החלק השלישי הוא הצהרת הכוונות של המדינה. איזו מדינה? כאמור, מדינה יהודית בארץ ישראל. כלומר, כל מה שנכתב מכאן ואילך, נגזר מן ההצהרה. המדינה היהודית בארץ ישראל, היא זו שמחויבת לאותן הצהרות חשובות שבחלק ג'.

"אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו' אייר תש"ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על-ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ-1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת-העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל."
אלה שמציעים לעגן בחוקה את מגילת העצמאות, מציעים שבחוק יסוד שיתקבל בשלהי העשור השני של המאה ה-21 יהיה כתוב שעד... 1 באוקטובר 1948 תהיה חוקה. זאת בדיחה.
למרבה הצער, מדינת ישראל לא עמדה בהתחייבות הזאת. גם שבעים שנה מאוחר יותר טרם הושלמה החוקה. החוקה נבנית בהדרגה, בעצלתיים, באמצעות חוקי היסוד. אילו חוקקה החוקה בשעתה, יש למישהו ספק שהפתיח שלה היה ברוח מגילת העצמאות? כלומר חוק הלאום בריבוע? לא זו בלבד שכל הכתוב בחוק הלאום היה בחוקה, הדברים היו מתקבלים בהסכמה מקיר לקיר ובהתרוממות רוח.
גם הפסקה בה דובר על החוקה, מגדירה שוב מהי מדינת ישראל: "המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל." ולכן, כל משפט המופיע בהמשך, בפסקה הנפתחת במילים "מדינת ישראל," מכוון ל"המדינה היהודית אשר תיקרא בשם ישראל." זו הפסקה, בה מנפנפים אלה שמציגים את חוק הלאום כסותר את מגילת העצמאות.

"מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתה על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל תהא מוכנה לשתף פעולה עם המוסדות והנציגים של האומות המאוחדות בהגשמת החלטת העצרת מיום 29 בנובמבר 1947 ותפעל להקמת האחדות הכלכלית של ארץ-ישראל בשלמותה."
למעט המשפט האחרון, על האחדות הכלכלית של ארץ ישראל השלמה, הכול אמת, יציב, קיים ומקוים מאז קום המדינה. חלק מן ההבטחות מקוימות רק באופן חלקי, ויש לנו עוד לאן לשאוף.
בראש ובראשונה, מתחייבת המדינה לעלייה יהודית, כי זו תכלית קיומה.
המדינה היהודית תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה. מי שטוען שיש סתירה בין התיישבות יהודית להתחייבות זאת, צריך להסביר, קודם כל לעצמו, מדוע מי שכתבו את המגילה הזאת, הם אלה שהירבו להקים התיישבות יהודית אדירה בשנים שלאחר ההכרזה. הרי בשנות החמישים הוקמו בידי מנסחי המגילה מאות יישובים יהודיים בכל רחבי המדינה, והם ראו בכך את תכלית קיומה של המדינה.
אכן, התיישבות יהודית היא יעד לאומי של המדינה היהודית. אבל פיתוח הארץ הוא לכל תושביה. מהפכת תשתית התחבורה לצפון בשנים האחרונות משרתת רק את המיעוט היהודי בגליל או גם את הרוב הערבי?
יש להודות, שמדינת ישראל לא השקיעה כראוי במגזר הערבי לאורך השנים. הדבר מחייב תיקון. אך הדבר נעשה לפני חוק הלאום. ויש לקוות שהדבר יתוקן אחרי חוק הלאום. חוק הלאום אינו סותר את הפיתוח הזה, כי הוא פשוט אינו עוסק בכך.
המדינה היהודית תתבסס על חזון הנביאים – אכן, כאן יש לנו עוד הרבה מה להשתפר, בעיקר בתחומי הצדק החברתי, המוסר, טוהר המידות. כמובן שחוק הלאום אינו סותר זאת במאומה. הוא לא עסק בכך, כי אין זה מעניינו.
המדינה היהודית תקיים שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין. הוצאת המשפט הזה מהקשרו, בתוך המכלול של מגילת העצמאות כולה, מסלף אותו. אין משמעות למשפט הזה, בלי ההבנה שהשוויון הזה יקוים בידי המדינה היהודית, אותה מדינה שמממשת את זכותנו הטבעית וההיסטורית. יש הבדל בין שוויון לאומי לשוויון אזרחי. במגילת העצמאות אין שוויון לאומי – זו "מדינה יהודית בארץ ישראל." במדינה היהודית יש שוויון אזרחי מוחלט לכל אזרחיה ללא הבדל דת, גזע ומין. השוויון הוא לפרט. השוויון האזרחי מחולק למדיני, כלומר פוליטי – ולחברתי. השוויון הפוליטי הוא הזכות לבחור ולהיבחר. זכות זו ממומשת מיומה הראשון של המדינה, כולל במערכת בחירות שהתקיימה בעיצומה של מלחמת השחרור. הזכות הזאת מתקיימת למרות שלמרבה הצער נציגי הערבים בכנסת תומכים באויבי ישראל ושוללים את זכותו של העם היהודי למדינה. אין עוד מדינה כל כך דמוקרטית ופתוחה, כמו המדינה היהודית. באשר לשוויון חברתי – יש מקום לתיקון. במשך 17 שנים היו ערביי ישראל תחת ממשל צבאי. זאת היתה פגיעה קשה ובלתי מוצדקת בזכויותיהם. היום אנחנו רחוקים מכך מאוד. ועדין יש מה לשפר. יש לציין, שדווקא הממשלה הנוכחית משקיעה יותר מכל קודמותיה במגזר הערבי, וטוב שכך. מי שטוען שמשפט הזה סותר את חוק הלאום, כאילו אמר שהמשפט הזה סותר את כל האמור במגילת העצמאות. מי שטוען שהמשפט הזה נדרש בחוק הלאום כדי לאזן אותו – כאילו אמר שהמשפט הזה "מאזן" את מגילת העצמאות. כשקוראים את מגילת העצמאות, ברור בעליל שהמשפט הזה לא נועד "לאזן" דבר.
למה עקרון השיוויון המופיע במגילת העצמאות אינו מופיע בחוק הלאום? כי חוק הלאום אינו עוסק בכל הנושאים שבהם עוסקת מגילת העצמאות. עקרון השיוויון קיים בחוקי ישראל ובחוק יסוד כבוד האדם וחירותו (אף שהמילה שיוויון אינה מופיעה בו), ואילו 90% מהתוכן של המגילה אינו מופיע באף חוק יסוד. חוק הלאום עוסק בנושא אחד – ההגדרה הלאומית של המדינה. ולכן שאלת זכויות הפרט, יהודים או ערבים, אינו קשור אליו. ודאי שאין בו דבר וחצי דבר המפלה את הערבים.
עם זאת, כפי שהצעתי כבר לפני ארבע שנים, כדאי להוסיף לחוק משפט ברוח זו, למרות שאינו קשור אליו, אם יהיה בכך כדי ליצור קונצנזוס רחב סביב חוק הלאום. הדבר נכון טקטית, פוליטית, אף שאין לכך הצדקה עניינית.
המדינה היהודית תיתן חופש דת וכו' – כלפי המוסלמים, הנוצרים והדרוזים כמובן שהדבר מכובד לעילא ולעילא. למרבה הצער, המדינה אינה מכבדת כראוי את חופש הדת של הזרמים הלא אורתודוכסיים ביהדות.
המדינה היהודית תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות – ההתחייבות מכובדת לחלוטין בנוגע למקומות הקדושים לנצרות, לאסלאם ולדרוזים. היא אינה מכובדת באשר לזכויות היהודים בהר הבית.

"אנו קוראים לאומות המאוחדות לתת יד לעם היהודי בבניין מדינתו ולקבל את מדינת ישראל לתוך משפחת העמים."
הפניה לאו"ם היא לתת יד – למי? לעם היהודי. לתת לו יד למה? לבניין מדינתו. כי ישראל היא מדינתו של העם היהודי. הקריאה לאו"ם לקבל את המדינה, היא לקבלה למשפחת העמים. כי ישראל היא מדינת לאום, וקבלת ישראל לאו"ם היא קבלת העם היהודי למשפחת העמים.

"אנו קוראים - גם בתוך התקפת-הדמים הנערכת עלינו זה חודשים – לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על שלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים."
גם כאן, המדינה היהודית מבטיחה לבני העם הערבי אזרחות מלאה ושווה. הדבר אכן מתקיים, וימשיך להתקיים גם אחרי חוק הלאום.

"אנו מושיטים יד שלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקדמת המזרח התיכון כולו."
למרבה הצער, היד המושטת עדין לא נענתה. גם המשפט החשוב הזה אינו מופיע בחוק הלאום. למה? כי הוא אינו קשור לחוק. אך זו אמירה חשובה בהכרזת העצמאות.

"אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבניין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל."
מדינת הלאום של העם היהודי, קוראת לעם היהודי כולו להתלכד סביבה במערכה הגדולה. מהי המערכה הגדולה? הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. זה ייעודה של מדינת ישראל – הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל. כך כתוב בפירוש במגילת העצמאות.

"מתוך ביטחון בצור ישראל הננו חותמים בחתימת ידינו לעדות על הכרזה זו, במושב מועצת המדינה הזמנית, על אדמת המולדת, בעיר תל-אביב, היום הזה, ערב שבת, ה' אייר תש"ח, 14 במאי 1948."
המשפט "ביטחון בצור ישראל" נועד לאזן בין הרצון של הדתיים שהמגילה תזכיר את אלוהים לרצון של החילונים שהמגילה לא תזכיר את אלוהים; כל אחד יפרש את "צור ישראל" כהבנתו.
זאת מגילת העצמאות. הצגתה כסותרת את חוק הלאום היא שרלטנות.
אלו העובדות. האם העובדות עוד רלוונטיות בשיח הציבורי בישראל?

2. צרור הערות 15.8.18

* גאה בדמוקרטיה הישראלית – ישראל היא דמוקרטיה ליברלית פתוחה, שספק אם יש שנייה לה בעולם. אני בספק רב אם יש עוד דמוקרטיה בעולם שהייתה מאפשרת צעדה עם דגלי האוייב ברחובותיה, זולת ישראל. ואני גאה בכך. נכון, זה מכעיס מאוד. אבל היכולת להכיל זאת, מבטאת את חוסנה ועוצמתה של הדמוקרטיה הישראלית.
אני גאה בדמוקרטיה הישראלית, ומתבייש ביהודים שקישטו את הפגנת דגלי אש"ף כיהודֵי מחמד.

* לתקן את הטעות – דבוקת שוקן וועדת המעקב של ערביי ישראל, פתחו במתקפה קשה על אבי גבאי, על כך שסירב להשתתף בהפגנת דגלי אש"ף. נו, אחרי כל הקמפיין, גם גבאי הוא "לאומן, גזען, אתנוקרט" וכל הסדרה, "דובר של נתניהו, לאומני, כוחני" (פשקוויל של אריאנה מלמד), "מחפיר" (פשקוויל המערכת של "הארץ", שגם האשים את יאיר לפיד ב"גזענות") וכן הלאה.
הפגנת דגלי אש"ף היא ההזדמנות של המחנ"צ ו"יש עתיד" להתעשת, ולחזור בהן מהתנגדותן התמוהה לחוק הלאום. באמת ובתמים אין כל סיבה להתנגדות הזאת. ואם היה חשבון מאחורי ההתנגדות (ואיני יכול למצוא הסבר אחר מלבד חשבון), גם החשבון יתהפך עליהם.
עדיין לא מאוחר. לא בושה להודות בטעות ולתקן אותה. מודה ועוזב – ירוחם.

* המתאבן – בעקבות הפגנת דגלי אש"ף, יש לקוות שהעדה הדרוזית תתעשת, תבין שעשו עליה סיבוב וכי הפגנתה היתה המתאבן למנה העיקרית. הדרוזים קשרו את גורלם עם המדינה היהודית, ולכן אין להם כל סיבה לא לתמוך בחוק הלאום.

* גלוריפיקציה לעולם הפשע – עבריין מת. הוא ראוי לקבורה ככל אדם. ביהדות נהוג להתייחס אליו כאילו חזר בתשובה רגע לפני שמסר את נשמתו לבורא. בסדר. אבל... לא צריך להיסחף.
קיימת אצלנו תופעה מזוויעה של גלוריפיקציה לפושעים ועבריינים. כלומר, לעברייני צמרת. יש סביבם רומנטיזציה. הנה, בסופשבוע מת גנב, שודד, מיכה "פפה" רוקנשטיין. והכתבות עליו הן כאילו מדובר מינימום בעמנואל מורנו או אביגדור קהלני. כאילו מדובר בגיבור ישראל.
הנה, מתוך כתבה ב-ynet, תחת הכותרת "נפטר 'החתול המטפס', מהפושעים המפורסמים בארץ":
"... בסוף השבוע, בגיל 78, אחרי עשרות מעשי שוד שהסעירו את עולם הפשע הישראלי, ניסיונות חיסול וכתבי אישום – מיכה 'פפה' רוקנשטיין, אגדת הפשע שנודע בשם 'החתול המטפס', הלך לעולמו בעקבות אירוע לבבי... רוקנשטיין קנה את עולמו – ואת שמו המקצועי –לאור יכולותיו המרשימות בטיפוס על מרזבים וצינורות בבניינים לטובת ביצוע מעשי שוד נועזים שנמשכו כמה עשורים... מאז הצליח לצבור ברזומה שלו את כל סוגי עבירות הרכוש האפשריות, ובהן גניבות, התפרצויות, מעשי שוד, זיופים, סחיטות באיומים ועוד. בסך הכול הוגשו נגדו במשך השנים לא פחות מ-26 כתבי אישום... בכך לא תמה הקריירה שלו... כשהיה בן 61, גיל שבו אנשים מעדיפים לבלות עם הנכדים או להתמסר לתחביבים כמו ברידג', השתתף רוקנשטיין בשוד של מלטשת יהלומים..." וכו' וכו'.
(אילו היה לי דמיון פרוע, עוד הייתי מדמיין שהכותרת הראשית של אותו גיליון הציגה את הפגנת דגלי אש"ף בת"א ברומנטיזציה של השמעת קולם המושתק של ערביי ישראל).
"הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר" (ישעיהו ה', כ').

* משלושה יוצא אחד – מבין ארבעת המועמדים לרמטכ"לות, שלושה לא הישוו את ישראל לגרמניה הנאצית. אין לי ספק שכל אחד מן השלושה ראוי להיות רמטכ"ל, ואני מאמין שהטוב ביניהם ייבחר.

* ההשוואה המצמררת – לאלה שטוענים שיאיר גולן לא השווה את ישראל לגרמניה הנאצית. קראו היטב: "אם יש משהו שמפחיד אותי בזיכרון השואה, הוא זיהוי תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו באירופה בכלל, ובגרמניה בפרט, אז – לפני 70, 80 ו-90 שנה – ומציאת עדות להם כאן בקירבנו, היום, ב-2016."
קראתם? עכשיו אחוד לכם שתי חידות, אחת במתמטיקה ואחת בהיסטוריה. א. כמה זה 2016 פחות 70-90? ב. איזה תהליכים קרו בגרמניה בשנים 1926-1946?

* אומדן נזק – זכותה של מדינה למנוע כניסת גורמים המזיקים לה, לתחומיה. אולם כדאי שתשקול היטב, האם הנזק של איסור הכניסה, אינו גובר על הנזק בכניסה. ממה חששו מי שעיכבו את פיטר ביינרט לתשאול בנתב"ג? שהוא מרגל? שהוא מעביר אמל"ח למחבלים? שהוא יקשור קשר לפיגוע?
אם הוא גורם לנזק – זהו נזק הסברתי. אבל הנזק ההסברתי של עיכובו חמור שבעתיים. השיקול הזה צריך להדריך אותנו בכל עיכוב או איסור כניסה. אין כל סיבה שנהיה אידיוטים שימושיים של שונאינו ונשמח אותם בגולים עצמיים.

* הזדמנות הסברתית – מבחינה אמנותית, האירוויזיון אינו ראוי אפילו להגדרה זבל. אולם מבחינה הסברתית, אירוח האירוויזיון הוא הזדמנות אדירה וחד פעמית להציג את ישראל בפני מאות מיליונים, שרבים מהם אינם מכירים אותה או מכירים אותה דרך תעמולת אויביה, בשידורים חיים ארוכים ובתיירות ותקשורת רבתי. החמצת הזדמנות אדירה כזאת, שאנו כה זקוקים לה, בגלל משחקי אגו מטופשים על כמה אגורות, היא מחדל הסברתי חמור.
טוב שנמצא בסוף פתרון. חבל על הדרך האינפנטילית בדרך לפתרון.

* פשע שנאה – יהודייה מארה"ב הנמצאת בחופשת מולדת בישראל, מסרה את סידור התפילה של בתה לכריכה בחנות בבני ברק. כיוון שהסידור הוא רפורמי, הבריונים השחיתו את הסידור וקרעו אותו לגזרים. זהו פשע שנאה אנטישמי, חילול הקודש וחילול השם.

* איזו החמצה – "תדליק ערוץ 12", שלחה לי אשתי ווטסאפ. מיהרתי להדליק טלוויזיה, ולהפתעתי ראיתי מולי את אצי טל, מתארח בתוכנית "אביב או איל". אני מכיר את אצי למעלה מ-15 שנים. הוא חי שנים אחדות במרום גולן, ויחד עם גיסו, חבר אורטל, גל שוורץ, הם הקימו את הצמד "גיסים ונפלאות". ואני הייתי ממש גרופי של הצמד.
אצי הוא זמר מצוין, מוסיקאי מצוין, מקורי, יצירתי, מוכשר מאוד. ומשום מה, הוא לא הצליח לפרוץ. ובגיל 61 הוא ניסה את מזלו דרך תכנית הריאליטי. הוא שר כל כך יפה, שיר כל כך יפה, שכתב והלחין. באופן חריג, היה קונצנזוס בין אביב גפן, איל גולן ומירי מסיקה, שאהבו אותו מאוד ושיבחו אותו מאוד. אבל... הוא לא עבר את הקהל. אולי בן 61 לא יכול היום לעבור קהל...
חבל. קיוויתי מאוד שתהיה זו פריצת הדרך שלו. אני מקווה שעצם החשיפה הטלוויזיונית תקדם אותו.

* נחשת – מה עושים כזה סיפור מעכברת? אני מכיר כמה אנשים שסובלים מנחשת. (סובלים? דווקא נראה לי שהם די נהנים).

* ביד הלשון: מלאכותי – מה מקור המילה: מלאכותי? מלאכה. מה פירוש מלאכותי? דבר שאינו טבעי. כלומר, הוא אינו תוצר של הטבע, אלא תוצר של מעשה ידי אדם. הוא תוצר של עבודה, של מלאכה.
מעניין, שבתנ"ך מלאכה אינה רק מעשי ידי אדם, אלא גם מעשה האל. "וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה."
ומהי מלאכתו, על פי סיפור בריאת העולם? הטבע. כלומר, כל מה שאינו מלאכותי.
אורי היטנר