* תופעת העדר – אני מנסה להסביר לעצמי, מה קרה? איך זה שחוק, המבטא את האמיתות הבסיסיות ביותר של הציונות, שעליהן קמה המדינה, שאמורות להיות בסיס הקונצנזוס הלאומי, המגשר על הפערים האידיאולוגיים בין הימין הציוני והשמאל הציוני, בין הציונות הדתית והחילונית – חוק הלאום, הפך דווקא הוא לסלע המחלוקת, ועורר כאלו אמוציות.
אני משוכנע שהרוב הגדול של מתנגדי החוק לא הפכו לפוסט-ציונים, לא מתנגדים באמת לתוכן החוק, ולא בכדי הם נאחזים במגילת העצמאות, שאומרת בדיוק את מה שאומר החוק. יש לכך גורם אחר.
כדי להבין זאת, אני חוזר חצי שנה אחורה, לדברים שכתבתי מול תופעה עדרית דומה בימין הישראלי – אז היתה זו ההיסחפות העדרית של מחנה שלם אחרי ההאשמות האבסורדיות נגד המשטרה, כאילו היא תופרת תיקים לנתניהו כדי להחליף את השלטון. גם אז, מה שהחריד אותי לא היה עצם הטענה, אבסורדית ומוטרפת ככל שתהיה, אלא הסחף ההמוני של ציבור חכם שהפך לעדר – בדיוק כפי שקורה היום למתנגדי חוק הלאום.
כך כתבתי אז: "שמאל ימין שמאל – ציר ההגדרה של השמאל והימין במדינת ישראל, עבר תהפוכות במהלך השנים. בשנים 1948-1967 היה זה ציר חברתי כלכלי. ככל שהיית יותר סוציאליסט נחשבת יותר שמאלי וככל שהייתי יותר קפיטליסט נחשבת יותר ימני. וכך, מפלגת 'אחדות העבודה', שדגלה בארץ ישראל השלמה ובמדיניות ביטחון אקטיביסטית, נחשבה מפלגת שמאל מובהקת; לעתים אופוזיציה שמאלית לשלטון ולפעמים האגף השמאלי בקואליציה. לעומת זאת, עיתון 'הארץ' שדגל במדיניות יונית מובהקת ובקפיטליזם, נחשב לעיתון ימני.
"בשנים 1967-2016 היה זה ציר מדיני ביטחוני. סוציאליסטים אדוקים שהצטרפו לתנועה למען ארץ ישראל השלמה נחשבו אנשי ימין. טבנקין, המנהיג הסוציאליסט המובהק, שנלחם למען שלמות הארץ, נחשב לימין. ואילו שוקן הקפיטליסט נחשב לשמאל. נחמיה שטרסלר, הדובר המובהק ביותר בעיתונות הישראלית של ימין כלכלי תאצ'ריסטי, הוא שמאלן, כיוון שהוא דוגל בעמדות יוניות ובהקמת מדינה פלשתינאית בגבולות 67'. המפד"ל, שעד עידן בנט היתה המפלגה החברתית ביותר בישראל, שהובילה חקיקה חברתית יותר מכל מפלגה אחרת, נחשבה למפלגת ימין וימין קיצוני, בשל עמדותיה המדיניות ביטחוניות.
"מאז 2016 הציר הוא העמדה כלפי נתניהו. מי שאינו מתיישר עם דפי המסרים של 'סביבת ראש הממשלה' הוא ססססמולן, עוכר ישראל וממומן בידי 'הקרן החד"שה להשמדת ישראל'. וכך, הנשיא ריבלין, המוהיקני האחרון של תנועת החרות, איש ארץ ישראל השלמה בכל רמ"ח ושס"ה, שהתנגד להסכם חברון, להסכם וואי, להתנתקות ולנאום בר-אילן, ועוד בזמן שמיר היה במחנה 'החישוקאים', ולא שינה כמלוא הנימה את השקפותיו, הוא סמולן רדיקלי, כיוון שנתניהו החליט לרדוף אותו מאז שכיו"ר הכנסת הוא היה ממלכתי ועצמאי ולא עושה דברו של ראש הרשות המבצעת.
"בוגי יעלון, שעמדותיו המדיניות ביטחוניות ניציות יותר משל ראש הממשלה, הוא סססמולן מניאק, כיוון שנתניהו החליט לזרוק את ראשו לאספסוף כדי לנקות את עצמו מה'חטא הנורא' – גילוי המנהיגות לצד יעלון באמירה ברורה נגד מעשהו של אלאור אזריה; מנהיגות שהחזיקה מעמד 48 שעות.
"עיתונאי כמו נדב העצני, שמימין לו נמצא רק הקיר, וגם זה בספק, הוא ססמולן, מאז שיצא נגד התנהלותו הציבורית של נתניהו וקרא להחליפו. על בעלה של גאולה אבן בכלל אין להכביר מילים – הוא מעז לחשוב על עצמו כיורש של נתניהו? הוא בכלל, נמצא משמאל לחנין זועבי. לאחרונה, גם יולי אדלשטיין החל להיות מר"צניק. וכמובן שהמתנחל עם הכיפה והשפם, רוני אלשייך, הוא איש שמאל מובהק וקיצוני, כי הוא לא מגלה נאמנות למי שמינה אותו, אלא לשלטון החוק ומאפשר את חקירת החשדות נגד רוה"מ. הוא עומד בראש ארגון המאפיה השמאלנית, הזרוע המבצעת של סורוס – משטרת ישראל. חת'כת מניאק יפה נפש אוהב ערבים."
בדיוק אותה תופעה אנו רואים היום במחנה השמאל. הסיבה להתנגדות שופעת האמוציות לחוק הלאום היא "כי ביבי." אתמול היה זה נושא אחד, היום זה נושא אחר, מחר יהיה זה עוד נושא, אך קל מאוד להצית את המחנה וללכד אותו כעדר "להציל את המדינה." כאן, הספין שעשו על הדרוזים, הביא פטריוטים רבים לצאת "להגנה על המדינה," מפני חוק המבטא את כל מה שהם עצמם מאמינים בו. וכיוון שאין במה לתקוף את החוק עצמו, הם יוצאים נגד דימוי של החוק, שאין בינו לבין החוק עצמו דבר וחצי דבר. וכך, השמאל הציוני והמרכז-שמאל נגררים אחרי השמאל הרדיקלי, שהרעל הפוסט-ציוני שלו מטפטף לתוך הוורידים שלנו.
אגב, חלקו של נתניהו בחוק הזה קטן מאוד. במשך כתשע שנים הוא מִסְמֵס וּמִסְמֵס, מזמז ומזמז, שוב ושוב דחה ודחה, פעמים רבות קבר את החוק. אלמלא נהג כך, לפני תשע שנים החוק, שהוגש בידי חברים מ"קדימה" בתמיכה של חברים רבים במפלגת העבודה, בגרסה הרבה יותר מרחיקת לכת, היה מתקבל בהסכמה רחבה ולבטח בלי הסערה הזאת.
אבל אלה עובדות, ובשיח השקרי, הרדוד והעדרי הקיים היום בימין ובשמאל כאחד, עובדות הן הדבר הפחות משפיע ופחות מעניין.
העדריות הזאת, אני מודה, מייאשת.

* סולם למתנגדי החוק – ח"כ בני בגין יעלה מיד בפתח המושב הבא של הכנסת הצעת חוק, להוסיף לחוק הלאום את המילים: "ומקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה". הצעה ברוח זו אני מציע כבר ארבע שנים, וכתבתי על כך פעמים רבות.
שוויון הזכויות לכל האזרחים הוא עיקרון יסודי של מדינת ישראל. זהו עיקרון חשוב שאני תומך בו בכל ליבי. הוא אינו רלוונטי באמת לחוק הלאום. הוא לא קשור אליו, כיוון שהחוק עוסק בהגדרתה הלאומית של המדינה, ולא בזכויות הפרט.
אבל הוא גם אינו מזיק. מה שמזיק הוא העובדה שחוק שראוי היה להתקבל בהסכמה לאומית רחבה ובהתרוממות רוח, הפך לא רק לסלע מחלוקת, אלא לסוגיה המרחיבה את הקרע בעם. זהו נזק פנימי וחיצוני חמור.
אם המחנה הציוני ו"יש עתיד" יתחייבו לתמוך בחוק הלאום, אם יתווסף אליו משפט כזה – ראוי להוסיפו. זה עשוי להיות הסולם שיוריד אותם מן ההתנגדות.

* איך זה מסתדר? – איני מאוהדי נתניהו וממשלתו, אולם כאשר הם ראויים לשבח – מן הראוי לשבח אותם. בכל הקשור לקידום המגזר הערבי, פעלו ממשלות נתניהו האחרונות יותר מכל ממשלה אחרת בעבר, בהשקעות כלכליות, בתיקון עיוותים, בהעדפה מתקנת. יש לציין, שבין המשרדים שפעלו במיוחד לקידום האוכלוסייה הערבית, בולטים משרדי החינוך והמשפטים, ששריהם – בנט ושקד, הם נציגי "הבית היהודי".
במאמר ב"הארץ" בני בגין פירט כמה מן הפעולות מרחיקות הלכת של הממשלה לטובת המגזר הערבי, והעיד: "אחדים מחברי הכנסת הערבים אומרים בשיחות פרטיות, שממשלות ישראל בראשות נתניהו פעלו בעשור האחרון לקידום האזרחים הערבים יותר מכל הממשלות הקודמות." בני בגין הוא אדם ישר ואם זו עדותו, אין ספק שהיא נכונה (אהבתי גם את ההומור שלו במשפט ההמשך האירוני: "אם יישאלו על כך בתקשורת, הם בוודאי יאשרו זאת.")
איך זה שהממשלה שחוקקה את חוק הלאום היא אותה ממשלה שהשקיעה כל כך הרבה בקידום השוויון של ערביי ישראל? איך ניתן ליישב את הסתירה?
פשוט מאוד. אין כל סתירה. חוק הלאום אינו נגד הערבים, אלא הוא מעגן בחוקה את זהותה של המדינה כמדינת הלאום היהודית. הוא מבהיר, ברוח מגילת העצמאות, שמדינת ישראל נועדה לממש אך ורק את הזכויות הלאומיות של העם היהודי. עם זאת, אין כל סתירה בין האמור בחוק, לבין המחויבות המוחלטת לשוויון זכויות אזרחי לפרט, ללא הבדל השתייכות לאומית ודתית, כפי שאין כל סתירה בין עידוד התיישבות יהודית לבין פיתוח הארץ לטובת כל תושביה.

* מחמם את מנועי ה-D9 – אורי משגב פירסם בשוקניה פשקוויל שיטנה נגד שרת המשפטים איילת שקד. יותר משהוא תקף אותה, הוא השתלח במי שהגדיר כ"משת"פים" שלה. לצד "ידיעות אחרונות", שאותו הוא צייר, משום מה, כעיתון הבית שלה, הוא הגדיר כך את נשיאות בית המשפט העליון ושופטי העליון.
למה? כי הם שיתפו עימה פעולה בוועדה לבחירת שופטים. משגב מזכיר את המיספר העצום של שופטים שמונו בתקופת שקד. הדבר ראוי לשבח, ולו כדי שטחנות הצדק יטחנו מהר יותר, אבל הוא מציג את כל השופטים כמינויים פוליטיים של אנשים שלא נבחרו בשל כישוריהם אלא כי הם "ימנים".
זהו ביזיון מובהק של בית המשפט. משגב מטיל דופי ברבים מאוד משופטי ישראל, ויוצר מראש דה-לגיטימציה לכל פסיקה של בית משפט שלא תרקוד על פי החליל שלו. אפשר לומר שהוא כבר מחמם את מנועי ה-D9, שיעלו על בית המשפט. הריהו דמוקרט ידוע.
אגב, יש לציין שבתקופתה של שקד מונה מיספר חסר תקדים של שופטים ערביים, מתוך מדיניות מוצהרת ומכוונת של קידום המגזר. אבל, באמת – יש משמעות לעובדות בוויכוח עם דבוקת שוקן?

* להוריד את הזבל – ראש מפלגת הלייבור בבריטניה, ג'רמי קורבין, נשבע לבנות מחדש את האמון בין המפלגה לבין הקהילה היהודית בבריטניה. "הוצאת האנטישמיות מחוץ למפלגה ואיחוי היחסים עם הקהילה היהודית מהווים מטרות ראשונות במעלה," אמר קורבין. יפה. אם כך, למה הוא לא הוציא את עצמו מהמפלגה?

* המטורף – לפני כשלושה חודשים נבחרתי ליו"ר עמותת מדרשת השילוב בנטור. לא תיארתי לעצמי כמה התפקיד ההתנדבותי ישאב אותי, וכמה משאבי זמן (וקילומטרים) אשקיע בו.
הבוקר, במהלך ישיבה במדרשה, שלחתי לבִתִי ווטסאפ שנפתח במילים: "אני בנטור." משלים המילים שינה זאת ל"אני המטורף." מחקתי וכתבתי שוב: "בנטור". והוא בשלו – "המטורף."
לך תתווכח עם סמרטפון.
(וכדי שלא אובן שלא כשורה – כל השקעתי במדרשה נעשית באהבה ובשמחה).

* ביד הלשון: קום והתהלך בארץ – בקצרין מוצגת כבר שנים רבות תערוכה מתחלפת של יצירות של אנשי קצרין והגולן סביב נושא. לכבוד שבעים שנותיה של ישראל, מוצגת תערוכת יצירות של ילדי הגנים בקצרין – שציירו בהשראת שירים עבריים שונים. כותרת התערוכה היא "קום והתהלך בארץ", כשמו של אחד השירים המצויירים בה.
הביטוי מתוך שירו של יורם טהרלב, "קום והתהלך בארץ" נטמע בשפה העברית והוא כבר עומד בפני עצמו ולא רק כחלק מן השיר; כביטוי לתרבות הטיולים בארץ. אולם מקורו של הביטוי הזה אינו השיר, אלא התנ"ך. בהתגלות של אלוהים לאברהם (עדין בשמו אברם), ב"בראשית" י"ג, הוא אומר לו: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ." יורם טהרלב הוסיף את ו"ו החיבור המיותרת למילה "התהלך", כדי להתאים את המילים למנגינה.
... והוא סיפר, שכבר ראה "ציטוט" מהתנ"ך עם מראה מקום: "קום והתהלך בארץ".
אורי הייטנר