סִפּוּרָהּ הַבִּלְעָדִי שֶׁל יִשְׂרָאֵלָה יִשְׂרָאֵלִי –
חֲתִיכוֹנֶת מְשַׁגַּעַת, בְּקָלִיבֶּר רְצִינִי,
שֶרַק הִיא מִבֵּין כֻּלָּנוּ עוֹד מֻתָּר לָהּ (כָּךְ נִדְמֶה לִי)
לְהַצִּיג עַצְמָהּ בְּנַחַת: "הַמְּדִינָה – נוּ, זֶה אֲנִי!..."

בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר סֻפַּר עַל כָּל מָה שֶׁנּוֹגֵעַ
לְמִבְצַע לְכִידַת אַיְכְמַן וְגִנִּינוּ שׁוּב וָשׁוּב
אֶת הַיַּחַס הַמֻּטְעֶה, הַמִּתְנַשֵּׂא וְהַפּוֹגֵעַ
לִפְלִיטֵי שׁוֹאָה מִצַּד כַּמָּה אִידְיוֹטִים בַּיִּשּוּב.

וְכָאן, כְּשֶׁהִיא סוֹרֶגֶת אֲפוּדָה חַמָּה שֶׁל צֶמֶר
לְנֶכְדָּתָהּ הָאֲהוּבָה לִפְנֵי שֶׁסַּגְרִירָיו
שֶׁל חֹרֶף מְצַמְרֵר בְּצִנָּתוֹ הַמִּתְעַצֶּמֶת
יַקְפִּיאוּ אֶת גּוּפָהּ עִם רוּחַ יָם מִמַּעֲרָב
אוֹמֶרֶת סָבְתָא לֹא בְּלִי הִתְרַגְּשׁוּת לְיִשְׂרָאֵלָה
כִּי בְּדֶצֶמְבֶּר שְׁנַת תַּשְׁלָ"ג טִלְפֵּן אֵלֶיהָ קְצִין
מֻצַּב הַמֵּזַח שֶׁצִּוְתּוֹ נִקְלַע לְכַף-הַקֶּלַע
שֶׁבֵּין כְּנִיעָה וּקְרָב אָבוּד כְּשֶׁהַמַּצָּב הִקְצִין
וְהַמֻּצָּב הֻתְקַף בְּאֵשׁ עַזָּה שֶׁל צְבָא מִצְרַיִם
שֶׁמִּסְפָּרוֹ עָלָה עַל כּוֹחַ צַהַ"ל בְּמֵאוֹת
וְכוֹחַ זֶה אֻלַּץ לְהִכָּנַע שְֶכֵּן בֵּינְתַיִם
מִנְיַן פְּצוּעָיו וַהֲרוּגָיו גָּדַל שָׁם עַד מְאֹד.

וְאָז, כְּשֶׁהוּא יָשַׁב בַּשֶּׁבִי וְנַפְשׁוֹ נָבוֹכָה
וּכְשֶׁשֻּׁחְרַר בְּחִלּוּפֵי-שְׁבוּיִים עִם הַמִּצְרִים
עָלוּ בּוֹ הִרְהוּרִים קָשִׁים שֶׁל חֲרָטָה וָנֹחַם
עַל יַחֲסוֹ וְיַחַס חֲבֵרָיו הַצַּבָּרִים
לְאֵלֶּה שֶׁגֻּנּוּ עַל הֲלִיכָה כְּצֹאן לָטֶּבַח
שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם לֹא מְדִינָה וְלֹא צָבָא
אֲבָל גִּלּוּ גְבוּרָה נַפְשִׁית נִשְׂגֶּבֶת מִכָּל שֶׁבַח
בְּהִתְחַשֵּׁב בְּלַחַץ הַגָּלוּת וּמַצָּבָהּ
בְּכָךְ שֶׁהֵם לִמְּדוּ יָמִים סְפוּרִים לִפְנֵי הַפֶּסַח
פְּסוּקֵי 'מָה נִשְׁתַּנָּה' לְיַלְדֵיהֶם גַּם אִם עַד אָז
לֹא הֵם וְלֹא בְּנֵיהֶם יִזְכּוּ לִחְיוֹת כִּי אַךְ כְּפֶסַע
קָטָן בִּלְבַד הִפְרִיד בֵּינָם וּבֵין תָּאֵי הַגָּאז,

בְּכָךְ שֶׁחֲזָקִים יוֹתֵר מִבֵּינֵיהֶם גָּרְעוּ שָׁם
מִמְּנַת לַחְמָם בְּמַחֲנוֹת הָרֶשַׁע הָאָיֹם
בִּכְדֵי שֶׁהַתְּשׁוּשִׁים שֶׁמֵרָעָב כִּמְעַט גָּוְעוּ שָׁם
יִזְכּוּ אוּלַי אִם יְרַחֵם הַשֵּׁם לִשְׂרֹד עוֹד יוֹם
וְהֵם בִּקְרִיאַת שְׁמַע שִׁוְּעוּ לָאֵל מִתְּהוֹם אֵימֶיהָ
שֶׁל הַזְּוָעָה הַהִיא שֶׁלֹּא נָגְעָה כְּלָל בְּלִבּוֹ
לַמְרוֹת שֶׁכְּבָר יָדְעוּ סוֹפִית כִּי הוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ
אֶת מִי שֶׁכָּל חְֶטְאָם הָיָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בּוֹ.

וְאִם אֲנַחְנוּ, לוֹחֲמִים שֶׁל עַם שֶׁיֵּש וָיֵשׁ לוֹ
גַם מְדִינָה וְגַם צָבָא הִסַּקְנוּ מַסְקָנָה
שֶׁמּוּל אוֹיֵב עוֹדֵף בְּמִסְפָּרוֹ שֶׁכּוֹחַ-אֵשׁ לוֹ
רָב מִשֶּלָּנוּ הֶגְיוֹנִי יוֹתֵר לְהִכָּנַע, –
אָז מִי אֲנַחְנוּ שֶׁנִּשְׁפֹּט אֶת קָרְבְּנוֹת הַתֹּפֶת
שֶׁל הַשּׁוֹאָה הַהִיא שֶׁלֹּא אַחַת כָּתְבוּ שָׁם דַּף
שֶׁל הֵרוֹאִיזְם לֹא קָטָן לַמְרוֹת שֶׁיָּד עַל דֹּפֶק
מַרְאָה שֶׁלְּאַחַר אַלְפַּיִם שְׁנוֹת מִעוּט נִרְדָף
גַּם מָה שֶׁהֵם עָשׂוּ הוּא חִזָּיוֹן מַדְהִים שֶׁל אֹמֶץ
בִּנְסִבּוֹתָיו שֶׁל גֵּיהִנּוֹם הָאֹפֶל וְהַדָּם
שֶבּוֹ כְּשֶׁרֹב בַּרְבָּרִי שֶׁל מִילְיוֹנִים עָט עַל קֹמֶץ
הַקֹּמֶץ עוֹד מַשְׂכִּיל לִשְׁמֹר עַל צֶלֶם הָאָדָם.
וְהֶמְשֵׁךְ סִפּוּרֵנוּ יֻגַּשׁ – אַדְרַבָּה –
כְּבָר בְּיוֹם חֲמִשִּׁי בַּשָּׁבוּעַ הַַבָּא.
יוסי גמזו