"רצח רבין הוא הרצח הפוליטי המוצלח בהיסטוריה" פסקה תמר זנדברג. יגאל עמיר יושב בתא כלאו וכולו נחת וסיפוק. הוא נוכח כיצד נבנה סביבו מיתוס. הוא האיש שעצר את גלגלי ההיסטוריה. הוא ניצח. דרכו צלחה. אם יש עוד יגאל עמירים פוטנציאליים, גם הם מאזינים ומפנימים. אם הוא הצליח, גם אנו נוכל להצליח. כל אמירה כזו טוענת אותם בתחמושת.
גם אילו היתה אמת בטענת הניצחון ההיסטורי של עמיר, ראוי היה להיזהר בדיבורים מסוכנים כאלה. קל וחומר, כשאלה דברים חסרי שחר.
על פי המיתוס, אלמלא הרצח רבין היה מנצח בוודאות בבחירות ומשלים את תהליך אוסלו עד חתימת הסכם הקבע; הסכם שלום סופי בין ישראל ובין הפלשתינאים.
כל מרכיבי המיתוס שגויים.
ערב הרצח הוביל נתניהו על רבין בסקרים. בעקבות הרצח, חל מהפך אדיר בסקרים ופרס הוביל על נתניהו בכ-40%(!). למעשה, עמיר העניק לשמעון פרס את השלטון על מגש של כסף. מי שהפכו את קערת דעת הקהל על פיה וגרמו לניצחונו הדחוק, על חוט השערה, של נתניהו, היו הפלשתינאים, בשרשרת פיגועי התופת במרץ 96'. אלמלא הרצח, הסחף בדעת הקהל בעקבות הפיגועים היה מתחיל מנקודת התחלה של רוב לנתניהו, והתוצאה היתה דומה לניצחונו של שרון בעקבות גל הטרור שאחרי פסגת קמפ-דיוויד.
גם אילו ניצח רבין, הוא לא היה מגיע להסדר קבע. בניגוד לניסיון להציג את רבין כיונה קיצונית, את מורשתו המדינית הוא פרש בנאומו המדיני האחרון בכנסת ערב הרצח, בו הציג את הקווים האדומים להסדר הקבע: " לא נחזור לקווי 4 ביוני 1967... ירושלים המאוחדת, שתכלול גם את מעלה אדומים וגם את גבעת זאב כבירת ישראל, בריבונות ישראל... גבול הביטחון להגנת מדינת ישראל יוצב בבקעת הירדן, בפירוש הנרחב ביותר של המושג הזה... צירוף גוש עציון, אפרת, ביתר... להקים גושי יישובים, והלוואי שהיו כמותם, כמו גוש קטיף, גם ביהודה ושומרון."
רחוק כל כך מהצעות ברק ואולמרט, שאף הן נדחו באש ובטרור. סמוך למותו הקפיא רבין את הנסיגה מן הערים ביו"ש עקב הטרור. פרס שהחליף אותו החליף את מדיניותו, נסוג מן הערים והתוצאה זכורה.
גלי הטרור בעקבות ויתורי ברק ובעקבות ההתנתקות מעידים שהסכסוך אינו נובע מטענת הכיבוש, ולכן נסיגה לא תוביל לשלום. הסכסוך נובע מאי נכונות הערבים לקבל את זכות קיומה של ישראל, ולכן השלום אינו עומד על הפרק היום, ולא עמד על הפרק גם בימי רבין.
יגאל עמיר לא השפיע כהוא זה על המהלכים המדיניים. האיש שהשפיע עליהם יותר מכל, היה ערפאת, שהוליך את רבין שולל. הטענה שהרצח הכשיל את התהליך, משחררת את הפלשתינאים מאחריות להפרתם העקבית של ההסכמים ומאחריותם לטרור.
יגאל עמיר, בן הבליעל, עשה מעשה נבלה נורא, אך לא השפיע כהוא זה על המציאות המדינית.
פורסם לראשונה ב"ישראל היום"

2. צרור הערות 7.11.18
* מחדל כביש 90 – כביש 90 הוא כביש השִׁדְרָה המזרחית של ישראל. זה הכביש הארוך ביותר בארץ, ממטולה עד אילת, דרך עמק הירדן, בקעת הירדן והערבה.
בניינה של השִׁדְרָה המזרחית של ישראל הוא יעד לאומי, אסטרטגי, מדיני וביטחוני, כאזור עתיר בהתיישבות יהודית (סליחה על המילה הגסה) ציונית, בפיתוח כלכלי, שיעצב את הירדן כגבול הקבע של ישראל, ואת ירושלים כעיר בירה המצויה בלב המדינה.
מצבו העלוב של כביש 90 הוא עדות לחוסר הרצון של ממשלות ישראל לדורותיהן, להניף את המשימה הלאומית הגדולה הזאת, והעדפתה את ישראל כמדינת גוש דן רבתי. כביש 90 הוא ברובו כבש חד נתיבי, אפילו ללא גדר הפרדה בין המסלולים. ריבוי תאונות דרכים הוא רק סימפטום, תוצאה של המחדל הזה.

* היהודי אשם – טרנד חדש בקרב ימננים בימים האחרונים – האשמת היהודים הליברלים בארה"ב בהרמת הראש האנטישמית. הם טוענים שהמאבקים של יהודים בארה"ב נגד טראמפ ובעד המהגרים, מעודדת אנטישמיות.
זו תמונת ראי של אותם יהודים קטנים המאשימים את מדינת ישראל באנטישמיות, בגלל "מה שהיא עושה לפלשתינאים," כביכול. שוב אנו נוכחים בדמיון המזהיר בין אנשי השמאלימין הקיצוני, חוק הרדיקלים השלובים. אותה עליבות נפש ונמיכות קומה של יהודים המאשימים את היהודי באנטישמיות.

* חוק הפרנויה – אני מציע לשנות את חוק יסוד הממשלה כך שייכתב בו, שנשיא המדינה יטיל את הרכבת הממשלה על ראש מפלגה ששמו הפרטי מתחיל בב' ושם משפחתו נגמר בו'.

* ממה הזדעזעתי – המוקיון אורן חזן, שיש לו כבר רקורד מפוקפק של העלבת נכים על נכותם, כינה את ח"כ אילן גלאון הנכה "חצי בן אדם." שמעתי, והזדעזעתי. ממה הזדעזעתי? האפס הזה עוד מסוגל לזעזע אותי? לא. הזדעזעתי מכך שהסתיימה תקופה ההשעיה שלו. ועדת האתיקה – קדימה, לעבודה.

* שטרן כחזן – דבריו של ח"כ שטרן על השרה מירי רגב הם זוהמה סקסיסטית. איך מזהים סקסיזם? כאשר קצינה בצה"ל או אשת ציבור נאלצת לשמוע דברי בלע, שהיא לא היתה שומעת אילו היתה גבר. הטלת הדופי בקידומה של רגב בצה"ל, והרמזים הכרוכים בה, היא אמירה המבזה אישה שהתקדמה בסולם הדרגות, כביכול בשל היותה אישה.
התירוץ של שטרן, כאילו לא התכוון לאמירה סקסיסטית, אלא לכך שהיא התחנפה למפקדיה, לא אמינה. הרי כל מי ששמע, הבין בדיוק למה הוא התכוון.
ובכל זאת, אתייחס גם לתירוץ. שטרן נתן כדוגמה את תפקידה כדוברת צה"ל בהתנתקות. מה הפסול בתפקודה כדוברת? כמי שהתנגד להתנתקות וגם היום רואה בה טעות, ברור לי שכחיילת, היה עליה לבצע את תפקידה במקצועיות, וכך היא נהגה.
מי שקורא את דבריי לאורך השנים, יודע שבלשון המעטה – איני אוהד ומעריך את מירי רגב. את שטרן אני דווקא מעריך. גילוי נאות – הוא היה מג"ד שלי במילואים תקופה קצרה. אבל במקרה הזה, אני לגמרי בצד של מירי רגב.
חבל, כל כך חבל, ששטרן בוחר להתנהג כמו אורן חזן.

* קלגסי אקיבוש – כשאתם שומעים על קלגסי אקיבוש שנכנסים בלילה לבתים של פלשתינאים ושולפים פלשתינאים אומללים מהמיטות, או על המחסומים הנוראים, זכרו את הכותרת הזאת, מ"מעריב" 6.11, שמשמעותה – חייהם של מאות אזרחים ישראלים ניצלו: "ראש השב"כ: '480 פיגועים סוכלו בשנה האחרונה'."

* ביד הלשון: גרב – צפיתי בשידור חוזר של התוכנית "איזה צחוק", שבה אירח אבי נוסבוים את זאב רווח. באחד מסיפוריו אמר רווח: "הגרב נרטב... הגרב התייבש."
גרב בלשון זכר? הרי אנו מדברים על גרב בלשון נקבה: הגרב מחממת, גרביים נקיות וכו'.
זאב רווח צודק. בניגוד לביטוי השגור, גרב הוא זכר.
מילה נרדפת לגרב – פוזמק.
אורי הייטנר