העיר שאינה זוכרת את עברה
בתיקייה הזו תוכלו למצוא את הקבצים הבאים:
1. דודתי אחות-אבי אסתר ראב מקריאה את השיר "לאב" שנכתב ב-1928, במלאת 50 שנה לעלותו של אביה יהודה ראב על אדמת פתח-תקווה. פורסם ב"הארץ", י"ד שבט תרפ"ט, 25.1.1929.
2. סבי יהודה ראב בן עזר בן ה-85 מספּר על חריש התלם הראשון בפתח-תקווה בחנוכה 1878/תרל"ט. תקליט ישן של "קול ירושלים" משנת 1943, בטקס למלאת 65 שנה לפתח-תקווה.
3. ראיון עם אסתר ראב בת ה-80 בתוכנית טנדו של ירון לונדון בשנת 1974.
https://www.dropbox.com/sh/ntodrx6ewdzji69/AABFQMmcYonuFZcQuTsL-G3Ea?dl=0

מאחר שהקלטת יהודה ראב קצת משובשת, אנו מביאים כאן את פיענוח דבריו:
"התאספנו: דוד גוטמן, דוד רגנר, נתן גרינגארט, אבי אליעזר ראב, יהושע שטמפפר ואנוכי – הצעיר שבחבורה [היה אז בן 20]. יצאנו לשדה, שמקומו נקבע צפונה מן הכביש לחיפה החוצה כיום [1930] את המושבה, ומזרחה מרחוב פינסקר של עכשיו. בתור חקלאי מנוסה בנעוריו, נפל הגורל עליי לנעוץ את המחרשה הראשונה ולמתוח את התלם הראשון. מתחתי כמה תלמים לשם הכנת המענית ולאחר כך התחילו הכיבודים. ר' דוד גוטמן נתכבד הראשון, ובעזרתי הלך אחרי המחרשה כשכולם מלווים אותו. השני לכבוד היה ר' יהושע שטמפפר, אשר בתופסו במחרשה נתרגש ופרץ בבכי, ויאמר בערך כך: 'אשרינו שזכינו לכך, היותנו מהלכים אחרי התלם הראשון שחורשת מחרשה יהודית באדמת הנביאים, לאחר שנעדרנו מארץ אבותינו משך שנות הגלות הארוכה. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'.
"כולנו נרעדנו לשמע הדברים, וכשעינינו דומעות מהתרגשות ומשמחה, תפשנו חליפות את המחרשה מיד ליד, בלהט ובדביקות של יהודים לספר-התורה בהקפות של שמחת-תורה. ככה חזרו ה'הקפות' כמה וכמה פעמים ללא כל דיבורים נוספים. לאחר זמן-מה התפזרו הנאספים ונשארנו רק אבי ואנוכי בשדה, להמשיך בעבודת החולין הרגילה."
יהודה ראב