אברהם גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, ומועמדה לתפקיד ראש הממשלה, מנסה ליצור לו דימוי של בקי בצבא ובטחון, ולשם כך הוא יוצא מדי פעם בהצהרות בתחומים אלו.
בהתייחסו למתיחות הצבאית בצפון ולאירועים האחרונים בעזה הוא הכריז: "מדינת ישראל חזקה ואין עליה איום קיומי צבאי."
http://rotter.net/forum/scoops1/465194.shtml
אם לאחר האיומים של צבאות איראן, סוריה, חיזבאללה, והחמאס לחסל את מדינת ישראל ולרצוח את כל היהודים, קובע אברהם גבאי שאין איום קיומי על ישראל, הוא דומה לאותו בדואי שהגיע לגן חיות, ראה ג'ירפה ואמר: "אין חיה כזו..."
אברהם גבאי, עליך לדעת, במציאות יש לא רק איום אחד על ישראל, אלא איומים רבים. לכן יש לומר: איומים יש, אבל ישראל חזקה ותעמוד בהם. אבל אווילי לומר שאין איום.

לכל איש יש שם (לחלק יש שם טוב, ולחלק שם רע)
בטקס שנערך בכנסת "לכל איש יש שם", בו מדליקים נר זיכרון לזכר קרוב שנספה בשואה, נעשתה השנה חריגה. חברת הכנסת מירב מיכאלי (קסטנר), חרגה מהמסורת רבת השנים והדליקה נר זיכרון לא לזכר נספה בשואה, אלא לזכר ניצול ממנה, לזכרו של סבהּ, ד"ר ישראל רודולף (רֶזֶ'ה) קַסְטְנֶר, חבר ועד העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה, שלא נספה בשואה.
http://www.maariv.co.il/news/israel/Article-632662
לפי עדותו של אדולף אייכמן, הוא, אייכמן, הודיע לקסטנר מפורשות על התוכנית למשלוח יהודי הונגריה להשמדה, והגיע איתו לדיל:
"שוחחתי על כל הדברים האלה עם ד"ר קסטנר ומסרתי לו בדיוק נמרץ על הפקודה שקיבלתי. הוא הסכים להניא את היהודים מהתנגדותם לגירוש ואף לדאוג לסדר במחנות הריכוז, בתנאי שאעצום עין ואניח למאות אחדות, או אלפים אחדים של יהודים צעירים לעלות באורח בלתי חוקי לארץ ישראל. היה זה עסק טוב בשבילי – המחיר של 15,000-20,000 יהודים לא היה גבוה מדי תמורת הסדר במחנות. ומשום שקסטנר העניק לנו שירות גדול בכך שסייע לשמירת השקט במחנות, הנחתי לקבוצות שרצה בהן, להימלט. אחרי ככלות הכול לא הייתי מעוניין בקבוצות קטנות של כאלף יהודים. קסטנר העניק לי את השקט בהונגריה, והביא לכך שלא חוויתי ורשה הונגרית (מרד). הוא עשה לי עבודה שלמה. הוא נתן לי את כל היהודים מבלי שנורתה ירייה אחת, בלי הפגנות, ומבלי שהייתי צריך לתת אדם אחד לעזרת המשטרה ההונגרית. הוא הנעים לי את החודשים בבודפשט וחסך לי צרות ומועקות. היה לו חופש תנועה מלא. הוא גרם לכך שהס (מפקד אושוויץ) בא להתחנן כדי להמעיט במשלוחים. קסטנר עשה לי את השהות במטה לעבודה משרדית נעימה. לאיש אמונים כזה, הכרת התודה שלי היתה מתן חופש תנועה מלא... נעשינו חברים... זה היה עסק טוב בשבילי, מחיר של 20-15 אלף יהודים תמורת סדר במחנות."
(ראיון שערך וילם סאסן, עיתונאי נאצי הולנדי, עם אייכמן ב-1958 במגזין LIFE)
https://he.wikipedia.org/wiki/וילם_סאסן
ע"פ הדיל אייכמן התיר לקסטנר לארגן רכבת של ניצולים עם 1,684 נפשות.
החל מ-15 במאי 1944 ובמשך כשבעה שבועות נשלחו 434,351 מיהודי הונגריה אל מותם באושוויץ בשקט, ללא התנגדות, בשלבים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, לאחר נחיתת בנות הברית בנורמנדי, ותוך כדי התקדמות הצבא הסובייטי בפולין.
לאחר המלחמה מסר קסטנר עדות בכתב ובעל פה במשפטי נירנברג לטובת הקצינים הנאצים: קורט בכר, דיטר ויסליצני, הנס יוטנר, והרמן קרומיי.
"לכל איש יש שם". גם לקסטנר יש.

לְכָל אָדָם יֵשׁ שֵׁם
לְכָל אָדָם יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הוֹרָיו,
בְּאַהֲבָה לְמַמֵּשׁ חֲלוֹמָם,
לְכָל אָדָם יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ אוֹהֲבָיו,
לְהַגְשִׁים בּוֹ אֶת כָּל תִּקְוָתָם.

לא אֹהַב אֶת הַשֵּׁם הָמָן, עַל כִּי הָגָה הַשְמָדָת יְהוּדִים.
לא אֹהַב אֶת הַשֵּׁם מֻחַמַּד, עַל כִּי חיסֵל את יְהוּדֵי עֲרָב,
וְדָרַשׁ כִּי תְּנַאי לִגְאֻלָּה הוּא הַשְמָדָתָם כָּלִיל.
לא אֹהַב אֶת הַשֵּׁם בּוֹגְדָן, עַל כִּי רָצַח רְבָבוֹת, וִּבִקֵּעַ הָרוֹת.
לא אֹהַב אֶת הַשֵּׁם אָדוֹלְף, עַל כִּי תִּכְנֵן הַשְמָדָה וְכִמְעַט גַּם הִצְלִיחַ.

לְכָל אָדָם יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הוֹרָיו,
בְּתְּפִלָּה שֶׁאוֹתָם הוּא יִּרַשׁ,
וְגַם שֵׁם שֶׁקְּנֵה לְעַצְמוֹ בְּחַיָּיו,
עַל כָּל שֶׁעָשָׂה, אוֹ יִמַּ"שׁ.

אירלנד בין היטלר למוחמד אל חוסייני
בגלל העוינות הקשה של האירים הקתולים לאנגלים, עוינות שהתפתחה במהלך מלחמתם לעצמאות, תמכה אירלנד הקתולית בהיטלר במלחמת העולם השנייה.
ב-30 באפריל 1945, יום התאבדותו של היטלר, הגיע ראש ממשלת אירלנד דה-ואלירה לשגרירות הנאצית בדבלין, והביע את תנחומיו לעם הגרמני "על מות אדולף היטלר" המנהיג הנערץ על ידו.
באפריל 2018 הגיע ראש עיריית דבלין, הלורד מישל מק דונצ'ה, לרמאללה, לכנס הזדהות עם כיבוש ערבי-מוסלמי של ירושלים, כנס שעמד בסימן של הזדהות עם אישיותו של המופתי הירושלמי, גנרל הס.ס. חברו של היטלר, מוחמד אל חוסייני.
מוחמד אל חוסייני מיזג באידיאולוגיה שלו את הגזענות המוסלמית עם הגזענות הנאצית.
הלורד האירי, האקטיביסט הפרו-איסלמי התומך באימפריאליזם הערבי-מוסלמי ובכיבוש ערבי-מוסלמי, וכמובן בתנועת החרם נגד ישראל, הוכיח את הפיליסטיניות שלו כאשר אמר ברמאללה ש"שני העמים, האירי והפלסטיני, היו קורבנות של אימפריאליזם.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5226677,00.html
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5227449,00.html
בשעה שהם, הערבים-המוסלמים, היו נושאי האימפריאליזם. (עד היום בידיהם שטחים כבושים של כ-13 מיליון קמ"ר, יותר מכל אירופה), הזדהותם המוחלטת של האירים עתה עם הגזענות הערבית-מוסלמית הנאבקת לחיסול מדינת היהודים, ורצח כל היהודים, ניתנת לשינוי. יש להילחם נגד הגזענות האירית הרווחת בדעת הקהל האירי, וכמובן שיש לאסור על הגזען האירי, ראש עירית דבלין, להיכנס לשטח ישראל.
בדיחה ישנה עם זקן סיפרה כי השוטרים באים תמיד בשניים, אחד יודע לקרוא, אחד יודע לכתוב. נקווה שבפעם הבאה שוטרי נתב"ג ידעו לקרא את שמו.

משלחת שואה לאלבניה
יבמקביל למשלחות נוער היוצאות לפולניה, ארגן משרד החוץ ומשרד החינוך משלחת מיוחדת של תלמידים יהודים וערבים לאלבניה ולמקדוניה.
למה דווקא משלחת לאלבניה, ולא לבוסניה המוסלמית, שם פעל מוחמד אל חוסייני כגנרל ס.ס. ולקח חלק פעיל בהשמדת היהודים?
הקונספט החינוכי לגבי היהודים הוא "שלימודי השואה לא יעוררו רק תחושה של קורבנות בקרב המתבגרים הישראלים, אלא הבנה עמוקה יותר של גבולות האנושיות, הגבולות הנאלחים והנמוכים ביותר לצד הגבולות ההרואיים, הנאצלים..." "מכיוון שבמדינה 20% מתושביה מוסלמים, ובאלבניה עיקר המצילים היו מוסלמים." לכן יש להראות לתלמידים את הקונטרס בין אלבניה, שרוב אוכלוסייתה מוסלמית, שבה מיספר היהודים לאחר מלחמת העולם השנייה גדל פי עשרה מאשר לפני המלחמה.
לפני המלחמה היו באלבניה אך ורק 200 יהודים, במהלך המלחמה ומאורעות השואה, פליטים רבים מיוון, ממקדוניה, מאיטליה ואף מפולין ומאוסטריה התדפקו על דלתות אלבניה.
לאלבנים קוד אתי-תרבותי בעל עוצמה רבה הקרוי "בסה". על פי קוד זה מרגע שאדם התדפק על דלת ביתך ופתחת את הדלת, אתה מחויב לארחו ולשמור עליו אפילו במחיר סיכון חייך שלך. כך כ-2000 יהודים הגיעו לאלבניה וקיבלו מחסה, גם בימים הקשים שאחרי 1943, כאשר הצבא הגרמני החליף את האיטלקים בכיבושה של אלבניה. 53 אלבנים הוכרו כ"חסידי אומות העולם".
לעומת אלבניה, במקדוניה בעלת הרוב הנוצרי, הבולגרים, בעלי בריתם של הגרמנים, כלאו את יהודי מקדוניה ותראקיה, והם נשלחו מהעיר ביטולה ברכבות לאושוויץ, וכמעט אף אחד לא חזר.
תלמיד יהודי יוקיר כמובן תודה למעשי ההצלה של המוסלמים, ובכך יקודם השלום בין העמים.
לא ברור מהו הקונספט החינוכי של משרד החינוך והחוץ לגבי הערבים? מן הסתם אלבניה נבחרה מאותה סיבה, שהרי משלחת משותפת לבוסניה המוסלמית, שם פעל מנהיג ערביי ארץ ישראל, מוחמד אל חוסייני כגנרל ס.ס. ולקח חלק פעיל בהשמדת היהודים, היה משיג אפקט הפוך.
במשלחת השתתפו תלמידים ערבים-בדואים מבית הספר התיכון בטובא-זנגריה, ומתיכון אל כאלם מרהט. עם תלמידים יהודים מהריאלי בחיפה ותיכון באר טוביה.
ראוי לציין כי היסטורית, אנשי טובא-זנגרייה היו בברית עם המדינה עוד במלחמת העצמאות, כאשר מפקד הפלמ"ח, יגאל פייקוביץ'-אלון, שיכנע את שיך אבו יוסוף, מנהיג השבט הבדואי הייב, ששכן ליד ראש פינה, לכרות ברית עם היהודים, ולהצטרף לפלמ"ח. גם כיום, מרבית הצעירים בכפר מתגייסים לצה"ל, וחלקם ממשיכים בשירות בקבע.
"זהו צעד חינוכי ערכי חברתי חשוב שבכוחו להניע שיחזרו ניצני שלום ובשלום ..." אומר מוסא חילף, מפקח המחוז למגזר הבדואי.
מעניין מה תהיה התוצאה החינוכית של המשלחת. בדרך כלל התוצאות הן שליליות. הערבים- המוסלמים היוצאים למסעות שואה חוזרים עם התובנה שהיהודים היום ביחסם לערבים הם כמו הנאצים של פעם.
מניסיון רב שנים אין טעם "לחנך" את הערבים-המוסלמים במסעות שואה.
הדרך היחידה לשלום היא מסע משותף של יהודים וערבים לגיא ההריגה באל-מדינה, שם נטבחו יהודי ערב ע"י מוחמד, טבח שהוא העומד ביסוד היחס הערבי-מוסלמי ליהודים, ולמדינת היהודים.
על כך כתבתי רבות ולא אלאה יותר את הקוראים.

המתבן של מזרע עולה באש
לא טרור חקלאי, אלא טרור ערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודים
בחגים בילדותי היו לעיתים החברים הוותיקים פורצים בעת ריקוד ההורה בקריאה חוזרת: "המתבן של מזרע, עולה באש!"
בשנות הארבעים עלה המתבן של מזרע שלוש פעמים באש, דבר שהפך לפזמון ולריקוד הורה בקריאה הקצובה "המתבן של מזרע עולה באש"*
https://www.youtube.com/watch?v=j_zBDp0-G6M
ב-21 ביולי 2014 הוצתו שלושה מתבני קש וחציר ברפת של קבוץ מזרע. הצתת המתבנים 2014 היתה מיד לאחר סיום הפגנה אנטי-ישראלית בנצרת השכנה, בתגובה למבצע "צוק איתן".
ולפני שבוע נגרם נזק בעשרות אלפי שקלים: צינורות השקייה הוצתו בשדות קיבוץ מזרע. 36 תופים המשמשים לפריסת צינורות וטפטפות נמצאו שרופים בשדות חמניות של הקיבוץ שבעמק יזרעאל. הצינורות היו מיועדים להיפרש על פני 300 דונם לקראת עונת ההנבטה של החמניות.
מזכ"ל התנועה הקיבוצית קרא: "להכריז מלחמת חורמה בטרור החקלאי."
https://news.walla.co.il/item/3148367
הגיע הזמן לשרש את המושג השקרי "טרור חקלאי". אין דבר כזה "טרור חקלאי". החקלאות לא יוצאת בטרור. יש טרור ערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודיים.
הגיע הזמן להפסיק את קשר השתיקה השקרי של הפוליטיקלי קורקט ולהשתמש במינוח הנכון, כי רק כך ניתן יהיה להילחם בטרור הערבי-מוסלמי החותר לחסל את החקלאות היהודית בארץ ישראל.

* על השיר ראו: https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=2173

לא "התקווה", אלא "ברלין של זהב ומילקי"
לרגל חג העצמאות ה-70 של מדינת ישראל ערך מוסף השבת של "הארץ" שני משאלים:
האחד דירוג של ראשי הממשלה של ישראל, מהטוב ביותר עד הגרוע ביותר.
כמה לא מפתיע. נתניהו נמצא שם ראש הממשלה הגרוע ביותר.
המשאל השני הוא: מהם השירים הישראלים השנואים שאי אפשר לסבול אותם, בכותרת "את המנגינה הזאת חייבים להפסיק (דחוף)".
כמה לא מפתיע, האקטיביסט הפרו-איסלמי, לורד האו האו הישראלי, התומך בכיבוש ערבי-מוסלמי ובחיסול מדינת היהודים, גדעון לואי (לוי) בוחר להפסיק את שיר ההימנון הלאומי "התקווה", אותו הוא מגדיר: "סמל של נישול ועוול ומכשיר כפייה דורסני ולאומני."
המפתיע הוא שדווקא בת זוגו קתרינה, הגויה-נוצרייה, אוהבת את השיר.
כמה לא מפתיע, כתבת העיתון נרי-וייס-לבנה, שמתנאה תמיד באחיה צביקה, שירד לקנדה ושינה את שמו לסטיב, ומתנאה עוד יותר בבנה נעמן, שהתנתק מהעם היהודי, ירד לבירת הרייך, והצטרף לפולק הגרמני, בוחרת להפסיק שיר אותו היא שונאת מאז ילדותה, "ירושלים של זהב" שהרי לדידה בירת הרייך והפולק הגרמני (של בנה ונכדיה) היא "ברלין של זהב ומילקי."
כדי שנעמן ייקלט טוב בבירת הרייך ובקרב הפולק הגרמני הצעתי לו לשנות את שמו התנכ"י-עברי-יהודי-ציוני, נעמן, לשם פולקיסטי-ארי-גרמני מובהק, "אדולף", "ריינהארד", או "היינריך", ובכך ייקל לו להשתלב בברלין.
ולנרי, אימו של הפולקיסט הגרמני החדש ("אדולף", "ריינהארד", או "היינריך" הירשפלד), המעריצה בטורהּ את בנה היורד לגרמניה (ואת נכדיה הפולקיסטים הגרמניים החדשים), וטוענת שגם אימא שלה, המורה להנחלת הלשון העברית, אם היתה חיה היום, היתה יורדת מהארץ לאשכנז (למרות שלא היתה אשכנזית), בגלל שמדינת היהודים הפכה לדבריה למדינת רשע – נציע לה להמיר את שמה העברי-ציוני "נרי" בשם פולקיסטי-ארי-גרמני מובהק שמתאים לה. למשל, תיקח לה את השם: "קלרה פלצל". ואז נכדיה הפולקיסטים-גרמנים לא יצטרכו להתבייש בשמה היהודי-עברי-ציוני, וכל המשפחה תשיר בקול גדול: "ברלין של זהב ומילקי."
ולכל שאר עם ישראל, אני מאחל חג עצמאות שמח עם ירושלים של זהב, וכמובן עם המשך של "התקווה".

ערביי ישראל המוסלמיים-סוניים תומכים בנכְּבָּה של אחיהם
וברודן הסורי בישאר אל אסד
תופעה מרתקת. לאחר חצי מיליון הרוגים, ומיליוני מוסלמים-סונים שגורשו מסוריה והפכו פליטים בעולם ע"י משטר הרצח העלווי, (תופעה שמגמדת את הנכבָּה של ערביי ישראל המוסלמים-סונים), והנה ערביי ישראל, שכולם מוסלמים-סונים, אינם מזדהים כלל עם אחיהם המוסלמים-הסונים בסוריה, והם תומכים דווקא באויבם, במשטר העלווי.
הסיבה לכך היא רק עוצמת השנאה הגזענית שלהם ליהודים. המשטר הסורי נלחם ביהודים וזה לדידם העיקר. מצידם שייפגעו מיליוני מוסלמים-סונים ובלבד שהמלחמה ביהודים תימשך.
מובן שהמפלגה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) בראשות הגזען האחמדי איימן עודה, תומכת בשלטון הרצח הסורי.
כן, 446,583 ערבים (המיספר כולל גם מיספר זעום של יהודים פרו-איסלמיים) נהרו לקלפי, והצביעו לרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל). כתב "הארץ" שירד לגרמניה, כתב מבירת הרייך השלישי-ברלין: "הנחמה היחידה היא הרשימה המשותפת. היא מציעה דמוקרטיה מתרחבת..." (יצחק לאופר-לאור, "אנחנו המסכנים", "הארץ", 7.2.17).
הנה דגל סוריה מונף בהפגנה לטובת סוריה ברחוב בן גוריון בחיפה, ביום תקיפת המערב את מתקני תעשיית הכימית של סוריה:
https://mobile.twitter.com/samiaah10/status/985213822620315649
פעם חיפה הוגדרה כ"עיר הפועלים", היום חיפה היא עיר הפועלים נגד המדינה.
נעמן כהן