* פופוליזם – כנראה שנכונות הידיעות, שהתפרסמו בכמה כלי תקשורת, על כך שהשר שטייניץ מתכוון לפרוש מהחיים הפוליטיים. זה ההסבר לאומץ שלו לבטא את דעתו האמיתית נגד עונש מוות למחבלים, ולא להסתתר מאחורי סיסמאות דמגוגיות ופופוליסטיות, כמו חבריו השרים ורוה"מ.
גם אם יתקבל החוק הדמגוגי והפופוליסטי הזה (שהתקבל בקריאה ראשונה, ואני מקווה שייקבר), ויגרם הנזק הכבד למדינת ישראל בשל קבלתו, סביר להניח שנתניהו (ואולי אפילו ליברמן) ידאג שהוא יישאר אות מתה. נראה את נתניהו, שהתמוטט בעסקת שליט, עומד בלחץ הבינלאומי הכבד ובמסכת האיומים ומאפשר הוצאה להורג של מחבל. נראה אותו ביום שבו ייחטף בן ערובה ישראלי או יהודי במקום כלשהו בעולם, או כשלפתע חמאס יציגו את מנגיסטו חי, ויודיעו שהוא יוצא להורג אם המחבל יוצא להורג.
נתניהו מודע לכל זה, כמובן. הוא יודע שהחוק הזה הוא חוק רע ופופוליסטי. הוא רוצה אותו כמו שהוא רוצה ללקות בצרעת. רק החוק הזה חסר לו. אילו היה מנהיג אמתי, היה דופק על השולחן ושולח את ליברמן הדמגוג לשחק גוגואים או לחלופין להרוג את הנייה בתוך 48 שעות.

* מיזנטרופ – לרוגל אלפר יש תחביב – לבזות משפחות שכולות. במיוחד הוא אוהב לבזות משפחות ששכלו יותר מאדם אחד. למשל, מרים פרץ היא דמות, שהוא שב אליה שוב ושוב בתשפוכת של שמחה לאיד על קורבנה הכפול. מיכל סולומון שכלה את כל משפחתה, שנטבחה בחלמיש, ולכן היא יעד מועדף לשנאתו המטורפת והחולנית. הבוקר הוא כתב פשקוויל של שיימינג לסולומון.
הטריגר הוא תמיכתה בעונש מוות למחבלים. גם אני נגד עונש כזה והבעתי את דעתי לא פעם. כלומר, גם דעתי שונה משלה, ומכאן שאיני חושב שיש להתייצב אוטומטית בתמיכה במה שהיא טוענת, למרות האסון הנורא שהיא חוותה. מכאן ועד ההתנפלות הבזויה של אלפר רב המרחק.
הבעייה אינה אלפר. הבעייה היא עמוס שוקן, שמעמיד את המיזנטרופ המנוול הזה בקדמת חלון הראווה של עיתונו.

* גיבורת שוקן – לשוקניה יש גיבורה, יש דגל לנפנף בו – עהד תמימי. ה"קורבן", כהגדרת פשקוויל המערכת השוקניסטי, שמימשה את החלום השוקניסטי הרטוב, וסטרה על לחיו של קצין צה"ל ובעטה בלוחמי צה"ל. ומה התפקיד של מדינת ישראל בסיפור הזה? "נבל," מגדיר אותה [את מדינת ישראל] שוקן. העיתון שמכר את נשמתו.

* עהד תמימי היהודייה – בין שלל מאמרי האהדה והתמיכה של השוקניה בתמימי, היה מאמר אחד שהזדהיתי אתו באופן חלקי – מאמרה של נועה אסטרייכר, שהזכירה מקרה מלפני שנים אחדות של יפעת אלקובי, פְרֶחַת ימין רדיקלי מקריית ארבע, שסטרה לחייל צה"ל שהפריע לה במילוי תפקידה – יידוי אבנים על ערבים, והיא לא נענשה. למה הזדהיתי רק באופן חלקי? כי הנ"ל מזדהה עם הקו של הדבוקה, התומך בתמימי. אבל באשר לאלקובי – היא צודקת לחלוטין. המעשה של אלקובי חמור הרבה יותר משל תמימי, כי כאן מדובר במעשה בגידה. יהודי שמרים יד על חייל צה"ל הוא בוגד בעמו ובמולדתו.

* תשובה נחרצת לספין – הספין שניסה לקשור בין הרמטכ"ל אייזנקוט לדבריו של אהוד ברק על סירוב צפוי של קצינים בכירים בצה"ל ובשב"כ, קיבל תשובה נחרצת בדברי הרמטכ"ל, ששלל מכל וכל היתכנות של תסריט אימים כזה.
ובאשר לברק – לא נעים לומר זאת על ראש ממשלה לשעבר, אך אני מטיל ספק בכושר השיפוט של האיש. דברים, שאילו אמר אותם לפני שנתיים היו מעוררים בי זעם, מעוררים בי היום בעיקר רחמים.

* אסון הגשר – פעם ציפינו שערביי ישראל יהיו הגשר לשלום בינינו לבין מדינות ערב. היום, כאשר מרצה מצרי בא לדבר שלום, סטודנטים ערביים ישראלים קוראים לעברו: "בוגד!"

* סיאוב מאובטח – עד הימים האחרונים, הביקורת על האבטחה לבניו של נתניהו הכעיסה אותי. הן ידעתי (כלומר חשבתי שאני יודע) שלבעלי הדבר אין יד ורגל בהחלטות על אבטחה, שהינן החלטות מקצועיות של היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, על פי הערכות סיכונים וידיעות מודיעיניות.
אז זהו, שלא. ראש השב"כ לשעבר יורם כהן ובכיר לשעבר במערך האבטחה סיפרו שהשב"כ מתנגד לאבטחה הזאת, והסיבה לה היא האובססיה לאבטחה של המשפחה.
ברור שאין כאן כל עניין פלילי ואפילו לא צל של פלילי, אך זאת שחיתות, זה סיאוב.
איני יודע אם הפרסומים ישנו את המצב. אני יודע שמרגע זה יורם כהן מתויג כ...סמולן, רחמנא לצלן, וכשטינקר.

[אהוד: נראה מה תגיד, בפאתוס המוסרי שלך – אם ח"ו באין אבטחה יפגעו באחד מבניו של ראש הממשלה או יחטפו אותו!]

* האמת על ה"הדתה" – האגף לתרבות יהודית במשרד החינוך הוציא קול קורא לקיום אירועי תרבות בנושאי זהות יהודית. באופן טבעי, הקול הקורא נשלח גם לארגוני ההתחדשות היהודית הפלורליסטית, המאוגדים בעמותת "פנים". הארגונים הציעו את הצעותיהם. 2,504,497 ש"ח הוקצו לכ-50 אירועים גדולים (מעל 350 משתתפים באירוע) בכל רחבי הארץ, אותם יפעילו 17 ארגוני "פנים".
העובדה הזאת מבטאת את האמת על דחליל ה"הדתה".
שלוש אמיתות:
א. הטענה כאילו הכספים מוקצים רק לארגונים אורתודוכסיים מתוך רצון "להדית" את תלמידי ישראל, רחמנא לצלן, חסרת שחר, ואינה אלא פרי דמיונם ושנאתם של אור קשתים למיניהם.
ב. הדרך של ארגוני ההתחדשות היהודית לגייס משאבי מדינה אינה התבכיינות אלא עבודה מקצועית. אילו פחות ארגונים היו מציעים הצעות העומדות בתנאי הקול הקורא, היה מגיע פחות תקציב. אילו יותר ארגונים היו מציעים הצעות, היה מגיע תקציב גבוה יותר.
ג. מה שמפחיד באמת את ממציאי דחליל ה"הדתה" הוא בדיוק זה – הפעילות של ארגוני ההתחדשות היהודית. זאת, כיוון שהפעילות הזאת באמת עשויה להשפיע על הנוער להתחבר לזהותו ולשורשיו, מתוך חיבור לאורח חייו, אלף מונים יותר מפעילות דתית, שנתפסת בעיניו כחוויה אנתרופולוגית של "קצת יידישקייט". נראה איך זה עובד אצל יהודים "אותנטיים". דווקא פעילות של התחדשות יהודית מאיימת על מי שמבקשים חילוניות מנותקת ועקרה, מין תרבות קוסמופוליטית תפלה וחסרת שורשים. את דחליל ה"הדתה" הם המציאו כדי להפחיד ולגייס אידיוטים שימושיים, אך ההתחדשות היהודית היא האויב האמיתי שלהם.

* הכול זורם! – הזרימות בגולן, שכל כך התגעגעתי אליהן, נפלאות. איזה כיף! איזו התרגשות! המראה, הריח, הרעש. חגיגה של כל החושים!

* נקודת מיפנה? – בגל הגשם האחרון ירדו באורטל 78 מ"מ. יפה מאוד! בסה"כ ירדו החורף 201 מ"מ. חלש מאוד! מראשית החורף עד יום ראשון, ירדו 83 מ"מ בלבד. מיום שני ועד שישי ירדו 128 מ"מ. יש לקוות שיום שני היה נקודת המפנה של החורף הזה. אגב, יום שני היה יום הולדתי החמסה חמסה.

* ביד הלשון: עפולה – מה מקור שמה של בירת העמק? עפולה מופיעה כבר במקרא, בנחלת שבט מנשה, בשם עֹפֶל. הארכיאולוגיה מצאה תיעוד עתיק אף יותר מהתנ"ך, בטקסטים מצריים מן המאה ה-19 לפנה"ס. מאז, לאורך אלפי שנים, קיימת עפולה, כמרכז של התרבויות השונות שעברו בא"י.
המושבה עפולה נוסדה ב-1925, על אדמות שיהושע חנקין גאל בעבור חברת הכשרת היישוב. ב-1972 הוכרזה עפולה כעיר.
הקשר האישי שלי לעפולה, מלבד פלאפל "גולני" ו"עשר דקות הפסקה" כשעוד נסעתי באוטובוסים, הוא בית חולים "העמק", שבו נולדו שלושת ילדיי.
אורי הייטנר