ניצול הצלחה – מדינת ישראל החריבה מפעל התיישבות שלם – עקרה שדות, החריבה בתים, גירשה את אלפי אזרחיה, ומהשטח שממנו נעקרו היישובים, כניצול הצלחה, מציתים את שדותינו בצד הישראלי של הגבול החדש, כדי לקרוא עליו תיגר, בתקווה שכמו ההתיישבות בגוש קטיף, כך הטרור יעקור גם את ההתיישבות בנגב.
טרור ההצתות מחייב תגובה קשה.

* גם בצד השני יישרפו שדות – פעם היתה לנו נוסחה: אם בצד שלנו לא יישנו בשקט, גם בצד השני לא יישנו בשקט. באיחור של שלושה שבועות, יש ליישם זאת גם בסוגיית הצתת השדות בגבול עזה. על ישראל להבהיר, שאם ישלח עוד "עפיפון" בוער אחד להצתת שדותינו, בתוך 24 שעות יוצתו כל השדות ברצועת עזה.

* פתרון מקורי – קראתי רעיון מקורי כיצד להתמודד עם טרור הצתת השדות. להציף את עוטף עזה בהמון כבאיות. וואלה. על פי שיטה זו, הפתרון לטרור המתאבדים צריך היה להיות תגבור זק"א וחברה קדישא.

* הכישלון הגדול ביותר – טרור ההצתות בגבול עזה, ממשיך את הטרור החקלאי המשתולל כמעט באין מפריע בכל רחבי הארץ. חוסר האונים של מדינת ישראל במתן מענה הולם לטרור החקלאי, הוא הכישלון הגדול ביותר של ממשלות נתניהו.

* הדוקטור להכחשת השואה – מה עומד מאחורי הפופולריות של הכחשת השואה בעולם הערבי? המיתוס לפיו מדינת ישראל קמה בזכות השואה. אמנם מיתוס שקרי, אבל מעוגן היטב בתודעתם. המהלך המחשבתי, הוא שאם השואה תבוטל רטרואקטיבית, תבוטל עמה הצדקת הקמתה של מדינת ישראל, ויינתן הצידוק למחוק אותה. וכיוון שאי אפשר להחזיר אחורה את גלגל ההיסטוריה, מה שעושים הוא לבדות היסטוריה חלופית.
אבו מאזן הוא מומחה לזה. הדוקטורט שלו הוא עבודה של הכחשת השואה. אבו מאזן הוא דוקטור להכחשת השואה.

* מכחישי ההכחשה – האם אוהדיו הישראלים של אבו מאזן יוקיעו אותו על דבריו האנטישמים? האם הם יפסיקו להכחיש את העובדה שהוא מכחיש שואה ותיק וידוע?

* סניגורו של השטן – מכחיש ההכחשה יריב אופנהיימר נשא בערוץ 13 נאום חוצב להבות להגנה על המנהיג האנטישמי, מכחיש השואה ומצדיקהּ, אבו מאזן. במשך דקות ארוכות יצא סנגורו של השטן מגדרו לגונן על המכחיש האנטישמי, להזכיר שהוא מכיר אותו היטב והוא ממש לא אנטישמי, אלא רודף שלום, שנלחם בטרור, שפועל לצד צה"ל נגד הטרור, שלפני כמה שנים הוא הוציא איזה גילוי דעת שגינה את השואה, ושבנאומו האנטישמי אין שום אנטישמיות, רק פרשנות מעוותת להיסטוריה. ובכל פעם שהצליח להוציא תחת בדל שפתיו משהו על פרשנות מעוותת להיסטוריה, הוא מיד איזן כשאמר "כמו הפרשנות המעוותת של נתניהו שהוריד מאחריותו של היטלר לשואה והאשים בה את המופתי." ארבע פעמים הוא חזר על השטות הזאת.
קצת היסטוריה. דבריו של נתניהו בנושא היטלר והמופתי היו אומללים, כיוון שניתן היה לפרש אותם כהפחתה באחריותו של היטלר לשואה, וזו אחריות מוחלטת, של 100%. אבל נתניהו צדק בכך שהזכיר את העובדה הנכונה לחלוטין, שמנהיגם של ערביי א"י, המופתי הירושלמי חאג' אמין אל חוסייני, היה שותפו של היטלר, והסיבה היחידה לתמיכתו בהיטלר, היא שהוא סיפק לו את פנטזיית הפתרון הסופי, של השמדת היהודים.
המופתי עצמו ניסה לממש דרך זו במאורעות 1920, 1921, 1929, 1936-1939 ובהתנפלות על היישוב היהודי למחרת החלטת עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר (שאלמלא אותה התנפלות, היא היתה מביאה להקמת מדינה פלשתינאית בקווי 1947). נכון, המופתי נכשל במשימתו, והמיט על עמו את ה"נכבה". ממשיכו הישיר של המופתי היה יאסר ערפאת. ממשיכו הישיר של ערפאת הוא אבו-מאזן. אבו מאזן הוא המופתי סימן 3.
ועליו מסנגר בלהט ובחום יריב אופנהיימר. לא יאומן! מי שהדוקטורט שלו הוא הכחשת השואה, ובנאומו האנטישמי הצדיק אותה בכך שהיהודים עסקו בהלוואה בריבית, אינו אנטישמי, אליבא דאופנהיימר.
פעם, בעקבות אחת ממתקפותיו המרושעות על ההתנחלויות, כיניתי את אופנהיימר – בלופנהיימר. הפעם הוא הוציא שם רע לבלופרים.

* מכחיש העם היהודי – מכחיש השואה, המנהיג האנטישמי אבו מאזן, "מתנצל". וכך הוא אומר: "אם יש מי שנפגע מדבריי, במיוחד מבני הדת היהודית, אני מתנצל בפניהם. אני רוצה להבהיר שלא היתה לי כוונה כזו ואני שב על עמדתי המכבדת כלפי הדת היהודית כמו גם כל דת אחרת."
אפילו בכאילו-התנצלות הזאת, הוא מדבר על בני הדת היהודית, ועל הכבוד שלו לדת היהודית, ומשמעות הדבר אחת – יש רק דת יהודית. אין עם יהודי. וכיוון שאין עם יהודי, אין זכות קיום למדינת העם היהודי, כלומר למדינת ישראל. כאן הכול מתחיל, כאן הכול נגמר. זו מהות הסכסוך, וזאת הסיבה היחידה לכך שאין שלום, ואין סיכוי לשלום בעתיד הנראה לעין.

* פירוש הרטוריקה הפלשתינאית – סאיב עריקאת מנסה למזער את הנזק שגרם נאומו האנטישמי של אבו-מאזן, בעקבות גינויו בעולם. אמר עריקאת: "אבו מאזן הדגיש כמה פעמים את הכבוד שלו לדת היהודית וכי הבעייה שלו היא עם מי שכובש את אדמתנו."
הבה נסיר את נייר הצלופן, וננסה להבין את מהות דבריו. ברטוריקה הפלשתינאית, האמירה "כבוד לדת היהודית" משמעותה היא שאין עם יהודי אלא רק דת יהודית. את הדת אנו מכבדים, אבל בעם איננו מכירים ומכאן שגם לא את זכותו למדינה. "מי שכובש את אדמתנו" – הכוונה כמובן למדינת ישראל, אך לא לגבולות מסוימים, אלא לעצם קיומה. צעדות ה"שיבה", מגבול עזה שהוא גבול ה-4 ביוני, מסבירות היטב במה המדובר. המאבק נגד "הכיבוש", ברטוריקה הפלשתינאית, הוא נגד קיומה של מדינת ישראל.

* סמכות בלתי סבירה – הפקדת הסמכות להחלטה על יציאה למלחמה לידי שני אנשים, ראש הממשלה ושר הביטחון, היא הענקת כוח בלתי סביר לשני אנשים. עד כה החוק דרש החלטת ממשלה. בממשלות הגדולות הקיימות היום, זה באמת לא סביר. אבל הקבינט הוא הגוף הראוי לקבלת החלטות אלה.
אציין שהתנגדותי כלל אינה קשורה לזהותו של ראש הממשלה. בנושא הזה אני דווקא סומך על נתניהו, שהוכיח מידה רבה של זהירות ושיקול דעת בהפעלת כוח (לעיתים אפילו זהירות יתר). אולם איננו יודעים מי יהיה ראש הממשלה או שר הביטחון בעתיד, ובכל מקרה, אין זו החלטה לשני אנשים.
ונקודה נוספת שכדאי לזכור – יותר משליש משנות המדינה, אדם אחד כיהן כראש הממשלה ושר הביטחון.

* רוקדים על הדם – אברי גלעד היה איש שמאל שהתפכח ושינה את דעותיו. גלעד הוא אדם בעל בולטות תקשורתית רבה, דעתן, בעל כושר ביטוי מעולה, חריף וחד לשון.
אצל מי שהסולידריות שלו אינה לאומית אלא מחנאית, המחנה האחר הוא מחנה אוייב. ומי שעבר למחנה האוייב, הוא עריק, בוגד ומומר.
ולכן, בקרב אנשי השמאל הקיצונים, אברי גלעד הוא אחת הדמויות השנואות ביותר.
אברי גלעד הוא מורה במכינת "בני ציון" בתל-אביב, שעשרה נערות ונערים שהיו בטיול גיבוש לקראת הצטרפותם אליה, נספו באסון הנורא בנחל צפית. בערב האסון, כתב אברי דברי כאב בעקבות מותם הטרגי של תלמידיו לעתיד. דברים כנים, יפים ומרגשים.
דבריו היו אות לריקוד מחריד על דמם של ההרוגים, מצד ביריוני שנאה, ש"בהזדמנות חגיגית זו" של עשרה נערים הרוגים יצאו במתקפת שנאה נגד אברי.
מנוול אחד זכה להמון "לייקים" כאשר כתב נגד מכינה "צבאית" בעיר אזרחית שבה אברי גלעד מלמד פשיזם. מנוולת אחרת כתבה את הלקח שלה מהאסון – שההורים יהיו מעורבים יותר בטיולים ובתכנים והזכירה בהקשר זה את העובדה שאברי גלעד מלמד ב"בני ציון". והם אינם היחידים.
איך להגדיר בשתי מילים את הרוקדים על הדם? הישראלי המכוער.

* בדרך לישראליזציה של החרדים – אני סולד מהפרדה מגדרית, הן אצל ילדים ובוודאי אצל מבוגרים. היא מנוגדת לתפיסותיי הערכיות, החינוכיות, היהודיות. ולמרות זאת, אני תומך במתן האפשרות להפרדה בתוכניות לחרדים באקדמיה. אני בעד – לא מתוך השקפה רב תרבותית, ולא בשל עקרונות "חיה ותן לחיות" למיניהן, אלא כיוון שהצטרפות המגזר החרדי לעולם העבודה, הכלכלה והחברה בישראל הוא אינטרס לאומי חשוב מאוד. הצטרפות חרדים לאקדמיה היא שלב חשוב בתהליך הזה. ואם המחיר לקידום המהלך הוא תוכניות בהפרדה מגדרית – המחיר הזה כדאי. אני שמח שנשיא העליון לשעבר אהרון ברק נאות לנאום בפני חרדים שישבו בהפרדה. הג'יהאד של "הארץ" נגד ברק, בשל הרצאה זו, עם פשקוויל מערכת, גל של פשקווילים וקריקטורה, הם שיא הצביעות. הרי "הארץ" נושא את דגל הרב-תרבותיות, עד שזה נוגע לדתיים. כלומר ליהודים דתיים.

* ביד הלשון: "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם" – ההישג האדיר של המוסד – לקיחת ארכיון הגרעין האיראני שלל, תחת עיניהם הפקוחות של האיראנים, הוא סיבה טובה להציג את סיסמת המוסד: "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ." הפסוק הוא מספר משלי פרק י"ד פסוק י"א. סיסמה זו החליפה את הסיסמה הקודמת, שאף היא לקוחה מספר משלי: "בְּתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה."
שמו המלא של המוסד הוא המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
אורי הייטנר