במוצ"ש האחרון בפילהרמונית

רבים ביקשו לקבל כרטיסים נוספים לקונצרט של מוצ"ש האחרון שבו היה אמור להופיע מאריי פרחייה כפסנתרן וכמנצח. למרבה הצער חלה ואת מקומו הסכים למלא, בהתראה קצרת מועד, הכנר והמנצח פנחס צוקרמן. מכל מקום, האולם היה מלא עד אפס מקום והקונצרט היה נהדר גם כאשר צוקרמן הופיע במקום פרחיה.
הפתיחה לאופרה "קֶלָע הכשפים" של קרל מריה פון ובר, בניצוחו של צוקרמן ובהרכב מלא של התזמורת, היתה מוצלחת מאוד. בייחוד שמונה הקונטרה-באסים שניצבו בשורה גבוהה אחת בירכתי התזמורת והפליאו לנגן, וגם החצוצרות הרעידו.
שמיעת הקונצ'רטו מס' 5 בלה מג'ור לכינור ולתזמורת, ק' 219, "הטורקי", למוצרט, עם צוקרמן כסוליסט וכמנצח גם יחד, היתה חווייה מרגשת. בייחוד הקדנצות בסוף הפרק הראשון והשני. צוקרמן ניגן בעדינות וברגישות וסחף אחריו את התזמורת, שהיתה עתה בהרכב קונצרטי מצומצם. לי אישית היתה זו כמין "פניית פרסה" בהערכתי לצוקרמן, שעד עתה לא התפעלתי ממנו ביותר, והיה נדמה לי גם שהוא מזלזל בקהל הישראלי, והערב התגלה במלוא כישרונו. כנר גדול, שמיתריו מרעידים את לב השומעים.
הסימפוניה מס' 7 ברה מינור, אופוס 60, של דבוז'ק היתה סיום מעולה לקונצרט המוצלח. צוקרמן שלט בתזמורת וזו נענתה לו בחדווה וארבעת הפרקים זרמו זה אחר זה וסחפו את הקהל, ושוב שמונה הקונטרה-באסים עמדו למעלה בשורה במרכז הבמה והפליאו לנגן, החצוצרות הרעידו, הביצוע היה ממש נהדר והקהל יצא מכליו.
על הסימפוניה נכתב בין השאר בתוכנייה: "...חדורה הסימפוניה השביעית בנימה דרמטית, לעיתים אף טרגית, וריגשית עד מאוד. דבוז'ק עצמו התוודה כי עז היה רצונו להדהים את העולם ביצירה זו."
פנחס צוקרמן נראה קצת עייף ומתנהל בכבדות, אמנם לא בשעת הניצוח והנגינה. כניראה מתוך חיסכון כוחות, כאשר ערב שלם היה מונח על כתפיו – הוא לא נתן הדרן אחרי הקונצ'רטו של מוצרט, בסוף החלק הראשון של הקונצרט.
יצויין גם כי במשך כל הקונצרט היו מאזינות ומאזינים חצופים, ואפילו אחת מפורסמת, שהפעילו את הסמארטפונים שלהם והפיצו אור יקרות מטונף על סביבותיהם.
אהוד בן עזר