיה המוסלמית-ווהאבית אינה יכולה לתת ויזות לנבחרת יהודית. סעודיה נאמנה כשומרת המקומות הקדושים לאיסלם על המורשת של מוחמד שהכריז: "לא תהיינה שתי דתות בארץ הערבים!" וחיסל את היישוב היהודי בה.
לפי האיסלם ארץ ערב חייבת להיות "יודןריין"-נקייה מיהודים, ולכן כל התקווה לשינוי בה הינו אשליה בלבד.

משחק מול מצלמה – שתי אצבעות בעיניים
שחקן מקצועי יודע היטב שיש הבדל גדול בין משחק בתיאטרון לבין משחק בסרט. משחק מול מצלמה דורש לימוד והכנה מדויקת, ורצוי לקחתו בבית ספר יעודי לכך, למשל ניסן נתיב:
http://www.nissan-nativ.org.il/course_categories/סדנאות/
זה זמן שחיילי צה"ל הפכו לשחקנים בסרט מבלי לקבל כל הכנה למשחק מול מצלמה.
האקטיביסטים הפרו-איסלמים של ב"צלם" קנו מאות מצלמות, חילקו אותן לפעילי אש"פ והחמאס, ומביימים את מלחמתם למען כיבוש ערבי-מוסלמי:
http://mida.org.il/2013/12/22/פעילי-בצלם-מביימים-את-הסכסוך/

שיא המחזה המבוים היה לאחרונה עם המצגת של הנערה "הגיבורה" (רק על חיילים יהודיים) הערבית-מוסלמית-סונית-פלישתית, עאהד אל-אל תמימי.
הנערה הבלונדינית עם עיניים כחולות סטרה לחייל צה"ל וזכתה לתהילה בעולם כז'אן דארק פלישתית.
הנה "הגיבורה" סוטרת לחייל צה"ל.
https://www.youtube.com/watch?v=gnT0eZtoxk8
מעיון בתמונה נראה בבירור שהחיילים לא עברו שום קורס במשחק מול מצלמה ופשוט אינם יודעים איך לנהוג.
פולמוס רב נשפך על התנהגות החיילים, מהאשמתם בחוסר תגובה ועד הילולם בגין חוסר תגובה. דבר אחד לא הוזכר כלל בתקשורת. חייל צה"ל צריך בראש ובראשונה להגן על עצמו ולא לתת לאף אדם להתקרב אליו ולפגוע בו. הרי אותה נערה "גיבורה" יכולה היתה במקום לסטור לחייל לדקור אותו בצווארו, או להשליך חומצה בפניו. לכן אסור לתת למקרה כזה להישנות.
נכון, הכאה בקנה הרובה או בכת אינה נתפשת טוב בעיני המצלמה, אבל בהכנה טובה של החיילים למשחק מול מצלמה יש גם שיטות אחרות. ברגע שנערה מנסה להתקרב אל החייל על החייל להושיט את ידו קדימה ולתחוב שתי אצבעות בעיניה. מיד כל הסצנה הקולנועית מגיעה אל סופה.
שתי אצבעות בעיניים וזהו.

נאווה סמל ז"ל – בין שואת יהודי ערב ליהודי ארצות ערב בשואה
לאחר שכתבתי על שואת יהודי ערב, השואה שהושכחה והוכחשה, חיסול יהודי ערב ע"י מוחמד כבסיס לגזענות הערבית מוסלמית ועל הצורך להנצחתה.
http://nextweb.lib.ohio-state.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00536.php
קיבלתי את המכתב הבא מנאווה סמל ז"ל שהלכה לעולמה השנה. הנה חליפת המכתבים בינינו:

לנעמן כהן מהסופרת נאוה סמל
תאריך: 2011, ספט׳ 20,
שלום לך נעמן כהן,
העמותה להנצחת שואת יהודי ערב – יישר כוח על המפעל שלך.
אני סופרת ובשנת 1990 פרסמתי את הספר "לעוף מכאן" שבמרכזו עומד מוריס חביבאל שורד שואה מהאי ג'רבה שבטוניסיה. הספר תורגם לשפות רבות ולפני שנה עלה כהצגה-אופרה קאמרית על במת התיאטרון הקאמרי של תל אביב, בשיתוף פעולה עם הסימפונייטה באר שבע והאופרה הישראלית.
אשמח לשלוח לך עותק של הספר, כדי שתיווכח לדעת ששואת יהודי טוניסיה לא נשכחה.
 בברכת שנה טובה,
נאוה סמל
סופרת ומחזאית
 
בנספח תמצא חומר הן על הספר והן על הצגת האופרה.

2011, ספטמבר 22,
נאוה סמל שלום רב.
תודה על מכתבך. אינך צריכה לכתוב "אני סופרת" כי שמך הולך לפניך. בדרך מקרה לפני כחודש סיימתי את ספרך "חתונה אוסטרלית", שהעלה בי הרהורים שונים על שואה וציונות. על ספרך "לעוף מכאן" שמעתי אך טרם קראתי וכמובן אשמח לקרא.
קראתי על תולדות משפחתך בשואה, ונושא "השואה" קרוב מאד גם לליבי. כל משפחת אימי נספתה בשואה והיא נותרה לבד בעולם וממשפחת אבי, אחיו, אשתו, ושלושה ילדים.
כמובן סיפור תולדות יהודי טוניסיה בשואה חשוב ביותר ואסור שתישכח, אבל לא זאת היתה כוונתי בייסוד "העמותה להנצחת שואת יהודי ערב". כוונתי היתה לא לשואה מצידה של גרמניה הנאצית אלא לשואת יהודי ערב מצד השלטון המוסלמי.
היום אנו נמצאים במהלך של "הכשר לרצח עם" במטרה פוליטית מוגדרת לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים.
את כותבת: "שואת יהודי טוניסיה לא הושכחה" אבל למרבה הצער שואת יהודי ערב (חיסול היישוב היהודי בערב) כאידיאולוגיה ופרקטיקה הושכחה והוכחשה ע"י הממסד הציוני. 
בכלל כשם שהיה קשה ליהודים בזמנו להגיע לתודעה שהגרמנים רוצים להשמיד אותם כך קשה להגיע להכרה בימינו ששואת יהודי ערב משמשת מופת מוסרי בימינו, למרות שזה מוצהר בכל הפגנה. רובנו טומנים את הראש בחול ואפילו מתנגדים לברר האם קיים דבר כזה.
הנה מחקר אמפירי שעשיתי. חיפשתי ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען. חיפשתי ערבי-מוסלמי אחד שרואה בדברי מוחמד באמנת החמאס (מצע פוליטי של מפלגת שלטון שזכתה לרוב) לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים, גזענות. לא מצאתי אפילו אחד כזה. אני יודע שרבים מזלזלים בזה ומתגובות יש אפילו שמאשימים אותי ר"ל בגזענות, אבל זו המציאות הקשה.
אני מודע לעובדה שעיסוק בשואה מצד גרמניה פופולארי. ישנם אין ספור אישים ומוסדות העוסקים בה. ניתן גם תמיד לקבל מימון פרטי או ציבורי. בשואת יהודי ערב מסרבים לעסוק. לא במשרד החוץ, לא במשרד החינוך ולא בשום גורם ממסדי. הפחד מהנושא משתק. לכן לקחתי על עצמי (בלי שום מימון) להעלות את הנושא. אני מודה, עד עתה אני נכשל ובגדול.
 
בחיפוש ערבי-מוסלמי שאינו גזען
הנה מכתב ששלחתי לאישים המפורטים מטה:
עודה בישאראת – עיתונאי ופובליציסט לשעבר מזכ"ל חד"ש.
ריאד כבהא – מנהל המרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה – מרכז הפועל לדבריו "ברוח ההומניזם ושוויון ערך האדם." ריאד כבהא אינו רואה באמנת החמאס התובעת את חיסול ישראל והשמדת היהודים גזענות. משמע – ריאד כבהא גזען! (למרבה הצער מנהלי גבעת חביבה היהודים מסרבים, לדברי דודו אמיתי, הדובר, לעסוק בסוגיית הגזענות הערבית-מוסלמית. לדידם יש רק גזענות יהודית שעבורה ניתן לקבל תקציבים ולהתפרנס).
פרופסור עאדל מנאע – מנהל המכון להכשרת מורים ערביים בבית ברל וחוקר במכון ון ליר.
ד"ר מחמוד יזבק – החוג להיסטוריה של המזרח התיכון.
ד"ר נוהאד עלי – החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה.
ד"ר יוסף ג'בארין – מרכז ערבי למשפט ומדיניות. אוניברסיטת חיפה.
ד"ר אסעד גאנם – אוניברסיטת חיפה החוג למדע המדינה.
ד"ר חסן אגבריה – מנהל בית הספר "קשר על הוואדי", בית ספר שאמור "לחנך לאורם של ערכי אנוש הומניסטיים כגון : כבוד הדדי, שוויון בין בני אדם, שוויון ערך האדם, יושר, צדק, אמון בין בני אדם וסובלנות."
חבר כנסת אחמד טיבי .
ח"כ חנין זועבי.
ח"כ איברהים סרסור.
היות שאמנת החמאס תובעת את חיסול ישראל והשמדת היהודים:"בשם אללה הרחמן והרחום, ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה, שהרי השליח [מחמד], תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: "לא תגיע השעה [יום הדין] עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ו[אז] יאמרו האבנים והעצים: 'הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא [מאחורי], בוא והרגהו.'" (חדית' אל-בח'ארי ומסלם)
היות שהחמאס עלה לשלטון בבחירות חופשיות בקבלו אחוז גדול יותר של קולות מקרב הפלישתינאים משקיבלו הנאצים בגרמניה.
היות שבניגוד לגרמנים שחלקם התנגדו לאידיאולוגיה הגזענית-חסלנית הנאצית (למשל הסופר תומס מאן או הזמרת מרלין דיטריך) עד כה אין בנמצא עֲרָבי-מוסלמי, איש רוח או פעיל ציבור, ולו אחד, בכל רחבי העולם הערבי שהביע התנגדות לדברי מוחמד המצוטטים במצע הגזעני-חסלני של החמאס.
היות שגרמניה עשתה חשבון נפש. כיום יהודי יכול לבקר באושוויץ, טרבלינקה, פונאר, דכאו וכו'. העֲרָבים טרם עשו חשבון נפש. יהודי לא יכול לבקר עד היום בגיא ההריגה של אַל-מַדִינָה, מפני שהיא מוכרזת ע"פ החוק הנהוג בעֲרָב כ"יודן ריין".
היות ששואת יהודי ערב משמשת עד היום כמודל מוסרי כאשר הערבים בכל העולם, גם ערביי ישראל, קוראים בהפגנותיהם: ח'ייבַּר ח'ייבַּר, יהודים, צבא מוחמד עוד ישוב!"
http://www.youtube.com/watch?v=IAbI-DPXgEI&feature=player_embedded
שימו לב לצילומי שרידי מבצרי היהודים בח'ייבר:
http://www.youtube.com/watch?v=3GhcCdqCz5E&feature=player_embedded
אנו פונים אליך בבקשה הבאה:
בהמשך לדבריך כי אתה אוחז בתפישת עולם הומניסטית אנו פונים אליך לעשות היסטוריה ולהיות הערבי-המוסלמי הראשון בעולם שייצא נגד אידיאולוגיית תנועת החמאס, ויצהיר בערבית לקהל הערבי, כי דברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים לדעתך הם גזענות ולא מופת מוסרי. רק הצהרה כזו מפיך תהיה אפקטיבית במאבק למען אותם ערכים נעלים שברצונך לחנך אליהם. וכמובן זה התנאי היחידי להיאבק גם בגזענות היהודית.
שתיקה כהודאה דמיא.
נשמח אם תצטרף למאבקנו נגד הגזענות.

למותר לציין שלא התקבלה תשובה כלשהי מכל האישים הללו.

לסיכום: לצערנו הרב טרם מצאנו ערבי-מוסלמי שאינו גזען. נשמח לשמוע על כזה. מי שימצא אנא עדכן אותנו. אנחנו נמשיך לחפש.אני מודע לכך שאחרי שאני כותב את הדברים האלו רבים מאבדים עניין ומנתקים מגע, אבל בזה לא נפתרת הבעייה, שכן רק מודעות לשואה תמנע שואה!
בברכת שנה טובה ומאושרת.
נעמן כהן

2011, ספט׳ 22,
שלום לך נעמן,
תודה על מכתבך המפורט ועל ההסברים.
אתה מעלה נושא כאוב, אבל אם תרשה לי, הייתי נזהרת מאד בשימוש במושג שואה. "רדיפות יהודי מדינות ערב" יהיה יותר קרוב לאמת, שכן המושג "שואה" שמור רק לתעשיית ההמתה השיטתית של הגרמנים מתוך ההשקפה שהיהודים ראויים למוות רק בשל היותם יהודים. זוהי ייחודיותה של השואה ועל כך נכתב לא מעט בידי הוגי דעות וחוקרים בעלי שם.
במדינות ערב הרדיפות דומות או זהות לפוגרומים באירופה ולמדיניות האנטישמית במהלך אלפיים שנים, אבל זו לא הרצחנות לשמה של הנאציזם.
אני כמובן רק סופרת ואינני איש מחקר הבקי בנושאים המורכבים שהעלית.
מאחלת לך יישר כוח במעשיך ושנה טובה לך ולכל בני ביתך.
את זכר השואה בכל מדינות העולם תחת הכיבוש הנאצי אמשיך להעלות ביצירותיי. זה בנפשי.
כל טוב
נאוה

2011, ספט׳ 23,
נאוה שלום רב.
אכן תיארתי לעצמי כי שואת יהודי ערב הוא נושא שקשה לקבלו ומיד נרתעים ממנו.
את כותבת: "המושג 'שואה' שמור רק לתעשיית ההמתה השיטתית של הגרמנים מתוך ההשקפה שהיהודים ראויים למוות רק בשל היותם יהודים."
עובדתית-היסטורית ודאי שאין הדבר כך. המילה "שואה" משמעותה הרס, חורבן, כיליון. במשלי (ג', כה), למשל, נאמר: "אַל-תִּירָא, מִפַּחַד פִּתְאֹם; וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים, כִּי תָבֹא." בתהילים ל"ה, ח מופיעה שואה במובן של צרה וחורבן: "תְּבוֹאֵהוּ שׁוֹאָה, לֹא-יֵדָע וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר-טָמַן תִּלְכְּדוֹ בְּשׁוֹאָה, יִפָּל-בָּה:" (תהילים ל"ה, ח).
המילה "שואה" שימשה לתיאור אסונות עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. כך כונו למשל הפרעות בחברון ב-1929, והפרעות בבגדד. גם המונח "שואה" לגבי גורל יהודי אירופה החל זמן רב לפני תחילת ההשמדה. ב-17 בספטמבר 1939, שבועיים וחצי לאחר פרוץ המלחמה נכתב במאמר המערכת של "דבר": "שואת פולין עוד לא נתגלתה לעינינו בכל מוראותיה," ובהמשך: "שואה מחרידה ירדה על מיליונים של יהודי פולין, שואה העולה בהיקפה ובמוראותיה על כל הניסיונות אשר נתנסינו בהם בשנים האחרונות."
המשורר הלאומי ביאליק הגדיר אפילו את העסקת הערבים בעבודה שכירה כ"שואה":
http://www.benyehuda.org/bialik/lastwords.html
ברור לכן שחיסול יהודי ערב והכרזת ארץ "ערב" כ"יודןריין" (עד ימינו), כדבריך "מתוך ההשקפה שהיהודים ראויים למוות רק בשל היותם יהודים," נכללים במונח "שואה" לא פחות ואפילו יותר מאשר מצב יהודי פולניה שבועיים לאחר תחילת מלחמת העולם. את מייחדת את המילה "שואה" רק לרצח ששת המיליונים, אבל גם אם תגדירי את רצח ששת המיליונים כ"השואה" (The Shoa) ותבדילי מסתם "שואה", לא תוכלי שלא להגדיר את חיסול יהודי ערב כ"שואה".
הממסד הציוני-אשכנזי התעלם מראשיתו בכוונה תחילה משואת יהודי ערב, ההתעלמות נבעה מנימוקים פוליטיים, ולא מוסריים.
משרד החינוך ממונה בין השאר גם על הנחלת הזיכרון ההיסטורי הלאומי, ומשקיע משאבים רבים בהנחלת זיכרון "השואה". נשאלת השאלה מהי המטרה החינוכית של הנצחת השואה? כשהתקבל "חוק זיכרון השואה והגבורה – יד ושם 1953", נאמר בו, כי מטרתו: "לכנס, לחקור ולפרסם את כל העֵדוּת על השואה והגבורה ולהנחיל לעם את לקחה."
מהו לקח השואה? לקח השואה הוא למנוע אותה. בימינו גרמניה אינה מהווה יותר סכנה, לכן התעלמות מאותם כוחות התובעים כעת את חיסול ישראל והשמדת היהודים ע"י הכחשת קיומם ע"י אי שימוש במונח "שואה" לגבי כוונתם לשחזרה, היא מסוכנת ביותר. זהו עיוורון שיביא לאסון. אם מייתרים מלימוד השואה את הלקח חבל על המשאבים הרבים.
אני מזכיר לך את אמנת החמאס: "בשם אללה הרחמן והרחום, ישראל תקום ותוסיף להתקיים עד שהאסלאם ימחה אותה, כפי שמחה את מה שקדם לה, שהרי מחמד, תפילת אללה עליו וברכתו לשלום, אמר: 'לא תגיע שעת יום הדין עד אשר יילחמו המוסלמים ביהודים ויהרגו אותם המוסלמים, ועד אשר יסתתר היהודי מאחורי האבנים והעצים, ואז יאמרו האבנים והעצים: "הו מוסלמי, הו עבד אללה, יש יהודי מתחבא מאחורי, בוא והרגהו.".'."
זהו מצע פוליטי של מפלגת שלטון. שמטרתה בדיוק כדבריך "השמדת היהודים מעצם היותם יהודים." לו היה מצע כזה במפלגה גרמנית ובכל הפגנה היו מכריזים: "יהודים, צבא היטלר חוזר!" אין לי ספק שאת עצמך היית בראש המוחים על כך, אבל כשמדובר בערבים נטמן הראש בחול מן הסכנה.
הכחשת שואת יהודי ערב לא תשנה את המציאות. להיפך, היא רק תחזק את הכוחות התובעים לשחזרה.
אכן העיסוק בשואת יהודי אירופה מתגמל יותר, אבל עתה יש להפנות את תשומת הלב לסכנת שואה שעומדת על כולנו. אני מקווה שבכל זאת תקדישי 10 אחוז מפעולותיך להעלאת זכר השואה הנאצית גם לאיום העכשווי, וזאת כדי למנוע שואה עתידית.
בברכת שנה טובה, שתיעלם סכנת שואה מן העולם.
נעמן

ספט׳ 25,
נעמן, אני מכבדת מאד את עמדתך – השונה משלי.
נאחזת בדבריך לקראת השנה החדשה "שתיעלם סכנת שואה מן העולם."
שנה טובה – שנת תקווה חדשה.
נאוה

לסיכום. אני נכשלתי. אין אדם הקובע מדיניות במדינת ישראל שפניתי אליו כולל כל שרי החינוך שקיבל את הצעתי להנצחת שואת יהודי ערב למען המלחמה בגזענות הערבית-מוסלמית,

לעומת זאת ב-23 ביוני 2014 חוקק, ביוזמת חברי הכנסת שמעון אוחיון וניסים זאב, חוק בשם "חוק יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן." יום הזיכרון לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן מצוין בישראל מדי שנה החל בשנת 2014, ב-30 בנובמבר, במטרה לציין את היציאה והגירוש של יהודי ארצות ערב ואיראן.
התאריך 30 בנובמבר נקבע באופן סמלי משום שהוא למחרת כ"ט בנובמבר, יום החלטת החלוקה בעצרת האו"ם, כאשר קהילות רבות של יהודים בארצות ערב ובאיראן חשו לחץ מצד שכניהם הערבים.
את שואת יהודי ערב ע"י מוחמד ממשיכים בארץ לשכוח ולהשכיח. חבל מן הדין היה לפחות להוסיפה ליום הזכרון הנ"ל שהרי גם אז היהודים שלא נטבחו גורשו.
פעולתה של נאוה סמל ז"ל נשאה פרי ובעקבות ספרה עלתה המודעות לסבל שעברו יהודי ערב מהגרמנים ועוזריהם בשואה.
יהי זכרה ברוך.

אבי שילון דיאגנוזה נכונה פרוגנוזה מוטעית
ד"ר אבי שילון* פירסם לאחרונה ספר בשם "תוגת השמאל – יוסי ביילין וקריסת מחנה השלום הסיפור שלא סופר", כנרת זמורה ביתן דביר, "ת"א 2017.
בספרו "תוגת השמאל" עוקב שילון אחר חייו ופעילותו של יוסי ביילין, מי שבהיותו סגן שר החוץ בממשלת רבין השנייה היה אחראי להובלת תהליך אוסלו.
מעבר לסקירה המעניינת של מעשי ביילין וכיצד הוא שהוגדר ע"י יצחק רבין "פודל של פרס" פעל במעין היפוך תפקידים וגרר את רבין אחריו, ברצוני לעמוד על התובנה הגדולה הנכונה של שילון ממושא מחקרו (למרות שהוא טועה בעובדות), ועל הטעות הגדולה שלו מהתובנה שלו עצמה.
בראיון עימו (מאיה פולק, "מקור ראשון", דיוקן, 29.12.17) קובע שילון כי המסקנה שלו ממחקרו היא שהכישלון בהסכם אוסלו נבע בעיקרו מהתעלמות מהמימד הדתי של הסכסוך.
מהתובנה הנכונה הזו מגיע שילון לפרוגנוזה. המסקנה שהוא מוציא ממחקרו היא שכדי להשיג שלום, היהודים יצטרכו לוותר על הריבונות על הר הבית.
היהודים, הוא אומר, אפילו ירוויחו מכך כי יוכלו להיכנס להר הבית בלי חשש כאשר רק יראו לשוטר ערבי תעודת זהות. זו, הוא אומר, גם "הבשורה" היהודית.
דבר נוסף הוא קובע, כדי להגיע לשלום על ישראל להכיר באחריות לנָכְּבָּה, להתנצל עליה, ולהכיר בזכות השיבה כי זכות השיבה אינה עומדת בראש מעייניהם.
נתחיל ראשית בעובדות. ללא סופק שילון צודק בכך שהיתה התעלמות מהצד הדתי של הסכסוך אך קביעתו ש"האחראים לכישלון בגלל המימד הדתי הם שני הצדדים" היא פשוט אינה נכונה ומנוגדת לעובדות.
שילון קובע כי "בהסכם השלום התנהלו זה מול זה שני גופים "ליברליים חינוכייים: אש"פ, והשמאל הישראלי. והוכח, הוא קובע כי שני אלה לא יכולים לייצג כהלכה את שני הצדדים לכן יש להידבר עם החמאס ועם המתנחלים הדתיים לאומיים."
קביעת שילון שאש"פ ומנהיגו ערפאת הם גופים "ליברליים חינוכיים" היא בלשון עדינה יותר מביזארית.
ערפאת היה גזען מוסלמי טיפוסי שדיבר תמיד בשפה המוסלמית-דתית. ארגון הטרור שייסד "השהידים של הקצה" (אל-אקצא) היה ארגון ג'יהאדיסטי מוסלמי פאר אקסלנס עם שפה ושיח ג'יהאדיסטי טיפוסי.
נכון, מקביליו בצד הישראלי אכן ייצגו גופים "ליברליים חינוכיים", ובגין זאת, ובמיוחד בגין החינוך החילוני-סוציאליסטי שקיבלו, הם היו חפים מכל ידע דתי או ידע על חשיבות הדת.
כאשר ערפאת הצהיר כי "חוזה אוסלו" עם היהודים הוא לדידו כדוגמת "חוזה חודיביה" שעשה מוחמד עם הכופרים משבט קורייש, הבין כל מוסלמי בעולם שבכוונתו להפר את ההסכם בהזדמנות הראשונה כשרק ישיג כוח בדיוק כפי שעשה מוחמד עם הכופרים.
את זה כמובן לא יכלו להבין כלל החילונים הסוציאליסטים יצחק רוביצוב-רבין, שמעון פרסקי-פרס, ו"הפודל" שלו ביילין. (הבין זאת רק זאב בנימין בגין).
דווקא בגלל התובנה של שילון (למרות שכאמור אינה מבוססת על העובדות שחקר) שהבסיס לקונפליקט הוא דתי. קביעתו שהשלום יבוא רק עם וויתור על ריבונות בהר הבית אינה אלא wishful thinking, משאלת לב ריקה מהסיבה הפשוטה שהריבונות על הר הבית כבר היתה בידיהם אבל הם לא הסתפקו בה. הם מבחינה דתית אינם מוכנים לריבונות יהודית כלשהי גם בירושלים המערבית כי מבחינה דתית זו הכרה בלגיטימיות של העם היהודי האמור להיות מושפל תחת שלטון מוסלמי.
כל הצעת ויתור תגביר דווקא את הסיכוי למלחמה, ומעניין שאת זה מבין גם חילוני אנטי-דתי כיאיר למפל-לפיד שקבע שבשום פנים ואופן גם לא בעד שלום, הוא לא יהיה מוכן לוותר על ירושלים.
ועוד לא הזכרנו כלל גבולות בטחון. מזה מתעלם שילון לחלוטין.

* לפני עשר שנים סירב העורך אהוד בן עזר לפרסם קטע קצר שלי על בגין. גם לאחר ששלחתי לו את הציטוטים המוכיחים את העובדות בקטע הוא עמד בסירובו חודשים ארוכים, עד שהוא שלח מכתב לאבי שילון שפירסם אז את הביוגרפיה של בגין, והוא אישר את נכונותו, ואז הוא פורסם.
שילון בספרו לא פירסם את העובדה הספציפית שעליה כתבתי. מעניין אם בכוונה תחילה, או סתם השמטה.
הנה הקטע בשנית:

מַנְהִיגוּת
 
בְּ-0440 בְּאֶחָד בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 1939
מַתְחִילָה מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם. 
הַגֶרְמָנִים פּוֹלְשִׁים לְפּוֹלִין.
חֵיל הַפָּרָשִׁים הָפּולָנִי נִיגַף.
עוֹבְרִים שְׁלשִׁים יָמִים,
הָגֶּרְמָנִים כּוֹבְשִׁים אֶת וָרְשָׁה.
מְנָחֵם בֵּגִין, נְצִיב בֵּיתָ"ר בְּפּוֹלִין,
מַנְהִיג לְמַעְלָה מִמֵּאָה אֶלֶף חָבֵרִים.
מַנְהִיג עִם כָּבוֹד וְ"הָדָר" זָ'בּוּטִינְסְקַאִי.
כְּפֶשַׂע לִפְנֵי כְּנִיסָת הַנָּאצִים לְוָרְשָׁה
נִכְנַס בֵּגִין, נְצִיב בֵּיתָ"ר, לְבַּנְק הַדֹּאַר.
בָּחֶשְׁבּוֹן יֵשׁ 150 אֶלֶף זְלוֹטִי. סְכוּם עָתֵק.
בֵּגִין לוֹקֵחַ אֶת הַקֻּפָּה וּבוֹרֵחַ עִם אִשְׁתוֹ לְוִילְנָה.
מַשְׁאִיר מֵאָחוֹר אֶת חָנִיכַיו כֻּלָּם לָמוּת.
 
מָרְדְּכַי אָנִילֶבִיץ', חָבֵר "הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר",
אָנְטֶק צוּקֶרְמָן וְצְבִיָּה לוּבֶּטְקִין מִ"דְרוֹר"
חוֹזְרִים מִוִילְנָה לַעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַחָנִיכִים,
לְהָקִים אֶת הָאִרְגּוּן הַיְּהוּדִי הַלּוֹחֵם.
נעמן כהן