* אדם חרא – אם לגונן שגב היתה טיפת כבוד עצמי, הוא היה מתאבד.

* מאז אני מעריך אותו – מיד אחרי שגונן שגב פילג את סיעת "צומת" והקים את סיעתו "ייעוד", הוא עלה יחד עם חבריו אלכס גולדפרב ואסתר סלמוביץ' לגולן, ונפגש עם הנהגת ועד יישובי הגולן. שגב וחבריו סיפרו לנו שבכוונתם להצטרף לקואליציה, אבל הם דבקים בעמדותיהם ובתמיכתם בגולן, הם נכנסים לממשלה כדי להיאבק ולהשפיע מבפנים והם יהיו האנשים שלנו בממשלה.
סלדתי מהפילוג הזה שהיה כיסאולוגיה נטו, אבל אני מודה שאהבתי את הרעיון שבממשלה יהיה קול אחר, ניצי, משקל נגד למר"צ. שמחתי שיהיו לנו "האנשים שלנו" בממשלה.
המבחן הראשון לא איחר לבוא – ההצבעה על הצעת החוק של קהלני לשיריון חוק הגולן. סלמוביץ' אכן הצביעה בעד החוק אך גונן שגב וגולדפרב הצביעו נגד. תוצאות ההצבעה היו תיקו – 59:59.
מאז אני כל כך אוהב ומעריך את גונן שגב, הערכה שהולכת וגוברת עם השנים; כאשר הוא הביא לארץ שקים של סוכריות m&m's ועכשיו כשהוא הלך להשפיע מבפנים באיראן. איש כלבבי!

* לא חבל על הפצצה? – צה"ל הפציץ את מכוניתו הריקה של אחד ממפקדי מתקפת טרור התבערה בגבול עזה. ואו! לא חבל על הפצצה היקרה? על פי המודיעין שבידי, הרכב הזה לא יזם ולא ביצע את פיגועי ההצתה. ומי שיזם וביצע יקום בבוקר וימשיך במעשיו. ככה לא נלחמים בטרור!

* מחדל ההצתות – בראיון לגל"צ הציג צחי הנגבי את עמדת הממשלה בנושא טרור ההצתות ואת המדיניות המאפשרת את המשך מתקפת הטרור. ראשית, הוא אמר שהצתות אינן פעולה מלחמתית. ולכן אין להתייחס אליה כפי שאנו מתייחסים לפעולה מלחמתית. הוא אמר בפירוש שאין דין הצתה כדין ירי רקטות. שנית, הוא אמר, צה"ל לא יירה בילדים קטנים שמפריחים בלונים, כפי שהגדיר את המחבלים המציתים את שדותינו והופכים את אדמת הנגב לחרוכה.
אלה דברים חמורים ביותר. אבל לפחות דבר אחד ניתן לומר לזכותו של הנגבי. בניגוד לספינים המכוערים שמופצים בימים האחרונים, הוא לא הסתתר מאחורי צה"ל, אלא אמר בפירוש שזו מדיניות הממשלה.

* הלחי השנייה – קיבוץ ניר עם יושב על גבול עזה ועומד בגבורה ובנחישות במתקפות הטרור החוזרות ונשנות של האויב המנסה לרשת אותנו. ניר עם הוא היישוב שספג יותר רקטות ופצמ"רים מכל יישוב אחר. את העובדה הזאת אי אפשר לקחת מהם ויש לזכור ולהזכיר אותה גם כאשר מותחים עליהם ביקורת. מצד שני אין היא פוטרת אותם מביקורת, חריפה ככל שיהיו ראויים לה. והם בהחלט ראויים לה בעקבות המפגן האינפנטילי והמזיק של הפרחת בלונים מלאים בסוכריות לעבר רצועת עזה.
אפילו המוסר הנוצרי המעוות של הושטת הלחי השנייה, אינו מדבר על הענקת סוכריות למי שמצית את שדותיך והופך את אדמתך לחרוכה.
אני יכול להבין את ההיגיון היח"צני העומד מאחורי המיצג – להראות לעולם את ההבדל בינם לביננו. לא נראה לי שמישהו יתרשם מזה, ולכן לא תהיה בכך כל תועלת. נזק, לעומת זאת, יהיה גם יהיה. במקום קמפיין הדורש מממשלת ישראל לשים קץ למדיניות ההבלגה וההכלה, ולפעול על פי העיקרון שדין הצתה כדין ירי טילים, מתעסקים במיצגים ילדותיים כאלה.
ומה יעשו הפלשתינאים עם הסוכריות? מה שהם נוהגים לעשות עם סוכריות. יחלקו אותם ברחובות כדי לחגוג רצח יהודים.

* סירוס השב"כ – ועדת לנדוי, ועדת החקירה הממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי לנושא חקירות השב"כ, התירה "הפעלת מידה מתונה של לחץ פיסי." במקרים קיצוניים לסיכול פיגועי טרור. ככל שבתי המשפט מסרסים את יכולת השב"כ להפעיל אמצעים אלה, כמו בפסילת ההודאות בנושא הטבח בדומא, כך נפגעת היכולת של ישראל להתגונן נגד הטרור. במקרה זה ככל הנראה הראיות שלא נפסלו מגובשות וחזקות מאוד, כך שספק אם הפסיקה תשפיע על תוצאות המשפט. החשש הוא שהשב"כ יירתע בעתיד לעשות את הנדרש ממנו לסיכול פיגועים, כתוצאה מפסיקה זו ושכמותה.

* מוטציה של היהדות – חבריהם ואוהדיהם של שורפי התינוקות בדומא הפגינו ליד בית המשפט. עיקר הפגנתם היתה הבעת שמחה על הרצח. כשהגיע למקום הסב השכול שמשפחתו נטבחה בידי בני עמי שבחרו בטרור, הרקיעה השמחה של המפלצות הללו שחקים. הם פרצו בשירה, כאחוזי אקסטזה של אושר: "איפה עלי, אין עלי, עלי נשרף. עלי על הגריל."
איך צמחה מוטציה כזאת של היהדות? איך צמחה בתוכנו מפלצת מכוערת ונתעבת כל כך? יש להקיא מתוכנו את החיה הכהניסטית, להוקיע את הכהניסטים ועוזריהם. הם החרפה של העם היהודי. עצם קיומם הוא כישלון של כולנו.
אלה שה"יהדות" שלהם מתבטאת בשריפת תינוקות וחגיגה על דמם, הם חלאות המין האנושי. וחבל שבתי המשפט בישראל מתייחסים אליהם ברפיסות כזאת.

* שוויון בעריקה – השמאל הרדיקלי שונא את הדת היהודית ומתעב את הדתיים, אבל מעריץ את ההשתמטות של החרדים מצה"ל.
ב. מיכאל פרסם בשוקניה פשקוויל הערצה וקנאה בהשתמטות החרדית. "איזה אדם שפוי היה מסכים לכך שבתמורה להלוואה, או אפילו מענק, ידרוש ממנו הבנק כמה מצאצאיו (לרבות הזכות לסכן את חייהם)? הלא זו עסקה מרושעת ומטומטמת! והחרדים, בצדק רב, אומרים 'לא! אנחנו לא אברהם אבינו, ילדינו אינם יצחק, והבנק הוא לא אלוהים.' האומנם יקשה להבין אותם? למען האמת, את ההורים האחרים קשה להבין. למה לעזאזל הם מסכימים לעסקה כזאת? מדוע הם ממשיכים לקנות את הבלי 'כור ההיתוך', 'צבא העם', 'הזכות לשרת' ואת קדושתם המופרכת? מדוע אין הם תובעים שגם לילדיהם יינתן פטור מגיוס? ... הגיעה אפוא השעה ... לשחרר אותנו מן הכורח להטביע בעוד ועוד דורות של מגויסים צעירים את חותם הצייתנות, האטימות, הכוחנות והגסת הנפש, ההכרחיים לביצוע משימות קלגסוּת."
כותרת הפשקוויל היא "שוויון בפטור! לא בנטל." והכותרת הראויה היא שוויון בהשתמטות ובעריקה. ברית העלוקות. היכולת שלהם להשתמט ולעשות מהשתמטותם "אידיאולוגיה" מבוססת על מסירות הנפש וההקרבה של בנותינו ובנינו, למען קיום המדינה, שבזכותה העריקים חיים והם כל כך אוהבים לשנוא אותה.

* ביד הלשון: בדלתיים סגורות – מתוך כתבה ב-ynet על החלטת בית המשפט בנושא קבילות ההודאות של הנאשמים בטבח בדומא: "למרות החשיבות הציבורית הגדולה, הדיונים התקיימו עד כה בתיק בדלתיים סגורות והרחק מעיני הציבור, לבקשת הסנגורים ובהסכמת השופטים."
"בדלתיים סגורות," הכוונה היא למשפט ללא קהל. מקור הביטוי הוא מקראי, מתוך מגילת קהלת, פרק י"ב (פרק הסיום של המגילה): "וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה, וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, וְיִשַּׁחוּ כָּל-בְּנוֹת הַשִּׁיר."
אורי הייטנר