על "בחיי (3) מאת פוצ'ו
קורות חייו של צבר מצוי
הוצאת לשון 2017, 282 עמ'
אם בשני הכרכים הקודמים של "בחיי" רבו תיאורי הכישלונות (תיאורם מחותל בהומור טוב!) על אלו של ההצלחות (בכיבושי בנות ובפירסום יצירותיו של פוצ'ו), הרי שב"בחיי (3)" רבות ההצלחות על פני הכישלונות בשני התחומים הנ"ל.
והרי תמצית הכישלונות: ראובן מס שולח את פוצ'ו לספריית פועלים, המחזות שלו מוחזרים בנוסח הקבוע מהתיאטרונים, כנ"ל התסכית ששלח לרדיו, ורק עזריאל קרליבך ושלמה ברטונוב מוסיפים במכתביהם הערכה והדרכה, ומשאירים על פוצ'ו רושם רב.
ההצלחות בהחלט יותר רבות: "העולם הזה" מפרסם את "הצד השני של הדלת", ומעניק לו שכר סופרים – מנוי לעיתון (על כך קראנו גם בכרך הקודם). המערכונים שלו מתקבלים ל"במחנה", וב"מעריב" הוא וזוכה בפרס של 100 לירות (ראומה וייצמן כתבה על אהבתה לעזר שלה, וזכתה בפרס ראשון – 200 לירות). זוכה בפרס אשר ברש על "שחיטה בלתי חוקית" (השם הראשון של הספר "חבורה שכזאת"), כששופטי הפרס הם מנחם תלמי ואהרן מגד. הוא מקבל מדור קבוע ב"מעריב לנוער". דן אלמגור מבקש לשבץ אותו ב"שלושה בסירה אחת" – תכנית הומור וסאטירה ברדיו. יוסי קליין, עורך "חדשות", מבקש ממנו סיפור בהמשכים. התיאטרון הכחול ותיאטרון זירה מוכנים להציג את יצירותיו, אך זה לא הסתייע.
ובאשר להצלחות עם נשים – כאן פוצ'ו ממש מרקיע שחקים, וממש מתבקש להשוות אותו לרומן אחר שעניינו חניכה מינית, הלא הוא הרומן של אהוד בן עזר "מסעותיי עם נשים" (ספרי מקור, 2013). בכל הרומן של אהוד מוזכרות רק שתי בעילות שלימות – עם ג'ני בעין גדי, ועם ויולטה הרומנייה בהר הכרמל; לגבי כל שאר "המסעות עם נשים" – הרבה ביזיונות, שאהוד מתאר בכנות מכמירת לב.
ובכן, אהוד יכול רק לקנא בכיבושים של פוצ'ו בכרך הזה (והוא באמת מקנא – ראו הערותיו בעמ' 250, 254).
[אהוד: כאשר פוצ'ו קרא את ספרִי "מסעותיי עם נשים" הוא אכן הישווה אותו לספריו שלו אבל ככל שהתקדם משלוח פרקי "בחיי" שלו אליי, אני הופתעתי ולא תיארתי לעצמי שהיתה לו הצלחה אדירה שכזו אצל הבחורות הישראליות, וזאת בהשוואה אליי. כנראה שהיה הרבה יותר יפה ומסודר ממני. וגם היו לו טוסטוס ושפם].
כדי לגרות את הקורא, אני מרשה לעצמי לסקור את הטור הארוך של מעריצותיו ובנות הזוג שלו לעילוסי המיטה (לפעמים ספה, לפעמים המושב האחורי של המכונית, לפעמים חוף הים...):
ובכן, הראשונה שמוזכרת היא בתיה, חברתו עוד מהכרך הקודם, אז היא סיימה את החברות איתו, ובכרך שלנו היא מבקרת אותו בחניתה (פוצ'ו נשכר שם כ"תרבותניק"), ולולא התאונה עם הווספה שלו על כתם שמן, ייתכן שהיה לזה המשך, כי היא היחידה מבין חברותיו שאמר לה בכאב ובכנות שהוא אוהב אותה.
אחריה אנחנו פוגשים את חיה יעקובסון הג'ינג'ית, ששלחה לו מכתבי אהבה לוהטים. דורית, אחת מחמש הבנות שלמדו עם פוצ'ו בפקולטה לחקלאות, קטנה ובעלת חזה גדול, הוא מתגלגל עמה על השטיח, ומרומז שהיה ביניהם יותר מחיכוך "תנועת הנוער". גם היא כותבת לו מכתבי אהבה.
אצל רותיק ספיר הוא מאבד סופית את בתוליו. היא היתה מאוהבת בציקה היפה, וגם העניקה לו מחסדיה, אך בלית ברירה היא הסתפקה בפוצ'ו, ולימים כתבה לו מכתבים מכמירי לב.
לאחר טקס פרס אשר ברש (המוזכר לעיל), פוצ'ו חוגג עם מאירה בחדר השכור שלה אצל בעלי "נקניקי אס".
לפוצ'ו יש גם חברה דתייה, שרה'לה שינדלר, שבגללו היא נוסעת בשבת (ולא נענשה על ידי הקב"ה!), ואף התגייסה לצה"ל, בניגוד לאיסור של אביה. היא באה לבקר אותו בחניתה, וכותבת לו מכתבים לוהטים. לבסוף היא מתחתנת עם מנחם דיגלי, מפקד סיירת מטכ"ל, ומתגרשת ממנו אחרי עשר שנים.
נופר, המבקשת להיות שחקנית, מוכנה לסקס בתנאי שישמע אותה מקריינת את שירי אלתרמן. נירה הבלונדינית מרמזת לו שבטעות הפך אותה פוצ'ו מבתולה לאישה, ולכן הם מותרים לסקס מלא. עם רחל לא קורה כלום, כי היא נאלצת להבריח את הילדים שהיא שמרטפית שלהם, כי אלה באים כל רגע להציץ בהם. המציץ הממזר הוא לא אחר מאשר גידי גוב בילדותו.
שושנה, הנופשת בחניתה, נשואה לגבר המבוגר ממנה בעשרים שנה, אם לשלושה ילדים, מתמוגגת ממחמאה של פוצ'ו ומפתה אותו בחוף אכזיב (סקס בבגדי ים!) ואחר כך מבקרת אותו בחדרו.
רומן לוהט יש לפוצ'ו עם הצרפתייה ננסי (נישאה לחייל בריגדה ישראלי, התגיירה, וילדה לו שני ילדים). היא מתאהבת בפוצ'ו בטירוף, אפילו נשיקה גורמת לשניהם רטט אורגזמי. היא מבקרת אותו בחדרו, ואחר כך בתל-אביב, כותבת מכתבי אהבה מפעימי לב. כדי לגמול לה על אהבתה ומכתביה, הוא גם כותב מכתב, ובדיוק הבעל חוזר ממילואים, וקורא...
אישה נשואת פנים מפתה אותו לגשת עמה לחורשה בחניתה, אלא שאינה מעוניינת בסקס, רק רצתה לדעת אם היא עדיין מושכת גברים (כשהגיע בעלה הפרופסור לבית המרגוע בחניתה, הוא לא ממש נשאר נאמן לה).
רומן לוהט נוסף מתואר עם נופשת אחרת בשם נאווה, שוב אישה נשואה ואם לשניים, שמתקיים בינה ובין פוצ'ו סקס לוהט. כשבעלה מגיע לחניתה עם בנם בן השבע, היא מחכה בבית עם בנה התינוק, ומזמינה את פוצ'ו להתעלס עימה, אלא שלרוע המזל, הבעל ליכלך את חולצתו במרק שהוגש לו בחניתה, ומגיע הביתה להחליף חולצה בדיוק בזמן הקריטי. איך שני הנאהבים יצאו מזה – חובה לקרוא! פנינה שכמוה תמצאו רק ב"דקמרון" של בוקצ'יו.
גם אראלה, חברת נתיב הל"ה, הזכורה לנו מליל הפשפשים (גם בכרך הקודם), שהזהירה אותו שלא ייגע בה, כותבת לו מכתבי אהבה עזים, שאינם מצליחים לפוגג את הזיכרון הלא נעים שנגרם לו בעטיה. וכן, כששימש בתפקיד מורה לטבע בבית ספר תיכון בהרצליה, תלמידות שלחו לו מכתבי אהבה.
יאשה, מנהל בית המרגוע בחניתה, מספר בלחש לפוצ'ו על שפע הבגידות המתקיימות בין כותלי המקום, אבל פוצ'ו לא נזקק ללחשים, הוא ראה ושמע את הדברים בעצמו.
ואיך אהוד לא יקנא? ואני שוב תוהה: חלק גדול מהשמות של המאהבות הם בדויים, אבל יש גם שמות אמיתיים, כמו שמה של רותיק ספיר (אחותה של נעמי שמר), כלום פוצ'ו קיבל רשות להזכיר בפרהסיה את מעלליו המיניים?
הכרך הזה מתאר את חייו של פוצ'ו בחמש השנים שלמד בפקולטה לחקלאות בירושלים וברחובות. הלימודים (בעיקר, מתמטיקה, סטטיסטיקה, כימיה) הם עבורו כספר החתום, כמעט כל בחינה הוא נאלץ לעבור פעמיים, וכשהוא מצליח בבחינה, זה קורה, על הרוב, בעזרת פתקים שהוא מכין להעתקה. הכרך מתאר גם את פרנסותיו: גנן, כורת עצים, מסייע לאבא הקבלן שנותח באפנדיציט, מורה בשליש משרה.
כצפוי מ"בוגר פלמ"ח", פוצ'ו משבץ גם בכרך הזה תעלולים ותיחמונים שונים (שלו ושל חבריו): במקום לקנות שתילים עבור הגינות שהוא מתכנן ומבצע כגנן מוסמך, הוא לוקח אותם במשיכה מהעירייה. במקום לכרות עץ שמפריע לשכנים של מזמין הכריתה – הוא ויענקלה חי, חברו, גודעים רק את הענפים ודורשים שכר מופקע. הוא גובה לירה עבור מתנה לחתונה, ומצליח לפתות בחור דתי שישלם שלוש לירות כדי שילך עם כל החברים לבית זונות בהנחה... איך יוצאים מהתסבוכת – כדאי לקרוא במקור.
שוקה "החום" מעוניין בגרושה שתספק לו את להיטותו המינית. פוצ'ו מביים סצינה, שבה כביכול יש "גרושה" בודדה שמעוניינת בסקס מזדמן, ומצליחים להכניס את שוקה למלכודת, אלא שבדרך יש המון תקלות, שבהן מעורבת אפילו המשטרה – העיקר ששוקה, שנכנס לארון הבגדים מפחד "הבעל הזועם", שהגיע כביכול במפתיע – בטוח עד סוף המתיחה שהוא ניצל בנס.
לייזר הג'ינג'י מבקש מפוצ'ו להתלוות אליו בביקור אצל "המלכה", שושנה דמארי, כשכוונתו של לייזר לקנות את דירתה. אחר כך הם מפיצים ששושנה דמארי דרשה 30,000 לירות בחדר המיטות שלה...
חבריו של פוצ'ו מספרים שהסופר ג' שופמן התארח בקיבוץ, וכשהציעו לו חדר לשינה, הוא שאל אם יש "כלי" (התכוון בוודאי לסיר לילה), החברים הביאו לו אקדח...
לסיום אביא הרפתקה מימי לימודיו שבפקולטה לחקלאות: בבחינה אצל פרופסור וולקני הוא נשאל מה ההבדל בין עטין פרה ובין שד של אישה. פוצ'ו, כמובן, וכרגיל – אינו יודע, והוא מתנצל: החברה שלי שטוחה!
הפרופסור מייעץ לו להחליף חברה, ומעניק לו ציון בלתי מספיק.
הכרך, כאמור, פותח בתחילת לימודיו באוניברסיטה, ומסתיים בקבלת תעודת אגרונום, ובפרידתו מאהובותיו, כשפניו לכיוון ארצות הברית. פוצ'ו מצליח לרתק את הקורא בתיאורי עלילותיו המפותלות, המשובצות בהומור טוב, שגורם לקורא הנאה רבה.
משה גרנות