* צדק צדק תרדוף – למה נאמר בספר "דברים" "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף"? מקובל שאין בתורה מילה מיותרת. מדוע, אם כן, הכפילות במילה "צדק" (שבעטיה וורד מסמן לתנ"ך בקו אדום מקווקו שגיאה תחת ה"צדק" השני)? מסבירים חז"ל, שאין די ברדיפת צדק. רדיפת הצדק חייבת בעצמה להיות בדרכי צדק.
אין מערכה צודקת יותר מהמערכה לביעור השחיתות השלטונית בישראל. את המערכה הזאת יש לבצע בדרכי צדק. כל פעולה שאינה בדרכי צדק, מחזקת את הצד המושחת. לא בכדי, מנסים המגוננים על השחיתות השלטונית לחפש כל סדק של חוסר צדק בפעולות שלטון החוק, ועטים כמוצאי שלל רב על כל שגיאה, אמתית ומדומה, במערכה נגד השחיתות.
די לראות את החגיגות נוסח כ"ט בנובמבר, של חסידי נתניהו, כשסוף סוף מצאו מקרה של שחיתות וסיאוב אמתיים במערכת המשפט, כמו במעשה ההפקרות של פוזננסקי-כץ וערן שחם-שביט, ואת הניסיון להיתלות בו כדי להציג את המאבק בשחיתות כשחיתות, כדי להבין עד כמה יש לשמור על טוהר המאבק בשחיתות.
חובתה של המערכת המשפטית לנקוט בכל החומרה נגד השניים – לפחות הדחה ואולי אף הליך פלילי. ובאשר להליך הפלילי, אם ייפתח – ברור שמבחינה משפטית עומדת לשניהם חזקת החפות. ובכל זאת, מוצדק להגדירם כמושחתים, כי שחיתות נבחנת קודם כל בהתנהגות המוסרית, ורק אח"כ ברמה הפלילית.

* מבחנה של מערכת המשפט – מערכת המשפט הישראלית לא תיבחן על השאלה האם קרה בתוכה מעשה שחיתות (ותיאום מוקדם של שופט עם תובע הוא מעשה שחיתות ועיוות דין), כי אין בעולם מערכת החפה ממעידות ופגמים, אלא באופן שבו היא תגיב על המעשה המושחת. האם היא תפעל בנחרצות? האם היא תטייח? או שמא תגובתה תהיה על קו הרצף בין שני הקטבים הללו. זאת נדע בימים הקרובים. בעיניי, המבחן של מערכת המשפט, הוא בכך שרונית פוזננסקי-כץ לא תהיה עוד חלק ממנה.

* מה זה משנה? – האם התכתובת בין השופטת והתובע עסקה בהחמרה או בהקלה של תקופת מעצרם? מה זה משנה? כך או כך, מדובר בקשר אסור ומושחת. הוא הדין אם התכתובת היתה בין שופט וסניגור.

* הפרוטוקולים של זקני התקשורת – על פי נראטיב ה"רדיפה", "התקשורת", שהיא כידוע מקשה אחת, היא חלק מהתשלובת המבצעת את ההפיכה השלטונית באמצעות תפירת תיקים על נתניהו.
נבחן את התאוריה על פי חשיפת פרשת התפוח הרקוב – השופטת פוזננסקי-כץ, בראש מהדורת החדשות של ערוץ עשר. הרי היה ברור לעורכי החדשות, שהידיעה הזאת היא המתנה הטובה ביותר שנתניהו וחסידיו יכלו לחלום עליה, שזו התחמושת הטובה ביותר למלחמתם בשלטון החוק, תוך שהם יציגו את המקרה כ"אקדח המעשן" המוכיח את התאוריה כולה.
על פי הנראטיב, היה עליהם להשתיק את הפרשה, כדי שלא תחבל במהלך הכולל. אבל אני בטוח שלא היתה שם אפילו התלבטות קלה, האם לפרסם את חשיפת פרשת השחיתות הזאת, כי זה תפקידם. בדיוק כפי שתפקידם לחשוף כל שחיתות, כולל החשדות לשחיתות של נתניהו.

* החסידים המתחסדים – חסידי נתניהו מעלים שוב ושוב את החזרתו של ריטמן, שנגדו הוגשו תלונות על הטרדות מיניות, לתפקידו, כהאשמה קשה נגד המפכ"ל.
לדעתי, המפכ"ל טעה בהחלטתו להחזיר את ריטמן. בשעתו, ביקרתי אותו על החלטתו. אבל אלה התוקפים אותו היום שתקו, כיוון שאז הוא עוד לא סומן כאוייב.
אני רוצה להזכיר לחסידים המתחסדים, את פרשת נתן אשל. את הגיבוי המוחלט שקיבל המטרידן הסדרתי, איש סודו של נתניהו, מראש הממשלה. חושפי ההטרדה המינית אולצו לפרוש מתפקידם בשל החשיפה, והמטרידן הסדרתי ממשיך להיות איש סודו של נתניהו, גם ללא מינוי רשמי.
די לצביעות!
אגב, קבוצה קטנה של חסידי נתניהו, שבאה להפריע להפגנה בירושלים נגד השחיתות, שאותה אירגן יועז הנדל, ואני השתתפתי בה, צעקו לעברו "מלשן, מלשן" בשל אותו מעשה. הנדל הוא אחד מחושפי ההטרדה.

* עוד קונספירציה מטורללת – כשהשתתפתי בהפגנה בירושלים נגד השחיתות, שאותה אירגן יועז הנדל, והסברתי מדוע לא אשתתף בהפגנות ברוטשילד. במוצ"ש, קיבלתי נימוק נוסף, כלומר דוגמית נוספת להצדקת הימנעותי, מדף הפייסבוק של אדם שדווקא השתתף בהפגנה:
"חלק מהנואמים מפיצים תאוריה שלדעתם הבחירות מזויפות, ודורשים פיקוח בינלאומי בבחירות הבאות."
אין המדובר במישהו מהקהל שמביא גיליוטינה, אלא בנואמים, כלומר יותר מנואם אחד, כלומר מאנשים שהם בין המארגנים. לא יהי חלקי עמהם. את ההפגנות שלי אמשיך לעשות מול מסך המחשב, או בהפגנות הגונות מן הסוג של אותה הפגנה בירושלים.

* מסר דואלי – שר התחבורה ישראל כץ התראיין בחדשות ערוץ 2. הוא שילם מס פריימריז, בצורת הכרזה שהוא נותן גיבוי לנתניהו, מאמין ביושרתו וכו', ומיד מיהר לבדל את עצמו מנתניהו, בהכריזו שהוא מאמין במנהיגות של מתן דוגמה אישית, ולכן הוא מוותר מדי חודש על 5,000 שקל ממשכורתו, כי כך הוא חונך במושב וכו'.
עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים?

* תיקון גדול – שתי תגובות חמוצות שמעתי על העברת שגרירות ארה"ב לירושלים. האחת, שזהו צעד של טראמפ לעזור לחברו נתניהו בשעתו הקשה.
נניח שזה נכון. אז מה? מתוך שלא לשמה בא לשמה. הצבת שגרירות ארה"ב בבירתה של בעלת בריתה הקרובה ביותר, לא היתה אמורה להיות חג גדול, אלא מובן מאליו. אבל העובדה שהדבר לא נעשה במשך 70 שנה, הופכת את המובן מאליו לתיקון גדול ולשמחה גדולה. ולא כל כך חשוב מה הסיבות שבעטיין הדבר נעשה.
אבל החלטה מדינית אסטרטגית כזו, לבטח לא התקבלה מהסיבה הזאת. לכל היותר, עיתוי ההודעה הושפע מכך.
התגובה השנייה היא שטראמפ הודיע על העברת השגרירות כדי לרכך את המכה שצפויה לנו כשיציג את "הדיל" שלו. זאת טענה רצינית יותר. אמנם איננו יודעים מהו תוכן ה"דיל", אך גם אם הטענה הזאת נכונה, עדין אני רואה בהעברת השגרירות תיקון גדול.
מאז מלחמת ששת הימים, הממשל האמריקאי תומך בנסיגה ישראלית לקווי 4.6.67, לכל היותר בתיקונים קטנים. היחיד שחרג מכך היה בוש הבן, במסמך בוש המפורסם. עד רייגן היה מדובר על העברת השטחים לירדן ומאז בוש האב – לפלשתינאים.
אז מה יכול להיות כל כך גרוע בהצעה? במקרה הגרוע היא תהיה חזרה לעמדותיהם של מרבית הנשיאים.
לשלום, ה"דיל" הזה בכל מקרה לא יוביל, כי אין לנו פרטנר לשלום. הוא יכול להוביל ללחצים על ישראל, בעיקר בנושא הבנייה בהתנחלות. אם כן, יהיה עלינו להתמודד עם הלחצים.
אולם העברת שגרירות ארה"ב היא צעד בלתי הפיך. אין זה מן הנמנע שמדינות נוספות תלכנה בעקבות ארה"ב. וזה משמעותי יותר מכל "דיל" זה או אחר.

* מה שווים ההסכמים – הקטל בסוריה-לשעבר נמשך במלוא עוזו – לא רק בפאתי דמשק ובמחוז עפרין שבכותרות, אלא בכל רחבי המדינה-לשעבר. על פי חלק מן האומדנים, מספר ההרוגים מתקרב ל-700,000, ואין רואים את הסוף. להיפך, המצב הולך ומסתבך; רוסיה, טורקיה ואיראן הולכות ושוקעות בבוץ.
ומה שצריך לעניין אותנו במיוחד, הוא חוסר המשמעות של הסכמי הפסקת האש, המוסכמים חדשים לבקרים, ואם הם מחזיקים מעמד שעות ספורות, זה הישג גדול.
זו משמעותם של הסכמים במזה"ת וזה הלקח שלנו. אין זה אומר שאיננו צריכים לחתור להסכמים, אבל עלינו להתייחס להסכם כבעל סבירות גבוהה של הפרה, ולכן לעמוד על תנאיו על פי הנחת עבודה שהוא יופר.

* שיקול דעת קהילתי – מושב גן אושעיה סירב לאפשר לארגון הבוגדני "שוברים שתיקה" לקיים אירוע תעמולה במועדון היישוב. בעקבות עתירה של תושבים לבית המשפט, ומתוך הבנה שבית המשפט עומד לכפות על היישוב לזמן אותם, הוא ביטל את החלטתו.
בתי המשפט בישראל מונחים על פי "שיח זכויות" קיצוני, אינדיבידואליזם קיצוני, שאינו רואה כל שיקול קהילתי וקולקטיבי, ומעמיד תמיד את ערך חופש הביטוי מעל לכל ערך, ואינו משאיר לקהילה שיקול דעת אוטונומי. הקהילה פשוט מחוקה אצלם.
מי שנהנים מזה, הם קבוצות קצה, כמו החיה הכהניסטית ושוברים שתיקה, ששוב ושוב מנצלים את הגישה הזאת של מערכת המשפט.
מועדון של יישוב קהילתי כפרי קטן, כמו מושב וקיבוץ, דומה יותר לבית פרטי מאשר לאולם ציבורי של העירייה בעיר גדולה. אילו ארגון מהסוג של "שוברים שתיקה" או להב"ה היה דורש לערוך ערב תעמולה בביתי הפרטי, בית המשפט לא היה כופה זאת עליי. כך עליו לנהוג גם כאשר מדובר במועדון של הקיבוץ שלי.
זכותה של קהילה להתגונן מפני תעמולת זוועה נגד מדינת ישראל ונגד עלילות דם בזויות על צבא ההגנה לישראל, ולא לתת לה במה בתוכו ועל חשבונו. זכותה של קהילה שמחנכת את בניה לשירות משמעותי וקרבי בצה"ל, לא לתת במה למסיתים נגד בניה, המציגים אותם כמפלצות.

* תעמולת ארס סרטנית – שונאי ישראל ועוכרי הציונות קופצים כמוצאי שלל רב על הסדרה "סלאח, פה זה ארץ ישראל" לתעמולתם הארסנית, ההרסנית והסרטנית נגד ישראל. כך סיים התועמלן האנטי ישראלי רוגל אלפר את הפשקוויל האנטי ישראלי הארסי שלו:
"לא רק הערבים היהודים נרמסו. גם המוסלמים. הציונות שטמה ערבים, מכל הדתות. במקום אחווה, שוררת בין ערביי הארץ משתי הדתות איבה. צחוק גורל טראגי, שגם הוא נובע ישירות מהפנמת הלאומנות של הסוכנות."
כלומר, המסר שלו הוא שאין עם יהודי. לכן, היהודים שעלו מגלויות המזרח, אינם בני העם היהודי אלא בני העם הערבי. לכן, במלחמה שבין עמם לבין הקולוניאליזם הציוני האימפריאליסטי המדכא, הם בוגדים בעמם, כי היה עליהם להילחם לצד אחיהם הערבים בני הדת המוסלמית, בקולוניאליזם הפולש. למה הם לא נלחמים נגד ישראל? כי הסוכנות שלחה אותם לארץ גזירה כדי לשטוף את מוחם בלאומנות.
את מקום "הערבים" היהודים הבוגדים בעמם ממלא הוא, אלפר, בתמיכה נלהבת במלחמתם של הערבים נגד ישראל, ובעיקר במעשי הטרור והרצח של ערבים נגד יהודים.
למה כל כך חשוב לו להדגיש שאין עם יהודי? כי אם יש עם יהודי הוא זכאי להגדרה עצמית, כלומר למדינה, ואין דבר שמאוס על אלפר יותר מקיומה של מדינת ישראל.

* קריית שישה – במהדורות החדשות ב"כאן" ובגל"צ, דווח על טקסי י"א באדר בתל-חי, ובשתיהן נאמר שהטקס הוא לזכר שמונת הנופלים, ובראשם טרומפלדור, שנהרגו בדיוק היום לפני 98 שנים.
אולם בקרב על תל-חי לא נפלו 8 מגִנים, אלא 6: יוסף טרומפלדור, דבורה דרכלר, שרה צ'יזיק, זאב שרף, בנימין מונטר ויעקב טוקר. מדוע, אם כן, על פסל האריה השואג, בתפילת "יזכור" שחיבר ברל כצנלסון (ועל בסיסה נכתבה תפילת "יזכור" הצה"לית) ובשם העיר קריית שמונה מוזכרים 8 חללים?
ההנצחה היא גם של שניאור שפושניק ואהרון שר, שנפלו בשתי התקפות קודמות על תל-חי, פחות מחודשיים לפני אירועי י"א באדר, בדצמבר 1919.

* ביד הלשון: אורה – שמו של איזה ישוב בישראל קשור לפורים ולקוח ממגילת אסתר?
מושב אורה, בהרי ירושלים.
המושב הוקם ב-1950 בידי חלוצים מתימן וממרוקו. ההשראה לשמו היא הפסוק ממגילת אסתר: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר."
אורי הייטנר