אֵין חֲטוּבוֹת כִּשְעוֹת הַשֶּקֶט הָרָפוּי,
גָּזִית גְּבוּשָה וּמְסֻתָּתָה בִּינוֹת וָרֹגַע.
נִיסָן בָּשֵל, נִיסָן נִנּוֹחַ וְשָפוּי
מֵנֵץ בָּךְ שוּב אֶת כּוֹכָבַיִךְ, נֹגַה-נֹגַה.

כְּמֵאֵלָיו, כְּמֵאֵלָיו נוֹגֵן שִקְטוֹ
וּשְרַב לֵילוֹ כִּכְפִיר אֻלַּף וְלֹא יָרֵעַ.
וְנַהֲמוֹת הַיָּם שַכּוֹת וְכָל שִקְתוֹת-
הַדּוּמִיָּה מָלְאוּ נִיחוֹחַ וְיָרֵחַ.

אַתְּ הֲלוּמָה אֵלָיו לֵאמוֹר: נִיסָן, נִיסָן,
כָּבְדוּ, כָּבְדוּ עַל צַוְּארוֹתֵינוּ חֵילוֹתֶיךָ.
אִם לֹא יוּהַס מְעַט הַשֶּקֶט וִירֻסַן
עוֹד יַטְרִיפוּנוּ הַשְּפוּיִים בְּלֵילוֹתֶיךָ...
יוסי גמזו