או הסתה?
כמדי שנה תקופת "בין המיצרים", בין י"ד חשוון, התאריך העברי ליום רציחתו של יצחק רבין, לרביעי בנובמבר – התאריך הנוצרי לרציחתו, שיש הקוראים לה תקופת "חול המועד רבין" היא תקופה קשה הן למוקירי זכרו של רבין והן למתנגדיו.
כמדי שנה עוסקים ברצח ומשמעותו לחברה הישראלית.
הכאב של המשפחה הוא גדול ומובן שלעולם אין תופסים אדם בצערו, אבל השאלה היא איך להציגו כך שיעורר אמפטיה ולא אנטגוניזם. דומה שדווקא כאן נכון לעשות שימוש במשפט לא להיות צודק, אלא חכם.
הנאום של נועה בן ארצי, פילוסוף, רוטמן, בכנסת – היה דומה לנאום שאינו צודק ואינו חכם.
הציטוט השקרי מ"יועצת" כביכול של ראש הממשלה, לא תרם אלא הזיק לזכרו של יצחק רבין, ובייחוד כשאמרה: "אולי ברצח נתניהו יהיה יום חופש..."
לא פחות פוגע בזיכרון דבריה של ציפורה בז'וז'וביץ-לבני-שפיצר, שאמרה "לא חשוב מה רבין היה עושה לו נשאר בחיים – חשוב מה נעשה היום. עכשיו זה הזמן המתאים להתייצב לפני שלא נוכל להיפרד מהפלשתינים ולפני שישראל תופרד לחלקיה." אם ישראל תופרד לחלקיה גם הזיכרון יופרד.
אני מעז לומר שאם זכר הרצח הנתעב לא ייהפך לזיכרון בקרב היהדות המסורתית-דתית, הוא ייעלם מהזיכרון הלאומי. ובייחוד שבימינו אצל האקטיביסטים הפרו-איסלמיים, רבין, שתמך בפתרון המבוסס על תוכנית אלון פלוס ריבונות ישראלית על ירושלים – נתפש כציוני-לאומני שיש להוקיעו.
לכן חכמים וחכמות היזהרו בדבריכם. חשבו על העתיד ולא על הפוליטיקה הקטנה של ההווה, ומה ניתן להרוויח מן הרצח הנתעב.

רֶווַח
בְּ-4 בְּנוֹבֶמְבֶּר, בְּכִיכָּר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל,
נִרְצַח יִצְחַק רָבִּין.
נֹעָה אַרְצִי, הַנֶּכְדָּה, קִבְּלָה מִילְיוֹן דּוֹלָר
על הַסֵּפֶר שֶׁכָּתְבָה על סַבָּא.
רֹונִּי קֶמְפְּלֶר, הַצַּלָּם, קִבֵּל מִילְיוֹן שֶׁקֶל
על צִלּוּם הַוִּידֵאוֹ שֶׁל הָרֶצַח.
ד"ר גוּטְוָין, הַהִיסְטוֹרְיוֹן, קִבֵּל חֲצִי שָׁנָה
שֶׁל הִתְפַּנּוּת מֵעֲבוֹדָה, מָלוֹן-פֶּנְסְיוֹן בְּתֵּל אָבִיב,
כְּדֵי לִכְתֹּב על הָרֶצַח.

לא כָּל רַע בָּא לְהַזִּיק.
לְכֻלָּם.

מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ
"הבשורה ע"פ יוחנן", הבשורה (האוונגליון) הרביעית בברית החדשה מיוחסת לשליח יוחנן בן זבדי. (יוחנן באנגלית ג'ון, צרפתית ג'ון, גרמנית יוהאן, בספרדית חואן, איטלקית ג'ובאני, ברוסית איוון, ובגאלית (שנהפכה פופולארית לאחרונה בארץ) – שון.
אימו שלומית היתה אחותו של מרים אימו של ישו. הוא היה דייג בכנרת.
הבשורה שכתב (ישנם חוקרים שמפקפקים בכך וטוענים שיהודי אחר כתב את הדברים) רוויה באנטישמיות טהורה. שנאה עצמית יהודית טיפוסית. אחד המשפטים המפורסמים מפיו שכל נוצרי בזמנו היה יודע על פה הוא שהיהודים הם בני השטן: "אתם (היהודים) מאביכם השטן ואת מאוויי אביכם חפצים אתם לעשות. הוא רוצח היה מראשית ובאמת לא עמד, כי אין אמת בו. מדי דברו שקר, מתוך יישותו שלו ידבר, כי שקרן הוא ואבי השקר". (יוחנן 8 44)
הרוצח הנאצי המתועב מפיטסבורג, רוברט האוארס, ציטט את הפסוק הזה ברשת החברתית לפני שיצא למסע של הרג יהודים. אם היהודים הם בני שטן הרי יש להרוג את כולם.

ההסתה של מנחם גאנצפריד-שלו
שכיר העט, מנחם גאנצפריד-שלו, שעבד עד לא מכבר ב"ישראל היום," ועבר ל"הארץ", מיטיב להיות מעתה His Master's Voice, כאשר הוא מצטרף למעגל ההסתה: "הממשלה הישראלית," הוא כותב, "ערכיה, בסופו של יום, קרובים יותר לזה של הרוצח מאשר ליהודים שאותם רצח, במהלך תפילתם, בדם קר". (חמי שלו, "הארץ" 28.10.18)
https://www.haaretz.co.il/news/world/america/midterms2018/.premium-1.6595835
הבנתם? ממשלת ישראל, לא כל שכן נתניהו, הם פשוט נאצים כמו הרוצח המתועב שרצח יהודים בפיטסבורג.
אם זו לא הסתה מה כן?

וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵה מִשְׂפָּח
בית הדין האירופי ל"זכויות האדם" קבע שהעלבת הנביא מוחמד לא נכללת תחת חופש הביטוי.
http://rotter.net/forum/scoops1/508899.shtml#1
הבנתם? דברי מוחמד לפיהם יש לרצוח את היהודים הם מופת מוסרי, ומי שיוצא נגד מוסריות זו מעליב אותו, ואין לו חופש ביטוי לעשות כן.
העלבת יהודים כן נכללת בחופש הדיבור.
אבל אל לנו כי נלין על שופטי אירופה בעת שכבוד השופט עוזי פוגלמן (איש ציפור) קבע כי סביר לו ש"פרסום קריאה להטלת חרם על מדינת ישראל נעשה על ידי ארגון ה-SJP אבל הסטודנטית אלקאסם היתה רק חברה בו, והחרם לא נעשה על ידיה בעצמה."
הגיון צרוף, צדק מוחלט, הרי גם אוטו אדולף אייכמן טען במשפטו שהוא היה אמנם חבר במפלגה הנאצית, אבל מעולם לא היה אנטישמי, ומעולם גם לא שנא יהודים.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).