הַיּוֹם אֶת חַג שִׂמְחַת תּוֹרָה כָּאן חוֹגְגִים כֻּלָּנוּ
בַּהֲקָּפוֹת מָסָרְתִּיוֹת וּבְקוֹל נִגּוּן וָשִיר
לָכֵן הִנֵּה סִפּוּר מִ"סְּלִיק" הַזִּכְרוֹנוֹת שֶלָּנוּ
שֶהוּא כְּבָר חֵלֶק מִפוֹלְקְלוֹר-עַמֵּנוּ הֶעָשִיר.

שָמַעְתִּי אוֹתוֹ פַּעַם מִנֶּכְדּוֹ שֶל סַבָּא שְׂרוּלִיק
שֶשְּמוֹ חוֹפֵף מְאֹד אֶת שְמוֹ שֶל סַבָּא יִשְְׂרָאֵל
וְכָל דִבְרֵי הַנֶּכֶד אָז סֻפְּרוּ לִי וּמָסְרוּ לִי
אֶת מָה שֶאִי אֶפְשָר מִמֶּנוּ לֹא לְהִתְפַּעֵל.

וְכֹה אָמַר הַנֶּכֶד שֶצְּמַרְמֹרֶת נִכְנְסָה בָּהּ,
צְמַרְמֹרֶת שֶל רִגּוּש כְּמוֹ לְמַרְאֵה חֶזְיוֹן-עִוְעִים,
בְּדֶרֶךְ דִּבּוּרוֹ עַל שֶמִּזְּמַן סִפֵּר לוֹ סַבָּא
סִפּוּר צֵרוּף-מִקְרִים זֶה הַגּוֹבֵל בָּעַל-טִבְעִי:

סַבָּא שְׂרוּלִיק שִמֵּש כְּגַבַּאי בֵּית-הַכְּנֶסֶת
בַּגֵּטוֹ, בִּימֵי הַשּוֹאָה
וּבִתְהוֹם הַיֵּאוּש עוֹד קִוָּה לִשְעַת-חֶסֶד
שֶפֶּתַע תָבִיא יְשוּעָה.

וּכְשֶבָּא הַצּוֹרֵר וְהִצִּית אֶת הַגֵּטוֹ
הוּא אָץ וְהִצִּיל מִן הָאֵש
גְּוִיל שֶל סֵפֶר תּוֹרָה שֶסִּמֵּל לוֹ מִין וֶטוֹ
מוּל כָּל רַצְחָנוּת הַכּוֹבֵש.

לָכֵן, מִדֵּי שָנָה, בְּכָל שִׂמְחַת תּוֹרָה נוֹסֶפֶת
אֲנִי בַּהַקָּפוֹת רוֹקֵד עִם סַבָּא שֶחוֹבֵק
בְּיָד אַחַת אוֹתִי וּבַשְּנִיָּה אֶת אוֹתוֹ סֵפֶר
שֶנֵּצַח יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שְמוֹ שֶל סַבָּא, בּוֹ דָבֵק.

זֶה הָיָה כְּשֶהָאֵש נֶהֱפְכָה כְּבָר לְאֵפֶר
כְּמוֹ קְצֵה הַסִּכּוּי שָם לִחְיוֹת,
אֲבָל סַבָּא אִמֵּץ אֶל לִבּוֹ אֶת הַסֵּפֶר
וְרָץ בֵּין מַטְּחֵי יְרִיּוֹת.

וּכְשֶקְּלִיעַ רוֹבֶה בּוֹ נוֹרָה בְּטִווּחַ
נִנְעַץ הוּא בִּגְוִיל הַתּוֹרָה
שֶהֵגֵנָה עַל סַבָּא מִמָּוֶת בָּטוּחַ
וְאֶת הַקָּלִיעַ עָצְרָה.

לָכֵן, מִדֵּי שָנָה, בְּכָל שִׂמְחַת תּוֹרָה נוֹסֶפֶת
אֲנִי בַּהַקָּפוֹת רוֹקֵד עִם סַבָּא שֶחוֹבֵק
בְּיָד אַחַת אוֹתִי וּבַשְּנִיָּה אֶת אוֹתוֹ סֵפֶר
שֶנֵּצַח יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שְמוֹ שֶל סַבָּא, בּוֹ דָבֵק.

זֶה קָרָה בְּדִיּוּק בְּשִׂמְחַת תּוֹרָתֵנוּ
כְּשֶשּוּב לֹא נוֹתְרָה שָם שִׂמְחָה,
אַךְ הַנֵּס בּוֹ נִצַּל סַבָּא שְׂרוּלִיק – בֵּינֵינוּ,
מֵאָז מִלִּבִּי לֹא נִמְחָה.

וְלַמְרוֹת שֶאֲנִי בְּעֵינָיו אֶפִּיקוֹרֶס
אֲנִי כָּאן מוֹדֶה כְּמוֹ כֻּלָּם
שֶלַּמְרוֹת כָּל הִרְהוּר שֶל כְּפִירָה וּבִקֹּרֶת
יֶשְנָם עוֹד נִסִּים בָּעוֹלָם...

לָכֵן, מִדֵּי שָנָה, בְּכָל שִׂמְחַת תּוֹרָה נוֹסֶפֶת
אֲנִי בַּהַקָּפוֹת רוֹקֵד עִם סַבָּא שֶחוֹבֵק
בְּיָד אַחַת אוֹתִי וּבַשְּנִיָּה אֶת אוֹתוֹ סֵפֶר
שֶנֵּצַח יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שְמוֹ שֶל סַבָּא, בּוֹ דָבֵק.
יוסי גמזו