לאור החוק הפולני החדש על ממשלת ישראל להבהיר את הדבר הבא: המדינה הפולנית והעם הפולני אינם אשמים בהשמדת היהודים. אמנם כמאתיים אלף יהודים נרצחו ע"י פולנים (לפני השואה ואחריה), אבל הפולנים הרוצחים פעלו כפרטים, ולא בשם האומה הפולנית והמדינה הפולנית. האחריות הקולקטיבית לשואה מוטלת אך ורק על גרמניה והעם הגרמני.
לעומת זאת המדינה הפולנית והאומה הפולנית אשמים בשוד הנרצחים כאשר לא התירו לשרידי השואה לקבל את רכושם שנלקח מהם במהלך המלחמה. האומה הפולנית והמדינה הפולנית הריבונית אשמים בכך שלאחר המלחמה, תחת הממשלה הפולנית העצמאית, יהודים רבים שרצו לחזור לביתם נרצחו על ידי פולנים שהשתלטו על בתיהם ורכושם במהלך המלחמה.
אליהו הנביא שאל: "הרצחת וגם ירשת?" ממשלת פולניה הריבונית המייצגת את האומה הפולנית לא רצחה, אבל ירשה את רכוש הנרצחים, ובזה היא נושאת באשמה קולקטיבית. ואת זאת יש לזכור ולהזכיר לפולנים.

האובססיה הגרמנית כלפי היהודים והניאו נאציזם בגרמניה
אנגלה מרקל וממשלתה ממשיכים את המסורת הנאצית
האובססיה הגרמנית ליהודים אינה עוזבת את הפולק הגרמני. היהודים מנו בגרמניה ערב השואה רק כ-0.57 אחוז מהגרמנים, אולם עוררו בהם אובססיה אנטישמית כבירה. מסתבר שהאובססיה היהודית אינה עוזבת את הגרמנים עד כדי כך שטיוטת ההסכם הקואליציוני שחתמה אנגלה מרקל לאחרונה בגרמניה כוללת סעיף המגדיר את שטחי יהודה ושומרון כאמורים להיות "יודן-ריין" נקיים מיהודים, וישיבת יהודים שם לפי ההסכם הקואליציוני הגרמני היא אי חוקית.
זה פשוט לא יאומן. בגרמניה למשל יש בעיה טורקית של מיליוני טורקים, אבל לא עולה על דעתם של הגרמנים לקבוע בהסכם הקואליציוני בין המפלגות הגרמניות איסור על התנחלות טורקים בקפריסין, וכמובן לא על התנחלות סינים בטיבט, רוסים באוקראינה, ערבים בקורדיסטאן, או במרוקו ובסהרה הספרדית, אצל הגרמנים ההתייחסות היא תמיד ליהודים.
לכאורה, אנגלה מרקל אינה אוחזת באידיאולוגיה נאצית, היא חוזרת ומדגישה את תמיכתה בקיום מדינת היהודים, היא מספקת לישראל צוללות ונשק, אבל משהו בכל זאת מתגנב מן העבר והיא ממשיכה את המסורת הנאצית.
בפגישה עם נתניהו אמרה אנגלה (המלאכית) שאף שאינה תומכת בהטלת כל סוג של חרם על ישראל גרמניה מחויבת לתקנון האיחוד האירופי לסמן מוצרים של יהודים. (מרקל: "גרמניה מחויבת לסימון מוצרי התנחלויות." הארץ" 26.2.14)
סימון מוצרים של יהודים ע"י הגרמנים אינו חדש. כמובן שגרמניה הצביעה בעד החלטת מועצת הביטחון של האו"ם המגדירה את התנחלויות היהודים ביהודה ושומרון כבלתי חוקיות, והיא תובעת הקפאה מיידית של הרחבתן, אבל עתה אין מדובר סתם בהחלטה, אלא בהכרזה בעלת קונוטציה ניאו-נאצית של ראש ממשלת גרמניה – אנגלה מרקל, בירושלים בירת ישראל.
שישים ושש שנים לאחר הפסקת חברת דויטשה באן, חברת הרכבות הגרמנית, לשנע טרנספורטים של יהודים למחנות השמדה לשם פתרון סופי לבעיית היהודים, פירסמה הממשלה הגרמנית את ה"מדיניות היהודית הניאו-נאצית החדשה". שר התחבורה של גרמניה, פטר רמזאור, אמר למנכ"ל דויטשה באן, חברת הרכבת הגרמנית, כי תוכנית ישראל להקמת קו רכבת לירושלים היא "בעייתית מבחינה פוליטית" מכיוון שהקו עובר בשני קטעים בשטחים האמורים לפי ממשלת גרמניה להיות "יודן-ריין".
בשטחים אלו, קובעת ממשלת גרמניה, אסור המעבר ליהודים. בעקבות כך הודיעה חברת הרכבות הגרמנית, הנמצאת בבעלות ממשלת גרמניה, על פרישה מפרויקט קו הרכבת תל אביב-ירושלים.

על הקושי בתקפות התיאוריה
יעקב זמיר הבגדאדי טוען שהיהודים הערבים יצביעו לבנימין מיליקובסקי-נתניהו האשכנזי, ולא לאברהם גבאי המרוקני, בגלל הקיפוח שחוו "ממפא"י ורסיסיה", ולראיה הוא מביא סיפור אישי על קיפוח שחווה בזמנו בקליטתו בישראל: "כאשר הצגתי את הפנקס שהראה חוסר עבודה של שמונה שבועות, והפקיד בלשכת העבודה, שנשלטה על ידי המפלגה, אומר לחבר שלו באידיש: 'חכה עד שהשחור הזה ילך ואז תיכנס לקבל סידור' וזה כמובן אחרי ששאל איך זה שאין לי פנקס מפלגה והכריח אותי לעבור את הרחוב ולהוציא פנקס אדום עם דמי חבר לשלושה חודשים מראש. ועוד ועוד." ("חדשות בן עזר" 1315)
אכן סיפור קשה ומעורר התנגדות, דא עקא הסיבות להצבעה עבור מיליקובסקי-נתניהו האשכנזי, ולא לגבאי המרוקני כנראה מורכבות יותר.
מכרה שלי, אשת אקדמיה שהוריה ילידי עיראק, והיא נמנית עם משפחתה על ההארד קור – הגרעין הקשה של "הביביסטים", סיפרה לי כבר לפני שנים, איך אגדיר את זה בעדינות, שהעיראקים לא מסתדרים עם המרוקאים. יש תהום ביניהם.
את המילים הקשות ששמעתי ממנה, להפתעתי, על המרוקאים, לא שמעתי משום אשכנזי. לטענתה אין בכלל נישואין מעורבים בין העדות האלו. (אני לא יודע עד כמה קביעה זו היא מדעית) במקרה אחד יוצא דופן במשפחתה היא השתתפה בחתונה מעורבת שהיתה בנוסח יהודי מרוקו. החצי העיראקי היא סיפרה, ישב באולם קופא ממש מהלם תרבותי.
כל העוינות שהיא חשה משנים כלפי המרוקאים נעלמה כלא היתה ונהפכה לחיבה עזה כאשר קראה את הספר של דניאל סימון "המרוקאים". מאז, היא מספרת, היא מעריצה את המרוקאים ושונאת את העיראקים (עדתה), וכל זאת על שום מה? כל זאת בגלל תמיכתם של המרוקאים בנתניהו.
המרוקאים, היא אומרת, תומכים בנתניהו והעיראקים לא. העיראקים ברובם מצביעים למפלגות השמאל ועוד אצלם, (אצל העיראקים) רבים יחסית האקטיביסטים הפרו-איסלמיים האנטי-ציונים שאינם קיימים כמעט אצל המרוקאים.
אחד מראשי פוליטיקת הזהויות, הסוציולוג (העיראקי) יהודה שהרבני-שנהב, שטבע את המושג "יהודים-ערבים", הוא אחד הבולטים באקטיביסטים הפרו-איסלמיים השולל את הציונות, למותר לציין שהוא אינו נמנה על חסידי נתניהו. כמוהו גם שאול סלע, בעל האתר הגזעני "המאבק המזרחי – הציונות האשכנזית, אם לזונות ולתועבות הארץ".
https://shaultweig.wordpress.com/
או עזרא יצחק נאויי, בעל ה"זובור" ו"גזנגה". ועוד ועוד.
הנה כי כן, הקיפוח שחווה יעקב זמיר הבגדאדי אינו מסביר את הסיבה להצבעתם של יהודי ערב עבור האשכנזי נתניהו.
עובדה היא שיש הבדל בין "היהודים-הערבים" המזרחיים (העיראקים) לבין "היהודים- הערבים" המערביים-מוגרבים (המרוקאים).
לשאלת דפוסי ההצבעה צריך אם כן לחפש סיבות אחרות.

ומי עוד בתומכים במסתננים ממצרים?
מהיורדים לברלין עד...
זה לא ממש מפתיע אבל בכל זאת מעניין לראות מי עוד תומך בהרס החברה הישראלית, ויוצא בהפגנה למען השארת המסתננים ממצרים בארץ?
הישראלים שירדו לבירת הרייך – ברלין.
אקטיביסטים ישראלים יורדים בברלין ערכו שתי הפגנות בבירת הרייך בקריאה: "הפליטים שבארץ לא לבד. יש קול שבוקע מבחוץ והוא קול מאוד חזק שמקבל הכרה."
אם הפגנות היהודים יימשכו כך בבירת הרייך סביר להניח שבעוד זמן לא רב היהודים בגרמניה יואשמו על כי הם מביאים את האפריקאים לבירת הרייך על חשבון הפולק הגרמני.
(גרמני לישראלי: "הרגנו שישה מיליון מכם מדוע באתם לכאן? תחזרו לתאי הגאזים")
http://www.maariv.co.il/news/world/Article-614872
וכמובן איך לא, אל שלל העצומות והמכתבים שנשלחו בארץ נגד הגירוש, בהם טייסי אל על, ניצולי שואה, דיפלומטים ועוד, הצטרפה לאחרונה עצומה חדשה מטעם אקטיביסטים "יהודים ערבים".
בעצומה, שעליה חתומים בין היתר מנכ"לית ארגון "אחותי – למען נשים בישראל" שולה קלתי-קשי-קשת, הסופר כמאל סאלח מוג'דל מנשה – סמי מיכאל, והעיתונאי והבמאי רון כחלילי, נכתב: "אנו, ששורשיהם נטועים בפריפריה הגיאוגרפית, האתנית והחברתית של מדינת ישראל, שקהילותיהם ותרבותם ידעו שנים רבות של דיכוי, הדרה, הלעגה וניכוס, מזועזעים מההחלטה של מדינת ישראל לגרש אל אסונם את הפליטים האפריקנים אשר חיים בדרום תל אביב-יפו וברחבי מדינת ישראל.
"משחר ימיו היה הצדק החברתי נר לרגלי המאבק המזרחי, אשר כל פעולותיו הפוליטיות והמחאתיות היו למען תיקון האפלייה והגזענות שבה פעלו ממשלות ישראל כלפי האוכלוסיות המזרחיות באשר הן. משך שנים ועד היום כונו אנחנו, בנותינו ובנינו 'פולשים', 'עצלנים', 'אלימים', 'פרחות', 'ערסים' ועוד. ציירו את בנות ובני קהילתנו כ'בורים' ו'נחשלים' מכיוון שלא היינו בצבע הנכון או רשומים בפנקס המתאים. לא נעמוד מנגד כאשר חיצי הדיכוי, האלימות, הפינוי והגירוש אשר מכוונים אלינו, מכוונים כעת על מנת להתעמר בקהילת הפליטים ומבקשי המקלט בישראל בכלל ובדרום תל אביב-יפו."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5097024,00.html
כזכור הסופר כמאל סאלח מוג'דל מנשה הידוע יותר בכינויו העברי שניתן לו ע"י הציונים "סמי מיכאל", קבע שהקמת המדינה היהודית היא הטמטום הגדול ביותר שעשה העם היהודי.
הנה כי כן, גם האקטיביסטים הפרו-איסלמיים מקרב "היהודים הערבים" הללו, השואפים לחיסול המדינה היהודית, בוגדים בעניי החברה הישראלית באצטלה של מאבק נגד האשכנזים.

הסכנות לדמוקרטיה הישראלית משנאת נתניהו
מהשייך, ומהוברמן-דגן
אחד השירים המפורסמים והיפים של הזמר והמלחין המצרי מוחמד עבד אל וואהב מספר על בן השייך ואהובתו הנוסעים אל מותם.
השיר "בן השייך" בביצוע ירדנה ארזי:
https://www.youtube.com/watch?v=ytQDdhPtQw8
הנה המילים, תרגום אהוד מנור.
https://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=1829&wrkid=5599
האהבה יכולה להוביל למוות, שנאה לא כל שכן.
דומה שבלהט שנאתו לנתניהו מוביל השייך רונן ("אל" בערבית היא קידומת של ה' הידיעה) את המשטרה ושלטון החוק אל סופו.
האשמה שהטיח רונן השייך בנתניהו לפיה הוא שלח חוקרים פרטיים שיקעקעו את חוקרי המשטרה היא חמורה ביותר ואין לעבור עליה לסדר היום.
אם האשמה תוכח כנכונה יש להביא את נתניהו לדין מיידית, ועליו לפנות את מקומו, ואם אינה נכונה, על השייך רונן להתפטר מיידית מתפקידו כי בהאשמת כזב מסוג זה הוא מקעקע את שלטון החוק ואת הדמוקרטיה הישראלית.
כשבוחנים את עומק המאמץ שמשקיע השייך בחקירת נתניהו הרי דומה שמרוב חקירות על נתניהו (כמה מסובכת יכולה כבר להיות חקירה על מתנת יין וסיגרים), המשטרה מזניחה דברים אחרים קשים בהרבה.
היה מזעזע לשמוע השבוע ממשה אדרי, מפקד מחוז תל אביב הפורש, שהמשטרה איננה ממשיכה לחפש אחר רוצח הנערים מבר נוער בתל אביב כי היא משוכנעת עדיין שחגי פיליסיאן, שזוכה מכל אשמה ואף זכה לפיצוי בסך של 2.2 מיליון שקלים מהמשטרה על האשמת שווא, הוא האשם ברצח.
ולא פחות מזעזע הוא המקרה של הנער רוסטיס גוביץ' בן ה-14 שהתקשר למשטרה והתלונן שרוצים לרצוח אותו והמשטרה הגיעה באיחור, וקבעה שזו התאבדות, וחמור מכל היא הסתירה את הקלטת עם שיחת הטלפון בו הוא התחנן לעזרה.
https://www.10.tv/news/155069

פרשה לא פחות חמורה זכתה עתה לדגש מחודש עם פרסום הביוגרפיה של בן זילבער-כספית על נתניהו, ומקבלת אקטואליה השבוע, והיא הפרשה בו נעשה מעין ניסיון פוטש בדמוקרטיה הישראלית כאשר הרמטכ"ל גבריאל אשכנזי, ראש השב"כ יובל דיסקין, וראש המוסד מאיר הוברמן-דגן סירבו להוראת ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק להכין מתקפה על איראן כדי למנוע בכל מחיר את התגרענותה.
מאיר הוברמן-דגן אישר בראיון לאילנה דיין בתוכנית "עובדה" במאי 2016 כי הוא אישית מסר מידע מדיונים שניהל עם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק למזכיר ההגנה האמריקאי, ליאון פאנטה, בין השאר הוא מסר לו את התרשמותו של ברק משיחותיו עם האמריקאים לגבי תגובה אמריקאית לתקיפה ישראלית נגד הכור הגרעיני באיראן. דגן אמר שעשה זאת כדי לסכל תקיפה ישראלית נגד הכור האיראני, שהיתה לדעתו משגה חמור ומסוכן.
מעשה של מסירת מידע סודי למי שאינו מוסמך הוא חמור דיו ולפי פרשנות מסויימת אף גובל בבגידה אבל חמור יותר הוא הניסיון לא לקבל את המרות של הממשלה הנבחרת. ניסיון כזה הוא תקיעת סכין בגוף הדמוקרטיה הישראלית, ורק ימים יגידו מה היתה השפעתו.
לעת עתה יש לחקור אותו בוועדת חקירה נייטראלית ולמסור את מסקנתה בשקיפות.
לגבי העימות הנוכחי עם האיראנים ההיסטוריה עוד תשפוט את המאורע ההוא.

רם כהן ממשיך לחנך זה שנים נגד הדמוקרטיה
ובעד הפשיזם על סוגיו
בהמשך לדבריו של פרופסור אשר מעוז ("חדשת בן עזר" 1316) על הכשירות החינוכית של רם כהן, מנהל בית ספר בתל-אביב, ברצוני לציין שהוא ממשיך לחנך שנים רבות בעד הפשיזם על צורותיו השונות, וכתבתי כבר כאן על ניסיוני האישי איתו.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00809.php
הטיעון האחרון שלו שהוא רואה באקטיביסטית הערביה האיסלמו-נאצית עהד תמימי גיבורה לאומית כמו למשל שרה גיבורת ניל"י הוא פשוט מגוחך.
משפחת תמימי האוחזת באידיאולוגיה איסלמו-נאצית והתומכת בג'יהאד ובטרור נגד היהודים, היא במקור ממקור יווני-נוצרי שבעקבות הכיבוש הערבי והגזענות המוסלמית איבדה את זהותה ונהפכה לערבית-מוסלמית.
ניתן היה לקרוא לה גיבורה לו היתה מעיזה לסטור לחייל ערבי-מוסלמי באחת מעשרים וארבע הדיקטטורות הפשיסטיות הערביות-מוסלמיות הנמצאות ב-13 מיליון הקמ"ר של השטחים הכבושים ע"י הערבים.
לסטור לחייל יהודי זו לא גבורה. זו פחדנות.
לחנך תלמידים להעריץ גיבורה ג'יהאדיסטית איסלמו-נאצית זו בגידה בתלמידים. רם כהן מהווה סכנה לדמוקרטיה הישראלית.

הפתרון למצב הכלכלי הקשה בעזה – תשלום ג'יזיה
על פי עקרונות האיסלם, היהודים והנוצרים חייבים להיות מושפלים תחת שלטון כיבוש מוסלמי, ולשלם מס גולגולת, ג'זיה, לכובש המוסלמי שאמור לשמור על ביטחונם (קוראן סורה 9 פסוק 29). 
והנה ח"כ עופר שלח, היושב על המשבצת הביטחונית של מפלגת "יש עתיד", מציע כי לנוכח המצב הכלכלי הקשה של ערביי עזה על היהודים לשלם לערבים בעזה מיליארד דולר על מנת לחסוך מלחמה של 20 מיליון דולר.
אם זה השיקול, בעצם למה לא לחזור לכיבוש ערבי-מוסלמי ולשלם לערבים ג'יזיה מראש וכך למנוע מלחמה?

הצופה לבית ישראל
בתגובה לקביעתו של נחום בורשטיין-ברנע שהגדיר את חיים גורפינקל-גורי "המשורר הלאומי האחרון" כיוון ש"אין יותר הסכמה לאומית, סולידריות פנימית, שמצמיחה שירה לאומית," (קביעה משונה כי תמיד היו חילוקי דעות בעם היהודי בכלל ובחברה היהודית בא"י בפרט) – טען אורי הייטנר ש"היו לנו שלושה משוררים לאומיים – ביאליק, אלתרמן וחיים גורי. אולי אפשר להוסיף לרשימה המכובדת הזאת גם את נעמי שמר."
לאור זאת איני יכול שלא להזכיר את המשורר הלאומי הגדול, הנשכח על ידו (ועל ידי אחרים), משורר שוודאי אינו נופל מביאליק – שאול טשרניחובסקי.

לא עוד אאמין באדם, רק בכסף –
על הפער הכלכלי בשירה העברית
בכל שנה עורכת עיריית תל אביב אזכרה לביאליק ומעולם לא לטשרניחובסקי.
הסיבה ברורה – הפער המעמדי. ביאליק הגביר הגדול הותיר אחריו בית גדול ומפואר שמשמש כמוסד עירוני המממן כל שנה את האזכרה לבעל הבית.
ואילו טשרניחובסקי, שחי בדירות שכורות, לא היה לו את הכסף לקנות לעצמו את אזכרתו. טשרניחובסקי שוכב לו לבדו בבית הקברות כי פרנסי העיר לא נתנו לקבור לידו את אשתו הגויה.
לכן אני פונה לעירית תל אביב, בכל יום אזכרה לביאליק. להקדיש גם שורה או שיר למשורר הגדול כמותו שאול טשרניחובסקי.
אל לה לשירה להיות תלויה רק בכסף!

אלגיה – קשה כשאול קנאה
אל מול רֹחַב יָם הַתְּכֵלֶת
עַל מְלוֹא רֹחַב בית העולם
קברים בָּאִים, קברים נָעִים,
מספרים סודם.

גְּדוּד מספידים פֹוסֵעַ
וְסָר מֵקִיר אֶל קִיר:
הֵם מזכירם את ביאליק
מהללים אותו בשיר.

הֵם יַעַרְכוּ הַשבַח:
יָרִיעַ פַּעֲמוֹן,
יַחְדָּו שבחים יַחֲלֹקוּ
חָסִיד וְאִישׁ הָמוֹן.

דַּי לוֹ לְחיים נחמן
מִשבחים יוֹם יוֹם:
רִנָּה לְאִישׁ-הספר,
תְּפִלָּה, שירה היום.

... וּבְחֶשְׁכַת הַלַּיִל בְּלִי אור ויָרֵחַ
מקבר אחד מי זה שם יאנחַ?

וּבְאַחַד הַבָּתִּים אוֹר כֵּהֶה הוֹפִיעַ:
"מי פה קבור" – הַקולֹ חֶרֶשׂ הִבִּיעַ.

"אַתה הוא שאול?" "כֵּן, אֲדוֹנִי, הִנֵּנִי"
"על מה תאנח?, צרתך נא הַרְאִינִי!"

שמש תמוז אֵשׁ זְוָעוֹת... בַּפִּנָּה קַלָּחַת,
וּשְׁמוֹת כָּל השירים וּיורה רוֹתַחַת...

לביבות, מוחמד, ושאול בעין דור,
לנוכח פסל אפולו, ואנחות כינור,

את "ארצי מולדתי" כתבתי בלי פעלים,
ולא את נגילה נתעלסה באהבים,

שירים לאִיל איל ובת הרב
עיט עיט על הרייך, ועמא דדהבא

בשחקי שחקי על חלומות עוד אאמין,
אך מי עוד זוכר שירים מזה המין?

עַיִט! עַיִט עַל הָרַיִךְ, וראי אדמה,
שכחוני כולם בתוך המהומה.

"עַם פְּלֶשֶׁת סַבּוּנִי, בִּעוּתֵי-צַלְמָוֶת –
הָרוּחַ הָרָעָה תְּדַכְּאֵנִי עַד מָוֶת.

כשתבואו לזכור את ביאליק הגביר,
במטותא תוכלו גם אותי להזכיר.

כי גם אם אין לי בית מגורים,
שיריי כולם בעד עצמם מדברים.

אמר ונכנס אל קברו
ואיש לא הביט לעברו.

בעיות השעה
תערוכה בשם זה נפתחה בבית הלנה רובינשטיין בתל אביב. את התערוכה אצר דורון רבינא, האוצר החדש של מוזיאון תל אביב. לדברי רבינא, התערוכה מבקשת "לשאול מחדש מהו מקומה של האומנות ביחס למציאות, ולגלות בתוכה את הבהילות האופיינית לרגע העכשווי."
ביקרתי בתערוכה ונוכחתי שבעיית השעה הקשה ביותר היא שהאמנים הישראלים אינם יודעים לצייר. במקום ציור הם מקשקשים במכחול או במלל, או מצלמים.
משה גרשוני ליכלך בד בכתמי צבע וקישקש: "קום התנערה עם חלכך".
לך ותשווה זאת עם היצירות של ה"ריאליזם הסוציאליסטי" שבגלריה טרטיאקוב במוסקבה.
http://www.moscow.info/museums/state-tretyakov-gallery.aspx
לעזאזל האידיאולוגיה, הרוסים פשוט יודעים לצייר.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).