* חוק רע – "חוק ליצמן", המאפשר לראש הממשלה להאציל על סגן שר סמכויות של שר, הוא חוק פרסונלי המנוגד לאינטרס הציבורי ולתפיסה המהותית של שיטת הממשל הישראלית. השרים אינם רק מנכ"לים של תחום מסוים, אלא הנם חברים בממשלה ונושאים באחריות הלאומית הכוללת. סמכותם על התחום המיניסטריאלי נגזרת מאחריותם הכוללת.
"חוק ליצמן" נועד להעניק את הסמכות הזאת למי שממאנים לשאת באחריות הזאת, מתוך גישתם האידיאולוגית, השוללת את הציונות מעיקרה, ולכן הם מסרבים לשאת באחריות לאומית.
החוק הזה פוגע במהותה הציונית של המדינה.
אציין, שבעצם העובדה שזהו "חוק עוקף בג"ץ" איני רואה בעייה. כל חוק הוא שינוי של המצב החוקי שקדם לו, והעובדה שעל פי אותו מצב חוקי בית המשפט העליון קיבל החלטה זו או אחרת, אינה פוגעת כהוא זה בסמכותו של בית המחוקקים לחוקק חוקים ולשנות את המצב הקיים. זה תפקידו, זו אחריותו וסמכותו. אי אפשר לשלול מן הכנסת את הסמכות לחוקק חוקים רעים, כמו החוק הזה.

* בעד הנגד – מה משותף לח"כי הליכוד, "הבית היהודי" ו"כולנו"? שני דברים. א. הם מתנגדים לחוק המרכולים. ב. הם יצביעו בעד חוק המרכולים.

* אנושיות 1 – הדוגמה האישית שאנו מצפים מחברי הכנסת, היא גם להיות בני אדם, לנהוג בהגינות ואנושיות ולהפגין את העובדה שגם כאשר יש בינינו מחלוקות, אנו עם אחד, חברה אחת. הודעת האופוזיציה שלא תתקזז עם ח"כ יהודה גליק, שאשתו נפטרה, בהצבעות על חוק המרכולים, היא מכוערת מאוד. הודעת "ישראל ביתנו", החברה בקואליציה אך מתנגדת לחוק, שאף היא לא תתקזז, מכוערת שבעתיים. כנראה שאבי גבאי נבהל מהשיימינג שנעשה ב"הארץ" לח"כ גילאון, כאשר הפר החלטה מסוג זה והתקזז עם ח"כ אזולאי מש"ס שהיה מאושפז.
יש לקוות שיקום באופוזיציה ח"כ הגון ואמיץ ויפר את ההחלטה. אני מקווה שלא יהיה זה שוב אילן גילאון, כדי שלא נחשוב שהוא צדיק אחד והכנסת היא סדום.
אגב, אם אני מנסה לדמיין מי מהקואליציה היה מפר החלטה מסוג זה ומתקזז, מתוך הגינות ואנושיות, השם הראשון שעולה בראשי הוא יהודה גליק.

* חסר קלאסה – החלטתו של אבי גבאי לא לאשר קיזוז עם ח"כ באבל או ח"כ מאושפז, מתחילה להראות כתפיסה עקרונית את תפקיד האופוזיציה, ובעיניי זו תפיסה מעוותת. בשבוע שעבר הוא זימן שלושה ח"כים ממפלגת העבודה לשיחות נזיפה (זה כשלעצמו לא מריח טוב), על מה? על כך שהם פירגנו לח"כים מהקואליציה בטוויטר ובפייסבוק.
זו גישה מעוותת, על פיה הפוליטיקה היא מלחמה, והצד השני של המתרס הוא אוייב. הגישה הזאת, שהמייצג הבולט והבוטה שלה הוא נתניהו, היא גישה הרסנית, ההורסת את החברה הישראלית. ח"כים ממפלגות שונות, החלוקים ביניהם בנושאים שונים, משתפים פעולה כדי לקדם נושאים משותפים. מה רע בזה? ומה רע בכך שח"כ מפרגן לעמיתו מסיעה יריבה, ששיתף עמו פעולה בקידום חוק או יוזמה, או סתם כיוון שהוא ראוי לפירגון?
ללא שיתוף פעולה עם ח"כים מן הקואליציה, אף יוזמה אופוזיציונית לא תצלח, כי לאופוזיציה אין רוב. כל החוקים החברתיים הברוכים ששלי יחימוביץ' הובילה, היו פרי של שיתוף פעולה עם ח"כים מן הליכוד ומן המפלגות הדתיות. והיא תמיד מקפידה לפרגן להם. כך ראוי.
נראה לי שגבאי נלחץ מכך שעיתונאים מסוימים טוענים שאין אופוזיציה. אז הוא רוצה להוכיח שהוא אופוזיציה לוחמת. אבל הוא בסך הכל מבקיע גולים עצמיים ופוגע בתדמית האופוזיציה.
גבאי מוביל בעקביות קו מתון ושפוי יותר במפלגתו, מחזיר אותה חזרה מההיגררות אחרי השמאל הקיצוני, למקום מרכזי יותר, לאומי יותר, מסורתי יותר, כפי שתנועת העבודה היתה תמיד. כנראה שהוא נלחץ מכך שהשמאל הקיצוני מכנה אותו "ליכודניק", והוא עושה זאת בדרך מגושמת, לא ממלכתית, חסרת קלאסה. הבעיטות הללו מעידות בעיקר על חוסר ביטחון עצמי.

[אהוד: ואולי גבאי לא כל כך חכם, והתפקיד גדול עליו?]

* ציניות – חוסר הרגישות שהפגינו האופוזיציה ו"ישראל ביתנו" בסירובם להתקזז עם ח"כ גליק מתגמדת ליד הציניות של דרעי שניסה לשלוף את גליק מאבלו, כדי שיצביע בעד ה"בייבי" שלו, החוק המיותר, שכל מטרתו להוכיח שהשבת חשובה לו לא פחות מלליצמן.

* איום על צביונה של ישראל – אני בעד החלת הריבונות הישראלית על יו"ש. אבל רק אם יעלו לאלתר עוד שני מיליון יהודים לישראל. כיוון שמהפכה כזו אינה נראית באופק, החלת הריבונות מסכנת את צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקרטית, בעלת רוב יהודי מוצק לדורות. לכן, יש לחתור להיפרדות בין העמים.
גם נתניהו מבין זאת, ולכן בכל שנותיו כראש הממשלה הוא לא קידם החלת ריבונות. אילו היה מנהיג אמיתי, הוא לא היה בורח מישיבת המרכז, אלא מגיע אליה, מישיר מבט לעיניהם של חברי המרכז ואומר להם את האמת.

* לפרק את אונר"א – שגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי מאיימת להפסיק את התמיכה האמריקאית באונר"א, אם הפלשתינאים לא יחדשו את המו"מ. זה צעד נכון, אך לא מספיק. הגיע הזמן לפרק את אונר"א, ארגון שמלכתחילה לא היה צורך להקימו, ובטח לא לקיימו כמעט שבעה עשורים. אונר"א הוא ארגון המנציח את בעיית הפליטים, ובכך מסכל כל אפשרות ליישב את הסכסוך במזה"ת. הגיעה העת שהעולם יפסיק לשפוך את כספו על ליבוי הסכסוך, ויקצה את הכסף הזה לפתרון – יישוב הפליטים בארצות ערב, ובהתיישבות קבע ברצועת עזה ובשטחי הרש"פ.

* יחזיר את חובו לחברה – הצעת חוק: מי שמסרב להתגייס לצה"ל, יישב בכלא לאורך התקופה שבה אמור היה לשרת. על החפש"ש אפשר להתדיין.

* מתינות – נראה לי שהעם האיראני לא שמע על כך שרוחאני הוא "מתון".

* איש השנה שלי – אספר לכם לקראת א' בתשרי תשע"ט.

* ביד הלשון: מלחמיה – את אחת הפינות הקודמות הקדשתי למושבה מנחֵמיה, בעמק הירדן, המנציחה את שם אביו של הנציב העליון הבריטי הראשון בא"י, מנחם סמואל. הזכרתי שעד אז, בשנים 1906-1921, נקראה המושבה מלחמיה.
ומה מקור השם מלחמיה? בעניין הזה ישנן שתי גירסאות.
גירסה א' – מלחמיה מלשון מלחמה, בשל המלחמות נגד פגעי הטבע ונגד השודדים, הפורעים והרוצחים.
גירסה ב' – כיוון שליד בית העלמין עובר ואדי עם מים מלוחים, ובפי הערבים נקרא האזור "ואדי מלח".
אורי הייטנר