– בקונצרט מעולה ומרגש של הפילהרמונית

למרות שכיכר רבין מצוייה ממש בקצה התחתון של שדרות ח"ן [חיים נחמן ביאליק], מרחק קצר מאוד מהיכל התרבות הבנוי מול ראשיתן של השדרות – היה ההיכל מלא עד אפס מקום במוצ"ש האחרון – וזאת בדיוק בשעה שמונה בערב, שבה החלה גם עצרת הזיכרון רבת המשתתפים לרבין בכיכר. מה שמלמד שתל אביב היא עיר גדולה, חזקה ופלוראליסטית, שנמצא בה מקום בעת ובעונה לשני קהלים בשני האירועים.

הפסנתרן הפולני הצעיר שימון נרינג, יליד קראקוב, בן 23, הפליא לנגן את הקונצ'רטו מס' 1 במי-מינור לפסנתר ולתזמורת של פרדריק שופן (1810-1849), הנמשך כ-40 דקות. שופן היה בן 20 כאשר חיבר את הקונצ'רטו – והמנצח הספרדי פבלו הראס-קסדו, נראה צעיר גם הוא – ואכן הקונצרט, שחובר בשנת 1830, נשמע רענן, מלא רוח נעורים ואפילו קצת פרוע. קונצרט של צעירים. נרינג הוא כיום ללא ספק אחד הפסנתרנים הטובים בעולם. צלול להפליא. מדוייק. יכולת נגינה מדהימה ומבריקה אבל גם מרגשת, לא רק טכנית, וניכרת בו כאמן נדיבות רבה. הוא גם הגיש לקהל, לאחר מחיאות כפיים ממושכות, שני הדרנים, האחד סוער וסוחף, והשני לירי, מהורהר. לצערי איני יודע את שמותיהם.

החלק השני של הקונצרט נמשך כ-70 דקות – הסימפוניה החמישית בדו-דיאז מינור של גוסטב מהלר (1860-1911), אשר על ביצוע הבכורה שלה בשנת 1904, בקלן, ניצח מהלר עצמו. איזו חווייה! הקהל ממש יצא מכליו – מהפתיחה המסעירה עד כדי דמעות בתרועת החצוצרות ועד לסיום הסוחף, כאשר כל הנגנים שוקדים איש-איש על הכלי שלו ומפיקים מופע צלילים אדיר שממש מרעיד את ההיכל.

את ההקדמה מרחיבת האופקים ורבת הידע, המצוייה בתוכניית הקונצרט, כתב הפעם נגן הקרן של התזמורת, ג'יימס מדיסון קוקס, ומצאתי בדבריו קטע מעניין, שלצערי לא הצלחתי לזהותו בביצוע עצמו:

"חלק ב' [כנראה הפרק השני] הוא הסקרצו הארוך, הפרוע לפרקים, שבו מופיע ניגוד בין מחול לנדלר כפרי וגירסה מהלרית נוסטלגית של הוולס העירוני יותר. סממן בולט, הייחודי לפרק זה, הוא תפקיד סולני נפרד לקרן (המנוגן בקונצרטים הנוכחיים בידי כותב שורות אלה), המצויין כקורנו אובליגטו. שני קטעים המכילים תזכורות של תרועות קרן אלפים טירולית, וכמו כן משמיעה הקרן הסולנית נעימת תפילה יהודית (ליאונרד ברנשטיין, בחיפושו המתמיד אחרי השורשים היהודיים כמקור השראה למוזיקה של מהלר, זקף לזכותו של יעקב מישורי, נגן הקרן הראשון בדימוס של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, את העובדה כי הצביע בפניו על מקורו של קטע זה)."

הקונצרט הסתיים בדקות ארוכות של מחיאות כפיים ותשואות התפעלות של הקהל – לתזמורת המצויינת ולמנצחה המעולה. אנחנו חיים אמנם במזרח התיכון הפרוע, אבל גם נהנים ממיטבה של אירופה הקלאסית, מה עוד שמהלר, למרות שהתנצר, היה יהודי.