במקום לפולין נרד לברלין
כפי שכבר כתבתי, החוק הפולני החדש עשה לנו היהודים חסד מבחינת ההתייחסות האמיתית לגורם השואה האמיתי שהוא העם הגרמני.
יש לזכור ולהדגיש, לא הפולנים הם האחראים לשואה כפי שתלמידים רבים למדו מההסברה שניתנה להם ע"י מערכת החינוך הישראלית במסעות העליה לרגל למחנות ההשמדה הגרמניים בפולניה.*
מסתבר שהאבסורד של מערכת החינוך הישראלית השקרית הגיע לשיא חדש.
מורה להיסטוריה בשם דפנה הרן המלמדת בתיכון ליאו בק (האמור להיות יהודי רפורמי), יוצאת ביוזמה "חינוכית" חדשה. במקום לנסוע לפולניה יש לנסוע לברלין. ולמה? מפני שהגרמנים התמודדו עם עברם ועם השואה, וברחבי ברלין "פזורים אנדרטאות ומוזיאונים לזכר היהודים וקורבנות נוספים שנרדפו על ידי הנאצים," ואילו הפולנים לדבריה "בוחרים לשכתב" את ההיסטוריה. (מכתב למערכת מוסף "הארץ" 16.2.18).
ביררתי, ובאמת תיכון ליאו בק בחיפה מארגן משלחות תלמידים לברלין במקום לפולין.
כבר לפני שנים רבות, זמן לא רב אחר השואה, ממשלת גרמניה המערבית השקיעה הון עתק ומימנה משלחות תלמידים מישראל שיבואו לגרמניה במטרה לקבל מהם רהביליטציה ולגיטימציה ולאפשר את חזרתה של גרמניה למשפחת העמים. ההשקעה מסתבר נשאה פירות.
דומה שזה ממש טירוף מערכות לשלוח תלמידים לברלין בירת הרייך כדי להכיר את השואה. הרי ברור כשמש שהטיול לגרמניה הינו רק בילוי באצטלה של חינוך להכרת השואה.
הנסיעה לברלין היא נסיעה משמעותית. במקום לסייר במחנות ההשמדה הגרמניים בפולניה ולהביא את תלמידי ישראל להזדהות עם העם היהודי שנטבח, מזדהים התלמידים היהודים בברלין עם גודל ליבו של הפולק הגרמני שלקח את האשמה (הנוצרית) על כתפיו.
הנה המשמעות: נרד לגרמניה ונצטרף לפולק הגרמני האציל ולא אל הבָּרְבָּרִים הפולנים האשמים בשואה. והתוצאה אכן היא שאלפי ישראלים יורדים לגרמניה מתוך רצון להצטרף לפולק הגרמני האציל.
לאור משנתה "החינוכית" של הרן, והעובדה שבית ספר ליאו בק מחנך לרדת לברלין נראה, שהגיע הזמן לבטל את כל המשלחות ולנסוע רק למוזיאון "יד ושם" בירושלים או למוזיאון השואה בלוחמי הגטאות. ולו גם תפסיד המורה ו"המחנכת" דפנה הרן טיול חינם מהנה לברלין...
מעבר לרצונה של ה"מחנכת" דפנה הרן לצאת בחינם לטיול לברלין בירת הרייך, יש לה גם מטרה פוליטית מוסתרת. המסע לברלין, היא כותבת, הוא "להזכיר לכולנו וגם לעצמו, עד כמה הדמוקרטיה היא שברירית אך יקרה, עד כמה חזק ומאיים הוא כוחם של אידיאולוגיה דורסנית, טרור והמון מוסת, ועד כמה היסטוריה אינה רק שיעור בבית ספר או חומר לבגרות אלא שיעור בעל לקחים לחברה." לשם כך, היא כותבת, "בחרתי לנסוע לברלין עם תלמידיי, התוודענו למסע חייו של הרב ליאו בק והפכנו ביחד את ברלין למרחב לימודי משמעותי."
הבנתם מהם הלקחים לחברה אותם מלמדת דפנה הרן?
המסע לברלין וההזדהות שם עם הפולק הגרמני האציל הוא בעצם הזדהות עם תומכי האיסלמו-נאציזם המזהים את היהודים בארץ ישראל עם הנאצים החדשים.
הנה גרמניה הדמוקרטית החדשה מלמדת את היהודים שיעור בעל לקח חברתי, ולשם זאת על תלמידי ישראל לנסוע לברלין. (ולקחת בחינם את דפנה הרן).
ואם בלימוד הלקחים החברתיים עסקינן, מוטב להם לתלמידי ישראל, מהבחינה החינוכית לימודית, אם במקום לנסוע לברלין בירת הרייך, תוביל אותם המורה "המחנכת" דפנה הרן ברכבת לנהריה, למקום בו נטבחה משפחת הרן, ושם ילמדו התלמידים איזה לקח אמיתי ורלוונטי בשבילם עליהם להבין מן ההיסטוריה.

* המדינה הפולנית והעם הפולני נושאים אשמה בשוד רכוש היהודים שנרצחו בשואה.

הלא מודע הקולקטיבי הגרמני-נאצי,
וסמל הרוע המתגלם באילנה לח
קרל גוסטב יונג, הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי השוויצרי, תלמידו של זיגמונד פרויד, הואשם על ידו עוד בטרם עליית הנאצים בנטיות אנטישמיות.
יונג היה נלהב מן הניסיון לחדש את האמונה במיתוסים הגרמניים הקדומים בתנועה הנאצית בראשית דרכה.
בתורתו המדברת על הלא מודע הקולקטיבי הבחין בין הנפש היהודית לזו הגרמנית.
לאחר עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, בשנת 1934, כתב יונג על תכונות הנפש הגרמנית והיהודית: "היהודי, שהוא כמין נווד, עדיין לא יצר צורה תרבותית משלו וככל הנראה לא ייצור לעולם, מאחר שהאינסטינקטים והכשרונות שלו זקוקים כולם לאומה תרבותית פחות או יותר שתהיה פונדקאית להתפתחותם... התודעה ה'ארית' בעלת פוטנציאל גבוה יותר מן התודעה היהודית; זה יתרונם וחסרונם של נעורים [של התודעה הארית] שעדיין לא נגמלו לגמרי מהברבריות. לדעתי, שגיאה גדולה שגתה הפסיכולוגיה הרפואית שהחילה קטגוריות יהודיות... בלא הבחנה על הנצרות הגרמנית והסלאווית. משום כך הוסבר האוצר-הגנוז היקר ביותר של העמים הגרמניים – מעמקי היצירה והאינטואיציה של נשמתם – כבִיצה של אינפנטיליות בנאלית, ואילו קולי המתריע בשער נחשד עשרות בשנים באנטישמיות. חשד זה מקורו בפרויד. הוא לא הבין את הנפש הגרמנית יותר משהבינו אותה חסידיו הגרמנים. האם התופעה האדירה של הנציונל־סוציאליזם, שכל העולם צופה בה עתה בהשתאות, לא אילפה אותם (היהודים) בינה?"
מסתבר שלא רק יונג ניסה לאלף בינה את היהודים.
אקטיביסטית פרו-איסלמית מהארגון הפרו-איסלמי "פסיכואקטיב", המתנאה בהיותה ממשיכת דרכו של יונג כפסיכואנליטיקאית יונגיאנית, נאבקת למען הטלת חרם על מדינת היהודים. אין לי את היכולת לקבוע האם אקדמית היא אכן ממשיכה את תורתו, אבל ללא ספק היא ממשיכה את תורתו הגזענית-אנטישמית.
ד"ר יהודית לח, המרצה במכללה האקדמית לחברה ואומנויות בנתניה, מתנאה בכך שהיא לא סתם יונגיאנית אלא גם מומחית בתורת הרוע, וכשכזאת היא נאבקת לטובת הפאשיזם האיסלמו-נאצי במאבקו להחרמת המדינה היהודית במטרה לחסלה.
היונגיאנית ד"ר לח מנמקת את מאבקה להטלת חרם על מדינת היהודים בכך שבמוזיאון "יד ושם" לזכר קורבנות השואה לא מציינים את שם הכפר הפלסטיני עליו בנוי המוסד: "המקדש היהודי בנוי על חורבות כפר פלסטיני שהרסנו ואת תושביו גירשנו ורצחנו."
לא פחות.
https://www.makorrishon.co.il/news/20501/
האם אתם חושבים שבעקבות מאבקה של ד"ר לח למען הפאשיזם האיסלמו-נאצי יגידרוה המוסלמים הללו לא כקופה וחזירה שיש להורגה?
אני מאחל לה שכן, אבל אנחנו נאמר לה:
"גברת לח, שקץ תשוקצי ותעב תתועבי כי (עושה) חרם את." "האוחזים בחרם בחרם יאבדו."
ה"אנימה", הנפש היונגיאנית של ד"ר לח, משקפת את הלא מודע הקולקטיבי של האנטישמים. הנה ראו את פרצופה של המרצה המדברת על הרוע ומגלמת אותו:
ד"ר לח – פרצוף הרוע:
https://www.youtube.com/watch?v=uSxu7ppXskU

עוד פרצוף של רוע – יוסף גורביץ'
יוסף גורביץ', אקטיביסט הפרו-איסלמי, חבר ועידת מר"צ, נאבק לדבריו למען חיסולה של המדינה היהודית, מגיב כך לביקורתה של ד"ר לאה גולדין התובעת מהממשלה להגביר את המאמצים להבאת גופת בנה שנפל בעזה:
"אני אהיה חד ובוטה ככל האפשר: טיפול רפואי לילד עזתי אחד חשוב לי יותר מהבשר המרקיב של הדר גולדין. החיים לפני המתים תמיד, ולאה גולדין היא מפלצת."
http://rotter.net/forum/scoops1/453736.shtml#105
ממש מרגש אעלק את האיסלמו-נאצים בעזה. האם הוא יקבל מהם זיכוי כקוף וחזיר?
קשה לשמוע את "ההומניזם" המזויף של אדם שעצם חייו תלויים בחייל שמגן עליו או מקריב את חייו למענו כמו הדר גולדין ית"ד (ישראל תיקום דמו). כמה רוע ניתן לבלוע?
הנה פרצופו של הרוע - פרצופו של הגורביץ':
https://www.youtube.com/watch?v=_lY9pgcvFuU

הגזענות הערבית והשואה
הסופר והעיתונאי, הגזען הערבי, סוהיל כיואן, פרסם מאמר באתר החדשות הערבי "ערביי 48'" הפועל מחיפה בכותרת: "גם הפלסטינים הם קורבנות הנאציזם".
במאמר כותב כיואן כי אין ספק שלאידיאולוגיה הנאצית היו קורבנות רבים, אמנם היהודים היו הקורבנות הבולטים של היטלר, ששם אותם בתחתית הסולם האתני הנאצי והרג אותם בשל מוצאם, אבל הפלסטינים אמנם לא היו קורבנות ישירים של מחנות ההשמדה, אך הם הפכו ל"קורבנות הקורבנות" בעת שנעקרו ממולדתם, כפריהם נהרסו ואלפים מהם נהרגו בזמן ש"היהודים הציונים והלא ציונים" זכו לסימפטיה ברחבי העולם שלבסוף תורגמה להקמת "ישות" יהודית בפלסטין, ללא התחשבות בגורלם של תושביה הערבים הפלסטינים הממשיכים לסבול עד היום.
לפיכך הוא כותב יש להם הזכות לדרוש פיצויים מגרמניה, בדיוק כפי שהיהודים פוצו. ויתרה על כך, הם זכאים לדרוש פיצוי מכל המדינות האחרות ה"תומכות בתוקפנות הישראלית על חשבונם."
מסתבר שכיואן כמרצה מאושר על ידי ועדת "סל תרבות ארצי", התוכנית החינוכית של משרד החינוך "החושפת את תלמידי ישראל לתרבות ואמנות כחלק ממערכת החינוך הפורמלי" והרצאה שלו גם פורסמה בשנת 2016 בעמוד היוטיוב של משרד החינוך.
http://rotter.net/forum/scoops1/454272.shtml
אין ספק שהגבירות יהודית הרן ואילנה לח מסכימות איתו.

המסורת הנוצרית טולסטויאנית בשירתו של חיים גורי
משורר תהילים האלמוני כתב את המילים הקשות שאין מלמדים אותן בבתי הספר, וגם לא מזכירים אותן בחתונות:
ז  זְכֹר יְהוָה, לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת, יוֹם יְרוּשָׁלִָם: הָאֹמְרִים, עָרוּ עָרוּ עַד, הַיְסוֹד בָּהּ. ח  בַּת-בָּבֶל, הַשְּׁדוּדָה:
אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם-לָךְ אֶת-גְּמוּלֵךְ, שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. ט  אַשְׁרֵי, שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת-עֹלָלַיִךְ אֶל-הַסָּלַע. (תהלים קל"ז)
בנאום המפורסם שנשא ישו ב"הדרשה על ההר" (מתי פרק ה') הוא אמר את הדברים הבאים:
"שמעתם כי נאמר 'עין תחת עין שן תחת שן' ואני אומר לכם לעולם לא תתקוממו נגד הרע אדרבא המכה אותך על לחי אחת, הגש לו גם את השנייה." (פסוק 38)
"כתוב 'ואהבת לרעך כמוך' ואני אומר לכם, אהבו את אויבכם ברכו את מקלליכם היטיבו לשונאיכם והתפללו בעד רודפיכם." (פסוק 43)
ישו מציג תורה אלטרואיסטית קיצונית. יש לאהוב את האוייב ולהתפלל בעד הרודף. לעולם לא להשיב רע תמורת רע. כשמכים אותך על לחי אחת, יש להגיש את הלחי השנייה.
 מעולם בהיסטוריה, לא הגיש נוצרי כלשהו את הלחי השנייה. מעולם בהיסטוריה לא אהב נוצרי כלשהו את האוייב.
לעומת זאת יהודים כן.
תורתו החברתית של הסופר הרוסי לב ניקולייביץ' טולסטוי, מורכבת מהשפעת הנצרות הפרובוסלבית והגות חברתית חדשה.
טולסטוי יצא נגד כל שלטון. נחשב לפציפיסט, קרא לסרבנות להתגייס לצבא והיה צמחוני לדבריו "הבחירה לאכול בשר מדכאת את היכולת הרוחנית הגבוהה ביותר באדם: זו של סימפטיה ורחמים כלפי יצורים כמותו."
בעקבות טולסטוי קמו "קומונות טוסלסטיויאניות " בכל רחבי רוסיה. והשפעתו הגיעה לחלוצי העליה השנייה והשלישית.
חיים גורי, כבן לחלוצי העלייה השלישית, ספג את המורשת הרוסית מהוריו. מכוח הנסיבות הוא לא נעשה פציפיסט, אבל לא היה גם מיליטיאריסט ברוחו, וכן הוא היה טבעוני.
בשירי הקינה שלו על אובדן הנוער העברי במלחמת השחרור נעדר לחלוטין מוטיב הנקמה באויב הערבי-מוסלמי.
גופות חללי הל"ה חבריו ורעיו של גורי היו מרוטשות ומחוללות.
לאחר ששמע של נפילת הל"ה, מפקד המשטרה הבריטית בחברון, הימיש דוגן, הגיע לאתר הקרב ומצא את גופות הלוחמים. הוא החל לאסוף את הגופות ולעדותו שיכנע את הערבים מצוריף שלא לפגוע בגופות ולהביאן לנקודה ממנה יוכלו לאסוף אותן במשאית. רק לאחר שהסכים לשלם להם 500 מיל לגווייה, הסכימו לדבריו. הגופות היו שלמות ולא פגועות.
למחרת, בעקבות התקפה יהודית על צוריף, הערבים שאספו את הגוויות נמלאו זעם, השליכו את גופות לוחמי הל"ה לוואדי, התעללו והשחיתו אותן.
השחתת הגופות במסורת הערבית היא כריתת אבר המין ותחיבתו לפיו של המת.
והנה שורותיו של גורי:
"ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה.
פנינו שונו. המוות נשקף מעיניו. איננו נושמים.
עוד נשוב, נפגש, נחזור כפרחים אדומים."
זהו? בשירתו של גורי מבוטאת קבלת הגופות כאסון טבע ללא גורם להרג, ללא אוייב.
את מוטיב הפרחים האדומים לקח גורי משירו של הרופא הצבאי הקנדי, סגן אלוף ג׳ון מק'קרי, In Flanders Fields בשדות פלנדריה:
בפלנדריה פורחים פרגים
בין מצבות, טורים טורים,
ציון זיכרנו; במרום
צפור תפגין שמחה ורון
לא תישמע בין רעמים.
גם ג'ון מק'קי וגם המשורר האנגלי וילפריד אואן לא התנדבו להילחם אלא נשלחו נגד רצונם למלחמה שלא הבינו את סיבותיה ותכליתה. אבל גורי התנדב למלחמה וידע שהיא המלחמה לחיים או למוות של עמו. למרות זאת, מבחינה שירית מוטיב האובדן ללא גורם הוא דומה ביניהם.
גם בשיר "באב אל ואד", כותב גורי את השורות הבאות:
"שַׁיָּרוֹת פָּרְצוּ בַּדֶּרֶךְ אֶל הָעִיר."
מיהו האוייב שבגינו צריכות היו השיירות לפרוץ לעיר?
"בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ מוּטָלִים מֵתֵינוּ."
מיהו האוייב שהרג את מתינו?
"שֶׁלֶד הַבַּרְזֶל שׁוֹתֵק, כְּמוֹ רֵעִי."
גם גורי המשורר שותק ולא מסביר. אין אוייב ואין סיבה למלחמה.
המשורר גורי אינו מקבל כמובן את אהבת האוייב הישועית-נוצרית אבל השפעת הטולסטויאניות, האהבה לכול, משתקת אצלו את שנאת האוייב.
מעניין להשוות את המוטיב הזה עם משורר אחר שלחם וכתב גם במלחמת השחרור, אבא קובנר. קובנר, יליד סבסטופול בחצי האי קרים, שעבר לווילנה, היה מבוגר בחמש שנים מגורי. עם הקמת גיטו וילנה והמשלוחים לפונאר, אבא קובנר הצעיר בן ה-23 הבין את מה שאחרים לא הצליחו לתפוס: "השמדתם של אלפים, זו שיטה, לא סתם גירוש. בעקבות האלפים יבואו המיליונים!"
ב-31.12.41 במרכז "החלוץ", בפגישת חברי תנועות הנוער: אבא קובנר קרא בקול גדול: "בל נלך כצאן לטבח!"
שלוש שנים לאחר השואה, כאשר חברו של היטלר, המופתי מוחמד אל חוסייני מעורר את העולם הערבי, להשמיד את שארית הפליטה, וצבא הכיבוש המצרי מתקרב לתל אביב, ונשארו רק עוד 35 ק"מ. אבא קובנר חבר קיבוץ עין החורש, קצין "גבעתי", מבין את המצב: בדף קרבי 14.7.48 הוא קורא בקול גדול:
"אַל רְתִיעָה בָּנִים: כָּלְבֵי רֶצַח דִינָם דָּם! כָל שְׁתֵיטִיבוּ לִדְרֹס כָּלְבֵי דָּמִים, כֵּן תַּעֲמִיקוּ לֶאֱהֹב אֶת הַיָּפֶה, אֶת הַטּוֹב, אֶת הָחֵירוּת..."
"צֶדֶק הַכִּידוֹן וּמֻתָּר הַדָּם, כִּי חִזָיוֹן הַגְּמוּל אוֹמֵר נָקַם! נָקַם! נָקַם!"
ניתן אמנם לומר כי ההבדל בין השניים נעוץ בביוגרפיה השונה שלהם. גורי הצבר יליד הארץ לעומת קובנר ניצול השואה, אבל גם גורי כשליח ארצישראלי אל ניצולי השואה באירופה הזדהה עימם ועם גורלם.
ניתן לראות זאת בכמה מילים שכתב בשיר מ-1943, מיד לאחר שהגיעו לארץ הידיעות על זוועות השואה:
רְשׁוּת הַדִּבּוּר לֶחָבֵר פָּרַבֶּלוּם
רְשׁוּת הַדִּבּוּר לֶחָבֵר תַּת-מִקְלָע
בְּעַד אַחִים טְבוּחִים בַּגֶּטוֹ,
שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לִגְבוּלָהּ –
נִתֵּן –
רְשׁוּת הַדִּבּוּר...
בְּעַד סְפינַת גּוֹלִים נוֹדֶדֶת
שֶׁלֹּא הִגִּיעָה לְאַרְצָהּ –
נִתֵּן –
רְשׁוּת הַדִּבּוּר...
שורות כאלו כבר לא נכתבו על ידיו במלחמת השחרור.

המשורר הלאומי החדש
המלך מת יחי המלך החדש
לאחר מותו של חיים גורי מנו אותו רבים בהספדים כמשורר הלאומי הצופה לבית ישראל האחרון.
אפילו נשיא חצי העם, ראובן ריבלין, המתנגד להנצחת חיילי צה"ל שנהרגו בניסיון הפוטש של אלטלנה, הכתיר את גורי הפלמחניק בהספדתו כמשורר לאומי: "בוקר בלי המשורר הלאומי שלנו. כן, היית המשורר הלאומי שלנו. אני מבטיח שנמשיך להילחם נגד האויבים ובעד המולדת במסירות הנפש."
אורי הייטנר מנה אותו כמשורר לאומי בנוסף למשוררים הלאומיים (לדעתו): ביאליק, אלתרמן, ונעמי שמר. אני הוספתי לרשימה את הגדול מכולם טשרניחובסקי.
והנה מסתבר שגורי אינו המשורר הלאומי האחרון. במוסף התרבות והאמנות של עיתון "הארץ" מיהרו והכתירו מייד את המשורר הלאומי החדש.
(אילן ברקוביץ, מצאתי שני משוררים לאומיים, שיחליפו את גורי, "הארץ", תרבות וספרות, 16.2.18)
https://www.haaretz.co.il/literature/poetry/.premium-1.5810228
ומיהו אותו משורר לאומי החדש הצופה לבית ישראל?
אם כל המשוררים הלאומיים הישנים היו אשכנזים הרי ברור שעל המשורר הלאומי החדש להיות גזען אנטי-אשכנזי, ומכאן מי מתאים יותר מהגזען האנטי-אשכנזי וגם האנטי-ציוני רועי חסן. ומהם שורות השיר המזכות אותו בתואר משורר לאומי? כמובן ביטוי השנאה הגזענית (שבלעדה איש לא היה סופרו כמשורר) בשירו "מדינת אשכנז":
"לֹא הִתְאַבַּלְתִּי עַל קַנְיוּק / וְשָׂרַפְתִּי אֶת הַסְּפָרִים שֶׁל נָתָן זַךְ / וְלֹא חוֹגֵג לָךְ עַצְמָאוּת / עַד שֶׁתָּקוּם לִי מְדִינָה."
אה, כן, ויש כמובן גם משוררת לאומית חדשה הצופה לבית ישראל - נעם פרתום.
http://lyrica.org.il/blog/?p=718
פרתום אמנם אשכנזית וכותבת יפה על זיונים, אבל מה שמביא את ברקוביץ להכתרתה כמשוררת לאומית הוא השיר הבא "המעבר עשה לאימא טוב" הנסובות על אימהּ:
"וְהִיא כְּבָר לֹא מִזְדַּעֶקֶת כְּמוֹ פַּעַם כְּשֶׁהִיא / מְבִינָה שֶׁאֲנִי לֹא פַּטְרִיוֹטִית כְּמוֹתָהּ (הַבַּת / שֶׁלִּי לֹא צִיּוֹנִית בְּכָל נִימֵי אִישִׁיוּתָה? לֹא תוֹלָה / דֶּגֶל יִשְׂרָאֵל עַל אֶדֶן הַחַלוֹן בְּיוֹם הָעַצְמָאוּת".
"כָּל מָה שֶׁחָשׁוּב לִי בַּתַּכְלֵס: לְדַבֵּר אֱמֶת, לַעֲשֹׂות אַהֲבָה, לִלְמֹד / אִינְטִימִיּוּת, קִרְבָה, חַיֵּי יְצִירָה וּקְהִלָּה, שִׁתּוּף וְחֹפֶשׁ."
לדעת ברקוביץ המשוררים הלאומיים הללו "ניחנו בכריזמה הציבורית הגדולה ביותר בדורנו לשמש בתפקיד החשוב הזה. יש להם קהל קוראים גדול, יש להם נוכחות ציבורית מרשימה בתוכניות טלוויזיה ורדיו, הם מרבים להופיע, השירים שלהם הופכים קנוניים ויכולים לסחוף אחריהם את הציבור."
לאור המשוררים הלאומיים החדשים דומה שמבלי דעת עולה שאלה קשה. הייתכן שמבלי ששמנו לב קם לנו עם יהודי חדש?
כנראה שכן.

[אהוד: אנחנו חיים בדור שבו גרפומנים ספרותיים נעשים נסיכי השירה והפרוזה, אנחנו חיים בדור שבו המשתינים על המדינה מעוטרים בפרסיה, ואילו משוררים וסופרים אחרים, גורלם היה, הינו, וכך כנראה גם יהיה, להיות נידחים].

הרב יגאל לוינשטיין – בעיות מדבירים
הרב יגאל לוינשטיין, מספר 2 במכינה הקדם צבאית "בני דוד" שבעלי, שחולל סערה ב"נאום הסוטים" ובנאום ה"לא-חמות", שב ומתבטא בחריפות ביחס לקהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים) וקרא "להדביר" את הנטיות החד-מיניות:
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5115805,00.html
מסתבר שהרב לוינשטיין נושא עימו בעיות רבות. הניסיון הפסיכולוגי מלמד שעל פי כל הסימנים הוא הומו לטנטי לכן עליו להגיע דחוף לטיפול רפואי פסיכולוגי.
את הבעיות של הרב לוינשטיין יש להדביר ומהר. לפני שיגיע לבית לוינשטיין.

געגועים
מיד עם פרסום הגשת המלצות המשטרה להעמיד לדין את נתניהו, ועוד לפני שהורשע ופינה את מקומו, החל האקטיביסט הפרו-איסלמי, התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי, לורד האו האו הישראלי, גדעון לואי (לוי) להתגעגע.
ולמי? כמובן לנתניהו. "עוד נתגעגע לנתניהו," הוא כותב, "יורשיו יהיו גרועים יותר." (גדעון לואי (לוי), "עוד נתגעגע", "הארץ", 15.2.18)
אדון לואי, למה להתגעגע? תמוך בו היום!

קרן רוזה לוקסמבורג ממשיכה להיאבק
בלגיטימיות של הקיום היהודי
"קרן רוזה לוקסמבורג", הקרן ע"ש היהודיה הפולנייה שהפכה לפעילה סוציאליסטית בגרמניה, ונרצחה ע"י לאומנים גרמניים, קרן השייכת למפלגת השמאל הגרמנית די לינקה, פועלת בעולם כולו וגם בישראל. הקרן הגרמנית מסרבת לתמוך בארגונים הנלחמים בגזענות האנטישמית ובגזענות הערבית-מוסלמית, אבל תומכת בארגונים השוללים את קיומה של מדינת היהודים ותומכים בחיסולה. על פעילות קרן רוזה לוקסמבורג ונציגתה בארץ, אנגליקה טים, כבר כתבתי:
http://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00428.php
והנה השבוע מימנה הקרן נסיעה של חברי הכנסת ממר"צ, מיכל רוזין, ומשה (מוסי) מזרחי-רז לרואנדה, במטרה לטרפד את שליחת המסתננים מאפריקה לשם. מטרת הקרן הגרמנית היא כאמור חיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית.
למרבה האירוניה השליחות של הקרן הגרמנית לא עלתה יפה. שליחי הגרמנים סולקו מכל מדרגות השלטון שם, והסתבר להם שרואנדה היא מדינה בטוחה ואין בה סכנה לאיש. המסתננים מסתכנים הרבה יותר בישראל הצפויה למלחמה וטרור.
הקרן הגרמנית לא הצליחה פעם נוספת להביא לפתרון סופי לבעיית המדינה היהודית.

נשים יהודיות לא מקנאות
קתרין קאמי, בתו של אלבר קאמי הסופר הצרפתי זוכה פרס נובל לספרות, פירסמה לאחרונה ספר ובו המכתבים שכתבה לו אהובתו השחקנית מריה קזארס.
בעת שהכירו במסיבה בפריס, ערב שחרורה מהכיבוש הגרמני, בה השתתפו גם סארטר, סימון דה בובואר, לאקאן, פיקסו ועוד, היה קאמי בן 40 והיא בת 21. קזארס הגיעה לצרפת ב–1936 כפליטה מספרד עם משפחתה: אביה, סנטיאגו קזארס קירוגה, היה ראש הממשלה של הרפובליקה הספרדית לפני עלייתו של פרנקו.
מאז אהבתם ידעה עליות וירידות.
בתשובה לשאלה האם בפרסום מכתבי האהבה הרגשת שאת בוגדת בזכר אימך, פרנסין? עונה קתרין קאמי:
"לא, כי אימי אמרה תמיד שמריה העניקה לאבא מה שהיא לא היתה מסוגלת להעניק לו. שהוא החזיק מעמד רק בזכותה. מריה היתה החיים עצמם ואימא היתה אשה חולה — היא סבלה מדיכאון במשך שנים ארוכות."
כשקראת את המכתבים לא חשת קינאה על כך שסיפור האהבה הגדול של אביך התרחש במקום אחר?
"תראי, אני יהודייה בֵּרברית: סבא-רבא שלי מצד אימי היה יהודי בֵּרברי שנישא ליהודייה והיו להם רק בנות שנישאו ללא יהודים. כל הבנות במשפחת אימי נישאו ללא יהודים, אבל על פי הדת היהודית אני יהודייה. אמרו לי שהיהודיות אינן קנאיות. אני לא יודעת אם זה נכון אבל הקנאה היא רגש זר לי. אני לא קטנונית. כשקראתי שהוא חי עם מריה, הרגשתי מאושרת בשבילו. הוא היה אבא טוב, מגן, ידע להעניק אהבה לכן לא הפתיע אותי לראות אותו כל כך מאוהב."
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.5805216
הנה למדנו משהו חדש ומפתיע. נשים יהודיות לא מקנאות.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).