ערבים לערב! יהודים ליהודה!
בערב חג החירות עם צעדת "השיבה" של הערבים, נאחל להם במלוא הלב שישובו לבתיהם במולדתם ארץ ערב.
לצורך התיישבותם בערב הננו מוותרים להם על אדמות היהודים שם, אדמות ובתים שנלקחו מהיהודים ע"י כוחות צבא הכיבוש הערבי של מוחמד. (קוראן סורה 59 פסוק 1, סורה 33 פסוק 27)
ערבים לערב! יהודים ליהודה!
עצה לצה"ל. הדרך הטובה ביותר לעצור הסתתנות לארץ היא מיקוש חיצוני של הגדר ופירסומו.

האובססיה היהודית של הגרמנים
והמדיניות הניאו-נאצית של ממשלת מרקל
בנימין נתניהו בירך את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל על הקמת ממשלתה החדשה. דא עקא ההסכם הקואליציוני עליו חתמה מרקל עם מרטין שולץ מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית מראה ששבעים ושלוש שנים לאחר לאחר נפילת המשטר הנאצי בגרמניה, ממשיכה עדיין האובססיה הגרמנית של העיסוק ב"בעייה היהודית" Judenfrage"" להתקיים בלב הפולק הגרמני.
בהסכם הקואליציוני הפנימי של גרמניה נקבע שיישוב יהודים ביהודה ושומרון היא "אי לגאלי". מבחינת החוק הגרמני העכשווי, אזור יהודה ושומרון חייב להיות "יודןריין".
ודוק: ממשלת גרמניה מעולם לא הכניסה למצעה הקואליציוני קביעה על "אי לגיטימיות" של התיישבות סינים בטיבט, או ערבים וטורקים בכורדיסטן, או טורקים בקפריסין, וארמניה. ולא על התיישבות ערבים במצרים, מרוקו, או סהרה הספרדית, רוסים באוקראינה, וכיו"ב.
לפי החוק הגרמני רק יישוב יהודים ביהודה ושומרון הוא "אי לגאלי" ורק איתם (עם היהודים) יש להגיע לפתרון סופי.
במקום לברך את אנגלה מרקל על ממשלתה החדשה, על בנימין נתניהו לתבוע ממנה להוציא מיידית את הסעיף הניאו-נאצי הזה מההסכם הקואליציוני של ממשלתה.

האוחזים בחרם בחרם יאבדו!
שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא!
במאמר מערכת של עיתון "הארץ" מ-27.3.18 (אין חתימה. אולי מאמר של עמוס שוקן, או של שותפיו מהמשפחה הגרמנית הנאצית לשעבר, או של הטייקון הרוסי) בשם "אקדמיה מטעם בנט" מובעת התנגדות לקוד האתי המוצע לאקדמיה.
ההתנגדות מנומקת רק בגלל שלילת סעיף אחד והוא איסור על מרצה לקרא לחרם אקדמי על ישראל.
לדעת "הארץ" חובת המרצים היא לתמוך בחרם על ישראל בגין הכיבוש היהודי.
דומה שאין אבסורד גדול מזה. הרי הקוד האתי אינו אוסר כלל ועיקר על מרצה לתמוך בחרם על ישראל. כל מרצה יכול לתמוך בחרם ובלבד שילך בעקבות הטפתו לחרם, ויחרים הוא עצמו את המוסד האקדמי בו הוא עובד, כלומר ילך ויתפטר ממנו.
לא יעלה על הדעת שמרצה יטיף לחרם על המוסד בו הוא עובד בעוד הוא עצמו אינו מחרים אותו וממשיך לעבוד בו ומקבל ממנו את משכורתו.
מתנצל. טעות שלי. ברור שזה בהחלט יעלה על הדעת של האקטיביסטים הפרו-איסלמים. הרי לדידם כל מעשה עומד בקוד המוסרי ובלבד שיביא לכיבוש ערבי-מוסלמי ולחיסולה של מדינת היהודים.

על חינוך וערכים
יזהר סמילנסקי, בנו של זאב סמילנסקי מראשי "הפועל הצעיר", נענה להצעת בן גוריון לכהן כחבר כנסת מטעם מפא"י. לדבריו השיקול שהנחה אותו לקבלת התפקיד היה שחברות בכנסת תותיר לו זמן פנוי לכתיבה, והוא אכן הצליח תוך כהונתו לסיים את ספרו רב העמודים "ימי צקלג". (תודה לד"ר משה גרנות על התקציר).
לאחר שהספר "ימי צקלג" קורצוויל (על משקל נגמז) ע"י המבקר ברוך קורצוויל, הפסיק סמילנסקי את כתיבת הספרות ופנה לקריירה אקדמית. הוא למד חינוך, ועשה דוקטורט בחינוך באוניברסיטה העברית.
משנתו החינוכית עשתה אמנם רושם עז על כמה סטודנטיות צעירות שלו שאיתן קשר קשר רומנטי, אבל דומה שהיא לא הותירה את חותמה על האקדמיה ועל הציבור.
במשנתו החינוכית קבע סמילנסקי שני עיקרים: האחד לא לחנך לערכים, השני לא ללמד ספרות. הוא דרש בתוקף "לא לעצב את הנוער." במסה בשם "פרידה מן החינוך" מ-1988 הוא ממליץ לקוראים לקחת דלי סיד ומברשות וללכת לסייד כל מקום שבו נאמר "חינוך" (עמודים 696-697).
בשנת 1959 הוענק ליזהר פרס ישראל, והוא בן 43 בלבד, מצעירי הזוכים בפרס.
למרות שלדבריו אין לחנך לערכים, ניסה סמילנסקי בכל זאת לחנך לערכים כאשר קבע ביוני 2006, במהלך מעשי הטרור של אינתיפדת הקצה (השהידים של הקצה "שוהאדת-אל אקצה") כי "זה לא טרור, אלה לא הפרות-סדר, וזו לא הסתה ומהומות – זה עַם קָם. צריך להיות סתום כדי לא לראות."
באמת, איך זה שאנחנו הסתומים לא הבנו אז שזה לא טרור?
מסתבר שלמרות שסמילנסקי התנגד לחינוך לערכים הוא בכל זאת נטע ערכים בבנו.
בנו זאב סמילנסקי (יליד 1954) מתנאה בשני דברים. הוא מתנאה באביו שקיבל את פרס ישראל, ומתנאה בנכדיו שהגשימו את חלומו של ערפאת וירדו מהארץ (ומן הסתם גם יגשימו את חלומו של היטלר ולא יהיו יהודים יותר).
וכך הוא כותב:
בשם האליטות הישנות, הגוססות ונעלמות; בשם אבא, שקיבל את פרס ישראל ב-1959 על כתיבת "ימי צקלג", בשם נכדיי שלא גרים כאן, אני רוצה לזעוק זעקה גדולה ומרה על הענקת פרס ישראל למרים פרץ על "חיזוק הרוח היהודית־ישראלית"... ממתי מדינת ישראל מעלה על נס הקרבת קורבנות אדם? האם לשם אנחנו הולכים? האם את זאת אנו מעודדים? מה לנו כי נלין על הפלסטינים הקוראים רחובות על שם שהידים ומחלקים כספים למשפחותיהם.
אני קורא למקבלי פרס ישראל בעבר להחזיר את הפרס לבנט בהפגנתיות. פרס ישראל של היום הוא לא פרס ישראל שהכרנו." (כלומר כזה שנתנו לאבא שלי...)
(זאב סמילנסקי, "פרס ישראל על על קורבן אדם", "הארץ", 19.3.18)
הנה הסיבה מדוע הערכים של סמילנסקי (האב והבן) הביאו איתם אליטות חדשות. האליטות הישנות (של סמילנסקי) נטשו את ערכי הציונות, ובמאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי מעודדים ירידה מן הארץ.
אנחנו, שמבינים היטב מה זה טרור איסלמו-נאצי ומתנגדים להגשמת חלומו של ערפאת, קוראים לנכדיו של סמילנסקי לחזור לעולם הערכים של זאב סמילנסקי הציוני מ"הפועל הצעיר".
ובזמן חג החירות פסח אי אפשר שלא לזכור את השיר היפה שהושר בסדר פסח של יהודה שרת, "וקרב פזורנו מן בין הגויים":
https://www.youtube.com/watch?v=lwjHGdybMgE

בין ליטאים לליטוואקעס
מהרב שמעון שקופ לאורי אילן ולרב שמואל אויערבאך
בקיץ 2015 ביקרתי בעיר גרודנה ברוסיה הלבנה. (רשמים מהטיול כתבתי כאן:)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01069.php
על העיר גרודנה שמעתי עד אז רק בהקשר של "מירלה אפרת" שאמרה את האימרה המפורסמת:"אימא אחת יכולה לדאוג לעשרה ילדים. ועשרה ילדים לא יכולים לדאוג לאימא אחת."
והנה לאחרונה שמעתי על כי דמות יהודית נוספת מאותה עיר. אב דואג לילדיו ונכדיו, הרב שמעון שקופ.
באותו סיור שעשיתי בגרודנה, המדריך עקיבא סלע, המומחה ליהדות ליטא ובלארוס, בעל האתר מירושלים לליטא.
http://www.jerusalem-lita.co.il/
העלה לפנינו את דמותו של הרב שמעון יהודה הכהן שְׁקוֹפּ (בהגייה יידית-ליטאית: רֶבּ שׁימֶען; שקאָפּ; (1860-1939) שהיה ראש ישיבת שער התורה בגרודנה, ויצר דרך ייחודית בלמדנות המזרח-אירופית הקלאסית, שבאה לידי ביטוי בספרו "שערי יֹשר".
הרב שמעון שקופ למד בנערותו בישיבת וולוז'ין ובהיותו בן 60 נקרא על ידי הרב חיים עוזר גרודזנסקי מווילנה לעמוד בראש ישיבת שער התורה בגרודנה, שם כיהן כעשרים שנים עד לפטירתו בתחילת מלחמת העולם השנייה.
ומדוע זה פתאום נזכרתי באותו רב?
לאחרונה פורסם כי משפחתו של החייל אורי אילן מקיבוץ גן שמואל שהתאבד בכלא הסורי ב-13.1.55 תרמה את כל עיזבונו לאוניברסיטת בר אילן.
מדוע דווקא לבר אילן? מסתבר שבתו של הרב שקופ חנה, נישאה לשרגא פייבל הינדס, ובתם היא פייגה אילנית* (בילדותה: הינדס) מקיבוץ גן שמואל, חברת הכנסת הראשונה מטעם תנועת מפ"ם; שלאחר מות אימה גדלה אצל סבה, הרב שקופ.
במשך השנים הרב שקופ ניהל קשר מכתבים עם נכדתו, למרות שזו לא שמרה על אורח חיים דתי; בין השאר בעת נישואיה לשלמה אילן, חילוני מ"השומר הצעיר", כתב לה סבה:
"הנני גם אני למלא חפץ לב. ולב כל אוהבכם, להגיש אליכם ברכת אב זקן, אברך אתכם מקרב ולב שתהא אגודתכם שלמה, וכשמו "שלמה" כן ישפיע העליון על שלמה ופייגא שיהיו שלמים בריאים וקיימים בגופם וברוחם, לבנות בית בכרם ד' צבאות לברכה ולתפארת, ודור ישרים מהם יבורך. וכאשר נכדתי פייגא תחי' הביאה לי מנחת ביכורים מארץ הקדושה, לשמחני בנשואיה כן אזכה בחיי עוד לשמוח בנישואי יתר נכדי ולראותם מוצלחים בחייהם, ונושאי דגל היהדות ברוח ישראל סבא, כעתירת אוהבם מברכם בברכה משולשת, שמעון יהודא הכהן שקאפ."
נינו של הרב ובנה של פייגה אילנית הוא אורי אילן, לוחם צה"ל שהתאבד בשבי הסורי. מכיוון שהרב מאיר ברלין (שינה שמו לבר אילן) היה בין השאר תלמידו של שמעון שקופ, בחרה משפחתו של אורי אילן לתת את עזבונו לאוניברסיטה הקרויה על שמו, אוניברסיטת בר אילן.
ב-13.1.55 התאבד בכלא הסורי אורי אילן. אורי אילן נולד בקיבוץ "השומר הצעיר" גן שמואל. ביולי 1953 התגייס אילן לחטיבת גולני, והגיע לדרגת רב־טוראי. ב-8 בדצמבר 1954 הצטרף לפעולה (מבצע "צרצר") של החזרת מתקן ציתות לקו טלפון בשטח סוריה, סמוך לתל פאחר, לא הרחק מקיבוץ דן. אילן, איש חטיבת גולני, ביחד עם סגן מאיר מוזס (מפקד סיירת גולני) הצטרפו לחוליה ובה שלושה צנחנים – סמל מאיר יעקבי (מפקד החוליה), רב"ט יעקב (ג'קי) לינד וטר"ש גד קסטלניץ. הפעולה הסתבכה, והחמישה התגלו ונפלו בשבי. השבויים הובלו למעצר בקונייטרה, ומשם הועברו לבית הסוהר אל-מזאה שבדמשק, שם הוחזק כל אחד מהם בנפרד.
ארבעה ימים לאחר שנפלה החולייה בשבי, אילצו מטוסי חיל האוויר מטוס אזרחי סורי שהיה בדרכו למצרים לנחות בנתב"ג, בתואנת שווא שחדר למרחב האווירי הישראלי. על סיפון המטוס היו עשרה נוסעים ואנשי צוות. ראש הממשלה ושר החוץ משה שרת דחה את ההצעה להשתמש בנוסעים כבקלפי מיקוח להחלפה בשבויים. "אנחנו לא פיראטים, אנחנו נוהגים כבני אדם," אמר. פייגה אילנית, אימו של אורי, כיבדה את החלטתו של שרת ולא יצאה נגדה.
בשבי, נתון ללחץ פיזי ופסיכולוגי קשה ביותר, חשש אורי כי בלחץ העינויים יגלה את סודות המבצע לסורים, ובכך יפגע בביטחון המדינה. עקב זאת התאבד בתאו.
משנבדקה גופתו של אורי נמצא פתק קשור לרגלו: "10.1.55" :9 – כבר הרגו את כולם ואני מחכה לדין / איני יודע כלום על היתר / קברו אותי ע"י גבי / נקם / אורי אילן / יש נירות בבגדים."
בבגדיו נמצאו תשעה פתקים שנכתבו באמצעות ניקוב חורים בצורת אותיות על הנייר (הנייר נלקח מהספר "נקמת האבות" של יצחק שמי):
"הולכים להרוג אותי / תנקמו!"
"נקמה! באנשים שהיו עם או"ם ב-15.12 קצין או"ם מכירם."
"לא בגדתי / התאבדתי."
"שלום / אורי אילן / נקם!"
במי בדיוק רצה אורי אילן לנקום ולמה? האם בנציג הסורי בוועדת שביתת-הנשק, או באנשים שהיו עם האו"ם ב-15.12.
בפרוטוקול של ישיבת הממשלה מינואר 1955 שאל שר החינוך זלמן ארן את שר הביטחון, פנחס לבון: "אני רוצה לשאול את שר הביטחון כיצד הוא מבין את ההתרכזות בפתקים בדבר הנקמה. בבוא כוח הסורים בוועדת שביתת הנשק, מדוע הוא התרכז במחשבת הנקמה דווקא נגדו."
לבון ענה שאינו מבין, וכדי לרסן את הרגשות שהופגנו בלוויה, שכונו בפיו "היסטריה", הורה לגנוז את הפתקים ולהימנע מפרסומם.
גם הרמטכ"ל משה דיין, בדברים שנשא בהלווייתו של אילן, בחר להשמיט את המילה "נקם" מנאומו והבליט את דבריו: "לא בגדתי, התאבדתי," וכך נשאר בתודעת הציבור המסר "לא בגדתי."
ואם הזכרנו את הרב שקופ אי אפשר שלא לחשוב על הרבנות הליטאית של ימינו שגולמה לאחרונה בדמותו של הרב שמואל אוירבך (נכתב גם אויערבאך) (1931-2018) שר"י, שהיה ראש ישיבת מעלות התורה בירושלים וחבר נשיאות ועד הישיבות.
לאחר פטירת הרב אלישיב והפיצול בציבור הליטאי הנהיג אותו האיש את ההפגנות בירושלים ובבני ברק, הפגנות החוסמות את הכבישים במחאה על כך שתלמידי ישיבה צריכים להירשם בבקו"ם, ולא חלילה כדי להתגייס לצבא.
אין ספק הולך ופוחת הדור.

* מאוד יפה העיברות של היגיון השפה הפולנית. אם האישה של וילנסקי נקראת בפולנית וילנסקה, אז בעברית האישה של אילן, נקראת אילנית.

אודי אדיב – כן בגדתי ומרצון
כעשרים שנה לאחר התאבדותו של אורי אילן, בן קיבוצו, גן שמואל של "השומר הצעיר", עזב את מפ"ם למק"י ומשם עבר ל"מצפן", ו"לחזית האדומה" פלג מרקסיסטי לניניסטי.
אדיב וחבריו והקימו רשת ריגול לטובת הדיקטטורה הפשיסטית הסורית.
בחקירתו הודה אדיב כי העביר לסורים מידע רב על בסיסי צה"ל ועל מערכי ההגנה שלו לאורך גבולות המדינה. בנוסף, סיפר כי יחד עם שאר חברי החוליה עבר בסוריה אימונים בהפעלת ציוד חבלה וקשר.
שמעון אילן, בן קיבוץ גן שמואל, אחיו של אורי אילן, היה הראשון שחשד שאודי אדיב הוא מרגל, וגרם לתפיסתו על ידי שירותי הביטחון הישראלים.
לאור עלייתה לרגל של ראשת מר"צ, תמר זנדברג, הסטלנית-שקרנית, לקברו של רב המרצחים יאסר ערפאת, אי אפשר שלא לתהות עם מי מזדהים היום אנשי מר"צ (המורכבת גם ממפ"ם, "והשומר הצעיר") האם עם אורי אילן או עם אודי אדיב?

נתניהו מגן הדמוקרטיה
לאחר הפסטיבל התקשורתי ויחסי הציבור המלטפים שהעניק ארנון מוזס לעבריין אהוד אולמרט, ולאחר שכל שכירי העט של מוזס, נחום בורשטיין-ברנע, סימה שְצִ'יגְלִיק-קדמון, אמנון אברמוביץ, וואחרים רקדו סביבו "מה יופיס" (יפית) מתבררת יותר ויותר תרומתו החשובה של נתניהו לדמוקרטיה הישראלית.
רק בזכות נתניהו נשבר המונופול התקשורתי של ארנון מוזס. המונופול התקשורתי הזה עמד למוסס את הדמוקרטיה הישראלית, ואת שלטון החוק ולהעלות את השחיתות במדינה לדרגה של מקובלות גבוהה שחדרה לעומקה של החברה הישראלית.
כאשר כתב העיתון אמנון אברמוביץ גרם לפנים המכוערות של החברה הישראלית ע"י "איתרוגו" של כל פוליטיקאי מושחת, ובלבד שיתמוך בכיבוש ערבי-מוסלמי. החל מאריאל שיינרמן-שרון ועד איש השמאל הקיצוני, העבריין אהוד אולמרט, אי אפשר שלא להודות לנתניהו.
נתניהו, ברוך שפטרנו ממונופולו של מוזס.

חיסול כור גרעיני ובניית כור גרעיני
דומה שבארץ טרם נשמעה תיאוריה כל כך הזויה כפי שהעלה אהוד אולמרט, העבריין שהשתחרר מהכלא בראיון הטלוויזיוני ובו שטח את טענותיו שהוא זכאי וצדיק ורק נתניהו הוא שרקח נגדו עלילות בגלל שהוא היה לדבריו "הכי קרוב לשלום."
לא ברורה לי שירת ההלל לה זכה העבריין המשוחרר אהוד אולמרט בגין ההוראה להפציץ את הכור בסוריה.
אין במעשה זה שום חוכמה יתירה, או גבורה. כל אדם היה פועל בצורה דומה. אפילו תמר זנדברג הסטלנית היתה עושה כמוהו, ולא מסתפקת רק בשירת קומביה.
הרבה יותר משמעותית ושלילית היתה תרומתו של אהוד אולמרט לבניית כור אטומי במרכז ירושלים.
העבריין, אהוד אולמרט, איש השמאל הקיצוני* החליט למסור את כל יהודה ושומרון וירושלים כולל את הר הבית לכיבוש ערבי-מוסלמי.
בהבטחתו זו לאבא של מאזן בנה אולמרט כור גרעיני המפיץ קרינה רדיואקטיבית במרכז ירושלים. הכור הזה יוסיף וירעיל את הארץ כולה שהרי ברור שלאחר הצעתו של אולמרט שום מנהיג ערבי לא יסתפק בפחות.
למזלנו אבא של מאזן סירב לקבל את השטח שהוצע לו. אבא של מאזן יודע היטב שברגע שצה"ל לא יהיה בשטח חייו יגיעו לקיצם.
אולמרט באווילותו הצית את ליבת הכור ומי יוכל עתה לכבותה.

* כאיש שמאל קיצוני עבר אולמרט בוויתוריו אנשי שמאל ידועים כיוסף שניידר-שריד, חיים אורון-ג'מוס, ואחרים.

בשבחי מפא"י (1)
לאחרונה רועשת הרשת כאשר המוני מרוקאים קיפוחיים תוקפים את מפלגת מפא"י המיצגת עבורם את האשכנזים בגין העוולות שלדעתם נעשו בקליטת העלייה ממרוקו לארץ.
בייחוד הותקפו גאורג גיורא יוספטל, ואריה לובה ליפשיץ אליאב, עד שיש הדורשים לשנות (בנוסח סטליניסטי) את כל אזכור שמם ברחובות ישראל. עירית נתניה כבר מחקה את שמו של גיאורג גיורא יוספטל, ועיתון "הארץ" אף מיהר והוציא אותו מהארון בחשיפה שהיה הומוסקסואל.
אז למרות שבבית הוריי השם מפא"י לא זכה ביוקרה רבה, בלשון המעטה, לא כל שכן השם מפא"יניקים, ברצוני להעלות על נס את שבחי מפלגה זו.
מפלגת מפא"י היתה הכוח המרכזי שעמד בראש היישוב היהודי בא"י, הקים את המדינה וקלט את העולים.
כל אחד מאלו הוא מעשה אדירים מדהים הראוי לתהילת עולם, ואין דומה לו בשום חברה אנושית אחרת.
לרגל 70 למדינה, מן החובה לשלוח ברכת תודה לאלו שעשו את מלאכת הקליטה.
יבורכו הרופאים והאחיות האשכנזים שטיפלו במסירות ואהבה בעולים ממרוקו (לא היו רופאים ורופאות מרוקאיים).
יבורכו המורים המורות האשכנזים שלימדו באהבה את ילדי העולים קרא וכתוב, ונתנו להם חינוך והשכלה. (רוב עולי מרוקו היו אנאלפבתים, והנה הצלחה אדירה, כל הדור השני והשלישי הם יודעי קרא וכתוב).
יבורכו המהנדסים והטכנאים האשכנזים אשר יצרו בארץ תעשייה מפותחת שהעסיקה את העולים. (במרוקו לא היו מהנדסים או טכנאים).
תבורך מפא"י על הקמת וארגון המדינה שעל אף הפגמים בוצעו לתפארת.

בשבחי מפא"י (2)
הפילוסוף גאורג וילהלם פרידריך הֵגֶל (1770-1831) טבע את המונח "עורמת ההיסטוריה". "רוח הזמן" (Zeitgeist) היא ההתגלמות הממשית של הגורמים החשובים ביותר הפועלים בהיסטוריה האנושית בכל זמן נתון. ההתרחשויות אינן מודרכות על ידי פעילות של פרטים הבוחרים ועושים כרצונם, אלא על ידי רוח הזמן, המנחה אותם. לזה קורא הגל קורא למצב זה 'עורמת התבונה'.
ההיסטוריון יעקב טלמון השתמש במונח "עורמת ההיסטוריה".
היהודי המזרחי ("אוסט יודה"), הבלארוסי-פולני, מייצ'סלב בגון (רץ ברוסית), הידוע יותר בשמו מנחם בגין, התחיל לרוץ בפוליטיקה בתנועת "השומר הצעיר", ומשם הגיע לבית"ר, לחירות, ולליכוד.
מייצ'סלב-מנחם בגין, עלה לשלטון באמצעות הסתה עדתית פרועה של היהודים המערביים (מוגרבים-מרוקנים) נגד מפא"י ונגד "הקיבוצניקים המיליונרים בעלי בריכות השחייה."
היהודי המערבי-מוגרבי (מרוקני) דוד לוי, התחיל את דרכו בבית"ר, בחירות, ובליכוד ועלה במעמדו בעקבות הסתה עדתית של היהודים המערביים (מוגרבים-מרוקנים) נגד מפא"י ונגד "הקיבוצניקים המיליונרים בעלי בריכות השחייה."
דוד לוי הכריז על עצמו כי הוא היורש הטבעי של בגין: "קם לך יורש מנחם בגין!"
למרבה צערו הוא לא ירש אותו, ומשראה שכך, הוא נעלב, ראה עצמו קיפוחי, נטש את הליכוד, והצטרף למפא"י (מפלגת העבודה). מסתבר שלדידו מפא"י לא היתה כל כך גרועה... מה שקראו אז "מפא"יניק כדאיניק".
ועל כל אלה מקבל היום דוד לוי את פרס ישראל. כלומר בהתאם ל"רוח הזמן" (Zeitgeist) דוד לוי מקבל את פרס ישראל על היותו מרוקאי, ותו לא.
אם היה אשכנזי ברור שלא היה מקבל.

ולהבדיל אלף אלפי הבדלות
עוד על מרוקו (1)
שנים אנחנו שומעים על נפלאות משרד הקליטה הצרפתי, כיצד בניגוד לארץ הוא קלט בצורה מופלאה את כל העולים ממרוקו. מסתבר שקליטת המרוקאים בצרפת בכל זאת אינה מושלמת. לא כל המרוקאים המוסלמים נקלטים בחברה הצרפתית. חלקם באים אליה כדי לחסלה.
מהגר ממרוקו בן 25 שקיבל אזרחות צרפתית בשם רדואן לקדים לקח בני ערובה צרפתים במאבקו לחיסול הרפובליקה הצרפתית ולהחלפתה בחליפות ערבית-מוסלמית.
שוטר צרפתי בשם ארנו בלטרם החליף באצילות אחת מבנות הערובה ונרצח ע"י המחבל המרוקאי.
קשים חבלי הקליטה.

ועוד על מרוקו (2)
דלאל מוגרבי, ערביה מוסלמית-סונית בת למשפחה שהיגרה ממרוקו לארץ ונקלטה היטב.
כבכל שנה, קיימה גם השנה הרשות הפלישתינאית ב-11 במרץ ברמאללה, אירוע במלאת 40 שנים למותה של המחבלת דלאל אל מוגרבי, פלסטינית ילידת לבנון חברת פת"ח, שהייתה סגנית מפקד הפיגוע בכביש החוף ב-11.3.1978, בו נהרגו 35 ישראלים ונפצעו 71.
בכירים ברש"פ ובפת"ח נשאו באירוע דברי שבח לגבורתה של אל-מוגרבי ברצח יהודים.
http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/item?4664

פיליסטיניזם ותרבות
מי היה מאמין שהמושג "פיליסטיניזם" (פלישתיות) שציין תמיד "חוסר תרבות" יהפוך למונח של תרבות. באוניברסיטת חיפה תיכננו התלמידים הערבים לציין את יום התרבות והפולקלור הפלסטיני (הפלישתי) שהוא בעצם פולקלור ערבי-מוסלמי-סוני. שהרי אין מדובר בשפה הפלישתית או האמונה בדגון האל הפלישתי. ברגע האחרון בוטל האירוע.
יום התרבות הפלישתית: http://rotter.net/forum/scoops1/460563.shtml
יש לציין שבחזית הכניסה הראשית לאוניברסיטה, אוניברסיטה שמיספר הסטודנטים הערבים בה מתקרב למחצית ממיספר הסטודנטים, הציבה האוניברסיטה אנדרטת זכרון ל"נכסה". אסון הערבים במלחמת ששת הימים.

ושוב על אלטלנה
רוני שדה מומחה למיפוי ימי מתחיל בחיפושים ימיים את שרידי הספינה אלטלנה:
http://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=HFHJHL&c41t4nzVQ=FEG
במקום להשקיע מאמצים כלכליים במשיית האונייה, הגיע הזמן שלרגל ציון שבעים שנה למדינה יש להנציח את כל חללי אלטלנה, וביניהם להנציח לראשונה גם את שלושת חיילי צה"ל שנהרגו על ידי אנשי האצ"ל בניסיון הפוטש של אלטלנה.
למרבה הצער נשיא חצי המדינה ראובן ריבלין מסרב פוליטית להנצחת חללי צה"ל אלו.
ולמרבה הצער גם ראש העיר תל אביב, רון אובז'נסקי-חולדאי מסרב לכך.
בכל מקרה חג עצמאות שמח שיהיה לכולם.
נעמן כהן