מילים רבות נשפכו השבוע על ידי פרשנים מימין ומשמאל על הפתרון האפשרי לבעיית שלטון החמאס על ערביי עזה.
על ישראל לצאת מהקופסה ולנקוט ביוזמה חדשה שיש בה יתרונות רבים לישראל.
על ישראל להחיל מדיניות של גבול ימי פתוח לעזתים ליציאה. יש לתת אפשרות גורפת לעזתים לצאת מעזה ולהגר לאירופה.
על ישראל להתיר מעבר חופשי החוצה של אזרחים ע"י מתן אפשרות חופשית ליציאת אוניות עם מהגרים עזתים. מובן מאליו שכל האוניות הנכנסות לעזה יעברו פיקוח בטחוני. לעומת זאת האוניות היוצאות עם מהגרים מעזה יצאו בחופשיות ללא כל פיקוח. יתדפקו העזתים על שערי אירופה. האיחוד האירופי יוכרח לקלוט את כל המהגרים מעזה.
זה אגב האיום הגדול ביותר שישראל יכולה לאיים על מדינות אירופה. הצפת אירופה בפליטים. ובעצם הצבתו יש משום יתרון מדיני מיידי לישראל.
האם נתניהו ייצא מהקופסה?

עדיין ניתן לתקן את המחדל לפני יום ה"נָכּסָה"
מספיק היה להיות שוטה או קטן כדי לנבא את כמות ההרוגים ב"צעדת השיבה" ביום הנכבה שנבע מהמחדל הביטחוני של נתניהו וליברמן.
בכל מקרה מיספר גבוה של הרוגים ואפילו של מחבלי חמאס שהוא מוצדק לפי כל שיקול מוסרי לגופו, נתפס בדעת הקהל העולמית בשלילה ומהווה פיגוע תדמיתי לישראל המציג את היהודים כרוצחים ומתיר את דמם בחינת "הכשר לרצח עם". עוד הרג כזה ועוד הרג והנזק המדיני יהיה ללא תיקון.
עדיין לא מאוחר למקש את גדר הגבול ולהודיע כי כל המתקרב האחריות על חייו בידיו. התאבדות כזו מצידם של "אוהבי המוות" (כלשונו של ישמעאל הנייה) לא תפעל על דעת הקהל העולמי באותה מידה כמו בירי של חיילים על מתחזים לאזרחים.
נתניהו וליברמן האחריות בידיכם.

לא קאשה לא בורשט ולא פארפאלך
יואל נץ נוזף בי: "זה לא נאה ומיותר!" (גיליון 1344) על שביקרתי את המושג "טרור חקלאי" (מושג שאינו קיים ולא יכול להתקיים), ותולה את ביקורתי בפעולת תגמול. בחינת "אתה לי לדייסה – אז אני לך לבורשט!"
ובכן להד"ם. לא היתה כאן שום פעולת תגמול, אלא רק ביקורת לגופו של עניין (ad hoc ולא לגופו של אדם personam ad). כתבתי כבר בעבר ביקורת על המושג הכוזב. יש להשריש את הביטוי "טרור חקלאי". זהו טרור של ערבים-מוסלמים נגד חקלאים יהודים. בקיצור, לא קאשה, לא בורשט, ולא פארפאלך.
אכן טעיתי. משום מה סברתי שלאור הקשרים ההדוקים לאורך השנים והחברות בין אורי הייטנר ליהודה אורבך-שטיינברג-הראל, הוא כותב עבורו את הביוגרפיה שלו. טעות שלי.
והנה עשיתי עוד יח"צ לביוגרפיה.

הביוגרפיה של בנימין מיליקובסקי-נתניהו.
כשם שאין זה ראוי ומקובל שביוגרפיה תיכתב ע"י חבר, אלא רק ע"י כותב אובייקטיבי מרוחק, כך גם אין זה ראוי שביוגרפיה תיכתב ע"י אויב ומתנגד.
לאחרונה קראתי את הביוגרפיה של נתניהו מאת בן זילבר-כספית (בן כספית, "נתניהו הביוגרפיה", ראשון לציון, משכל, 2018). המגדיר עצמו מתנגד בולט וקיצוני של מושא הביוגרפיה שלו.
זוהי פשוט ביוגרפיה גרועה. מרבית המובאות בספר הן אנונימיות בלשון "מישהו אמר," "ההוא אמר," וכדומה. ללא הסתמכות על מקורות, וללא הערות שוליים. למרות זאת הפלא ופלא, בן זילבר-כספית יוצא בספר כבלעם* בשעתו, יצא לקלל ונמצא מברך. למרות הכוונה השלילית נתניהו אינו יוצא כל כך שלילי בביוגרפיה, ומי שבאמת יוצא שלילי בספר הוא דווקא דמותו של אהוד ברוג-ברק.
https://he.wikipedia.org/wiki/כתובת_בלעם

* מעניין שבעוד שבן זילבר-כספית אינו מביא הוכחות לסיפוריו, דווקא בלעם בן בעור הוא הדמות היחידה בתורה שנמצאה הוכחה על קיומה.

בזכות הריקוד בכיכר רבין
אי אפשר היה לסבול את הציקצוקים של האקטיביסטים הפרו-איסלמים שהתנאו במוסריותם ובצדיקותם עאלק, ויצאו נגד הריקודים לכבוד זכיית נטע ברזילי באירוויזיון. "זה לא נאה" זה לא מוסרי" לרקוד כשבעזה מתים אנשי חמאס, וכיו"ב.
מודה על האמת לא התחברתי לשיר, אבל מלוא הערכתי למבצעת וכמובן מלוא ההבנה לשמחה דווקא ביום שתושבי גבול עזה ניצלו מרצח וטבח.
אבל אם כבר ריקודים בכיכר מן הראוי היה גם לרקוד באותו יום בשמחה את ריקוד העם הישן: "כן יאבדו כל אויביך ישראל ואוהביו כצאת השמש בגבורתו": (שופטים ה' ל"א)
https://www.youtube.com/watch?v=Aha4exR8YPQ
והנה בביצוע הקלסי של שושנה דמארי:
https://www.youtube.com/watch?v=ESEUTkR2o4Q

על ההסתדרות להגן על העובדים ללא הבדל גזע דת ואזרחות
"ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל", נוסדה בשנת 1920 על ידי מפלגות סוציאליסטיות כדי לאגד את העובדים היהודים בארץ ישראל, שכירים למקצועותיהם ועובדים עצמאיים "החיים על יגיעם."
עם קום המדינה התקבלו להסתדרות גם עובדים ערביים.
לאחרונה מסרבת ההסתדרות לקבל אליה את המסתננים ממצרים.
יש לומר ברורות, המסתננים ממצרים צריכים לחזור לארצם מרצון או מכפייה, אבל כל זמן שהם עובדים בארץ אסור לאפשר את ניצולם, ויש להגן על זכויות העובד שלהם. חובה על ההסתדרות הכללית לקבלם לשורותיה ולהגן על זכויות העובד שלהם.

מזל טוב! דרקולה או הסייס?
בדומה למשה רבנו, הנסיך הנרי צ'ארלס אלברט דייוויד מאונטבטן-וינדזור מוויילס, לקח לו אישה כושית. בעצם רק חצי.
אביה של האישה רחל מייגן מרקל לא הוזמן לטקס. האמתלה היתה בעיות בריאות. הליצנים בבריטניה אמרו שגם אביו של הארי לא הוזמן לטקס. ג'יימס יואיט, קצין בריטי ששימש כסייס, הוא אביו הביולוגי של הארי.
https://celebs.walla.co.il/item/738878
אם הארי הוא בנו של צ'ארלס הרי הוא צאצא של דרקולה ולאד צפש הלא הוא ולאד המשפד. אז תגידו אתם, למי למי יש יותר כבוד, האם לצאצא של דרקולה או של הסייס המלכותי?
בין אם כך ובין אם כך, המלכה האנטישמית (אליזבת השנייה), אליזבת אלכסנדרה מרי וינדזור בחסד האל, של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, ושל שאר נחלותיה ואדמותיה, מלכה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה". Elizabeth II D G Reg Fid Def‏ עדיין ממשיכה להחרים את ישראל.
לאחר הקראת "שיר השירים אשר לשלמה" בחתונה המלכותית ודרשה חופשית עליו של כומר אפיסקופלי שחור מדרום ארה"ב, שרו הנוכחים בחתונה את המנון בריטניה.
את הבית השני הייתי ממליץ לאמץ לנו נגד הבריטים.

אלוהים נצור את מלכתנו רבת החסד,
תאריך ימים מלכתנו האצילה,
אלוהים נצור את המלכה:
שלח לה ניצחון,
אושר ותהילה,
כדי שיארכו שנות מלכותה עלינו:
אלוהים נצור את המלכה.

הו האדון, אלוהינו, קום,
הנס את אויביה,
והבא לנפילתם.
בלבל את מדיניותם,
סכל את תכסיסיהם הנבזיים,
בך אנו תולים את תקוותינו,
אלוהים נצור את כולנו.

https://www.youtube.com/watch?v=tN9EC3Gy6Nk
בניגוד לחתונת הנסיך ויליאם ארתור פיליפ לואי מאונטבאטן וינדזור, לא הושמע הפעם בחתונה הימנון אנגליה-ירושלים של ויליאם בלייק.
https://www.youtube.com/watch?v=4yIWBO_7nio
לא נשכח לאלביון הבוגדת – מלכות אנגליה הרשעה, שאינה מכירה בירושלים כבירת ישראל, והיא עומדת בראש ההתנגדות להכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל.

הלמוט אויסטרמן-אורי אבנרי עם מורא ועם משוא פנים
עיתון "העולם הזה", אותו ערך בשעתו הלמוט אויסטרמן-אורי אבנרי, פורסם עם המוטו: "ללא מורא ללא משוא פנים."
לאמיתו של דבר להלמוט אויסטרמן-אורי אבנרי היה גם מורא וגם משוא פנים. הוא הצהיר כי הבטיח לערפאת שלעולם לא יכתוב עליו רעות. ואויסטרמן-אבנרי ממשיך במדיניות עיתונו.
במאמר בעיתון "הארץ" קובע אבנרי את הקביעה ההזויה: "האנטישמיות מתה." (אורי אבנרי "האנטישמיות מתה", "הארץ" 17.5.18)
העובדה שנטע ברזילי נבחרה היא ההוכחה לדעתו שאין כבר אנטישמיות, וזו, הוא אומר, בשורה רעה לנתניהו כי "כל הקריירה שלו מבוססת על קיום האנטישמיות. אנחנו מוקפים אויבים. העולם כולו זומם להשמידנו."
בשורה נהדרת לנו. אין כבר אנטישמים ואין כבר אויבים הרוצים להשמידנו. ומהי ההוכחה? אויסטרמן-אבנרי מסביר – אבא של מאזן איננו אנטישמי. וכל הקביעות שלו מבוססות על טענות קודמות. כמובן שאויסטרמן-אבנרי אינו מזכיר כלל את טענת אבא של מאזן שאין עם יהודי (גם זה לא מקורי שלו) והוא לעולם לא יכיר בקיומו של העם היהודי ובזכות קיומו, וכי היהודים הם טמאים ומטמאים. הרי למציאות אין שום חשיבות, והוא אויסטרמן-אבנרי, הרי הבטיח כבר לערפאת שלא ידבר עליו מלים רעות.

מוריה שלומות (מלחמות) נמקי מדוע על חיילי צה"ל
להציל את חייך וחיי בתך ומרשתך?
האקטיביסטית הפרו-איסלמית, עורכת הדין מוריה שלומות (מלחמות), בעברה מנכ"לית "שלום עכשיו", באה לשחרר פשיסטית תומכת חמאס בשם איילת ברכפלד, המסרבת לשרת בצה"ל. עוד לפני כן היא עודדה את הסרבנות של בתה תמר אלון:
https://www.youtube.com/watch?v=cObP1X-6ZbA
כדי להשתחרר משירות צבאי על הסרבנית להוכיח שהיא פציפיסטית, מה שאיננה יכולה, מפני שהיא תומכת במלחמת החמאס להשמדת ישראל.
במאמר תמיכה בה ובחמאס כותבת שלומות "לא רק איילת צריכה לתת הסברים. לא רק איילת חייבת לנקוט פעולה מצפונית, מנומקת ומגובה. להיפך, שאלה שירו על 60 מפגינים (אנשי החמאס) יסבירו לנו, לציבור, במילים שלהם, בדימויים שימצאו, בעזרת ההוגים שיבחרו, מדוע פעלו כפי שפעלו. שהצייתנים יתפתלו ויסבירו, ינמקו ויקבלו אחריות, למען השם." (מוריה שלומות, "שהצייתנים ינמקו", "הארץ", 18.5.18)
שלומות (מלחמות), המאמינה לדבריה בשם (אלוהי ישראל או אללה הערבי-מוסלמי?) אינה מאמינה לדברי החמאס המצהירים שמטרתם ב"הפגנת השיבה של מיליון השהידים" – היא כניסה לישראל ורצח היהודים בה. זכותה.
דרישת שלומות (מלחמות) מחיילי צה"ל שהגנו בגופם על תושבי הגבול מרצח וטבח לנמק מדוע עשו כן, היא פשוט חוצפה. חיילי צה"ל אינם צריכים לתת לה דין וחשבון על כך שמנעו את כניסת הערבים האיסלמו-נאצים של החמאס מעבר לגדר, ובכך מנעו טבח ורצח של יהודים ביישובי הגבול, שכן זוהי חובתם של חיילי צבא ההגנה לישראל, אבל על מוריה שלומות (מלחמות) האקטיביסטית הפרו-איסלמית, התומכת בפשיזם האיסלמו-נאצי, לנמק מדוע אותם חיילי צה"ל צריכים לסכן את עצמם ולהגן עליה ועל חיי בתה תמר אלון ומרשתה איילת ברכפלד. מדוע בעצם לא להפקירם לרצח ולטבח?
נשמח לשמוע את הנימוקים לכך!

היהודים אשמים בכול
כתב "הארץ" עופרי אילני ירד מן הארץ ויושב בברלין בירת הרייך, מובן על כן שכיהודי גלותי הוא מושפע מהקולטור הגרמני, וככזה הוא מושפע מהעיקרון הפולקיסטי הגרמני ש"היהודים אשמים בכל":
בנאומו המפורסם של היטלר ברייכסטאג ב-30 בינואר 1939, האשים היטלר את היהודים בגרירת העולם למלחמת העולם, וניבא כי "אם יהדות הממון הבינלאומית באירופה ומחוצה לה תצליח שוב לגרור את האומות אל מלחמת עולם, התוצאה לא תהיה בולשביזציה של כדור הארץ וניצחון היהדות, אלא השמדת הגזע היהודי באירופה."
"אני," הכריז היטלר, "הומניסט גדול, היהודים אשמים בכל."
https://www.youtube.com/watch?v=6irJoHMChxA
אילני מסביר לנו מברלין את אשמת היהודים של ימינו. ישראל היא לדבריו "הבריון השכונתי והמלחמה הבאה." – "אחרי שהביסה את הפלסטינים, ישראל של נתניהו מחפשת אויב חדש."
ודוק: לא איראן היא היוזמת ומכריזה יום יום שמטרתה חיסול ישראל והיא הופכת את סוריה למוצב קדמי שלה להגשמת מטרתה, אלא ישראל היא שמחפשת אוייב כי היא מרגישה חזקה.
"אחרי שהביסה למעשה את הפלסטינים (לפחות בסיבוב הנוכחי)," כותב אילני, "ישראל זקוקה לאוייב בדרגה גבוהה יותר. ואת התפקיד הזה ממלאת איראן."
"נתניהו, המשוכנע ששליחותה של ישראל היא להנהיג את מסע הצלב העולמי נגד האיסלאם הרדיקלי." (עופרי אילני, "מדינה מחפשת מלחמה", מוסף "הארץ", 11.5.18(
אין ספק בברלין בירת הרייך לא השתנה דבר.
כמו תמיד היהודים אשמים בכול.

יצחק פרנקנטל
על העצבות המנלכוליה והדיכאון כמחלת נפש
יצחק פרנקנטל עצוב. הוא אינו יכול לשמוח. דיכאון היא מחלה קשה שאינה פשוטה לטיפול.
https://he.wikipedia.org/wiki/דיכאון_קליני
אך בעוד שדיכאון קליני ניתן לטיפול תרופתי ולעיתים די בפרוזאק אחד לפתרון הבעייה, הדיכאון והעצבות של יצחק פרנקנטל היא במישור אחר ודומה שזוהי מחלה ללא תרופה.
יצחק פרנקנטל עצוב בגלל שירושלים הוכרה ע"י ארה"ב כבירת ישראל. ("חדשות בן עזר", גיליון 1344)
יצחק פרנקנטל אינו עצוב בגלל שהערבים המוסלמים אינם מוכנים להכיר במדינת היהודים מכיוון שאינם מכירים בקיומו ובזכותו של העם היהודי ובזכותו למדינה, והם מצהירים שמטרתם לחסלה ולהפכה למדינה ערבית-מוסלמית. הוא איננו עצוב בגלל שהערבים-המוסלמים נשבעים לחסל לא רק את מדינת היהודים אלא גם ולרצוח את תושביה היהודים. יצחק פרנקנטל עצוב רק מכך שירושלים הוכרה כבירת ישראל.
וכיצד מסביר פרנקנטל את עצבותו? פרנקנטל מתנאה בכך שבניגוד לשאר היהודים הרשעים הוא ה"צדיק" פרנקנטל, הוא "יהודי אמיתי" המאמין בערך היהודי הבסיסי של "ואהבת לרעך כמוך" וכן "ואהבת את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים."
למעשה יצחק פרנקנטל אינו יהודי אמיתי, אלא הוא ישועי אמיתי המגשים את תורתו של ישו בן יוסף מנצרת.
בדרשה על ההר (מתי פרק ה') דורש ישו את המצווה ואהבת לרעך כמוך לאהוב את אויבך ולהתפלל בעד רודפך. את המצווה עין תחת עין מפרש ישו: המכה אותך על לחי אחת הגש לו גם את השנייה.
מעולם בהיסטוריה לא היה נוצרי שהלך לפי תורה זו של ישו. יהודים היו וישנם. והנה גם הישועי האמיתי פרנקנטל דוגל (או לוקה) במחלת Amor inimicus אהבת האוייב.
ביולי 1994 נחטף בנו אריק פרנקנטל ית"ד ונרצח ע"י מחבל חמאס. ומאז התאהב פרנקנטל באוייב ונעצב מכישלונו [של האוייב] בחיסול מדינת היהודים, ורצח היהודים כהצהרתו באמנתו המפורסמת. כמובן שכמו אנשי החמאס הוא נעצב שבניגוד לעמדת החמאס ארה"ב מכירה בירושלים כבירת ישראל. ממש דיכאון.
על מחלת הנפש של פרנקנטל כבר כתב ברל כצנלסון: "... היש עם בעמים אשר מבניו הגיעו לידי סילוף כזה, שכלי ונפשי, שכל מה שעושה עמם, כל יצירתו וכל ייסוריו הם בזויים ושנואים, וכל מה שעושה אוייב עמם, כל שוד וכל רצח וכל אונס ממלא את ליבם רגש הערצה והתמכרות? אכן, ברוסיה ב-1881, בעצם ימי הפרעות, ישבו בנים ובנות לעם ישראל והדפיסו בחשאי מתוך מסירות נפש, פרוקלמציות, הקוראות לפוגרומים, מתוך תקווה שהדם היהודי שיישפך יעזור להתקוממותו של המוז'יק הרוסי. אכן יודעת ההיסטוריה העברית כל מני רנגטים ודגנרטים. צורות של שמד. כל עוד אפשרי הדבר שיבוא ילד יהודי לארץ ישראל, ילד שטופח על-ידי ייסורי הדורות ומשא הנפש של דורות, וכאן ידבקו בו חיידקים של שנאה לעצמו, של 'עבדות בתוך המהפכה', ויטרפו עליו את דעתו עד כדי כך שיראה את הגאולה הסוציאלית בנאצים הפלשתינים שהצליחו לרכז כאן בארץ את האנטישמיות הזואולוגית של אירופה עם תאוות הפיגיון שבמזרח – אל ידע מצפוננו שקט." (נאום 1 במאי 1936; פורסם בדבר 4 במאי 1936).
בשעה שטרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען (גם מחוץ לחמאס) הרואה בדברי מוחמד המופיעים באמנת החמאס ובדברי המופתי של אש"פ לפיהם יש לרצוח את כל היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי, הנה משימה ראויה ליצחק פרנקנטל. ייקח נא את המיליונים שירש מההון המשפחתי של בית החרושת לגלידה סנוקרסט וישקיע אותם בחיפוש אחרי ערבי-מוסלמי שאינו גזען, או ליתר דיוק, שיעבור מערבי לערבי ויפעל למען ינטשו הערבים-המוסלמים את גזענותם האנטי יהודית – ורק כך הוא יתרום משהו למען השלום.
כל פעולותיו העכשוויות של יצחק פרנקנטל כאקטיביסט פרו-איסלמי רק מחזקות את הגזענות הערבית-מוסלמית ומרחיקות את השלום.

עוד על ביישנות ומחלת Amor inimicus
מסתבר שגם הביישנות היא מחלת נפש מסוכנת, ובייחוד כאשר היא חוברת למחלת הנפש של אהבת האויב. Amor inimicus.
למחלקת הביישנים הצטרף השבוע כתב "הארץ" האקטיביסט הפרו-איסלמי הוותיק מיכאל בריזון.
כתומך הפשיזם האיסלמו-נאצי של החמאס הוא כותב: "שיתבייש מי שלא מתבייש באדישות המפוהקת, הקרה, המרושעת שבה אזרחי ישראל מקבלים את 'טבח טראמפ'." (בריזון מיכאל, "שיתבייש מי שלא מתבייש", "הארץ", 15.5.18)
ודוק: לפי בריזון, חיילי צה"ל שעצרו את מחבלי החמאס מלבצע את זממם, טבח ורצח היהודים, מוגדרים על ידיו מפגינים לא חמושים, והריגתם של "הצדיקים" האלו מוגדרת על ידיו "טבח טראמפ".
את טרמפ מכנה בריזון "זנאי גזען, הומופוב, מיזוגן, דמגוג, גס רוח ושקרן בלתי נלאה." ואת נתניהו: "שוביניסט, חנפן, ציני, מסית, מדיח, דמגוג, ושקרן." וכולם מלבד בריזון צריכים להתבייש בהם.
ובריזון מסיים: "ולנו, המתביישים, לא נותר אלא לשאול, אנה נוליך את חרפתנו?"
הבעייה של בריזון היא שביישנותו היא מחלת נפש שאינה ניתנת לריפוי, לכן אין לו גם לאן להוליך את חרפתו. הוא יישאר איתה, עם החרפה, לעד.

מסתבר שיש פיליסטיני קומוניסט וקלריקל גדול גם יחד
ידוע שירו של נתן אלתרמן "הקלריקל הקטן". זהו שיר על תינוק שנולד להורים חילונים שהרגישו בחרדה כי לבנם הרך, נטייה חזקה 'קלריקלית', המתבטאת בשאלותיו הטורדניות על שמיים וארץ, על כוכבים וטללים, והאם יש אלוהים.
http://midreshet.org.il/ResourcesView.aspx?id=23443
את הילד "הקלריקלי הקטן": מכנה אלתרמן בסרקאזם "פיליסטיני": "יום אחד, את הוריו הבוהים, הפיליסטר שאל אם יש אלוהים."
מסתבר שקיים בזמננו פיליסטיני (תרתי משמע) וקלריקל גדול גם יחד.
האקטיביסט הפרו-איסלמי דב חנין, חבר הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), מציג עצמו שנים רבות כקומוניסט (בעבר גם סטליניסט) הדוגל בתורת קארל הלוי-מרקס, והרואה בדת "אופיום לעמים" והלוחם בקלריקליות.
והנה מסתבר שאותו דב חנין הוא דווקא קלריקל גדול. אלא מאי – הוא קלריקל מוסלמי, ולא סתם קלריקל מוסלמי אלא תומך באיסלמו-נאציזם של החמאס. חנין, המזדהה עם האיסלמו-נאציזם ("ליבי עם קורבנות פעילי החמאס") הוא הדוגמה הבולטת לברית הפשיסטים של השמאל עם הפשיזם האיסלמו-נאצי.
http://rotter.net/forum/scoops1/472898.shtml
https://www.youtube.com/watch?v=a49ESFUbxEk&feature=youtu.be

מה רוצה האישה?
זיגיסמונד שלמה פרויד, אבי הפסיכולוגיה, אמר שבכל מחקריו הוא אינו מבין דבר אחד: "Was will das Weib?" מה רוצה האישה?
לעיתים גם אנחנו עומדים בפני אותה שאלה.
פסיכולוגית, ואפילו דוקטורית לפסיכולוגיה, בשם ג'וליה צ'ייטין, היא חברת קיבוץ אורים בגבול עזה. והנה אותה פסיכולוגית, המתנאה שהיא מבינה את הפסיכולוגיה של החמאס, תובעת מו"מ והסכם איתו:
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-58525-00.html
לב מי לא יפעם מכנותה יושרה ושאיפות השלום של ג'וליה צ'ייטין. לכן לא ברור מדוע היא איננה מגיעה לגדר הגבול, שרה לאנשי החמאס את השיר "קומבייה" בשני קולות, ואת "שיר לשלום" ואינה משכנעת אותם לבטל את מחויבותם לחסל את ישראל, ולרצוח את כל היהודים. ג'וליה, את הרי פסיכולוגית, ודאי תצליחי בכך.
והנה יש לנו עוד פסיכולוגית חדשה. היא אינה זקוקה כלל להשכלה פסיכולוגית, אבל היא אינה יכולה להבין למה היהודים לא הולכים כצאן לטבח.
ח"כ חנין זועבי הפשיסטית האיסלמו-נאצית תומכת החמאס נהפכה לפסיכולוגית ואומרת: "החברה הישראלית צריכה טיפול פסיכולוגי דחוף."
http://rotter.net/forum/scoops1/472657.shtml
במקרה הזה לא נשאל מה רוצה האישה? אנחנו כבר יודעים האישה הזו רוצה במותנו.

"כן" ו"לא" – יאיר למפל-לפיד מחליף
את שמעון פרסקי-פרס
בעבר נודע שמעון פרסקי-פרס בתור איש ה"כן" ולא". על כל נושא היה עונה "כן" ו"לא" בעת ובעונה אחת. הנה הקטע:
https://www.youtube.com/watch?v=yTGsTvi9EVg
כנראה שנמצא לו מחליף. על כל שאלה שעולה על הפרק לאחרונה עונה יאיר למפל-לפיד ב"כן" ו"לא". הנה גם בשאלת היחסים עם טורקיה:
http://rotter.net/forum/scoops1/472686.shtml

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).