על פי התיעוד של "יד ושם", ידוע לנו על 6,700 חסידי אומות העולם פולניים. ההערכה היא שהמיספר כפול, לפחות. המיספר הזה גבוה הרבה יותר ממימספר חסידי אומות העולם בני אומה אחרת כלשהי.
חשוב להבין את משמעות המושג "חסיד אומות העולם". אין המדובר רק באדם טוב שריחם על יהודי והסתיר אותו וחלק עימו את פת הלחם שלו ושל ילדיו. מדובר בבחירה לעשות מעשה שהעונש שלו אחד – מוות של האיש ושל כל משפחתו. ומדובר במעשה שהסיכון להיתפס בו הוא גדול. כלומר מדובר באנשים שסיכנו באופן מוחשי ביותר את חייהם וחיי ילדיהם ובני משפחותיהם, כדי להציל יהודים.
אין בעובדה זו כדי להקטין את חומרת שיתוף הפעולה עם הנאצים של פולנים רבים הרבה יותר. אולם כאשר אנו מדברים על הפולנים והשואה, ראוי שנזכור את הנתון הזה.
ככל שאנו מאשימים בשואה את הפולנים, כך אנו מנקים את האשמים באמת בשואה – הגרמנים. הם הגו אותה, הם תיכננו אותה, הם ביצעו אותה. הם נעזרו במשתפי פעולה מכל הארצות שכבשו. כל משת"פ הוא חרפה לעמו. אך העמים שהיו בתוכם משת"פים אינם אשמים בשואה. בשואה אשמה גרמניה.
היו עמים ומדינות ששיתפו פעולה עם גרמניה. צרפת שיתפה פעולה עם גרמניה. הממשלה החוקית של צרפת היתה בעלת בריתה של גרמניה, והייתה שותפה גם לגירוש היהודים לאושוויץ. גם ממשלות רומניה והונגריה שיתפו פעולה עם גרמניה. וכמובן איטליה, בעלת בריתה הראשית של גרמניה. והיו מדינות נייטרליות. איך אפשר להיות נייטרלי מול התגלמות הרוע? היום אנו יודעים, שחלק מן הנייטרלים היו... נייטרלים לטובת הנאצים. שוויץ, למשל.
פולין לא שיתפה פעולה עם גרמניה. פולין נכבשה מיד עם פרוץ המלחמה. פולין לא היתה קיימת בכל שנות השואה, כך שהיא לא יכלה להיות שותפה של הנאצים. ממשלת פולין הגולה, היתה אנטי נאצית מובהקת. בפולין פעלו שתי מחתרות שנאבקו בנאצים. ורשה מרדה בשלטון הנאצים ושילמה מחיר נורא בדיכוי המרד. את הנשק למחתרת היהודית בגטו ורשה, סיפקה המחתרת הפולנית.
שני מיליון אזרחים פולניים (לא יהודים) ניספו תחת הכיבוש הגרמני, ורבע מיליון חיילים פולניים נהרגו במלחמה בגרמניה. מאות אלפי פולנים גורשו לעבודות כפיה ולמחנות ריכוז.
כל העובדות הללו חייבות לעמוד לנגד עינינו בבואנו לדון בחוק השואה הפולני, שחולל סערה רבתי בישראל וגרם למשבר חמור ביחסים בין המדינות.
אילו הייתי אזרח פולני הייתי מתנגד בתוקף לחוק הזה, כיוון שהוא פוגע בחופש הביטוי ובחופש המחקר.
אולם בהקשר הישראלי-פולני, ולטענה שמדובר בחוק מכחיש שואה, היושר האינטלקטואלי מחייב אותי לומר בכנות, שישראל טועה.
אין החוק מכחיש את השואה. אין החוק מכחיש את מעורבותם של פולנים רבים בשואה. החוק הזה אוסר לדבר על מחנות ההשמדה הפולניים. ואכן, לא היו מחנות השמדה פולניים, אלא מחנות השמדה גרמניים על אדמת פולין הכבושה. החוק אוסר על האשמת פולין בשותפות לשואה. ואכן, פולין שלא היתה קיימת, לא יכלה להיות שותפה בשואה.
נכון, בשיח הציבורי בפולין סביב החוק, היו אמירות אומללות שניסו לגמד את שיתוף הפעולה של פולנים רבים בשואה. האמירות הללו ראויות לגינוי. אולם הן אינן חלק מן החוק.
ראש הממשלה נתניהו והשרים ומנהיגי האופוזיציה גינו בחריפות החוק. הגדילו להקצין ח"כ יאיר לפיד והשר בנט.
אין כל הצדקה ליצור משבר ביחסים עם פולין בעקבות החוק. בוודאי שאין מקום להצעה האבסורדית להחזיר את השגריר מפולין. ישראל זחלה על גחונה כדי להחזיר את שגרירה לטורקיה, מדינה שמנהיגה מוביל אנטישמיות רבתי, ודווקא מפולין, המקיימת יחסי ידידות עימנו, עלינו להחזיר את השגריר? בשל חוק שאין בו כל אותם דברים שתלינו בו? בעיניי, זה אבסורד.
עלינו למנף את המשבר הזה, לשיח כן עם הפולנים על מעשיהם בשואה ולשיתוף פעולה בחקר השואה וחינוך לתודעת השואה בפולין.
לאחר חידוש היחסים בין ישראל לפולין, ביקר נשיא פולין לך ולנסה בישראל, נאם בכנסת, וביקש בשם העם הפולני סליחה מן העם היהודי ומישראל על האנטישמיות בפולין לפני השואה ואחריה ועל שיתוף הפעולה של פולנים רבים עם הנאצים. היה זה מעשה אצילי וראוי.
אין בחוק שהתקבל בפולין כל חזרה של פולין מן ההתנצלות הזאת. אין סיבה שאנחנו נציג את החוק הזה, כאילו יש בו חזרה מן ההתנצלות. אין לנו כל אינטרס במשבר ביחסינו עם פולין, שאין לו הצדקה.

ואם בהכחשת השואה עסקינן, מוטב שנפנה מבטנו פנימה, ונתמודד עם תופעות של הכחשת השואה וגימודה בתוכנו.
השוואת נערת הפוסטר של הטרור הפלשתינאי לאנה פרנק, היא סוג של הכחשת השואה. השימוש הנלוז והציני בזכר השואה, במאבק נגד גירוש מבקשי המקלט, הוא סוג של הכחשת השואה. כל ההשוואות הנואלות של ישראל לנאצים, שישראלים שותפים להם והם נפוצים בעיקר בעיתון יומי מסוים, שלא אנקוב בשמו כי לא יפה להעליב אנשים חושבים, הן סוג של הכחשת שואה. כאשר פרחחי גבעות צורחים על חיילי צה"ל "נאצים", זה סוג של הכחשת שואה. הבה נקדים ונשים קץ לתופעה הזאת בתוכנו, בטרם נטיף מוסר לאחרים.

2. צרור הערות 11.2.18

* נו, אז איך המרגש אחרי חמש אזעקות בשבת בבוקר? – נכון, לא ממש כיף להיות שכנים של משמרות המהפיכה האיראניים. אבל תמיד צריך לזכור מה האלטרנטיבה. היינו לא רחוקים מכך שצבא איראן היה כאן במקומנו, עד הכינרת. כך שביחס לאלטרנטיבה, מצבנו מעולה.

* תמונת ניצחון – רבבות המטיילים שפקדו השבת את החרמון, הגולן והגליל, חרף האירועים הביטחוניים, הם תמונת הניצחון שלנו. אות לחוסננו הלאומי.

* השנאה העיוורת טימטמה את מוחם – תופעה מכוערת ונפסדת מלווה את האירועים הביטחוניים בגבול הסורי-איראני – מסע הפרחת תאוריות קונספירציה מטורללות ומרושעות, על פיהן מדובר בספין של רוה"מ לקראת פרסום סיכום חקירתו בהמשך השבוע. מי שגרועים יותר מאלה שממציאים ומפיצים את התאוריות הללו, הם אלא שמאמינים להן. הם נמצאים כבר במצב תודעתי נורא – השנאה עיוורה את עיניהם וטימטמה את מוחם עד כדי כך, שהם מסוגלים כבר להאמין לכל דבר שקר על נתניהו, ללא שום בקרה ומחשבה, כאוטומטים. הם תמונת הראי של החסידים השוטים של נתניהו.
מה הם טוענים, בעצם? שנתניהו שיגר מל"ט איראני והפיל מטוס ישראלי? אולי שהוא עצמו הטיס את המל"ט (מטוס ללא טייס) האיראני? עלובי נפש מנוולים.
אפילו זהבה גלאון (!) כתבה ביושרה: "תיאוריות הקונספירציה שרצות עכשיו, לפיהן נתניהו מייצר מלחמה כדי להסיח את הדעת מחקירותיו, הן מופרכות ומיותרות. נתניהו ציניקן, אבל הוא לא דמות של נבל מקומיקס, והוא בטח שלא אירגן הפלת מטוס ישראלי רק כדי לדחות את המלצות המשטרה. הטענות האלה מעליבות ומקוממות."

* דה לגיטימציה למשטרה – לאחר שנכשל ניסיונו הנואל של ראש הממשלה לבצע פוטש חוקתי, שמעמיד אותו מעל החוק ("החוק הצרפתי" – חוק קרנות המזבח), מוביל נתניהו מסע דה-לגיטימציה נגד המשטרה וסיכול ממוקד נגד המפכ"ל, כדי להלך עליהם אימים וליצור דה-לגיטימציה בקרב תומכיו לתוצאות החקירה. אי אפשר להגזים בחומרת מעשיו.
המפכ"ל ראוי לשבח על עמידתו האיתנה במערכת הלחצים הבלתי נסבלת מצד ראש הממשלה. הציפיה של נתניהו היתה שהמפכ"ל יעצור את חקירתו, כדי לקבל מינוי עתידי כראש השב"כ. אלשייך לא התבלבל וזכר שהמחויבות שלו היא לציבור, למדינה ולחוק ולא לחשוד נתניהו.

* שגיאת המפכ"ל – השיקול של עורכי "עובדה" בשידור הסרט על המפכ"ל אלשייך ימים אחדים לפני פרסום סיכום החקירה, הוא שיקול נכון ומקצועי. אולם אלשייך טעה בכך שנתן לכך יד. הוא היה צריך להבין ששידור הסרט בעיתוי הזה, כמוהו כמתן תחמושת לחשוד נתניהו, במסעו המרושע נגד שלטון החוק בישראל, נגד המשטרה ונגדו אישית. הוא צריך היה לדעת שהחשוד יקפוץ על השידור כמוצא שלל רב, וישתמש בו לדה-לגיטימציה נגד חקירתו. חבל.

* פחדן – מדוע השר לביטחון פנים גלעד ארדן אינו מתייצב להגנת המשטרה והמפכ"ל, מפני המתקפה הפרועה של החשוד נתניהו, המנסה להלך אימים על חוקריו? כי הוא פחדן.

* מתקפה דו ראשית – שלטון החוק בישראל נמצא תחת מתקפה דו ראשית, סביב חקירת נתניהו. מצד אחד, המפגינים נגד היועץ המשפטי לממשלה ומוציאי דיבתו רעה. שנאתם את נתניהו אינה יודעת גבול, והצעקות האספסופיות "נתניהו לכלא!" הן עדות לכך. המטרה שלהם אינה חקר האמת אלא כליאת ראש הממשלה בכלא. זאת, שעה שהוא עדין בגדר חשוד, אפילו לא נאשם ובוודאי לא מורשע. זאת, ללא התבסס על ראיות. זאת, בשעה שהיועץ המשפטי הוא המצביא של המלחמה בשחיתות, העומד איתן תחת מתקפות ולחצים, ואינו מאפשר לאיש לפגוע בחקירה.
מה יקרה אם היועץ המשפטי יחליט להגיש כתבי אישום? האספסוף של אלדד יניב יעבור להפגין מול בתי השופטים, כדי להבטיח שהם יפסקו נכון? התוצאה היחידה של המסע נגד מנדלבליט, הוא כרסום אמון הציבור במערכת האכיפה, ומתן תחמושת לצד השני במתקפה – שיציגו כל החלטה על כתב אישום, אם תהיה, ככניעה למפגינים, שגם הם, במקביל, יציגו אותה כניצחון הפגנותיהם.
מצד שני, המתקפה של נתניהו וחסידיו על שלטון החוק. שיאה, בגל החקיקה שנועד לשבש את החקירות, ובעיקר "החוק הצרפתי", חוק קרנות המזבח, שהנו הפיכה חוקתית שנועדה להעמיד את נתניהו מעל החוק. לצד ניסיונות החקיקה הללו, הם עורכים מסע ההסתה נגד המשטרה ושיימינג למפכ"ל, שנועדו ליצור מראש דה-לגיטימציה לחקירה ולתוצאותיה, באמצעו אי אמון מובנה בחוקרים. המהלך הזה נועד להלך אימים גם על שאר המערכת – הפרקליטות, היוהמ"ש ובתי המשפט. ראו איזה שיימינג אנו עושים למפכ"ל, וחשבו היטב איך לנהוג, כי אתם הבאים בתור. מסע זה חמור אף יותר, כיוון שבראשו עומד ראש ממשלת ישראל, שמעמיד את האינטרס האישי שלו מעל טובת המדינה, וגורם להרס חברתי באמצעות שבירת אמון הציבור במערכות שלטון החוק. השיימינג למפכ"ל נובע בין השאר מן ההבנה מה המיליה החברתי שלו, וניסיון להציג אותו בעיני המיליה הזה – שהוא משפחתי, קהילתי, אמוני, אידיאולוגי ודתי, כמוציא לפועל של אינטרס ה"ססמול" השנוא.
מערכות האכיפה אינן חפות מטעויות ויש בהחלט מקום לביקורת כלפיהם. אבל המתקפה הדו-ראשית הזאת, אינה נובעת מרצון לתקן ולהיטיב עם שלטון החוק, אלא מתוך רצון של התוקפים לרמוס אותו ובלבד שישרת את מטרתם הפוליטית. והרוב הדומם, של אזרחי ישראל הפטריוטים, שמה שמניע אותם הוא טובתה של ישראל כדמוקרטיה חזקה, כמדינת חוק, כמדינה שמתנהלת בטוהר מידות, ולא טובתו האישית של נתניהו או שנאתם לנתניהו, כמעט אינו נשמע ברעש הזה.

* סקר לא מדעי – שיטוטיי ברחבי הפייסבוק, העלו מסקנה חד משמעית – רוב מוחלט בקרב הציונות הדתית מגנה את דבריו של הרב קלנר. אני יודע שאין זו שיטת מחקר מדעית, אבל אני בוטח במהימנותה.

* אם תחזור על שקר – בהרצאה בכנס "שיטים" הראשון, הזכיר הסופר א.ב. יהושע, כבדרך אגב, את "אמירתו המפורסמת" של יצחק בן אהרון על כך שצריך להחליף את העם. מאות אנשים מילאו את האולם, ואף אחד לא קם להעמיד אותו על טעותו – זו אגדה אורבנית. בן אהרון מעולם לא אמר את הדברים. גם אני כנראה התעייפתי, ורק מי שישבו ברדיוס מטר ממני, שמעו את רטינתי.
אין לי אינטרס כלשהו לגונן על בן אהרון. מעולם לא ראיתי בו את מנהיגי. הוא היה מנהיג הזרם המנוגד לי בתנועה הקיבוצית, ואפשר לומר שתהום אידיאולוגית רבצה בינינו. בתקופת המאבק על הגולן, הוא יצא נגדנו בקיצוניות. את הבמה המכובדת של טקס חלוקת פרסי ישראל, הוא ניצל כדי להשמיץ אותנו ולכנות את מאבקנו "מאבק על נדל"ן נגד השלום." ובאותו ערב, לא חסכתי את שבטי בהודעת גינוי חריפה וכעבור שבוע במאמר חריף בעיתון "הקיבוץ".
אז למה אני מתעקש להזכיר שאין שחר לאגדה? כי ממש לא נעים לי לראות את התגשמות שיטתו של גבלס: "אם תחזור על שקר מספיק פעמים הוא יהפוך לאמת."
ובאמת, יש אלפי אנשים שמוכנים להישבע בנטילת חפץ שהם שמעו במו אוזניהם, בשידור חי, את בן אהרון אומר בשידור בטלוויזיה בליל המהפך, שצריך להחליף את העם. כולל כאלה שטרם נולדו אז.
השבוע קראתי פשקוויל פייסבוק ששידרג את השקר, וטען שאחרי ניצחון הליכוד ב-1977 בן אהרון קרא להפיכה.

* מי יוריד את האפליקציות? – קניתי סמרטפון חדש. ואז, צריך להעביר את החומר מהישן לחדש, להוריד אפליקציות וכו' וכו'. ומה אני מבין בזה? אבל בשביל מה יש בבית ילדה בת 11?

* ביד הלשון: שַׁקְלָא וְטַרְיָא – המשנה לנשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס אליקים רובינשטיין, בראיון ל"ישראל היום": "אני בעד המשך שיטת הבחירה של השופטים. ועדת הבחירה זו יצירה ישראלית מוצלחת, שבה יש שיתוף פעולה בין ארבע רשויות. ישבתי בוועדה. אני יכול להגיד, אחרי שקלא וטריא, מאה אחוז של המועמדים הם לתפארת מדינת ישראל. במבחן התוצאה השפיטה טובה מאוד."
מהו "שַׁקְלָא וְטַרְיָא"? משא ומתן. לרוב הכוונה לתיאור משא ומתן ממושך ורציני. ביטוי שאול מארמית, המתאר את המו"מ התלמודי, ההלכתי.
אורי הייטנר