אֱלוֹהֵי הַנָּשִים הַנִּרְצָחוֹת,
אֱלוֹהֵי הַפַּלָּצוּת הַלֹּא נִתְפֶּסֶת
בָּהּ הוֹפְכִים מְטֹרָפִים חַיֵּי פְּרָטִים וּמִשְפָּחוֹת
לִשְלוּלִית שֶל דָּם כְּשֶהַשְּפִיּוּת נִרְמֶסֶת;

אֱלוֹהֵי הַיְּלָדִים הַמִּתְיַתְּמִים פִּתְאֹם כְּשֶהֵם
הֲמוּמִים מֵאֵימָתָהּ שֶל יַלְדוּתָם הַמִּתְנַפֶּצֶת
וְלֹא פַּעַם בְּיָדָיו שֶל אֲבִיהֶם, מוּל עֵינֵיהֶם,
אִם בְּנֶשֶק חַם אוֹ בְּסַכִּין נִנְעֶצֶת;

אֱלוֹהֵי הַתְּדִירוּת הַמַּחְרִידָה הַזֹּאת, שֶבָּהּ
נִשְחָטוֹת נָשִים כְּמוֹ קֶטֶל בִּשְׂדֵה-קְרָב כָּאן
כְּשֶהָרֶצַח הַצָּפוּי מָחָר וְהַסִּיּוּט הַבָּא
הוּא עִנְיָן שֶל זְמַן בִּלְבַד וְלֹא זְמַן רָב כָּאן;

אֱלוֹהֵי מוֹתָם הַלֹּא פּוֹסֵק שֶל פּוֹעֲלֵי בִּנְיָן
הַצּוֹנְחִים מִן הַפִּגּוּם מִדֵּי שָבוּעַ
כְּשֶחֻקֵּי בְּטִיחוּת אֵינָם נֶאֱכָפִים וְאֵין עִנְיָן
לְמַרְבִּית הַקַּבְּלָנִים כִּכְלָל קָבוּעַ

בְּשִגְרַת תַּעֲסוּקַת עוֹבְדִים כַּיּוֹם וְהַבְטָחַת
חַיֵּיהֶם שֶל הָעוֹשִׂים מְלָאכְתָּם בַּגֹּבַהּ
וְעִם כָּל אָסוֹן נִשְׁבֶּרָת פֹּה עוֹד מִשְפָּחָה אַחַת
וּמַלְאַךְ-הַמָּוֶת לֹא יוֹדֵעַ שֹבַע;

אֱלוֹהֵי טֶבַח יוֹמִי זֶה שֶבְּג'וּנְגֶּל הַכְּבִישִׁים
הַגּוֹבֶה בְּסִיטוֹנוּת בִּלְתִּי נִבְלֶמֶת
חַיֵּיהֶם שֶל עוֹלָלִים וְשֶל גְּבָרִים וְשֶל נָשִים
בְּאַפַּתְיָה מַבְעִיתָה וּמְדַמֶּמֶת

כְּשֶיּוֹם-יוֹם מִלְּבַד חַיֵּי אָדָם אֶצְלֵנוּ מְפֻצָח
בְּפִרְאוּת דְּרִיסַת הָרֶכֶב הַפּוֹגֵעַ
הַדִּבֵּר הָאַקְטוּאָלִי עַד הַיּוֹם, שֶל "לֹא תִרְצַח"
כְּשֶׁלְּאִיש, כָּךְ זֶה נִרְאֶה, זֶה לֹא נוֹגֵעַ;

אֱלוֹהֵי הָרַחֲמִים שֶנֶּעֶלְמוּ מִלֵּב אָדָם
אַךְ אוּלַי עוֹד מִלִּבְּךָ, לֵב אָב, לֹא פָּסוּ –
חוּס עָלֵינוּ, עַל חַיֵּינוּ שֶבָּהֶם שְפִיכוּת הַדָּם
שֶל כָּל אֵלֶּה שֶעַל חַיֵּיהֶם לֹא חָסוּ

מְמִיטָה סֵבֶל וָאֵבֶל שֶעָיַפְנוּ בָּם לַחְזוֹת
ושְֶאֵין בָּהֶם שוּם צֶדֶק, שוּם חֶמְלָה, שוּם הִגָּיוֹן
וְאִם יֵש בִּכְלָל עוֹד בַּעַל-בַּיִת לַמְּדִינָה הַזֹּאת
אָז אֱמֹר נָא: מִי הוּא זֶה אִם לֹא אַתָּה, רִבּוֹן עֶלְיוֹן?

אַתָּה הֲרֵי רוֹאֶה יוֹם-יוֹם כָּל עָוֶל תְּהוֹמִי
בּוֹ הַהֶפְקֵר גּוֹזֵר עַל הַחַפִּים מֵחֵטְא לָמוּת,
אָז מִי הוּא הַמְּבֻגָּר הָאַחְרָאִי עָלֵינוּ, מִי
אִם לֹא אַתָּה מוּל שְכוֹל, מוּל אַלְמָנוּת וּמוּל יַתְמוּת?

אָז שְלַח לָנוּ מִין נֵס, כִּי כְּבָר נִלְאֵינוּ מִלַּחְשֹׂף
אֶת הַטֵּרוּף בּוֹ אוֹר חַיֵּינוּ מִדֵּי יוֹם מֻשְחָר
וּשְלַח לָנוּ קְצָת צֶדֶק וַעֲשֵׂה לָזֶה כְּבָר סוֹף
בִּמְקוֹם לְחַיֵּי אֵלֶּה הַצְּפוּיִים לָמוּת מָחָר.
יוסי גמזו