אוניברסיטת תל אביב – ישן וחדש לרווק אמנותי
סוחר התה העשיר והאנטי-ציוני, אשר הירש גינצברג, שהיה שלוחו של הטייקון המוסקבאי קלמן וולף ויסוצקי, התנאה בשם הצנוע "אחד העם".
אשר הירש גינצברג – "אחד העם" התפרסם במסות אותם כתב.
בגלל מאבקו נגד הציונות כתב עליו מקס נורדאו יד ימינו של הרצל: "דבר טוב יש באחד-העם: הוא כותב עברית טובה ומהירה. זה ראוי לתהילה. ואולם חבל, כי בעברית היפה הזאת אין לו כל מאומה להגיד, לחלוטין כל מאומה. 'מחקריו' (Essays) כביכול, הם אך פטומי מלין, אשר אין מילה בלשוני לסמן את אפיסותם המתרברבת. זו היא ערבוביה של מלים-מקשקשות, סתומות וחטופות מהפוליטוניסטים האירופיים, תהו ובהו של דרכי-דיבור אשר לשווא נחפש בהם רעיון אחד ברור, מסומן היטב, משוכלל בהגיון ומובן לקורא."
למרות זאת, כנראה בגלל עלייתו לארץ, במערכת החינוך העברית, בשנות היישוב, ובעשרות השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, נדרש כל תלמיד ללמוד כמה ממסותיו הידועות ביותר.
אחת המסות שלמד פעם כל תלמיד לבגרות היתה "חיקוי והתבוללות":
אשר הירש גינצברג – אחד העם – "חיקוי והתבוללות":
http://benyehuda.org/ginzberg/Gnz014.html
השבוע לא יכולתי שלא להיזכר באותה המסה.
ביום שלישי, 12 ביוני 2018 בערב, התלוויתי לבני שקיבל את התואר "רווק אומנותי"* מטעם אוניברסיטת תל אביב. טקס הענקת התעודות לתואר בוגר אוניברסיטה (B.A) נערך באודיטוריום סמולרש הגדול והמפואר.
בלובי היו ערוכים שולחנות עם כיבוד עתיר שומן טראנס – בורקסים ורוגלך, גם קצת פירות, ובקבוקי מים. קהל המלווים את הסטודנטים, מקבלי התואר, נזכר כנראה בשירו האלמותי של בומבה צור: "אוכל, קדימה אוכל!" והסתער על הכיבוד.
בקצה הלובי עמד טור של שולחנות ערוכים המכוסים במפות לבנות, ועליהן כתובת: "רק למוסלמים."
בשעה 19:45 הכריז הכרוז: "המוסלמים מוזמנים לאכול. המפות הוסרו, והמוסלמים (שלא הכירו כנראה את השיר של בומבה צור), הסתערו על הכיבוד.
כמה יפה מצד אוניברסיטת תל אביב. הרי כתוב: "לאו עכברא גנב חורה גנב." האוניברסיטה דאגה שחלילה המוסלמים לא יעברו על מצוות דתם, ולא ישברו את הצום לפני השעה המותרת.
ב-20:00 היה האולם הגדול מלא עד אפס מקום.
מנחה הטקס הצעיר פתח ואמר: "שלום לכולם, וקודם כל ברכות לחברינו המוסלמים לצום הרמדאן, 'רמאדאן כרים.' אוניברסיטת תל אביב," הוא המשיך, "ידועה בחדשנות שלה, והשנה אנחנו מכניסים בפעם הראשונה מנהג חדש," (על החידוש השני הוא לא אמר מילה והוא יתגלה רק בסוף הערב) לראשונה מקבלי התואר הראשון יהיו לבושים בגלימות."
לקול המוסיקה נכנסו ועלו לבמה מאות הרווקים והרווקות האמנותיים החדשים, עטויים בגלימות בנוסח הארי פוטר. שעליהן סרט לבן עם שם האוניברסיטה, ולראשם כובע מרובע עם אניצים. ממש כמו בטקס סיום של תיכון אמריקאי.
המנחה: "כולם מתבקשים לכבות סמארטפונים ולא לצלם! צלם מטעם האוניברסיטה יצלם את הטקס והתמונות יופיעו באתר האוניברסיטה."
אמר? אמר. מיד, כבמטה קסם מוציאים כולם את הסמארטפונים שלהם, ומתחילים לצלם.
דיקאן הפקולטה, פרופסור ליאו קורי, מברך את כולם במבטא דרום אמריקאי חזק המזכיר לי את המבטא של מסי.
ד"ר אהוד הלפרין, המתמחה בתרבות הודו, נותן הרצאה בנושא "לחשוב, לשאול, לבקר, הרהורים על פירות מדעי הרוח."
"האוניברסיטה," הוא אומר, "מלמדת אותנו תמיד לשאול שאלות ולהטיל ספק. ולדוגמה אספר את הסיפור הבא: לגורו אחד בהודו באו תלמידים ועבדו אצלו שלושים שנה בכל עבודות הבית, ושירתו אותו בנאמנות כדי ללמוד על מהות החיים. מהו ה'אטמן' בסנסקריט 'העצמי הפנימי' 'האני האמיתי של האדם'. לאחר שלושים שנה של עבודה מפרכת אמר להם הגורו את התשובה. התלמידים שבו לביתם, ותלמיד אחד תפש בשכלו שהגורו אמר דבר שאינו נכון, וחזר אליו לעבוד עוד שלושים שנה כדי לזכות לשמוע את התשובה הנכונה.
"בדיון שנערך בין החוקרים על הסוגייה מדוע הטעה הגורו את התלמידים," אומר ד"ר הלפרין, "הצעתי תיזה חדשה. הגורו פשוט שיקר כדי לשמור רק בידיו את התשובה הנכונה. מיד הותקפתי ע"י כולם על התיזה שלי, אבל נזכרתי שבהיותי סטודנט למדתי אצל פרופסור גרינשפון שצריך להטיל ספק בכל, והמשכתי לעמוד על שלי למרות שגם הוא היה בין מבקריי."
(המסקנה שלי מהסיפור היתה שאידיוטי לעבוד שלושים שנה בפרך כדי לקבל שקר או אפילו אמת השייכת לעולם הסובייקטיבי של הערכים).
"הלימוד באוניברסיטה," הוסיף ד"ר הלפרין, "גם עזר לי לפתור בעייה בעסקת סחר בין לאומית. נסעתי באוטובוס בהודו, והאוטובוס עצר לרגע. צעיר ישראלי שנסע לידי ניגש למוכר בננות ואמר לו: 'בננה בבקשה,' המוכר אמר לו משהו בהודית, ולא נתן בננה. הצעיר המשיך: 'בננה בבקשה,' ההודי ממלמל משהו ולא נתן בננה. הצעיר לא מבין. מה קורה כאן? מה לא בסדר? הסברתי לצעיר ש'בננה' בהודית זה תכין, לכן כשהוא אומר 'בננה' המוכר שואל אותו בחזרה מה להכין? ועכשיו שהכול הובן עברו כמה רופי למוכר, וניתנה הבננה לקונה והעסקה הבין לאומית בוצעה לשביעות רצון כולם. הנה היתרון של האוניברסיטה," סיים ד"ר הלפרין.
לאחר ההרצאה הגיע הקטע האמנותי. כמובן שבאוניברסיטת תל אביב לא חשבו כלל על תרבות עברית או שירה עברית.
זמרת צעירה שרה באנגלית את השיר של להקת אבא I BELIEVE IN ANGELS אבל במחווה מיוחד, בית אחד של השיר מתורגם לעברית, ואחד לערבית.
ולסיום, הגיעה לידי ביטוי החדשנות הנוספת מבית היוצר של אוניברסיטת תל אביב.
מקבלי התואר קיבלו דף עם שירון, ובו מילות השיר "אני ואתה נשנה את העולם" של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב. ופוצחים בשיר גדול עם הקהל. "אני ואתה נשנה את העולם" (לאיזה עולם נשנה אותו?)
סיום הטקס.
אוניברסיטת תל אביב "החדשנית" ביטלה מסורת של 65 שנה של שירת ההימנון "התקווה" בטקס קבלת התואר. אין יותר תקווה ליהודים.
אוניברסיטת תל אביב "החדשנית" הכריזה שאין להשמיע את ההימנון היהודי כי הוא מעליב את הערבים.
אני מעיר למישהו היושב לידי שמזל שעוד השאירו את סמל הדגל משני עברי הבמה, והוא עונה לי: "אבל הדגל לא מעליב."
"למה לא מעליב?" אני עונה לו, "הרי יש שם מגן דוד ולא סהר?"
ואם כבר עלבון, מה עם העלבון היהודי? היש מעליב יותר מהגזענות הערבית שאינה מקבלת את זכותו של העם היהודי להיות עם חופשי בארצו, ולא להיות תחת כיבוש ערבי-מוסלמי?
האם אין ליהודי כבוד?
אוניברסיטת תל אביב אולי אינה פוגעת בערבים, אבל אוניברסיטת תל אביב פוגעת בעם היהודי!
ואני חוזר למסה של אחד העם "חיקוי והתבוללות".
ככל הנראה אוניברסיטת תל אביב החדשנית תשנה בקרוב גם את שפת הלימוד מעברית לאנגלית. ובעצם מדוע לא? אם התרבות האוניברסיטאית העברית היא חיקוי והתבוללות באמריקה, למה בכלל לשמור על העברית?
אגב שאלתי את הבן שלי שקיבל את התואר "רווק אמנותי", הוא מעולם לא שמע דבר כלשהו על "אחד העם".

* תואר ב.א. בעברית, בוגר אוניברסיטה. במקור Bachelor of Arts: BA – רווק אמנותי.
את התואר קיבל מי שסיים ללמוד את שבע האמנויות החופשיות (בלטינית: Septem artes liberales) שבע המקצועות שנלמדו באוניברסיטאות בימי הביניים.
הלימוד כלל שני שלבים:
השלב הראשון: trivium – לימוד שלושה מקצועות: גרמטיקה, רטוריקה, לוגיקה. (מכאן הביטוי "טריוויאלי" כלומר בעל הידע הראשוני)
השלב השני: "Quadrivium" – אריתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה, ואסטרונומיה.
המסיים את לימוד שבע המקצועות קיבל את התואר Bachelor of Arts: BA – באנגלית רווק אמנותי; שכן רק רווקים יכלו להרשות לעצמם אז לימודים גבוהים.

רצח האמת
את מאמרי בו כתבתי שנתניהו מבזה את חללי צה"ל בסירובו להנצחת שלושת חיילי צה"ל שנהרגו ע"י אנשי האצ"ל (חלקם עריקים מצה"ל בעיצומה של מלחמת השחרור) בניסיון הפוטש של אלטלנה, חיילים שהקריבו את חייהם למען הקמת המדינה וקיום משטרהּ הדמוקרטי ("חדשות בן עזר" 1349), מכנה יוסף גייסינוביץ-אחימאיר כ"התגרות בו באופן אישי, ובציבור הרחב"... (אבוי, אני ממש Hostis publicus נוסח רומא, או איבסן... לא פחות) ו"בהנאה סדיסטית-מרשעית..."
בחוצפתו הרבה הוא עוד כותב: "אדון כהן רוקד על הדם". ("חדשות בן עזר" 1352).
להזכירכם, יוסף גייסינוביץ-אחימאיר היה אותו האיש שרקד על הדם של רצח רבין כאשר בהשפעת "מצבי הרוח הפשיסטיים" שירש מבית אבא, טפל עלילת דם על יצחק רבין בהאשימו אותו ב"רצח" אנשי אלטלנה, כשכתב: "מורשת רבין במלואה היא: רצח אנשי 'אלטלנה'." ["מה לרבין ול'דג נחש'?" "חדשות בן עזר" 491]. עלילת השקר הבזויה הזו שטפל גייסינוביץ-אחימאיר על רבין, נפוצה זה כבר בחוגי הימין הסהרורי-קיצוני.
אם חשב אפוא יוסף גייסינוביץ-אחימאיר ללגלג עליי כאשר הוא מכנה אותי "בולשביק" – טעות מרה היא בידו. כידוע, הסגנון הוא האדם, בוודאי סגנון הכתיבה המביש של מי שמסלף כאוות רצונו את האמת כאן בחב"ע.
אבל האמת שסגנון זה, לקרוא לאדם "בולשביק", נראה טבעי למי שהתחנך כדבריו על פי מצבי הרוח הפשיסטיים של אביו שהתנאה בהיותו פשיסט, ואף אימץ לעצמו את המושג הזה בהטיה עברית "פשיסטן" בכתבו את "טורו של פשיסטן".
הפתטי הוא, שאדון יוסף גייסינוביץ-אחימאיר עוד דורש שאקרא לו בשם החיבה יוסי.

(ולגבי השאלה ההיסטורית למה הבריטים עזבו את הארץ תקצר כאן היריעה. קראו:)
https://www.haaretz.co.il/magazine/the-edge/.premium-1.2009025

יש להפסיק עם שמות החיבה לפוליטיקאים
דומני שהגיעה העת להפסיק לקרא לפוליטיקאים בשמות חיבה משל היינו חברים בבית הילדים בקיבוץ, או בתנועה. פוליטיקאי אינו חבר, ומגוחך לקרא לו בשם חיבה.
אם פוצ'ו יכול היה להעניק לחבריו הפלמחניקים ב"חבורה שכזאת" את כינויי החיבה יוסקה, יוסלה, יוסי, יוסיניו, וספי, הרי זה פשוט מגוחך לקרא למשל לחבר יוסף סטלין בשם החיבה יוסי סטלין. בדיוק כפי שמגוחך לקרא לאדולף היטלר בשם החיבה דולפי היטלר. או לקרוא למנחם בגין בשם החיבה מני בגין, (או מיצ'סלבוש בגון) ובאותה מידה זה מגוחך לקרא למנחם נפתלי בשם החיבה מני נפתלי. לבנימין נתניהו בשם החיבה – ביבי. לציפורה מלכה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר לקרא בשם החיבה ציפי, למרים סיבוני-רגב לקרא בשם החיבה מירי, ולאברהם גבאי לקרא בשם החיבה אבי. ואידך זיל גמור.

האם היה אברהם סטבסקי סוכן "ההגנה"?
כשאני כותב את הדברים האלו אני קורא היום [15.6] ב"מעריב" כתבה על פרשת "אלטלנה" המביאה עובדה מפתיעה חדשה.
לפי אורי מילשטיין, אברהם סטבסקי שהואשם ברצח ארלוזורוב, שוחרר מהכלא, והיה על סיפון ה"אלטלנה", היה בעצם סוכן סמוי של "ההגנה", והוא נפצע באוניה ונפטר – אולי חוסל למחרת בבית החולים. מי חיסל אותו? האם אנשי האצ"ל?
(אורי מילשטיין, "על מים סוערים, מיהו הסוכן הסמוי המפתיע שהושתל באלטלנה", "מעריב", 15.6.18)
http://m.maariv.co.il/news/military/Article-645876
הפרשה תביא לנו כנראה עוד גילויים חדשים, מכל מקום המסקנה ממנה לדורות הבאים היא ברורה וחדה: לעולם לא מלחמת אזרחים! רק באחדות ננצח!
שעשוע נחמד הוא לעוסקים בהיסטוריה הוא מה היה אילו?

[אהוד: הרשה לי לפקפק בַּ"חידושים ההיסטוריים" מבית מדרשו של אורי מילשטיין אשר נדמה לי שהם מיוסדים לעיתים על דימיונו הקודח].

מה צריך היה בגין להכריז עם הקמת המדינה וצה"ל
אני מנחם בגין (מייצ'סלב בגון) בן וולף וחסיה לבית קוסובסקי בגון ז"ל. מצהיר בזאת אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, ומתחייב לקיים את החלטות הכנסת והממשלה.
עם הקמת מדינת ישראל ב-15 במאי 1948, והקמת צבא ההגנה לישראל ביום 26 במאי 1948, אני מנחם בגין, מכריז על פירוק ארגון האצ"ל, וקורא לכל אנשי האצ"ל להתגייס לצבא ההגנה לישראל על כל נשקם וציודם, להישמע לו אמונים, ולקיים את כל הנקבע לו ע"י מוסדות המדינה הנבחרים.
בימים קשים אלו עם התקפת צבאות ערב העולים עלינו לכלותנו, כשצבא הכיבוש המצרי מאיים על תל אביב, למען קיום מדינת ישראל, ולמען קיום משטרהּ הדמוקרטי, אני מכריז בזאת, לעולם לא עוד מלחמת אחים! רק באחדות ננצח!

אם היה בגין מכריז את ההכרזה הזו היתה נמנעת כל הפרשה העצובה [של "אלטלנה"].
למרבה הצער, מנחם בגין, שכראש תנועת בית"ר בפולניה, שמנתה עשרות אלפי חברים, לקח את קופת התנועה עם סכום עתק של 150 אלף זלוטי, וברח עם אשתו לווילנה, בהשאירו את חניכיו למות ע"י הגרמנים, כשל מוסרית גם הפעם.
בגין לא הכריז את ההכרזה הזו, ולא מנע מלחמת אחים, אלא התחיל בה. האחריות על מותם של אנשי האצ"ל, וחיילי צה"ל מוטלת עליו.
וזה הלקח לדורות הבאים לעולם לא מלחמת אחים! רק באחדות ננצח!

הגדוּלה של בן גוריון
בימי ילדותנו ב"קיבוץ המאוחד" חונכנו על שנאה לבן גוריון. בטיולים או במחנות הנוער העובד לימדו אותנו המדריכים את לומר את הקריאה הבאה שנאמרה בכל הזדמנות:

לא, לא, לא נשכח, איך פירקו את הפלמ"ח.
ני-סע לשדה בוקר, נ-תפוס את הממזר,
נ-גמור את החשבון עם בן גוריון!

זה כמובן היה מגונה. במרוצת השנים מתגלה יותר ויותר גדולתו של בן גוריון שהבין שמדינת ישראל לא תקום ללא צבא אחד, ובנחישות רבה פירק את הפלמ"ח.
אם הלקח הזה לא יופנם ע"י הדורות הבאים סופה של המדינה לא ירחק לבוא.

קיים מכנה משותף בין שונאי ישראל לאנשי האצ"ל. בן גוריון נתפס כרוצח ע"י הערבים-המוסלמים, וגם על ידי בני אנשי האצ"ל.
(לפני זמן קצר נחנך רחוב בצרפת ע"ש הנכבה המכנה את בן גוריון רוצח ופושע מלחמה)
http://rotter.net/cgi-bin/forum/dcboard.cgi?az=show_thread&om=479904&forum=scoops1&viewmode=all&keywords=נכבה
הגיע הזמן לפרק את השותפות הזו, ולמען הדורות הבאים על בני אנשי האצ"ל להכיר בגדולתו של בן גוריון.

הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון
כתב "הארץ" עודה בשאראת הוא יווני-נוצרי שעקב הכיבוש הערבי איבד את שפתו היוונית, ותרבותו היוונית, והסתערב (נהפך לערבי), והחליף את השפה היוונית לערבית.
במאמרו קובע בשאראת שמדינת עבר הירדן "ולא ישראל היא הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון." (עודה בשאראת, "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", "הארץ", 11.6.18).
בשפתו הערבית ובערבית בלבד, המשטר הפוליטי של מדינת עבר הירדן "הממלכה ההאשמית", שהוא ביוונית "מונרכיה אבסולוטית", הוא בערבית "דמוקרטיה".
כדאי לו לבאשאראת לחזור למקור היווני שלו וללמוד מה פירוש המושגים עליהם הוא כותב.
עד אז נמליץ לו שכדאי לו לחיות במשטר דמוקרטי, ולא במשטר הפשיסטי הישראלי, לכן, קח דוגמא מיווני נוצרי אחר שהסתערב, עזמי בשארה, ועזוב את הארץ לדמוקרטיה היחידה לדבריך – ירדן. עבור לשם!

על סוכר וטעם החיים – תהייה אקזיסטנציאלית
כהיפוכנדר מושלם ("מה אמרתי לכם?" כתוב על הקבר של ההיפוכונדר) קיבלתי בחרדה את בדיקות הדם האחרונות שלי שכללו בדיקת עומס סוכר שהראו אמנם שאין לי סוכרת אבל עלולה להתפתח טרום סכרת... בצירוף מקרים מצמרר התוודעתי לחדר בבית חולים בו טופלו כמה גברים חסרי גפיים עקב הסוכרת. אבוי. מה עושים?
בצירוף מקרים והפעם מעודד התפרסמו בעיתונים ובטלוויזיה כתבות על סטרטאפ חדשני של מכון וייצמן הבא להושיע את המתוקים.
הרעיון בבסיס המיזם הנקרא Daytow הוא שלכל אדם יש הרכב שונה של חיידקי מעיים המעבדים בצורה שונה את האוכל.
בתשלום (לא קטן) החברה ממפה את הרכב ה-DNA של האדם (בבדיקת צואה) ושולחת אפליקציה אישית מותאמת עם הרכב האוכל המותר לאותו אדם.
עשיתי את הבדיקה וקיבלתי את האפליקציה. הידד הידד, חיידקי המעיים שלי מאפשרים לי לאכול שוקולד גלידה וחלבה ללא סיכון לעלייה בסוכר... (הרעיון הוא בשילוב סוכר עם שומן צמחי כלשהו).
הנה נסו בעצמכם:
https://www.daytwo.com/

לא הייתי כותב על כך אלמלא התעוררה בי תהייה אקזיסטנציאלית, האם ראוי למות בגלל סוכרת?
לאחרונה הוקרן בטלוויזיה סרט זיכרון בשם "סוכני הזיכרון" שעשו עמליה ועידו רוזנבלום לזכר אביהם שנפטר.
https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-MAGAZINE-1.6111309
ברוך מאיר רוזנבלום שהתנאה בשם "אדם ברוך" נולד בשכונת מאה שערים שבירושלים למשפחה מרקע חרדי. אביו, אשר רוזנבלום, עבד בשנות ה-50 כמנכ"ל משרד הפנים מטעם 'המזרחי' והתפרנס בעיקר כסוחר אמנות ויודאיקה.
ברוך למד כנער במדרשיית נועם, ובישיבת חברון, ואחר למד משפטים בעתודה אקדמאית.
עיקר פרסומו בא לו מהיותו עורך כתבי העת "מושג", "מוניטין" מוסף "שבעה ימים" של "ידיעות" ולבסוף לתקופה קצרה ערך את "מעריב".
כעיתונאי, הוא הכניס לעיתונות העברית את הסגנון האמריקאי של הניו-ג'ורנליזם. גם כלפי חוץ סיגל לעצמו פאסון אמריקאי. הוא תמיד חבש קסקט ייחודי, משל היה דתי, יחד עם מכנסי ג'ינס בנוסח "איש המרלבורו".
אודה על האמת, אישית לא כל כך אהבתי את כתבותיו המפוטפטות כי קשה היה להוציא מסבך המילים איזו אמירה. מהי דעתו לא היה אף פעם ברור.
האם היה קפיטליסט או סוציאליסט, שמאל או ימין? האם היה דתי אורתודוכסי או רפורמי? ואולי בכלל חילוני אתאיסט?
מה ניתן היה ללמוד מהצהרותיו שהוא ממעריציו ומקורביו של הרב עבדאללה-עובדיה יוסף, ושהוא רואה את עצמו כמסבירו בציבור? ומה פשר התעסקותו הרבה בתפיסתו התיאולוגית של שונא ציון הרב יואל טייטלבוים – האדמו"ר מסאטמר, שר"י, מה רצה לומר בכך?
כשהעיתונאי יאיר לפיד תהה בראיון איתו איך הוא מציב את עמוס עוז ויעל בר זוהר על אותו מישור, ברוך פשוט הסביר לו כמו לתלמיד קשה תפישה בכיתה: "הכלל מאוד פשוט, כשזה עשוי לא טוב זה לא טוב, כשזה עשוי טוב זה עשוי טוב, וכשזה היה עשוי טוב – זה עבד טוב."
התשובה הזו עוד יותר מבלבלת, הרי מה טוב?
לפני שנים כשלמדנו אצל גדול הדור הקודם, הרבי מליבוביץ (פרופסור ישעיהו ליבוביץ), הוא ניסה להסביר לנו את המושג טוב, ותמיד השתמש בדוגמה הבאה:
מה זה טוב?
טרומפלדור אמר: "טוב למות בעד ארצנו."
ברדיו אומרים: "קוקה קולה זה טוב."
אז מה יותר טוב למות בעד ארצנו או קוקה קולה?
כמובן שכל הערכים הם סובייקטיביים ויחסיים ועל כל אדם לבור את ערכיו שלו.
וכאן אני חוזר לסרט "סוכני הזיכרון" ולתהייה האקזיסטנציאלית הקיומית מה זה טוב?
לפי הסרט, בסוף ימיו, כשהוא עדיין צעיר יחסית, בגיל 63, כאשר כמה שנים קודם לכן החליף אישה למודל צעיר יותר, ונולד לו בן קטן, הוא החליט לא לטפל בעצמו במחלת הסוכרת, ונפטר מהמחלה.
נכון הוא כבר לא היה במלוא מעמדו וכוחו כעורך, אלא כעיתונאי פשוט, ובכל זאת.
הסוגייה המרתקת הזו של הבחירה במוות לא באה לידי ביטוי בסרט למלוא עומקה. כולנו נשארנו עם הבחירה הקיומית, והשאלה הנצחית מה זה טוב?
ואתם שהחיים יקרים לכם, רוצו להרכיב תפריט אצל חברת Daytow.
(נ.ב. אני לא מקבל אחוזים).

על עשב וטעם החיים – תהייה אקזיסטנציאלית
מקרה מוזר קרה בטורקיה. 500 כבשים ביצעו התאבדות קבוצתית מסיבה לא ברורה. כקבוצה אחת הן קפצו אל מותן.
http://rotter.net/forum/scoops1/480385.shtml
http://www.hurriyetdailynews.com/500-sheep-die-in-mass-suicide-jump-in-eastern-turkey-133225#photo-1
וגם כאן עולה תהייה אקזיסטנציאלית מדוע בחרו הכבשים במותן?
האם הן מאסו בשלטונו של ארדואן? או על פי אופנת Me too קצה נפשן בהטרדה מינית שנגרמה להן ע"י הטורקים. וד"ל.
תיק"ו.

dolce far niente
המתיקות שבבטלה או
השייך רונן מתבטל
שני צעירים עולים לאוטובוס עם סיגריות. הנהג מורה להם לא להיכנס עם סיגריות ובתגובה הם מכים אותו נמרצות.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5287526,00.html
למרות שכל התקרית צולמה מתחילתה. מסרבת המשטרה לאתר את העבריינים ולהעמידם לדין. התירוץ הוא: "נהג האוטובוס לא הגיש תלונה..."
ממתי המשטרה פועלת רק על סמך תלונה? למשטרה יש צילומים ועדים, ותפקידה הוא לבער את האלימות באוטובוסים.
דומה שמפכ"ל המשטרה רונן השייך, ואיתו המשטרה, אימצו את האימרה האיטלקית המפורסמת: dolce far niente המתיקות שבבטלה. נוח יותר, ונעים יותר לא לעשות דבר.
במחשבה שנייה זה לא נכון. המשטרה הרי עסוקה יומם ולילה בפשעי שרה ובנימין נתניהו, ובשל כך אין סיפק בידיה להתפנות לפשיעה הרבה באוטובוסים, בבתי החולים, בעיירות הבדואים, לפעול נגד הטרור הערבי-מוסלמי נגד החקלאים היהודים, ובמציאת הרוצח מבר-נוער.

"הערבים אינם כובשים"
שאפו להדסה מור על הפרק "הכיבוש הערבי" מתוך ספרה "יום הדין של ג'ני מרקוס". ("חדשות בן עזר" 1352). עצם שם הפרק יש בו חשיבות רבה.
למרבה הצער, גם מניסיון אישי, אני יודע שגורל ספרהּ נחרץ. האקטיביסטים הפרו-איסלמיים מיד יגמזו את הספר. הרי לגבי דידם אין כלל "כיבוש ערבי". לא משנה כלל מה יהיה כתוב בספר, ומהו טיבו, ואפילו הוא ראוי לפרס נובל, ברגע שהוזכר המונח "כיבוש ערבי" הוא כבר פסול.

לפני שנים יצאתי מהקרנת הסרט "הקרב על אלג'יר" המתאר את מלחמת העצמאות של אלג'יריה (1954-1962) בסגנון כעין דוקומנטרי. מחוץ לאולם התיאטרון ישבה ארנה מר (הפלמ"חניקית מראש פינה שנישאה לערבי-הנוצרי צליבא (צלב) חמיס, ואימו של ג'וליאנו מר-חמיס שנרצח בג'נין כערבי-נוצרי ע"י קנאים ערבים מוסלמים-פלישתינאים) – עם שלטים שבהם עשתה אנאלוגיה בין הכיבוש הצרפתי של אלג'יר לבין הכיבוש הישראלי.
שאלתי אותה מדוע היא אינה מפגינה נגד הכיבוש הערבי של אלג'יר. מדוע הכיבוש הצרפתי פסול והכיבוש הערבי כשר? האם הבֶּרְבֶּרִים הכבושים אינם זכאים לעצמאות?
היא ענתה לי: "הערבים אינם כובשים!..."
לפני שבועיים בבוגרשוב מול דיזנגוף סנטר עמדו מפגינים עם שלטים נגד "הכיבוש".
"נהדר," אמרתי להם, "אתם מפגינים נגד הכיבוש הערבי של 13 מיליון קמ"ר."
"לא, אנחנו נגד הכיבוש," הם ענו לי.
"אבל נגד איזה כיבוש," הקשתי עליהם, "הכיבוש הערבי?"
"הערבים לא כובשים," ענו לי.
"אז אתם נגד הכיבוש היהודי?"
"כן."
"אז למה אתם לא כותבים בשלטים אנחנו נגד הכיבוש היהודי ובעד הכיבוש הערבי?"
על זה לא השיבו לי כי התשובה ברורה.

בכל זאת תיקון קטן על הכתוב בפרק של הדסה מור.
הסיפור על הריגת כל הגברים היהודים שסירבו להתאסלם, ומכירת ונשותיהם וילדיהם לעבדות, אירע באל-מדינה עם הכניעה של שבט קורייטה היהודי למוחמד, ולא אירע בארץ ישראל.
ועוד דבר, הערבים הכובשים לא קראו לארץ "פלשתינה". לצפון ארץ ישראל – כולל עבר הירדן, הערבים קראו מחוז "אורדון" כלומר ירדן, ולדרום הארץ כולל עבר הירדן קראו הערבים מחוז "פלסטין".
השם "פלשתינה" כשם לארץ כולה מעולם לא היה בשימוש אצל הכובשים הערבים.
לעומת זאת בקוראן מוגדרים גבולות הארץ המכונה "ארץ בני ישראל", שניתנה ע"י אללה – אלוהים הערבי-מוסלמי לעם בני ישראל בלבד, על שני עברי הירדן. (קוראן סורה 7 פסוק 132)

הכיבוש הערבי-מוסלמי
עובדות ומיספרים
השטחים הכבושים על-ידי האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית היום הם למעלה מ-13 מיליון קמ"ר. יותר מכל יבשת אירופה.
הכיבושים היו גדולים יותר. הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, היוונים, המלטזים, הארמנים, הגיאורגים, הפרסים, והאוזבקים, הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי-מוסלמי ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות.
מי לא הצליחו להשתחרר מהקולוניאליזם הערבי-מוסלמי: המצרים-האגיפטים. (המצרים נלחמו כ-300 שנה נגד הכיבוש הערבי, ודוכאו בכוח. מצרים קוראת לעצמה: "הרפובליקה הערבית של מצרים" על מנת להדגיש שמצרים היום שייכת לכובשים הערבים ולא למצרים-האגיפטים – הילידים, שמאז הכיבוש הערבי-מוסלמי הם מדוכאים ונרדפים), הבֶּרְבֶּרִים בצפון אפריקה, הכורדים, האשורים, המרונים, השחורים בדרום סודן, גם הם סובלים תחת הקולוניאליזם והכיבוש הערבי-מוסלמי.

חמינאי: "אדמת פלסטין תחזור לבעליה."
המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, שיבח את אזרחי המדינה שהשתתפו בשבוע שעבר ב"יום אל-קודס", יום התמיכה בפלסטינים שאיראן מארגנת בכל שנה.
חמינאי אמר: "אני מאמין שאדמת פלסטין תוחזר לבעלי הקרקע בעזרת האל."
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5287846,00.html
הוא צודק! הרי אללה אלוהים הערבי-מוסלמי אמר שכל אדמת ארץ ישראל תוחזר לבעלי הקרקע – עם ישראל.

Amor inimicus
אהבת האוייב
תנטוס או סינדרום ויינינגר
כבר כתבתי לא אחת על מחלת הנפש היהודית Amor inimicus אהבת האוייב, המשולבת בתנטוס – יצר המוות וב"סינדרום ויינינגר".
היטלר אמר בשעתו שאוטו ויינינגר הוא היהודי היחיד שיש לו זכות קיום כי הוא התאבד בגלל שהבין את הצורך לשחרר את הגזע הארי מנוכחותו היהודית המטמאת.
והנה יש לנו יהודי נוסף שלקה במחלת הנפש הזו.
הסופר האמריקאי ממוצא יהודי מייקל שייבון המגדיר את עצמו "אנטי-ציוני", שביחד עם אשתו הסופרת איילת ולדמן חברו לארגון "שוברים שתיקה" והוציאו ספר בשם "ממלכת זיתים ועפר: סופרים מתעמתים עם הכיבוש (היהודי)" – לקראת יום העצמאות ה־70 לישראל, נתן הרצאה ב-Hebrew Union College, בית הספר הגבוה של התנועה הרפורמית בלוס אנג'לס.
בהרצאה ביטא שייבון תיעוב עמוק ביותר כלפי יהדות ישראל, וקיום ישראל, והמסר העיקרי שלו היה שליהדות אין הצדקה מוסרית להתקיים.
שייבון פתח את נאומו בגינוי נישואים בין יהודים ליהודיות. זוגיות יהודית, הוא אמר, אינה אלא "גטו של שניים."
לעומת זאת, נישואי תערובת הם, לדבריו, "מקור כל הגדולה האנושית." עוד הוסיף שייבון: "כל דת המסתמכת על חובת האנדוגמיה כדי לשרוד היא דת שאינה מצדיקה את המשך האמיתות והנחיצות שלה בחיי היומיום של בני אדם."
הוא הציג את המסע שעבר מיהודי נאמן ליהודי אנטישמי. הוא טען כי התורה היא שקר; שסיפור עבדות מצרים הוא שקר; שהמסורת היהודית היא גזענית; וכמובן, ה"כיבוש" (היהודי ולא הערבי) הוא שורש כל הרוע האנושי. לבסוף אמר שלא תהיה טרגדיה אם היהדות פשוט תיעלם. "זו לא תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה - רחוק מכך - שדת גדולה ועתיקה הפסידה את אחיזתה בדמיון המוסרי של מאמיניה ואת הרלוונטיות שלה לחייהם", אמר.
לבסוף, שייבון הסביר לבוגרים החדשים של מוסד הדגל של היהדות הרפורמית כי כדי להיות מנהיגים יהודים עליהם להצטרף אליו בבנייה מחודשת של היהדות באופן שיהפוך אותה למשהו נטול תורה. בלי חומות, מחיצות וגבולות. במילים אחרות, כדי לשרוד, היהדות צריכה לבטל את היהדות.
רק סטודנטית אחת (ישראלית) קמה ועזבה את האולם באמצע נאומו. בסיום זכה שייבון למחיאות כפיים סוערות מהקהל.
http://www.maariv.co.il/journalists/Article-644767

הבנתם? לפי מחלת הנפש היהודית Amor inimicus אהבת האוייב, המשולבת בתנטוס – יצר המוות וב"סינדרום ויינינגר", למען האנושות והעולם המוסלמי הנאור מוטב שהיהודים ייעלמו מהעולם. היש מחלת נפש קשה מזאת?
ודוק: עזבו את היהודים. גם בשביל אדם הומניסט שאינו יהודי, האם עולם רק עם מוסלמים בלבד יהיה טוב יותר?
כיצד ייתכן שהיהדות הרפורמית מזמינה אותו, ומוחאת לו כפיים?

פתרון בעיית הפליטים
ראשית כל טרמינולוגיה חדשה לא פליטים – עקורים
בשעה שאבא של מאזן, יליד צפת, חי ובועט, מוזרה בלשון המעטה, קביעתו של יהודה דרורי שלפי האו"ם כל הפליטים מ-1948 אינם כבר בחיים. (יהודה דרורי, "להוציא את נושא הפליטים מהמשוואה", "חדשות בן עזר" 1352) – במציאות עדיין קיימים פליטים רבים, ולפי ארגון האו"ם אונר"א (בניגוד לפליטים מעמים אחרים) גם צאצאי הפליטים הפלישתינאים מוגדרים פליטים.
הטיפול בבעיית הפליטים יעלה לדיון, אם נרצה או לא, ולא נוכל להימנע ממנו.
ראשית חוכמה יש להשתמש בטרמינולוגיה הנכונה.
אין פליטים. יש עקורים:
עקורים (באנגלית: Internally displaced persons - IDPs) הם בני אדם שאולצו לנטוש את מקום מגוריהם הקבוע עקב נסיבות מסוימות, בעיקר עקב מלחמות, אך אינם פליטים.
דו"ח האו"ם "Guiding Principles on Internal Displacement" מגדיר עקורים כך: "עקורים הם אנשים או קבוצות אנשים שאולצו להימלט או לעזוב את מקומות מגוריהם הקבועים בעיקר כתוצאה מעימות מזוין או כתוצאה מניסיון להימנע מעימות כזה, ממצבי אלימות כלליים, מהפרת זכויות אדם, מאסונות טבע או מעשה ידי-אדם, אשר לא חצו גבולות בינלאומיים מוכרים."
כל הערבים שעזבו את בתיהם ב-1948 והמתגוררים בכל תחומי ארץ ישראל, כולל עבר הירדן, אינם כלל פליטים, אלא רק עקורים, ורק כך יש להגדירם.
הפליטים היהודים שעזבו את ארצות ערב והגיעו לארץ אכן מוגדרים פליטים.
גם העקורים שיצאו מחוץ לארץ ישראל ונמצאים על אדמות כבושות ע"י הערבים אינם יכולים להיות מוגדרים כפליטים.
אין גם בארץ "מחנות פליטים", אלא אם כן קוראים כך גם לישובים יהודיים רבים. יש בארץ שכונות שם גרים אנשים שהיו עקורים.
יש להפסיק ולומר "מחנה הפליטים" כי אין מחנה, אין אוהלים, ואין צבא. יש שכונה.
אין לומר יותר מחנה הפליטים שוואפט, או שאטי, אלא שכונת שוואפט, שכונת שאטי. וכיו"ב.
לכשתעלה בעיית הפליטים במשא ומתן, ובטוח תעלה. במסגרת חתימת הסכם שלום סופי ללא תביעות, על ישראל להסכים לקלוט בתחומה את כל העקורים הפלישתינאים (לא לדאוג לא נותרו רבים) ובתנאי שכל צאצאי העקורים ייקלטו על אדמות היהודים בערב, הארץ שאת שמה הם נושאים (ערבים), שאת שפתה הם דוברים (ערבית), ואליה הם מפניהם פניהם בתפילה חמש פעמים ביום. יחיו הם שם בעושר על אדמות היהודים, ליד קבר נביאם.
כמובן שהמו"מ יתנהל גם על רכוש הפליטים היהודים שיש לפצותם על הרכוש שהשאירו.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).