* מחדל מאה הימים – פעולה צבאית מדודה בשבת האחרונה + הודעות של ראש הממשלה שמעתה ישראל תתייחס להצתות כאל טרור ותגיב עליהן בהתאם, הביאה לכך שמצרים הציבה לחמאס אולטימטום חמור להפסקת ההצתות. אני מקווה מאוד שאכן הדבר יועיל, ולא יחייב פעולה ישראלית נחרצת יותר.
עובדה זו רק ממחישה את גודל המחדל המוסרי והערכי, של מאה ימי רישיון להצית. אילו עשינו זאת בשבוע הראשון, הנגב המערבי, שכעת כולו פיח, היה פורח.

* הפסקת אש אמיתית – הבוקר שאחרי הפסקת אש – אש פלשתינאית הציתה שדות בנגב המערבי. משמעות הדבר היא שאין הפסקת אש. לכן, על ישראל לחדש ולהחריף את מתקפתה, עד שהאוייב ייאלץ להסכים להפסקת אש אמיתית, מוחלטת.

* שעיר לעזאזל – במשך שלושה חודשים ישראל אפשרה לאויב הפלשתינאי להצית את הנגב המערבי באין מפריע. כך החליט ראש ממשלת ישראל. שינוי המדיניות והוראה לשים קץ להצתות, תלויה בהחלטה של איש אחד – האיש שהחליט לאפשר את הפיכת הנגב המערבי לאדמה חרוכה. כעת "סביבתו" מפיצה ספינים על שעירים לעזאזל – הרמטכ"ל... הפצ"ר... והחסידים השוטים קונים את הספין בשקיקה ומפיצים אותו בחדווה.

* גישה מקצועית וערכית – מאה הימים שבהם המחבלים הציתו באין מפריע את הנגב המערבי, לא היו כישלון מבצעי אלא ערכי ומוסרי. לכישלון הזה יש אבא אחד ויחיד – ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אם אכן שינה נתניהו את גישתו והורה לצה"ל להתייחס לטרור ההצתות כאל טרור לכל דבר ולפעול בהתאם, זו החלטה מבורכת. מוטב מאוחר מאשר כלל לא. אם כך – מרגע זה צה"ל, ובראש ובראשונה הרמטכ"ל, אחראים להצליח במשימה.
אם יש לרמטכ"ל דרך מבצעית מקצועית וערכית יותר מחיסול חוליות הטרור – אדרבא. הדבר יבחן במבחן התוצאה.
אולם מבחינה ערכית ומוסרית – אין שמץ של בעייה בחיסול חוליית טרור לשם סיכול פיגוע. להיפך, יש בעייה ערכית ומוסרית, גם מקצועית, באי חיסולה של החוליה.

[אהוד: העולם באמת מחכה בקוצר-רוח לתמונות של "ילדים" פלסטיניים תמימים שנהרגים בירי ישראלי מן האוויר בשעה שהם "רק" שולחים עפיפונים לעברה! איך שני הטיפשים נתניהו ואייזנקוט לא משתפים פעולה עם תרחיש ההרג הזה, שאליו אתה מפלל, ומבזבזים את זמנם כנראה בעיקר בעיסוק במצב המשתנה לרעתנו בגולן הסורי?]

* גלות – חמש דקות אחרי שהילדים הלכו, נחת בלון תבערה בחצר גן. אסון כבד נמנע. ללמדך, שנשק ההצתות עלול להיות קטלני ביותר, גם בחיי אדם. לידיעת מי שמזלזלים בטרור ההצתות וקוראים להשלים אותו, כי אין הוא עולה בחיי אדם. נו, עכשיו ברור שיש להתייחס להצתות כאל ירי רקטות?
אך אני טוען, שגם אם מדובר אך ורק בהצתת שדות חקלאיים, עלינו להתייחס לכך כאל פיגוע קטלני לכל דבר.
לצערי, הגלות נטועה בתוכנו; יש בתוכנו אנשים נעדרי שמץ של יחס לארץ ישראל, למולדת, לאדמה, להתיישבות, לחקלאות. שסופרים כמה שקלים עלו השריפות, וזה לא נורא... שאת ההתייחסות הרצינית להצתת שדותינו, הם מתייחסים כאל "אגו". מה, נצא למלחמה בגלל אגו-שמגו?
קל יותר להוציא את ישראל מהגלות, מאשר להוציא את הגלות מישראל.

* בזי תבערה – המחבלים החלו לשגר בזים מצויים אליהם מחוברים חומרי הצתה, להבערת שדות הנגב המערבי. אם יש ארגון או"ם לזכויות בעלי חיים, הוא חייב להתכנס מיד כדי לגנות את ישראל על משהו.

* עזות מצח – הפלשתינאים בעזה מפעילים טרור נגד ישראל, מעשה יום ביומו, ומרשים לעצמם להתבכיין כשישראל סוגרת חלקית את מעבר כרם שלום. איזו עזות מצח וחוצפה.
אם יבחרו בשכנות טובה ויהפכו את גבולם עם ישראל לגבול של שלום, ישראל תצא מגדרה לסייע להם להפוך את רצועת עזה לגן פורח, ל"סינגפור של המזה"ת" כפי שהתפייט פרס טרם עקירת גוש קטיף. אולם כל עוד הם בוחרים בטרור, תוקפנות ומלחמה, אל להם לצפות לדבר ובוודאי שאין להם זכות לדרוש דבר.

* מצדיע לאוייב הטרוריסטי – "להצדיע לעזה", זאת כותרת הפשקוויל של התועמלן האנטי ישראלי גדעון לוי בשוקניה. למה להצדיע? בזכות מאבקה נגד ישראל והטרור שהיא מפעילה נגד אזרחיה. "להצדיע לעזה ובעיקר לרוח עזה, היחידה שעוד מפיחה חיים במאבקו האבוד והנואש של העם הפלסטיני לחירותו."
לצד ההצדעה יש גם גינוי. את מי הוא מגנה? את הרש"פ. למה? בשל כניעתה. כלומר, לא זו בלבד שגדעון לוי תומך באוייב, אלא דווקא בקיצוני האוייב, במיליטנטיים בתוכו, ומגנה את מי שפחות עוסקים בטרור נגד מדינתו ונגד בני עמו. "מה הברירה שנותרה לעזה? דגל לבן מעל גדרותיה, כמו זה שהגדה הניפה? ... נותר לה רק המאבק, שאי אפשר שלא להעריך אותו."
אם ישראל תיסוג מיהודה ושומרון, כפי שנסוגה מרצועת עזה, ברור שמה שקורה בגבול עזה יקרה גם בגבול יהודה ושומרון. כאשר גוש דן יהיה עוטף יו"ש, יוכל גדעון לוי להתפייט ולהתפעל לא רק מ"פיח השדות השחורים בדרום" הממלאים את ליבו רננה, אלא גם מפיח השדות השחורים במרכז, שימלאו את ליבו אושר.
לוי מצדיק את סבלם הנורא והממושך של אזרחי ישראל וילדי ישראל בגבול עזה. "כל מאבק גובה מחיר מקורבנות שווא." אבל הוא גם מצדיק את סבלם ב"תמיכת מרבית תושבי הדרום" ב"מדיניותה הלא אנושית של ישראל."
לוי הוא חלון הראווה של דבוקת שוקן, שבגרסתה באנגלית היא חלון הראווה של ישראל בקרב אינטלקטואלים רבים במערב, ומעצבת את דעת הקהל האנטי ישראלית בקרבה.

* חוק משפחות הפשע – הבעיה בחוק "שוברים שתיקה" היא עצם העובדה שיש בו צורך. הרי אין בישראל, למשל, חוק משפחות הפשע, האוסר על כניסת משפחות הפשע להופיע בפני התלמידים. הבעייה היא בכך שמנהלי בתי ספר העלו על דעתם להזמין ארגון עוין, המעליל עלילות דם שפלות על מדינת ישראל וצה"ל ועובר בכל רחבי העולם כדי להסית נגד ישראל ובעד אויביה, להוציא את דיבתה רעה ולהוות חוד החנית של ארגוני החרם נגד ישראל – כדי להסית את התלמידים נגד מדינתם, ולעודד אותם לא להתגייס. וכך, החוק הזה, שמלכתחילה הוא מיותר לגמרי, הוא להכרח.

* נוסח משופר – הנוסח החדש של סעיף ההתיישבות בחוק הלאום: "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה," טוב יותר מהמקורי. בתמיכה שהבעתי בסעיף המקורי, כתבתי שהוא אינו מספיק טוב, לדעתי, כי הוא מדבר רק על האפשרות והזכות להתיישבות נפרדת לקהילה מוגדרת ואין בו אמירה ערכית על הערך הלאומי הציוני של ההתיישבות היהודית (אני הגדרתי זאת "ייעוד לאומי"). הנוסח הזה אינו "פשרה", אלא העצמה, כי הוא מכיל את המשמעות של הנוסח המקורי ומוסיף שזהו ערך לאומי. ואם הוא גם יסייע למי מן המתנגדים, ובראשם הנשיא ריבלין, לרדת מן העץ... אדרבא.

* יישוב יהודי גדול וגדל – במלאת שנה לשחרור העיר העתיקה ואיחודה של ירושלים, כתב בן גוריון, במאמר לעיתון "ישורון":
"תפקידה של ירושלים הוגדר בשלמות בפרק ב' של ישעיהו: 'והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים... ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים, ואמרו: לכו נעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב, ויורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.'
"במשך שנה, הממשלה לא ניסתה לבנות מגורים בסביבות ירושלים העתיקה, מה שהיה מביא לתוספת יישוב יהודי בסביבות העיר העתיקה של לפחות 50,000 איש, ולא נקפה אצבע להרחיב את שדה התעופה בעטרות, כדי לאפשר לתיירים מכל העולם להגיע לעיר העולמים הקדושה באווירון ישר לירושלים, כפי שמסודר לגבי כל בירה ממלכתית. פעולה זו היא חובתו העיקרית הראשונה של ראש הממשלה. אין הופכים עיר למרכז של שלום על ידי הכרזה. מזימות שליטי ערב להשמיד את ישראל במקומן עומדות.
"בלי יישוב יהודי גדול וגדל בסביבות ירושלים במזרח, בצפון ובדרום – לא יבוא השלום לעיר דוד. העם בארץ ובתפוצה ישתתף בבניינה ובהידורה של ירושלים – אם ממשלת ישראל תשמש לו דוגמה. לא בדברים ובמליצות, אלא במעשים. כיבוש צבאי לבדו אינו מספיק: נחוץ ליישוב יהודי גדול וגדל בסביבות ירושלים העתיקה מצפון, ממזרח ומדרום, למען הבטיח אחדותה ושלמותה של ירושלים ויהדותה הבטוחה. בירושלים העתיקה אין הרבה מקום חופשי לבנות בתים, ולדעתי אסור לנשל התושבים הערבים מהעיר העתיקה. היישוב היהודי הגדול צריך להשתכן באזור בסביבות ירושלים ממזרח, מדרום ומצפון, ויש לתת כל העזרה ליהודים הרוצים להשתכן בסביבה זו. לא צריך לספח בית לחם לירושלים, אולם יש ליצור יישובים יהודיים בסביבות בית לחם, מבלי לנשל אף ערבי אחד ממקומו. שיקומה והרחבתה ושכלולה של ירושלים צריכים להיעשות קודם כל על ידי יהודים. אין לסרב ללא יהודי הרוצה לעזור לפיתוח ירושלים – אבל לא הייתי מייעץ שנפנה ללא יהודים. יש בכוח עמנו לשכלל את ירושלים. חוק מבנים על טהרת האבן הירושלמית – רצוי."

מה היו אומרים על הטקסט הזה מתנגדי חוק הלאום, המתיימרים להיות תלמידיו?

* ביקור הדיקטטור – ביקורת חריפה מוטחת בממשלה בשל ביקור ראש ממשלת הונגריה בישראל, עקב פגיעתו בדמוקרטיה בארצו.
אבל בעבר היו כמה דיקטטורים הרבה יותר קשים שביקרו בישראל. למשל – הנשיא סאדאת. או המלך חוסיין. האם היינו צריכים לסרב לקבל אותם, כיוון שהם דיקטטורים?
אם מחר עבדאללה מלך ירדן, הדיקטטור המונרך, ששלטונו הרבה יותר רודני משל ראש ממשלת הונגריה, ירצה לבקר בישראל – לא נקבל אותו? או את א-סיסי? או מנהיג ערבי אחר? אני כבר לא מדבר על אבו מאזן...
הדמוקרטיה בהונגריה פגומה, אך עד לפני פחות משלושה עשורים הונגריה נשלטה, כמו בכל הגוש הסובייטי, בידי משטרים רודניים טוטליטריים אכזריים במיוחד וגם אנטי ישראליים. ואף על פי כן, ישראל תמיד שאפה לכינון יחסים עימם.
מה זאת הצביעות הזאת? מדיניות החוץ של ישראל מיום הקמתה, שאפה לכינון יחסים ושיפור היחסים עם כל מדינות העולם. היום אנו נסחפים פתאום להחלפת האוריינטציה על עצמנו ועל האינטרסים הישראליים, לאיזו חלוקת שמאל/ימין גלובלית, שגורמת לחלקים בתוכנו לפסול מדינות כיוון ששלטונם מזוהה כשמאל או כימין.
התחרפנו?

* הבייס בשל – הופתעתי (לטובה, כמובן) מהצהרתו של נתניהו בזכות פונדקאות לזוגות הומואים. לא הופתעתי מכך שזו עמדתו, אלא מכך שהעז לבטא אותה. אות הוא, שכנראה לא רק החברה הישראלית בשלה לכך, אלא גם "הבייס". אולם מבחנו של נתניהו לא יהיה בהצהרה, אלא בחקיקה.

* פרספקטיבה – 12 ראשי ממשלה היו בתולדות ישראל. ברק אינו נמנה עם 11 הטובים שבהם.

* ביד הלשון: לאום – חוק הלאום ניצב כעת בלב הדיון הציבורי והחקיקה הפרלמנטרית, ולכן הפינה עוסקת במילה לאום.
הגדרת ויקיפדיה: "אומה או לאום היא קבוצת אנשים בעלי זהות לאומית משותפת השואפת להגדרה עצמית במסגרת של מדינה ריבונית בזיקה לטריטוריה מסוימת. בלאום קיימים יסודות משותפים אותם חולקים (בדרך כלל) בני אותו הלאום כגון: שפה, תרבות, מקור אתני משותף, דת, ערכים, אידאולוגיה ומקור היסטורי משותף."
מקור המילה הוא תנ"כי. היא מופיע בתנ"ך עשרות פעמים. האיזכור הראשון הוא ב"בראשית" כ"ה. רבקה ההרה, הולכת "לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה", כלומר לברר עימו את מה שהיום נותן האולטרסאונד. היא מתבשרת שיש לה תאומים, שכל אחד מהם הוא אב של לאום נפרד, אך דווקא הצעיר יותר הוא שיזכה בבכורה ויהיה הבן הממשיך.
"וַיֹּאמֶר יְהֹוָה לָהּ: שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ, וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר."
אורי הייטנר