שופטי בית המשפט העליון ניל הנדל, עוזי פוגלמן וענת ברון קבעו כי "ההחלטה (של השר לביטחון פנים, ושתי ערכאות משפטיות לאסור את כניסתה לישראל של לארה אל-קאסם) אינה מצויה במתחם הסבירות, ויש להורות על ביטולה."
מהי סבירות?
בשעה שסעיף ד(2) לחוק הכניסה לישראל קובע בבירור: לא תינתן אשרת כניסה למי שאינו אזרח ישראלי, "אם הוא, הארגון או הגוף שהוא פועל בעבורם, פרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל."
ובשעה שאל-קאסם עמדה בראש תא סטודנטים של SJP, הארגון שמוביל החרם נגד מדינת ישראל, ושראשיו שוללים את עצם קיומה של מדינת ישראל, ומתנהגים באנטישמיות נגד סטודנטים יהודים. לדעת השופטים המכובדים ההחלטה לא לאשר את כניסתה לישראל היא בלתי סבירה. "רצונה של אל-קאסם להשתלב בלימודים בישראל עומד בניגוד לרעיון של הטלת חרם על ישראל."
זו סבירות? הרי עומר ברגותי, מייסד תנועת החרם המטיף להשמדת ישראל, הוא סטודנט באוניברסיטת תל אביב. מכאן סביר שלימודים באוניברסיטה ישראלית אינם בהכרח התנגדות לחרם. הרי האוניברסיטאות מלאות בתומכי החרם. השתלבות בלימודים בישראל אינה כלל הוכחה להתנגדות לחרם. הגדרת "הסבירות" של שופטי העליון היא בהחלט אינה סבירה.
דומה שהשופט פוגלמן (כשמו איש ציפור) עף בשמיים ומנותק בכלל מהאדמה, כאשר הוא קובע בהחלטה כי סביר לו ש"פרסום קריאה להטלת חרם על מדינת ישראל נעשה על ידי ארגון הSJP- שהמערערת היתה חברה בו, ולא על ידי המערערת בעצמה."
פשוט הזוי. כאילו שחבר במפלגה הנאצית אינו נאצי, וכדומה.
סביר לחלוטין שהאקטיביסטים הפרו-איסלמים משה מזרחי-רז ותמר זנדברג תומכים באל-קאסם, אבל תמיכת השופטים בכניסתה לישראל אינה סבירה בעליל ע"פ השכל הישר.
אם מה שסביר בשכל הישר של שרי ממשלה ושתי ערכאות שופטים, ולרוב אזרחי המדינה אינו סביר בעיני בית המשפט העליון הנותן תקדים מסוכן של זכויות פוליטיות לאזרחי חוץ לתמוך בחרם על ישראל להגיד ששינו דעתם ולהיכנס אליה – הרי "הסבירות" הזו של שופטי העליון היא תחילת הקץ של הדמוקרטיה הישראלית, והאיזון הדק שבין הרשות המחוקקת לרשות השופטת.

אריק בריק אהרון ברק צודק
בכנס במלאת 70 שנה לפרקליטות המדינה שנערך באילת, אמר הנשיא לשעבר של בית-המשפט העליון, אריק בריק אהרן ברק: "מה שקרה בגרמניה יכול לקרות גם כאן." הוא הזהיר: "משטר ששולל הפרדת רשויות, את ערכי היסוד וזכויות אדם, אינו משטר דמוקרטי."
בנאומו התייחס ברק, מבלי לקרוא בשמה, לשרת המשפטים, איילת שקד, שאמרה כי אם בית-המשפט העליון יפסול חוק-יסוד תהיה "רעידת אדמה". כן התייחס ברק לתומכיה בימין המתנגדים לאקטיביזם השיפוטי ואמר: "בנאומים שאתם שומעים מדובר על כך שאם בית-המשפט העליון יהפוך חוק של הכנסת – אין יותר דמוקרטיה. סליחה. נכון, דמוקרטיה זה שלטונם של נציגי העם ודמוקרטיה זה שלטון נציגי העם – הכנסת. אבל אסור לשכוח – משטר ששולל הפרדת רשויות, את שלטון החוק, את ערכי היסוד וזכויות אדם, אינו משטר דמוקרטי."
http://rotter.net/scoopscache.html
בריק-ברק צודק. אם הרשות השופטת תחליף את הרשות המחוקקת ותבטל את הפרדת הרשויות – זהו סוף הדמוקרטיה.

הציונות היא מאבק הרואי נגד האימפריאליזם,
הקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית
התעמולה הערבית אוהבת תמיד להציג את הציונות (תנועת השחרור של העם היהודי) כתנועה קולוניאליסטית, כי כך המלחמה של הערבים ביהודים מוצגת תמיד כמלחמה נגד הקולוניאליזם.
כתב "הארץ", ישי רוזן צבי, המתנאה בהיותו מלמד בחוג לפילוסופיה יהודית ותלמוד באוניברסיטת תל אביב, קובע שאכן הציונות היא קולוניאליזם, אלא שהציונים מתכחשים לכך, ואסור להתכחש לכך.
"בישראל," כותב רוזן-צבי, "האתוס המבחין והמנשל ממשיך ואף מתחזק, ולכן התחושה היא שכל דיבור על ראשית הציונות ישמוט את הקרקע מתחת למדינה היהודית. ואכן במדינה של חוק הלאום, של חצי מיליון מתנחלים, של ייהוד הנגב והגליל, איך אפשר לדבר על קולוניאליזם התיישבותי כדבר השייך לעבר? איזה אתוס אזרחי, שיוויוני עשוי להפוך אותו לעבר? על כן ברור מדוע כולנו צריכים לשתף פעולה עם ההסתרה והשתיקה. מדוע כולם, דיפלומטים, חוקרים, מורים והורים, צריכים לשקר כל הזמן, לעולם, לתלמידינו, לילדינו, ובראש ובראשונה לעצמנו. הציונות החלה כתנועה קולוניאלית. זה לא קובע את עתידה. הוא נתון בידינו."
(ישי רוזן צבי, ההכחשה הגדולה של הקולוניאליזם הציוני, "הארץ" 12.10.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6550069
כמובן שרוזן-צבי מתעלם מכך שלדידם של הערבים התנחלות תל אביב היא קולוניאליזם לכל דבר, לא רק שטחי יהודה ושומרון. ובניגוד לקביעתו שכולם משקרים – הוא בעצמו השקרן הגדול ביותר המשקר לכולם באשר הוא אינו מציג את העובדות.
נהרות של דיו נשפכו על ניסיונות להוכיח שהציונות אינה קולוניאליזם. חבל על הזמן. יש רק להציג את העובדות.
קצת עובדות היסטוריות: השטחים הכבושים ע"י האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית הם למעלה מ-13 מיליון קמ"ר. יותר מכל יבשת אירופה.
הכיבושים היו גדולים בהרבה. הצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, היוונים המלטזים, הארמנים, הגיאורגים, והפרסים, הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות.
המצרים-האגיפטים נלחמו נגד הכיבוש הערבי 300 שנה והפסידו. לכן מצרים מדגישה שהיא "הרפובליקה הערבית של מצרים," כלומר שייכת לכובשים הערבים, ולא למצרים, והם הערבים לעולם לא יפנו את ההתנחלות הגדולה ביותר פוסטאט – שהפכה לקהיר.
גם הבֶּרְבֶּרִים בצפון אפריקה. הכורדים, האשורים, המרונים, לא הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי-מוסלמי.
כל הארצות הכבושות ע"י הערבים היו נוצריות עם קהילות יהודיות, ועקב הכיבוש הערבי והגזענות המוסלמית בכולן נותר רק מיעוט נוצרי זעיר בלבד.
לסיכום לא נותר אלא לקבוע כי "הערביזם" היא תנועה קולוניאלית, ואילו הציונות היא מאבק הרואי נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי, והגזענות המוסלמית.
אגב, כמה עלובים היהודים. שטחי יהודה ושומרון שנכבשו ע"י ישראל ב-1967: 5900 קמ"ר.

בזכותו של צחי הלוי ובגנות המשומדים
הנישואין של השחקן היהודי צחי הלוי לשדרנית הערבייה-המוסלמית, לוסי אהריש, עלו לכותרות, והעלו את בעיית ההתבוללות.
נאמר לזכותו של הלוי שבניגוד למקרים קודמים של נישואין מעורבים הוא לא השתמד והתאסלם והפך לשונא ישראל בדומה למשומדת טלי פחימה (מישהו אגב יודע מה השם הערבי שקיבלה?) – שהתחתנה עם ערבי-מוסלמי, והתאסלמה בהשפעת השיח' ראאד סאלח, ונשבעה אמונים למוחמד נביא המוסלמים:
https://www.youtube.com/watch?v=XEGmQbMMoU4
או למשומד אוריאל דייוויס שהתחתן עם ערבייה-מוסלמית, התאסלם, והפך לאנטישמי קיצוני וחבר הפת"ח.
דייוויס אגב שומר בסוד את השם הערבי-מוסלמי שהוענק לו בעת שהתאסלם, והשם אף לא ידוע למוסלמים המפרסמים את שמות המתאסלמים:
http://islam4jews.wordpress.com/488-2/
או מרגל האטום, המשומד, מרדכי וענונו, שהמיר דתו לנצרות, ונהפך למטיף אנטישמי קיצוני בשם ג'ון קרוסמן, שאותו הגדיר ישעיהו ליבוביץ כ"חלאת המין האנושי."
צחי הלוי נשאר יהודי, ולוסי אהריש נשארה ערבייה-מוסלמית, והשאלה מה יהיה גורל הילדים אם יהיו?
מעבר לבעייה האישית, בעיית ההתבוללות היא בעיה לאומית ואף קיומית לעם היהודי.
המרכסיסט דב בר בורוכוב, מאבות תנועת הפועלים ומייסד מפלגת "פועלי ציון", חזה שעם ניצחון הציונות-הסוציאליסטית, ערביי ארץ ישראל יתבוללו ביהודים ויתגיירו.
גרשום גוסטב שוקן המנוח, בעל עיתון "הארץ", שעלה מגרמניה, קרא גם הוא להתבוללות עם הערבים בהנחה שהם יתבוללו ביהודים, ויקימו "אומה ישראלית".
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2811572
בניגוד לתקוות בורוכוב ושוקן, המציאות שונה. לא הערבים הם שמתבוללים ביהודים אלא להיפך, היהודים הם שמתבוללים במוסלמים. והסיבה לכך היא שרוב רובם של המתאסלמים הן יהודיות משכבות נמוכות המתחתנות עם ערבים-מוסלמים ומתאסלמות.
גברים מתאסלמים הם נדירים כי בגדול אישה מוסלמית אינה יכולה לצאת עם יהודי ולהישאר בחיים.
שימו לב שבאותם חוגים הצועקים כנגד "ההדתה" היהודית יש הבנה וכבוד ל"הדתה" המוסלמית, ולא בכדי.
בזמנו כאשר משרד החינוך לא קיבל את ספרה של רביניאן "גדר חיה" כספר חובה (רשות כן) נעשה רעש גדול על הצנזורה כביכול, והסופר "הצופה לבית ישמעאל" (חברו של הג'יהאדיסט ברגותי), עמוס קלויזנר-עוז, (חנה גיבורת ספרו מיכאל שלי משתעממת עם בעלה וחולמת להיבעל ע"י שני נערים ערבים חליל ועזיז) – הצטרף גם הוא לחגיגה. במאמר בעמוד הראשון של "ידיעות" הוא השווה את פסילת הספר של רביניאן לפסילת התנ"ך.
כותב קלויזנר-עוז– גם התנ"ך מספר למשל כי בועז לקח את רות וכו', אז מה? אז נחרים את התנ"ך?
אז מעבר להשוואה המביכה של קלויזנר-עוז בין התנ"ך לספרה של רביניאן השוואת המקרים מביכה אף יותר.
רות המואבייה אומרת את המשפט: "עמך עמי ואלוהיך אלוהי," ומצטרפת לעם היהודי, ובסיפור של רביניאן אין הערבי-מוסלמי אומר "עמך עמי ואלוהיך אלוהי." יחי ההבדל הקטן.
ברוח גרשם גוסטב שוקן, גם כתבת "הארץ" נרי וייס-לבנה מעודדת השבוע בטורה את ההתבוללות ומתנאה באחיה צביקה (היום סטיב) שנישא לגויה וילדיו אינם יהודים עוד אלא קנדים.
בעבר היא התנאתה בנכדיה הברלינאים (הצעתי לה להחליף את שמו של נעמן בנה לרינהארדט או אדולף, ולה להחליף את שמה לקלרה פלצל לבל יסבלו הילדים הברלינאים מהצקות).
הנה יהודים מגשימים את חלומם של היטלר, מוחמד אל חוסייני, ומוחמד ערפאת אל חוסייני. הם מתבוללים ונעלמים.
אין יותר יהודים. הידד. העולם טוב יותר.

צדיקים מלאכתם נעשית על ידי אחרים
העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י, שנרצח בטורקיה ע"י שליחי בית המלוכה הסעודי וגופתו בותרה, תואר בתקשורת כ"עיתונאי" וכמי שפירסם מאמרים בוושינגטון פוסט שביקרו את המשטר הסעודי.
מסתבר שג'מאל חשוקג'י הוא איסלמו-נאצי שגילה תאוות דם רצינית בכל הקשור לאלימות נגד מדינת ישראל.
ב-2014 כתב חשוקג'י מאמר עבור ה-Middle East Monitor, כתב עת המקושר לאחים המוסלמים, בו הביע תקווה שביום מן הימים, האומות המוסלמיות יצטרפו לחמאס במלחמתו להשמדת ישראל.
במאמר אחר שכתב באותה שנה, בייש את מדינות ערב על כך שהן לא תומכות בחמאס.
חשוקג'י ביקש להפוך את ערב הסעודית לחברה המונהגת יותר ע"י אנשי הדת, והוא היה בעל ברית של מייסדי אל קאעדה, אוסמה בן לאדן ועבדאללה עזאם, בתחילת דרכם.
http://rotter.net/forum/scoops1/507473.shtml

מבקרים ביקורת לגיטימית או שמלצובניקים?
נאומו של חגי אלעד, יו"ר "בצלם", במועצת הביטחון של האו"ם נגד ישראל, שבו כינה את הערבים הלוחמים שלא בצלם אנוש למען חיסולה של ישראל והשמדת היהודים "גיבורים", ופעולתו של אבנר גבריהו מנכ"ל "שוברים שתיקה", או הדובר דין יששכרוב מעוררים שאלה מוסרית.
יש לקבוע בבירור אם הביקורת היא ביקורת פנימית "בונה פידה" למען תיקון, היא לגיטימית ואפילו מבורכת, אבל אם הביקורת היא לא כלפי פנים ולא בכוונת תיקון, אלא ביקורת לטובת גורמים העוינים את ישראל תמורת כסף, היא אינה ביקורת ראויה, וראוי להגדירם כשמלצובניקים.

מה הפיתרון לעזה?
אברהם גבאי וציפורה בז'ז'וביץ-לבני-שפיצר תוקפים את נתניהו על רפיסות כלפי החמאס בעזה ומכריזים שיש לצאת בפתרון מדיני, כלומר – להגיע להסכם עם אבא של מאזן שלפיו ישראל תוותר על שטחים ביו"ש, ואבא של מאזן ישלוט אז על עזה. זו התוכנית.
הבעייה שהם אינם עונים על השאלה איך אבא של מאזן יחזור לשלוט על עזה. האם הם מציעים שצה"ל יכבוש את רצועת עזה על כל המחיר הכרוך בכך, וימסור אותה לאבא של מאזן? (הרי אם צה"ל לא יכבוש את עזה איך בדיוק ישלוט עליה אבא של מאזן?) ומה יקרה לאחר שצה"ל ייסוג מעזה? מיד החמאס יחסל את אבא של מאזן, וישתלט על עזה (ועל יהודה ושומרון).
הרי זו הבעיה. לחתימה של אבא של מאזן על כל הסכם אין כל ערך ללא השליטה של צה"ל, הרי ללא צה"ל היה מזמן מאבד את שלטונו.
יחד עם זה יש לבקר גם את הניסיון ל"הכלת" המצב בעזה, שמביא לחוסר הרתעה וליצירת "צפון קוריאה קטנה בגבולנו שכבר כיום היא מעצמת טילים קונבנציונליים המאיימים על נתב"ג ובעצם הביאה את ישראל למצב של הרתעה הדדית."
בשלב הראשון כפתרון ראשון יש לבצע מה שכבר כתבתי במרץ אשתקד עם התחלת מצעדי "השיבה" והוא – מיקוש הגבול במוקשים ובמטענים. שיידע כל ערבי שהתקרבות לגדר היא מוות. מיקוש כזה גם היה מונע את הביקורת על הרג מפגינים תמימים, ומרחיק את האש והעשן מיישובי הגדר.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).