התיאטרון הקאמרי, יום חמישי, 27.7.18. אולם 2
ההצגה: "אל נקמות" (ביידיש: גאט פון נקמה) מאת שלום אש. נכתב על ידו ביידיש ב-1906. אין חוברת ולא מצוין של מי התרגום העברי.
המחזה מציג זווית מהפכנית בחיי היהודים בפולניה, חיי זונות ואהבה לסבית על רקע חיי היהודים בתחום המושב.
הפקת הקאמרי: עיבוד איתי טיראן ודני רוזנברג, בימוי איתי טיראן. תפאורה ערן עצמון.
התפאורה היצירתית מציגה את הרקע. למטה בקומה הראשונה קובת הזונות בבית מזכוכית מסתובב. למעלה גרים בעלי הבית כשהם מופיעים לסירוגין גם בחזית.
יעקל שפְּשֹובִיץ', (בגילומו המצוין של אלון דהן) הוא בעליו של בית בושת שמנסה לשוות לעצמו חזות מהוגנת כדי להשיא את בתו רבקל'ה.
הוא שהיה בעצמו יתום, מעסיק צעירות יהודיות שנמלטו מהחברה הענייה והשמרנית בכפרי הולדתן.
את רבקהל'ה בתו (בגילומה של ירדן ברכה) הוא מרחיק מכל מגע עם הזונות ומחפש לה חתן מהוגן.
אשתו שרה (בגילומה של הלנה ירלובה), נערה יתומה שהעסיק בעבר בזנות, עוזרת בידיו.
אבל הבת רבקהל'ה, שנאסר עליה לצאת מהבית, נמשכת דווקא אל חיי הזונות בקומה התחתונה, והיא אף מאוהבת באחת הזונות, מַנקֶה (בגילומה של אנסטסיה פיין), וחוששת משידוך כפוי.
יענקל שפשוביץ' רוצה שידוך מהוגן לבתו לכן הוא מזמין בכספו כתיבת ספר תורה שאמור לשנות את גורלו. את ספר התורה הוא שם בחדרה של רבקהל'ה בתו כסגולה שתגן עליה מחטאי הוריה, ותמנע מזל רע.
ספר התורה אינו משנה את הגורל. הרי "אל נקמות השם". רבקהל'ה בורחת יחד עם מנקֶה אהובתה כדי להפוך לזונה בבית זונות אחר. עד הסוף הטרגי.
אני ממליץ בחום על ההצגה. בימוי מעולה וזורם, בלי רגע דל. תפאורה מדהימה. משחק מעולה של כולם. עלילה סוחפת ואפילו רלוונטית לאור המאבק לשוויון הזכויות של הלהט"בים, ואפילו עירום נועז לחובבי הז'אנר.
הערה קטנה. חבל שאחת הזונות, הינדל, מעשנת כל הזמן סיגריה אמיתית על הבמה, בניגוד למקובל, ומעכירה את האוויר.
לאחר ההצגה התקיימה שיחה עם איתי טיראן הבמאי.
עומרי ניצן, המנהל האמנותי הקודם של הקאמרי, שלדבריו יזם את העלאת ההצגה, מציג אותו. הוא קורא וממליץ לקהל הצופים לראות את ההצגה "מעשייה מגונה" שעומדת לעלות בקרוב בקאמרי, הצגה המספרת את פרשת המאבק על העלאת ההצגה "אל נקמות".
כשהראה שלום אש את יצירתו לי"ל פרץ, המליץ לו הלה לשרוף אותה. יעקב אדלר אמר כי לא ניתן יהיה להציג את המחזה בפני "נשים יהודיות מהוגנות."
שלום אש שכנע את הבמאי הגרמני מקס ריינהרדט להעלות את המחזה בדויטשס תיאטר ב- 1907 תחת השם 'Der Gott von Rache.
"אל נקמות" הועלתה לראשונה בעברית על ידי "התיאטרון הדרמטי" באולם ציון שבירושלים, ב-1922. ההצגה בוימה על ידי מרים ברנשטיין-כהן, ועוררה מחאה רבה ביישוב.
ב-1907 התקיימה הבכורה היידית של "אל נקמות", בתיאטרון תאליה בניו יורק. ההצגה עוררה סערה גדולה. עיתונים שמרניים קראו "לנדות" את אש.
ב-1922 הועלתה לראשונה ההצגה באנגלית. בהצגת הבכורה בברודווי נאסרו יוצרי הצגה והשחקנים בעקבות סצינת האהבה הלסבית. המשטרה אסרה על ההצגה בנימוק של הפרת סעיף 1401A לחוק העונשין בניו יורק, הצגת בידור העשוי להשחית את מידותיהם של בני-נוער ואחרים.
אל נקמות, מסביר עומרי ניצן, היתה הפעם הראשונה בברודווי שהוצגה בה נשיקה לסבית. מאז הם לא מפסיקים...
יש לציין שבשנות ה-30 החל אש להסתייג מההצגה. ב-1934 אסר על להקה יהודית בבודפשט להפיק אותה, משום שהיא עלולה להיות מנוצלת בידי האנטישמים.
לאחר ש"הצגתם של היהודים כסוטים שימשה הצדקה לרצח עם" – הודיע אש כי הוא אוסר על העלאת "אל נקמות" בכל שפה שהיא ובכל מדינה שהיא. הפקה מחודשת ראשונה נעשתה רק ב-1974, שנים רבות לאחר מותו.
איתי טיראן מספר על העיבוד והבימוי שעשה, ומספר שכדי לספוג אווירה הוא לקח את כל השחקנים לביקור בביתו של שלום אש בבת ים.
שלום אש, יליד העיר קוטנו בפולניה, עלה לארץ ב-1955. הוא נפטר ב-1957 וביתו נהפך למוזיאון עירוני בבת ים. כעת הוא בשיפוצים וייפתח בנובמבר.
עירית בת ים חתמה על הסכם עיר תאומה עם העיר קוטנו.
https://he.wikipedia.org/wiki/קוטנו

חוק הלאום הוא חוק אנטי גזעני
בשעה שחוק הלאום החדש מותקף כחוק גזעני ומדינת ישראל מותקפת כמדינה פשיסטית בעלת משטר אפרטהייד יש לחזור ולהדגיש. חוק הלאום הוא חוק אנטי גזעני.
בשעה שהד"ר להיסטוריה, ההיסטוריון אבו מאזן, מכחיש לא רק את השואה, אלא את עצם קיומו של העם היהודי, וכתיאולוג מוסלמי הוא קובע ש"היהודים טמאים ומטמאים," ובשעה שהמופתי של הפת"ח שהוא מינה, השייך מוחמד חוסיין, מצהיר ביום הפת"ח שיש לרצוח ע"פ דברי מוחמד את כל היהודים הקופים והחזירים, ובעוד שע"פ סעיף 7 באמנת החמאס (שזכתה ברוב קולות בקרב הערבים-הפלישתינאים) יש ע"פ דברי מוחמד לחסל את מדינת היהודים –ישראל, ולרצוח את כל היהודים, ובשעה שע"פ חזון ערביי ישראל יש לחסל את מדינת היהודים ולהפכה למדינה ערבית-מוסלמית, ובשעה שירמיהו קורביין (הגיע הזמן שישנה את שמו למוחמד קורביין), מנהיג מפלגת הלייבור האנגלית, מסרב לראות בשלילת זכות ההגדרה העצמית מהיהודים אנטישמיות – יש לא רק צורך, אלא הכרח בחוק לאום שלפיו מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי.
יש לשים גם לב שלמרבה הצער, בניגוד לגרמניה הנאצית ,שם היו עדיין גרמנים שהתנגדו לאידיאולוגיה של היטלר, עד היום טרם נמצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען, כלומר שיראה את דברי מוחמד באמנת החמאס ובתמיכת הפת"ח, לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים –גזענות ולא מופת מוסרי.
לכן יש לומר בריש גלי לכל העולם: חוק הלאום הוא חוק אנטי גזעני. נגד הגזענות האנטישמית על כל פניה – האנטישמיות המוסלמית והנוצרית, האנטישמיות של הימין והשמאל, וכן, גם נגד האוטו-אנטישמיות היהודית.
ודוק: חוק הלאום אינו עוסק בשוויון אזרחי אלא רק בזכויות לאומיות. השוויון האזרחי בא לידי ביטוי בחוק כבוד האדם וחירותו ובחוקים אחרים.

חוק הלאום הוא אינטרס דרוזי
בזמן האחרון אנו עדים לקמפיין פוליטי של דרוזים, שבעקבות האקטיביסטים הפרו-איסלמיים הפועלים להפיכת מדינת היהודים למדינה ערבית מוסלמית – יוצאים נגד חוק הלאום וקוראים לשנותו. (לא ברורה בדיוק דרישתם. האם לקבוע שמדינת ישראל, מדינת היהודים – היא גם מדינה דרוזית? או דרוזית וערבית?)
זוהי טעות איומה עבורם. חוק הלאום הוא אינטרס דרוזי מובהק. חיסול מדינת היהודים והפיכתה למדינה ערבית-מוסלמית יהווה אסון לדרוזים.
כמה מילים על הדרוזים.
השם "דרוזים" הוא כינוי גנאי שניתן להם ע"י הערבים-המוסלמים, על שמו של אחד ממפיצי הדת הדרוזית, אדם ממוצא פרסי בשם מוחמד בן ישמעאל נשתכין אל-דרזי, שמאוחר יותר הוא עזב את הדת.
הדרוזים עצמם מכנים עצמם "אלמווחידין" – כלומר בערבית "המייחדים" את האל (מונותאיסטים).
מייסד הדת הדרוזית, חמזה בן עלי, גם הוא פרסי במוצאו, הכריז על השליט הפאטמי הערבי-מוסלמי של מצרים (996-1021) – אבו עלי-מנצור בן אל-עזיז –  כהתגלמות אלוהים עלי אדמות.
אבו עלי-מנצור בן אל-עזיז קיבל את הכינוי אל-חאכים באמר-אללה (מילולית המושל מטעם האל).
כתוצאה מכך הוכרזה הדת החדשה על-ידי האיסלם כדת כפירה סוג א', שמאמיניה אינם זכאים אפילו לתנאי ההשפלה של "בני החסות" תחת האיסלאם, שלהם זכאים היהודים, הנוצרים והשומרונים, ויש לרודפם ולהרגם. הדרוזים יכלו להתקיים רק בפריפריה עם מיעוטים אחרים.
מטעמי ביטחון, כדי לשמור על חייהם, שמרו הדרוזים את עקרונות דתם האמיתית בסוד, (הם מחולקים ל"עוקאל" יודעי סודות הדת, ול"ג'והאל" בורים בסודות הדת) – אך זה לא עזר להם למנוע את רדיפתם ע"י המוסלמים, שהרי הכרזת ערבי-מוסלמי כאל, נוגדת את  אמונת הייחוד (מונותיאיזם) המוסלמית ואין כפירה גדולה ממנה.
לפני האלהתו כ"אלוהים הדרוזי", נודע אל-חאכם אל-מנצור, כערבי-כמוסלמי קנאי ברדיפותיו את הנוצרים והיהודים. ב-1009 הוא הרס עד היסוד את כנסיית הקבר בירושלים, ואילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ של חצי מטר ברוחב ובאורך סביב צווארם. הוא ציווה גם להרוס את בתי הכנסת של היהודים וגזר שעליהם להתאסלם או לצאת מהמדינה, או להסתמן ע"י סימנים בולטים – ראשי עגל שיישאו על הצוואר כרמז לעגל הזהב.
לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם רדוף פחד רדיפה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו. תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוח'יה, המאכל המצרי המסורתי, ואיסור על משחק שחמט.
אל-חאכם נעלם באופן מסתורי (נמצאו רק בגדיו) ועם היעלמו פחתו לזמן מה גם הרדיפות.
בניגוד לאלוהיהם – אל חאכם באמר אללה, הדרוזים מאמיניו, אינם מיסיונריים ואינם תובעים לרדוף ולהרוג בני דתות אחרות. בנימין מטודלה אמר עליהם שהם אוהבים את היהודים.
בדרך כלל היחסים בין הדרוזים ליהודים היו תקינים עם יוצאים מן הכלל.
בשנת 1567 בזזו בדואים ודרוזים את צפת. בשנת 1604 נשדדו יהודי צפת על ידי דרוזים. בשנת 1628 לכדו הדרוזים את העיר, ומלחם, בן אחיו של פח'ר א-דין השני, שלט בעיר ושדד את תושביה היהודים, שרבים מהם נאלצו להימלט מהעיר. בשנת 1656 החריבו הדרוזים פעם נוספת את היישוב היהודי בצפת במעשי שוד וטבח.
בזמן המנדט הדרוזים לא השתתפו במאורעות לצד הערבים ונקשרו קשרים עם היישוב היהודי כאשר חלק שיתפו פעולה עם ההגנה.
גדוד דרוזי השתתף במלחמת השחרור בצבא ההצלה הערבי של פאוזי קאוקג'י. ולחם לכיבוש קיבוץ רמת יוחנן במטרה לכבוש את חיפה. (בקרב נפל זוהר דיין אחיו של משה דיין ואביו של עוזי דיין) רק לאחר שהגדוד הדרוזי ספג מפלה בקרב החליטו הדרוזים לפרקו ולשתף פעולה עם היהודים. (לא כדאי לחשוב מה היה קורה לו היה הגדוד הדרוזי מנצח בקרב).
בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא קיים באף מדינה ערבית, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. למטרה זו הוקם אז גדוד חי"ר דרוזי, גדוד חרב.
מדינת היהודים היא היחידה המכירה בדרוזים כעדה דתית ונותנת להם שוויון אזרחי פוליטי מלא דבר שאין להם בכל השטחים הכבושים ע"י הערבים. בכל 22 המדינות הדיקטטורות הפשיסטיות הערביות.
רק השבוע נרצחו בסוריה באכזריות מרובה 215 דרוזים, ונחטפו 14 נשים דרוזיות ע"י ערבים-מוסלמים-סונים מדעא"ש בשיתוף פעולה עם אסד שרצה לנקום בדרוזים על כך שלא שיתפו איתו פעולה.
רק הדמוקרטיה הישראלית, כלומר של מדינת היהודים, מבטיחה לדרוזים זכויות. קיום מדינת היהודים הוא אינטרס דרוזי, ולכן חוק הלאום הוא אינטרס דרוזי.
ייאמר ברורות. אם הדרוזים ירצו להגדיר את עצמם עם ולא עדה וירצו להקים מדינה דרוזית בהר הדרוזים בשם "דרוזיה", שם הם יוכלו לממש את זהותם הלאומית הדרוזית (יבטיחו שוויון אזרחי לכל המיעוטים) ישראל תתמוך בהם, אבל כל ניסיון של הדרוזים להפוך את ישראל למדינה ערבית-מוסלמית (או דרוזית) ייתקל בהתנגדות.

היכן הדרוזיוֹת?
הדרוזים מנמקים את תביעתם לביטול חוק הלאום היהודי בכך שהם משרתים בצבא, מכאן נשאלת השאלה, מה לדעתם צריך להיות היחס השיוויוני לדרוזיות? – לאחר שהדרוזים הגברים אוסרים על הנשים הדרוזיות לשרת בצבא.
ייאמר ברורות: שוויון פוליטי אזרחי בניגוד ללאומי – אינו תלוי בשירות צבאי.

חוק הלאום הוא אינטרס להטב"י
אקטיביסטים פרו-איסלאמיים התומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי ניסו להפנות את המאבק הצודק למען זכויות הלהט"בים נגד חוק הלאום. לכן יש להזכיר – חוק הלאום הוא אינטרס להט"בי.
446,583 הערבים שנהרו לקלפי להצביע בעד הרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל), במטרה לחסל את מדינת היהודים ע"פ חזון ערביי ישראל, לא נהרו להפגין בכיכר רבין למען הלהט"בים.
כתב "הארץ", הערבי-מוסלמי-סוני עבד ל. עזב, קובע שהוא לא שוכנע שלזוגות בני אותו מין יש זכות טבעית להיות הורים. (עבד ל. עזב, "להט"בים בהצלחה בלעדי", "הארץ" 24.7.18).
ממשלת יצחק שמיר ביטלה ב-1988 את האיסור בחוק על משכב זכר. (איסור שבעצם מעולם לא נאכף, זאת בהוראת חיים כהן, היועץ המשפטי לממשלה).
ממשלת נתניהו תבטל לפי הבטחתו (נקווה שיצליח) את אי השוויון בחוק הפונדקאות ובשאר החוקים.
בכל מקרה חוק הלאום הוא אינטרס להט"בי. הפיכת מדינת היהודים למדינה ערבית-מוסלמית תביא לכך שגורלם של הלהט"בים יהיה כגורלם של הלהט"בים בכל 22 הדיקטטורות הפשיסטיות הערביות.
לכן חוק הלאום המבטיח שמדינת ישראל תישאר מדינה יהודית הוא אינטרס להט"בי.

"חוק הלאום אינו חורג מהמורשת הציונית"
הפולני? אוסטרי? פלישתינאי? שלמה זנד, הגזען האנטישמי, מכחיש העם היהודי, אינו מבין כלל מהי ההתרגשות מחוק הלאום החדש, שהרי לתפיסתו כל התפיסה הציונית, גם לפני החוק, היא גזענית דומה. (שלמה זנד, "חוק הלאום אינו חורג מהמורשת הציונית", "הארץ", 27.7.18) ולכן כמובן יש לחסל את מדינת היהודים ולהקים במקומה מדינה ערבית-מוסלמית שהיא היא התגלמות הדמוקרטיה והצדק.

ההסכם
אברהם גבאי, יו"ר מפלגת העבודה, חתם הסכם עם ציפורה מלכה בז'ז'וביץ-לבני-שפיצר, יו"ר מפלגת "התנועה". לפי ההסכם ציפורה מלכה בז'ז'וביץ-לבני-שפיצר תשמש כיו"ר האופוזיציה עד הבחירות, ואברהם גבאי ישמש יו"ר האופוזיציה לאחר הבחירות.

מ"המחנה הציוני" למחנה האנטי-ציוני
מפלגת העבודה ומפלגת "התנועה" שרצו לבחירות בשם "המחנה הציוני" יחליפו מן הסתם את שם מפלגתם ל"המחנה האנטי ציוני", לאחר שהצביעו נגד חוק הלאום בנימוק שהציונות היא גזענות.

הליכתו של זוהיר בהלול – סיכוי למפלגת העבודה
התפטרותו של חבר הכנסת הערבי-מוסלמי-סוני הגזען (רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לרצוח את היהודים מופת מוסרי ולא גזענות) זוהיר בהלול, בנימוק של התנגדות לחוק הלאום (למרות שמפלגת העבודה הצביע נגדו) יש בה פתח למפלגת העבודה הישראלית לחזור אל חזון מייסדיה, החזון הציוני.
מה חבל שבמקום לעשות כן הכריז אברהם גבאי שברגע שהוא יעלה לשלטון הוא יבטל את חוק הלאום.

חוק הלאום הערבי במצרים
במשך שלוש מאות שנים לחמו המצרים (האגיפטים) נגד הכיבוש הערבי-מוסלמי של מצרים, וללא הצלחה.
בעקבות הקמת ההתנחלויות הערביות (למשל ההתנחלות הגדולה ביותר פוסטאט שהפכה לקהיר) ומשטר הדיכוי המוסלמי כלפי המצרים (האגיפטים הנוצרים) – הפכה מצרים למדינה ערבית-מוסלמית כשהמצרים מהווים בה רק כ-10 אחוז.
כדי להבליט את הכיבוש הערבי מצרים קוראת לעצמה "הרפובליקה הערבית של מצרים" להדגיש שהמדינה אינה שייכת למצרִים (הילידים), אלא לערבים הכובשים.
מצרים מגדירה עצמה כמדינה ערבית-מוסלמית ומקיימת חוקיי אפליה (אפרטהייד) כלפי המצרים (האגיפטים).
זה כמובן לא מונע ממצרים להכריז שחוק הלאום היהודי הוא גזענות.
http://rotter.net/forum/scoops1/488770.shtml

"עכשיו אני אומר אפרטהייד"
כזכור לקוראים הוותיקים למרות כל מאמציו לא הצליח דוד אמיתי מ"גבעת חביבה" למצוא אפילו ערבי-מוסלמי אחד שאינו גזען – בין ערביי "הדו-קיום" של גבעת חביבה.
בזמנו כתבנו על אחד מערביי הדו-קיום, מוחמד דראושה, מנהל תכנון שוויון וחיים משותפים "גבעת חביבה", שפנינו אליו והצענו לו להיות הערבי-המוסלמי הראשון שיצהיר כי הוא רואה בדברי מוחמד באמנת החמאס לפיהם יש לחסל את ישראל ולהשמיד את היהודים – גזענות ולא מופת מוסרי. למרבה הצער מוחמד דראושה סירב לראות בהם גזענות ולא מופת מוסרי.
והנה מסתבר שאותו מוחמד דראושה, הערבי-המוסלמי הגזען מערביי "הדו-קיום של גבעת חביבה" שבעיצומו של מבצע צוק איתן הביע את תמיכתו בחמאס בכך שהצהיר ש"זכותם וחובתם של הפלסטינים להילחם למען "הגשמת חלומם" (חיסול מדינת היהודים והשמדת היהודים בעולם) – יסד ארגון בשם "חברה לתועלת הציבור – קול 1".
https://he.wikipedia.org/wiki/קול_אחד
אותו ארגון "קול 1" התמזג עם ארגון ארגון 15-V – ששם לו למטרה להביא להחלפת השלטון של בנימין נתניהו, ונתמך בין השאר כספית באופן בלתי חוקי ע"י מחלקת המדינה האמריקאית.
שני הארגונים ממתגים את עצמם עכשיו בשם החדש 'תנועת דרכנו'. ארגון הפועל כעת להפלת נתניהו ע"י הצגתו כעבריין המסכן את בטחון ישראל. מובן שאותו ארגון מסתיר את דעותיו של אחד ממייסדיו הערבי-המוסלמי הגזען מוחמד דראושה.
https://www.facebook.com/lavi.cr/videos/1988566041377703/
זוהי אפוא עוד פעילות של "אחוות העמים" של ערביי הדו-קיום של גבעת חביבה הממומנים ע"י תנועת "השומר הצעיר" והקיבוץ הארצי.
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/index.htm
והנה אותו ערבי-מוסלמי-סוני גזען המכנה עצמו "ערבי הדו-קיום" מכריז במאמר ב"הארץ": "תמיד נמנעתי מלקרוא לישראל מדינת אפרטהייד, עכשיו (לאחר חוק הלאום) אני אומר אפרטהייד," (מוחמד דראושה, "עכשיו אני אומר: אפרטהייד". "הארץ", 15.7.18)
כמה לא מפתיע.
אגב אנחנו לא מתייאשים. חייב להימצא ערבי-מוסלמי שאינו גזען. אם אתם מכירים כזה אנא הודיעונו.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).