המפגש ההיסטורי בין נשיא ארה"ב לנשיא צפון קוריאה משמח כל שוחר שלום בעולם. טוב יותר כשמדברים ולא כשיורים, כשנושאים ונותנים ולא כשמאיימים.
אין זה מקרה, שהמשא ומתן נפתח דווקא כתוצאה ממדיניות תקיפה ואקטיביסטית מצד הנשיא טראמפ כלפי צפון קוריאה. פייסנות כלפי דיקטטורים נתפסת כחולשה, ולכן מרחיקה את השלום ומקרבת מלחמה.
עצם המפגש הוא בשורה חשובה ומשמחת, אבל חשוב לזכור – הסכם אינו מטרה. הוא אמצעי להשגת מטרות. המטרה היא אחת – פירוז מוחלט של צפון קוריאה מכוחה הגרעיני.
הדיפלומטיה היא המשך המלחמה בדרכים אחדות. הדיפלומטיה, כמו המלחמה, היא כלי, אמצעי. כמובן שהיא כלי עדיף לאין ערוך; היא חוסכת דם, סבל ומשאבים. אך כמו מלחמה, היא נבחנת בהשגת המטרות. הסכם כושל, עלול להמיט אסון.
כזה היה הסכם מינכן בין בריטניה לגרמניה הנאצית. "הבאתי שלום בדורנו" התרברב צ'מברליין, ואנו יודעים מה קרה. כזה היה הסכם הגרעין האיראני. אובמה העדיף בצדק את האופציה הדיפלומטית על הצבאית והכלכלית, אבל שכח שמטרתה היתה הפסקת תכנית הגרעין האיראני. במקום זאת הוא חתם על הסכם שהפך את איראן למעצמת סף גרעינית, הסיר ממנה את הסנקציות שנועדו לדחוק אותה לפינה ולאלץ אותה להפסיק את תכניתה.
מה קרה בשני ההסכמים הללו ובעוד רבים דומים להם? המנהיג שניהל את המו"מ עם הדיקטטור מטעם העולם החופשי, נשבה בתהליך והיה להוט לסיים אותו בהסכם. כשהוא נסחף למסלול הזה, האוייב זיהה זאת והוא תומרן להסכם בכל מחיר, שמשמעותו היחידה היא הסכם רע, המשרת את האינטרס של הדיקטטור.
האם הדבר עלול לקרות גם במו"מ בין טראמפ לקים? ודאי שכן. ולכן, אין כל מקום לאופוריה.
ישנם סימנים חיוביים שנותנים מקום לאופטימיות. האחד הוא פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין האיראני. בצעד זה, הפגין טראמפ תעוזה, תבונה מדינית ומנהיגות. מעטים המנהיגים שהיו נוהגים כך. יש לקוות שהוא יפגין אותה נחישות במו"מ עם צפון קוריאה. עם זאת, יש לזכור שהסכם הגרעין האיראני היה הבייבי של אובמה, שנוא נפשו. איך הוא ינהג בהסכם שהנו "בייבי" שלו?
סימן חיובי נוסף, אולי החיובי ביותר, הוא שמסמך העקרונות עליו הוא חתם עם קים מדבר בפירוש על פירוק חצי האי הקוריאני מן הגרעין. לתוצאה טובה מזו, בשלב זה, קשה לצפות.
אולם יש לזכור, שצפון-קוריאה כבר הפרה ברגל גסה הסכמים דומים עם נשיאי ארה"ב. מפגש הפסגה הוא חסר תקדים, אך הסכמים כבר היו והופרו. אם מנהיגי איראן היתלו באובמה במו"מ, מנהיגי צפון-קוריאה היתלו בנשיאי ארה"ב אחרי ההסכמים. לכן, ההסכם המפורט חייב להיות מעשי עם יכולת אמיתית לפיקוח אחר ביצועו.
על טראמפ לזכור שאינו מנהל מו"מ עסקי, אלא הוא מנהיג העולם החופשי שמנהל מו"מ עם דיקטטור רחצני, ומטרתו היחידה היא למנוע ממנו נשק גרעיני.
והערה על הביקורת על כך שטראמפ נושא ונותן עם דיקטטור רצחני ובכך נותן לגיטימציה לפגיעה הקשה בזכויות האדם בארצו. זו אכן בעייה, אבל הדיקטטור הצפון קוריאני עם נשק גרעיני מסוכן לעולם ולאזרחי ארצו לאין ערוך יותר מאותו רודן ללא נשק גרעיני. הגרוע מכל הוא השלמה עם הדיקטטורה ועם הגרעין, כמו בהסכם הגרעין האיראני.
פורסם לראשונה ב"ישראל היום".

2. צרור הערות 13.6.18

* המלצה לטראמפ בנוגע לקים – חשדהו, חשדהו, חשדהו, חשדהו וכבדהו.

* צביעות – כאשר אני שומע עיתונאים המבקרים את טראמפ על כך שהוא מתעלם מהפגיעה בזכויות האדם בדיקטטורה הקומוניסטית הצפון קוריאנית, אני יכול להזדהות עם דבריהם. אבל כאשר מדובר במי שהריעו לאובמה כאשר התעלם מהפגיעה בזכויות האדם בדיקטטורה האיסלאמית הקנאית באיראן, במסגרת הסכם שהפך אותה למעצמת סף גרעינית בסמכות וברשות, אין זו אלא צביעות.

* דמיינו – אילו אובמה היה עושה בדיוק את המהלך הצפון קוריאני שעשה טראמפ, היינו שומעים בדיוק את אותם שבחים ואת אותה ביקורת שאנו שומעים כעת. את השבחים היו אומרים מותחי הביקורת ואת הביקורת – אומרי השבחים.

* על זה שובתים רעב?! – אני מעריך מאוד את ח"כ יהודה גליק. אני תומך בכל ליבי במאבקו להשוואת המס על גלגול סיגריות מתוצרת עצמית לגובה המס על סיגריות. כמי ששבת רעב – לפני 24 שנים שבתתי רעב 19 יום נגד הנסיגה מהגולן, יש לי כבוד והערכה לשובתי רעב. ומתוך שלוש נקודות המוצא הללו, אני שולל את צעדו של גליק – שביתת הרעב עד השוואת המס.
שביתת רעב היא נשק שיש לשמור אותו לנושאים הקריטיים ביותר ולמצבים קשים. הנושא הזה אינו נושא שעליו ראוי לשבות רעב. יתר על כן, נשק שביתת הרעב אינו נשק פרלמנטרי ומוטב שחברי כנסת לא ינקטו בו. לח"כים יש די דרכים לפעולה ודי במות לבטא את דרכם, וכפי שאין זה ראוי שהם יעתרו לבג"ץ, כך אין זה ראוי שישבתו רעב. תפקידם הוא לפעול בכנסת.

* האיכות תנצח – מלבד ההישג האמנותי האדיר של סדרת המופת "בשבילה גיבורים עפים", יש כאן הישג נוסף. לראשונה, תוכנית ברמה תרבותית גבוהה עקפה את הרייטינג של זוועת "האח הגדול". זו הוכחה שאם הטלוויזיה מתאמצת ומשקיעה, האיכות יכולה לנצח את הזבל. נכון, במקרה הזה, בשל האופי הטראנס אטלנטי של הסדרה, ההשקעה אדירה. אבל היא שווה כל אגורה, וניתן לייצר גם סדרות מופת זולות יותר.

* ללמד סנגוריה – קו ההגנה של יובל: הייתי מבולבל.

* ביד הלשון: משואה – בחודשים עבריים ארוכים, בני שלושים יום, היום השלושים נחשב א' ראש החודש הבא אחריו. כיוון שהיום הוא ל' בסיוון, זהו א' ראש חודש תמוז.
בתקופות קדומות, קוּדָשׁ ראש חודש בידי הסנהדרין על פי שתי עדויות של אנשים שונים שראו את מולד הלבנה. הסנהדרין היתה מוציאה את ההודעה, והיא היתה עוברת מיד באמצעות השאת משואות מעל ראשי ההרים, מירושלים לכל חלקי הארץ ועד לבבל.
במסכת ראש השנה במשנה, מתואר מסלול השאת המשואות: "ומאין היו משיאין משואות? מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחוורן, ומחוורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם –אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד (את המשואה) עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש."
כמובן שאין אלו כל התחנות, אלא הגבוהות והמרכזיות ביניהן, ובהן – סרטבה (אז סרטבא) שבמורדות המזרחיים של השומרון, מעל בקעת הירדן.
היישוב הקרוב לסרטבה, נקרא משואה, לציון משואת ראשי החודשים שהודלקה על סרטבה.
משואה היא מושב שיתופי של תנועת "העובד הציוני". היא עלתה על הקרקע כהיאחזות נח"ל ב-1970 ואוזרחה ב-1974.
אורי הייטנר