4
סִפּוּרָהּ הַבִּלְעָדִי שֶׁל יִשְׂרָאֵלָה יִשְׂרָאֵלִי –
חֲתִיכוֹנֶת מְשַׁגַּעַת, בְּקָלִיבֶּר רְצִינִי,
שֶרַק הִיא מִבֵּין כֻּלָּנוּ עוֹד מֻתָּר לָהּ (כָּךְ נִדְמֶה לִי)
לְהַצִּיג עַצְמָהּ בְּנַחַת: "הַמְּדִינָה – נוּ, זֶה אֲנִי!..."

בְּלֵיל שִׁשִּׁי הָאַחֲרוֹן סִפַּרְנוּ עַל תְּלָאוֹת שׁוֹנוֹת
שֶׁנֶּחְרְטוּ בַּזִּכָּרוֹן בַּעֲלִיּוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת
כִּי כָּאן, בָּאָרֶץ הַנִּדַּחַת, בִּמְקוֹם בְּרְכַּת-הַנֶּהֱנִין,
מָה הֵם אָכְלוּ אִם לֹא קַדַּחַת? מָה הֵם בָּלְעוּ אִם לֹא חִינִין
כְּשֶׁהַגּוֹרָל בָּם הִתְְקַלֶּס בְּיַתּוּשֵׁי אָנוֹפֵלֵס
כְּשֶׁהֵם יִבְּשׁוּ אֶת הַבִּצּוֹת וְהִתְיַגְּעוּ מְאֻמָּצוֹת
בְּפַטִּישִים כְּשֶׁבַּכְּבִישִׁים אַבְנֵי חָצָץ הָיוּ כּוֹתְשִׁים?

וְעִם לֵדַת כָּל עֲלִיָּה הַמְּיַלְּדוֹת מִיָּד הִתְחִילוּ
כְּשֶׁרַק הֻסְרָה שָׁם הַשִּׁלְיָה לָדוּן בִּדְחִילוּ וּבִרְכִילוּ
בְּטִיב הַבַּת הַיִּלוֹדָה, סְגוּלוֹת אָפְיָהּ וּתְכוּנוֹתֶיהָ
וְגוֹרָלָהּ וַעֲתִידָהּ גַּם לְהַבָּא, בִּרְבוֹת שְׁנוֹתֶיהָ.
"הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה," אָמְרוּ בְּיִידִיש וּבַלָאט הֵן,
"דּוֹמָה לָאָב וְלֹא שׁוֹנָה מִקְּלַסְתֵּרוֹ (פּוּנְקְט וִי דֶער טַאטֶע...)
לָכֵן הָאָב אוֹתָהּ אָהַב כִּי הֵם כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת שָׁווֹת
גַּם כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם לְמִשְׁקֵיהֶם שָׂכְרוּ עַרְבִים בַּמּוֹשָׁבוֹת..."
אַךְ הַשְּׁנִיָּה, שֶׁאֵין שְׁנִיּה לָהּ בְּתַקִּיפוּת מַמָּש גַּבְרִית,
הָאָב – כְּאָב חוֹרֵג נִהְיָה לָהּ וַעֲתִידָה כְּלָל לֹא הִוְרִיד
כִּי שְׂכַר-שִׁפְחָה לָהּ לֹא נִרְאָה לָהּ וְעִם קְשֵׁי-עֹרֶף כָּרְתָה בְּרִית
וְהִתְעַקְּשָׁה לָהּ וּבִקְּשָׁה לָהּ שְׁמִירָה וַעֲבוֹדָה עִבְרִית.

וְאִם לֹא דַי בַּקְרַאנְק הַזֶּה שֶׁל חֻצְפָּתָהּ וּקְשִׁי-עָרְפָּּּה
הִיא מוֹסִיפָה לַמַּחֲזֶה (אוֹי לַבּוּשָׁה וְלַחֶרְפָּה)
גֶם סוֹצְיָאלִיזְם – וַהֲרֵי הִיא כְּבָר חוֹרֶצֶת לְשׁוֹנָהּ
בְּמַרְדָּנוּת מוּל אִכָּרֵי הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה.

כָּךְ לְמָשָׁל בְּסֶגֶ'רָה קָפַץ אֲחַד הַנּוֹעֲזִים
בְּיוֹם אֶחָד בְּמַאי נוֹרָא לָאִכָּרִים הַבֹּעֲזִים
עַל פּוֹדְיוּם שֶׁהוּקַם חַאפּ-לַאפּ בְּפוּקְס, מִבּוֹקְס שֶׁל תַּפּוּזִים,
כְּשֶׁבִּמְחִיאוֹת-כַּפַּיִם (קְלַאפּ) עַל הַפְגָּנָה שָׁם מַכְרִיזִים
עוֹבְדָיו שֶׁל בֹּעֲזִי אֶחָד הַמַּשְׁבִּיתִים עֲבוֹדָתָם
כְּשֶׁהַנּוֹאֵם, חָרִיף וָחַד, לְנֹכַח הִתְקַהֲלוּתָם
שֶׁל כָּל שְׂכִירֵי-הַיּום כֻּלָּם טוֹעֵן בִּסְפִּיץ', בְּלִי לְפַחֵד,
כִּי פּוֹעֲלֵי כָּל הָעוֹלָם צְרִיכִים מִיָּד לְהִתְאַחֵד.

כָּל זֹאת שָׁמַע הַבָּלַבּוֹס, אִכָּר תָּקִיף וְלֹא עַצְלָן
שֶׁעַד עַכְשָׁיו נֶחְשַׁב לְבּוֹס וְמֵעַכְשָׁיו נֶחְשָב נַצְלָן
וּמוּל אוֹתוֹ נוֹאֵם, שֶׁלֹּא חָדַל לַחְצֹב שָׁם לֶהָבוֹת
עַל הָאַרְגָּז בִּמְלוֹא קוֹלוֹ בִּמְקוֹם לְשְׁתֹּק וְלַעֲבֹד
מִיָּד הִרְעִים הוּא כְּעֵדוּת שֶׁיֵּש לְכָל הֶפְקֵר בַּלָּם:
"דֻּוִדְ'ל, אֵין לִי הִתְנַגְּדּוּת שֶׁפּוֹעֲלֵי כָּל הָעוֹלָם
יִתְאַחֲדוּ לַאֲגֻדָּה שֶׁל סוֹצְיָאלִיסְטִים סְטַיְל רוּסִי
אַךְ לֹא בִּזְמַן הָעֲבוֹדָה וּבֶטַח לֹא בְּפַרְדֵּסִי..."

וְהֶמְשֵׁךְ אוֹתָהּ סָאגָה יוּגַשׁ, אַדְרַבָּא,
כָּאן, בְּיוֹם חֲמִשִּׁי, בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא...
יוסי גמזו