* השתקפות – המפגינים הסדרתיים החצופים נגד היועץ המשפטי לממשלה, הם תמונת הראי של חסידיו השוטים של נתניהו. אלה ואלה נעולים על אקסיומה, העומדת מעל לכל ראיות, ואין לה צורך בראיות – "לא היה כלום" או "נתניהו אשם עד שתוכח חפותו."
וכיוון שהאקסיומה מוחלטת, הרי שאין למשטרה, לפרקליטות, ליועמ"ש או לבית המשפט כל תפקיד הנוגע לחקר האמת, כי האמת המוחלטת ידועה מראש. אותם גופים עומדים למבחן, אם הם פועלים על פי האמת המוחלטת או שהם נוכלים, רמאים, מושחתים ומאפיונרים.
אין שום הבדל בין השיימינג לאלשייך בהובלת נתניהו, לשיימינג למנדלבליט בהובלת אלדד את מני לפני ואחרי הפילוג. בשני המקרים זהו ניסיון להלך אימים על גורמי אכיפת החוק, לבל יחשבו שלא לפעול על פי האינטרס הזר של אלה או של אלה, שאין לו כל קשר לאינטרס הציבורי.
אלה ואלה משחיתים את החברה הישראלית.

* מצביא המערכה – בשעה שמפגינים חצופים ומוסתים ממשיכים להטריד את היועץ המשפטי לממשלה, להוציא את דיבתו רעה ולמרר את חייו, ממשיך מנדלבליט להוביל ביד רמה ובנחישות את המערכה של החברה הישראלית נגד השחיתות ולמען טוהר המידות בישראל.
הם משמיצים, ובינתיים הוא הורה למשטרה על פתיחת חקירה בפרשת "בזק", כחלק מהמערכה נגד השחיתות. וכפי שאנו נוכחים, אין המדובר באיזו חקירה שולית.

* גם הם במעל? – היועץ המשפטי לממשלה הורה למשטרה לפתוח בחקירה פלילית בפרשת "בזק", בעקבות ממצאי הרשות לניירות ערך. רגע, אבל הרשות לניירות ערך אינה הארגון המאפיוזי בראשות הסמולן הרדיקלי רוני אלשייך, שקשרה קשר להפיכה שלטונית בישראל. מה, גם ידם במעל? גם הם חלק מן הקונספירציה?

* הלוואי שיופרך לחלוטין – אני מאחל ומייחל בכל ליבי, שהחשד לפיו הוצע לשופטת הילה גרסטל תפקיד היועמ"ש תמורת סגירת תיקי שרה נתניהו יופרך לחלוטין, יתברר שהכל עורבא פרח, חשד שווא, שקר ועלילה.
אם חלילה החשד יתאמת, מדובר בשחיתות חמורה יותר מכל שאר החשדות. אם חלילה החשד יתאמת, מדובר במגה-שחיתות; לא שחיתות קמעונאית אלא סיטונאית – ניסיון של חשודים ונאשמים להשתלט על התביעה הכללית, והפיכת היועמ"ש בן ערובה בהיותו נתון תדיר לסחיטה, בשל קופת השרצים של מינויו.
הלוואי שיתברר שלא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה. כמובן שיש לחקור את החשד בכל הרצינות.
כזכור, כבר היה מקרה כזה, בפרשת מינויו של רוני בר-און ליועמ"ש, על פי דרישת הנאשם דרעי. כזכור, בדו"ח הציבורי של היועץ המשפטי אז, לימים המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון השופט אליקים רובינשטיין, נקבע שמדובר בקשר פלילי להשתלט על משרת היועץ המשפטי לממשלה מתוך אינטרסים אישיים של גורמים פליליים. מבחינת הראיות הפליליות, הוחלט על הגשת כתב אישום נגד דרעי בלבד. כלפי ראש הממשלה נתניהו ושר המשפטים הנגבי, הוחלט לא להגיש כתב אישום מחוסר ראיות. בכך, מבחינה פלילית הם חפים מפשע, אבל מבחינה ציבורית היה זה מגה-שחיתות במלוא מובן המילה. אגב, כאשר אנו שומעים על "עשרים שנה חקירות שווא... תפירת תיקים..." הכוונה במידה רבה לפרשה החמורה הזאת.
אני מקווה מאוד שהחקירה תוכיח, שמה שקרה לפני עשרים שנה, לא חזר על עצמו בשנית.

* חומרת העבירה – למה משווה ח"כ מיקי זוהר ביקורת על נתניהו לרצח רבין? כיוון שבדת הפגאנית שהוא מכוהניה וקנאיה, ביקורת על האל היא עבירה שחומרתה זהה לרצח.

* החוק למען השחיתות – הטענה המרכזית, המוצדקת, נגד האקטיביזם השיפוטי, היא שהוא מחליש את הכנסת. האמת היא שהרשות המבצעת, הממשלה, מחלישה את הכנסת עוד יותר, כמעט עד הפיכת הכנסת לסניף של השלטון. אבן דרך במהלך הזה, הייתה הדחתו של רובי ריבלין מתפקיד היו"ר, כיוון שגילה ממלכתיות ולא חשב שתפקידו הוא להיות עושה דברו של ראש הממשלה.
אחד מתפקידיה המרכזיים של הכנסת, הוא פיקוח על הממשלה ופעולותיה. הזרוע של הכנסת לפיקוח על הממשלה הוא ביקורת המדינה. ככל שמבקר המדינה חזק יותר, כך הכנסת חזקה יותר. ככל שמבקר המדינה חלש יותר, כך הכנסת חלשה יותר.
מצב שבו הכנסת מתנדבת להחליש את עצמה, באמצעות סירוס הזרוע שלה, הוא אבסורד בלתי נתפס. זוהי פגיעה במערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה. הצעת החוק לסירוס מבקר המדינה, שהציע סמוטריץ', הוא התנקשות בכנסת.
האיזונים והבלמים במערך הפרדת הרשויות, נועדו למנוע שלטון ללא מצרים ולמנוע ניצול לרעה של כוח השלטון לשחיתות.
הצעת החוק של סמוטריץ', היא הצעת חוק למען השחיתות.

* הזהרו מאיצטגנינים, קוראים בקפה ובעיקר ממהמרים – שר הביטחון אהוד ברק, 6 בדצמבר 2011: "אסד נואש, ימיו ספורים." שר הביטחון אהוד ברק, 6 בדצמבר 2011: "משטרו של נשיא סוריה צפוי להתמוטט תוך כמה שבועות... הקרבות בסוריה מבטאים את המשך התדרדרותה של משפחת אסד שיוביל לסיום שלטונה... לא ניתן לדעת מי ישלוט בסוריה בהמשך, אבל בכל מקרה זאת תהיה מכה לציר שבין איראן לחיזבאללה." שר הביטחון אהוד ברק, 16 בפברואר 2012: "משפחת אסד תיפול תוך שבועות." שר הביטחון אהוד ברק, 26 ביולי 2012: "נפילת אסד קרובה מתמיד."
חלפו מאז ימים, שבועות, חודשים ושנים. את פניו של ברק מעטר זקן עבות. מי שהיה שר הביטחון הוא היום הצייצן הלאומי. מאז התחלפו כבר שני שרי ביטחון ישראליים.
לא הזכרתי את כל אלה כדי לחזור על דעתי (המוכרת) על שר הביטחון לשעבר, אלא כדי להזהיר מפני אלה שיודעים את העתיד. להזהיר מפני זחיחותם, ובעיקר מפני זו של מי שמציעים הרפתקאות מדיניות וביטחוניות, על סמך ביטחונם העצמי המופרז ושכנועם העצמי שהם יודעים מה יהיה.
אתן דוגמה. היה פעם בישראל ראש ממשלה ושר ביטחון (שאז לא היה לו זקן, אבל היתה לו פלולה), שניסה בכל מאודו למסור את הגולן לסורים. את אבא של זה ששלטונו צפוי להתמוטט בעוד מיספר שבועות (פחות 6 שנים) הוא נהג לכנות: "מנהיג אמיץ וחזק, מעצבה של סוריה המודרנית." ומתוך ביטחון בו ובמנהיגותו, הוא כמעט המיט על ישראל אסון לאומי.

* אהבת המתמטיקה – בשמחה גדולה שמעתי על הענקת פרס ישראל למתמטיקה, לחברי פרופ' אלכס לובוצקי. ההיכרות בינינו לא היתה באקדמיה, אלא בפוליטיקה, בתנועת "הדרך השלישית", שאלכס כיהן מטעמה בכנסת. ל"דרך השלישית", שהוא היה בין יוזמיה, הוא הגיע בראש קבוצת "תכלת", מתיישבים מיש"ע שנקטו בקו מתון והיו נכונים לפשרה טריטוריאלית ברוח תוכנית אלון.
בהיותו ח"כ אלכס הרבה לדבר על התסכול שלו – לא מהפוליטיקה, לא מהעבודה הפרלמנטרית, אלא מהגעגוע למתמטיקה. ודוק – לא לאוניברסיטה, לא לאקדמיה, לא למחקר, לא להוראה. "למתמטיקה". ובאמת, המתמטיקה היא אהבתו הגדולה ומרכז חייו.
עוד בשנות העשרים של חייו כבר נחשב אלכס לעילוי, והיה מתמטיקאי בעל שם עולמי, ולכן לא הופתעתי מזכייתו. אך שמחתי עליה מאוד.

* סולד ממדינת ישראל – עו"ד אביגדור פלדמן, איש השמאל הרדיקלי, פירסם ב"הארץ" פשקוויל שבו הוא קרא לסופר דוד גרוסמן לוותר על פרס ישראל, כי פרס מנתניהו ובנט אינו ראוי וכדי שלא ילחץ את ידיהם.
אלא שהפרס אינו מתנה אישית מנתניהו ובנט, אלא פרס ממדינת ישראל, שאותו הוא מקבל מידי ראש הממשלה ושר החינוך, וכן מנשיא המדינה, נשיאת בית המשפט העליון וראש העיר ירושלים.
פלדמן יודע זאת, כמובן. הוא קורא לגרוסמן לוותר על הפרס, לא בשל סלידתו האישית מנתניהו ובנט, אלא בשל סלידתו ממדינת ישראל.
פלדמן הוא תמונת הראי של הגורמים שהעלו לדף הפייסבוק שלהם תמונה של נשיא המדינה ואמרו: "הוא לא הנשיא שלי."

* הברקה אנטי שיווקית – האם מי שהמציאו את הרעיון השיווקי, של הדבקת מדבקה מעצבנת על כל תפוח עם פרסומת של בית האריזה; כזאת שצריך לגרד אותה לפני אכילת התפוח, או ... לאכול אותה, באמת מבינים בשיווק?
האם ההשקעה בהדפסת המדבקות, במכונה המדביקה אותן על כל תפוח וכד' – באמת כדאית?

* ביד הלשון: ייט"ב – את אחת הפינות הקודמות הקדשתי לנערן, וסיפרתי שהקיבוץ ממוקם קילומטרים אחדים צפונה למיקום של היאחזות הנח"ל נערן.
באתר ההיאחזות נמצא היישוב ייט"ב. ליד היישוב זורם נחל ייטב (שמו הערבי – ואדי אל-עוג'ה), ומכאן ניתן להסיק ששמו של היישוב נובע משם הנחל. אולם ההיפך הוא הנכון – הנחל נקרא על שם היישוב.
ייט"ב הוא ראשי תיבות של יד יצחק טבנקין. טבנקין, איש העליה השנייה, היה המייסד והמנהיג לאורך עשרות שנים של תנועת הקיבוץ המאוחד ומפלגת אחדות העבודה ומענקי הרוח של תנועת העבודה. טבנקין ותנועתו דגלו בשלמות הארץ והתיישבות במרחבֵיהָ, ואחרי מלחמת ששת הימים ועד מותו (1971) הוא פעל בכל המרץ לקידום ההתיישבות, בעיקר הקיבוצית, מעבר לקו הירוק. לכן, אך טבעי שקיבוץ שהוקם בבקעת הירדן שנים אחדות לאחר מותו מנציח את שמו.
אולם הקיבוץ ננטש. היום ייט"ב הוא מושב שיתופי, שאוכלס בידי גרעין של עולי שנות השבעים מבריה"מ לשעבר. האמת היא, שכמושב שיתופי ייט"ב הרבה יותר קיבוצי מהרבה קיבוצים.
אורי הייטנר