* חופש ההפגנה – אני שומע את הטענות על כך שהמשטרה בחיפה פגעה בחופש ההפגנה, כאשר פיזרה את הפגנת הערבים והשמאל הרדיקלי שהתקיימה בחיפה בשבוע שעבר.

זכות ההפגנה וחופש ההפגנה הם ערכים מקודשים בדמוקרטיה. אך האם באמת נפגע חופש ההפגנה?

האם המפגינים ביקשו אישור להפגנה וסורבו? איש אינו טוען זאת. אין לי ספק, שאילו ביקשו רישיון להפגנה, הם היו מקבלים אותו, חרף העובדה שהפגנתם היא בעד האוייב ונגד המדינה, והמשטרה היתה נמצאת במקום כדי להבטיח את מימוש זכותם. הם פוזרו כיוון שפרעו חוק והפרו את הסדר הציבורי, בהפגנה בלתי חוקית, פרועה ואלימה. הם פוזרו בצדק, ואין בפיזורם דבר וחצי דבר עם חופש ההפגנה. פיזורם הוא שמירה על שלטון החוק.

ובאשר לטענתו של ג'עפר פרח ששוטר בעט בברכו ושבר אותה, שעה שהיה עצור – אם הדבר נכון הוא חמור מאוד. על מח"ש לחקור את המקרה. אני מציע להמתין לחקירה ולא להתייחס לטענה הזאת כאל עובדה, בטרם חקירה.

* איימן עודה מתבכיין – איימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, הוא תומך של בשאר אסד, מי שטבח במאות אלפים מאזרחי סוריה, כולל בנשק בלתי קונבנציונלי למינהו: באוכלוסייה אזרחית, ילדים, נשים, זקנים, חסרי ישע. בראיון לגל"צ, כאשר הוא נלחץ אל הקיר, המקסימום שהצליחו להוציא ממנו הוא "תראה, אני לא טוען שאסד הוא טלית שכולה תכלת, אבל..." וכבר כתבתי לאחר אותו ראיון, שהרשימה המשותפת יכולה לאמץ כסיסמה שלה את "מוות לערבים."

לכן, אני ממש לא מתרגש מדמעות התנין שהוא שופך, כאשר הוא מתבכיין על המחבלים שנהרגו בניסיונם לחדור לישראל. לא חיי ערבים מעניינים אותו. חיי ערבים אינם מעניינים אותו אפילו כקליפת השום. הוא פשוט תומך במחבלים ובמטרותיהם.

* המחאה שלי – יותר מחמש דקות התראיינה בגלי צה"ל תגית חן מ"נשים עושות שלום" וניסתה להסביר על מה ולמה חברותיה והיא מוחות במאהל שהקימו בגן הוורדים בירושלים. אנחנו דורשות מהממשלה ומהכנסת חלופות מדיניות. איזה חלופות? מדיניות. מה מדיניות? חלופות. מה אתן מציעות? חלופות מדיניות. איזה? מה? למה? במה אתן תומכות? למה אתן מתנגדות? ... אנחנו מפגינות בעד חיפוש חלופות מדיניות.

זה מצא חן בעיניי, ומחר גם אני אטה את אוהלי בגן הוורדים, ואפתח בשביתת מחאה נגד ואדרוש בתקיפות מהכנסת ומהממשלה ל.

* נשאיר לטכנאים – באותו ראיון ניסה רזי ברקאי להבין איזה סוג של חלופות מדיניות הן רוצות, וחן השיבה לו שהיא סומכת על המומחים בנושא. וכמו שידענו להמציא את "כיפת ברזל", המומחים גם ידעו להמציא חלופות מדיניות.

וזה הזכיר לי את הגאון שדרש להיפגש בדחיפות עם שר הביטחון. ובפגישתם הוא אמר שיש לו רעיון לאמל"ח שישנה את פני המערכה. הרעיון הוא לייצר טנק, שיכול גם לשוט במים, לצלול מתחת למים, לטוס ואפילו לעוף לחלל.

"נו," אומר השר בהתלהבות, "הראה את התכנית."

"לא. אני הבאתי את הרעיון. את הביצוע אני משאיר לטכנאים."

* ביד הלשון: גאון – כשאנו משתמשים במילה גאון, כוונתנו לאדם מחונן, בעל אינטליגנציה גבוהה במיוחד או כישורים יצירתיים יוצאי דופן.

אולם זה אינו הפירוש המקורי של המילה, שמקורה תנ"כי. במקרא מדובר במילה הנקשרת לגאות ולגאווה. וגם היום אנו משתמשים בביטויים כמו "נושא את ראשו בגאון" כביטוי לגאווה, ובשיר בית"ר, ז'בוטינסקי כתב על הגזע העברי כ"גאון, ונדיב ואכזר."

החל בסוף המאה השישית, ניתן התואר גאון לראשי הישיבות בבבל. תקופה זו, עד אמצע המאה ה-11, מוגדרת כ"תקופת הגאונים".

אורי הייטנר