ביום שישי 9.11.18 חדר ערפלישתי מעזה לנתיב העשרה והצליח לשרוף חממה ולגרום נזק של מאות אלפי שקלים. זה רק עניין של זמן עד שיצליחו לחטוף חיילים או אזרחים.
מסוף מרץ אני חוזר ושואל למה לא ממקשים את הגדר? זה היה חוסך בחיי אדם (כי לא היו מתקרבים לגדר) מונע גינויים בינלאומיים לישראל, ומונע חדירות.
ליברמן ואייזנקוט התעוררו!
ערפלישתים מפוצצים שער בגדר:
https://twitter.com/Jtruzmah/status/1052227644119371777?s=19
מקללייך אברך (1)
ח"כ משה מזרחי-רז שטוען (וכנראה בצדק) שמפלגתו מרצ אינה מפלגה ציונית, הוכיח זאת השבוע פעם נוספת.
https://www.makorrishon.co.il/nrg/online/1/ART2/900/022.html
ח"כ משה מזרחי-רז מברך על בחירת מוסלמית התומכת בחיסול ישראל לבית הנבחרים האמריקאי.
https://twitter.com/mossi_raz/status/1060084411713101825
תנטוס, או אידיוטיזם מוסרי?
מקללייך אברך (2)
צעיר יהודי מהעיירה זדולבונוב עלה ב-1931 לארץ ישראל מפולניה (היום אוקראינה). הצעיר בשם משה הצטרף כנער למפלגת "פועלי ציון" והיה חבר "תנועת החלוץ" וכשעלה לארץ החליט לנטוש את שם משפחתו הלועזי (אותו מחק מכל הרישומים) וקרא לעצמו משה ברעם. בן העם (היהודי). לימים נהפך לחבר כנסת ולשר בממשלת ישראל מטעם מפא"י.
חברי "פועלי ציון" הסוציאליסטים-מרקסיסטים-אתאיסטים, שרו בהמנונם "השבועה" את אמונתם באדמת הארץ הקדושה" ("הייליגער ערד").
https://www.zemereshet.co.il/song.asp?id=103
בנו של משה, חיים ברעם, נהפך לאקטיביסט פרו-איסלמי, והפלא ופלא בניגוד ל"פועלי ציון" הוא אפילו מאמין באלוהים, ומודה לו על חסדיו. ועל אילו חסדים הוא מודה לאלוהים? החסד האלוהי הוא לדידו נתבטא בשליח האל – קורבין, ראש מפלגת הלייבור האנטישמי.
"קורבין," אומר חיים ברעם, "מפיח תקווה ומטפח סולידריות בין כל הקבוצות האתניות בבריטניה." "הרטוריקה שלו ושל אנשיו היא אנטי-גזענית בעליל, וזוהי שטות קרתנית לטעון שבעמדה כזאת יש מקום לאנטישמיות," הוא מפרש.
"שום סכנה איננה נשקפת לישראל מקורבין ומאנשיו," מוסיף חיים ברעם, "וגם יהודי בריטניה בטוחים לגמרי. הסכנות נובעות מנתניהו עצמו, משחצנותו ומההשחתה של החברה הישראלית." הללויה.
(חיים ברעם, קורבין איננו בלייר, נודה לאל על חסדיו הקטנים, "הארץ", 7.11.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6631432
הבנתם? האנטישמיות של קורבין (שקודם נטען שאינה קיימת) היא באשמת נתניהו והיהודים.
תנטוס, או אידיוטיזם מוסרי?
אי אפשר שלא להיזכר "בפעילת השלום", היהודייה-יאמריקאית, גרטרוד שטיין, שקראה לפני מלחמת העולם השנייה, כיהודייה וכאישה, להעניק לאדולף היטלר פרס נובל לשלום. כי על ידי גירוש היהודים הוא מסיר את כל הגורמים לסכסוך ומאבק מגרמניה, וכך הוא מביא שלום.
דיכוי יהודים מביא שלום.
הייטנר – הערה להערות
די לפוליטקלי קורקט
אני מסכים לכל מילה שכתב אורי הייטנר על "המחקר" של "אישתון" (ליאור קופולוביץ) לפיו אין טרור חקלאי (חדשות בן עזר גיליון 1300). גם אני כתבתי עליו ברוח זאת באותו גיליון, אבל למה להשתמש בכלל בביטוי "טרור חקלאי". חקלאות אינה יוצאת לטרור.
הטרור הוא טרור ערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודים, ורק כך יש להגדיר אותו.
למה כל כך קשה לומר טרור ערבי-מוסלמי נגד חקלאים יהודים? האם זה בגלל כללי הפוליטיקלי קורקט?
האמת חשובה יותר.
מעניין אגב כמה כסף קיבל "אישתון" ליאור קופולוביץ על "המחקר" הזה? ומי מימן אותו? אולי אותם הממנים של "המחקר" העלום של אהוד ברוג-ברק.
"דמו עלינו ועל בנינו"
אחד הטקסטים האנטישמיים המכוננים נכתב ע"י יהודי
האוונגליסט מתי, מטיל על היהודים את אשמת מותו של ישו: "כשראה פילטוס כי אינו מועיל דבר ומה גם שמתרגשת מהומה, לקח מים ורחץ את ידיו לפני ההמון באמרו: "נקי אנכי מדמו של זה. זהו עניינכם!"
ענו ואמרו כל העם: "דמו עלינו ועל בנינו." (מתי כ"ז 24).
לפי התיאולוגיה הנוצרית, היהודים לדורותיהם נושאים באחריות לרצח ישו, על כל המשתמע מכך.
התיאולוג אוגוסטינוס הקדוש קבע שהיהודים חייבים להיות "עדי האמונה". כלומר כל זמן שהיהודים אינם מכירים בישו צריך לשעבד ולהשפיל אותם עד שיקבלו את האמונה הנכונה, כי במצבם המושפל הם מוכיחים את נכונות האמונה הנוצרית.
בדומה לתיאולוגיה הנוצרית, האקטיביסטים הפרו-איסלמים המכנים עצמם "שמאל", מאשימים את היהודים מהימין בחטא קולקטיבי כולל, מהותי, החל על כולם: "דמו (של רבין) עליהם ועל בניהם." ודורשים שיקבלו את "האמונה הנכונה".
שתי התיאולוגיות הן מוטעות. אך בעוד שהקתולים התנערו מההאשמה הקולקטיבית של היהודים, בשמאל הישראלי עדיין אוחזים בה, וחבל, כי אין התיאולוגיה הזו מעלה ומשמרת את זכרו של רבין, אלא להיפך, גורמת לאנטגוניזם אצל אותם היהודים ובניהם המואשמים במותו.
לכן יש להעריך את כתבת "הארץ" מירב ארלוזורוב, שהתביישה בקריאות הבוז של ההמון נגד יצחק (צחי) שטראוסברג-הנגבי, בעת שנאם בעצרת לזכרו של יצחק רבין.
"התגובה הפבלובית של הקהל התל אביבי לסקול איש ימין, גם אם בפיו מסר של פיוס וסובלנות – היתה מבישה בטיפשותה," כותבת מירב ארלוזורוב, "איזה טעם יש לאנשי השמאל לזעוק מרה בגין ההסתה הפוליטית מימין, כאשר כל ניסיון למתן את ההסתה הזאת נדחה על ידם בקריאות 'בוז'? הטענה, שהנגבי לא התנצל במפורש, מגוחכת. מה היו הציפיות? שיעטה שק ויתפלש בעפר? האם פחות מכך לא היה מספק את ההמון השמאלני שמילא את הכיכר במוצאי שבת?
"המענה להסתה ולחוסר הסובלנות של הימין איננו חוסר סובלנות הדדי של השמאל. חוסר סובלנות הוא חוסר נכונות לכבד את דעת האחר. במוצאי שבת בכיכר רבין נחשפה האמת המרה: ההמון השמאלני המשכיל שמילא את הכיכר הוא בלתי סובלני, בדיוק כמו ההמון הימני המשולהב שהשמאל בז לו כל כך.
"חוסר סובלנות הוא חוסר סובלנות, וזאת תופעה מבישה – בין שהיא מושמעת בכיכר ציון בירושלים, או בכיכר רבין בתל אביב. במוצאי שבת בתל אביב התביישתי בחוסר הסובלנות ובחוסר התבונה ששטפו את הכיכר."
(מירב ארלוזורוב, מוצאי שבת בכיכר, התביישתי, "הארץ" 5.11.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6618034
אקטיביזם פרו-איסלמי ופמיניזם (1)
אורית קמיר
אקטיביסטית פרו איסלאמית התומכת בפשיזם האיסלמו-נאצי, או סתם אידיוטית שימושית?
כתבת "הארץ" אורית קמיר המתנאה בפמיניסטיותה ובמוסריותה, משלבת בין פמיניסטיותה לאקטיביזם פרו-איסלמי, ומאבק למען כיבוש ערבי-מוסלמי.
האם כיבוש ערבי-מוסלמי זהה לפמיניזם? לדעת קמיר כן.
הנה כך היא מסבירה:
כשם ש"בשנות ה-70, חברת הכנסת הצעירה מרשה פרידמן (שירדה מהארץ) חשפה מעל במת הכנסת שישנם גברים ישראלים שפוגעים בנשים ישראליות, תקפו אותה מכל עבר בחמת זעם קדושה על שהיא מוציאה כביסה מלוכלכת... אין שום הבדל בין תגובה ארכאית זו לבין ההתנפלות על מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, שאמר בפני מועצת הביטחון של האו"ם שהכיבוש הישראלי של אוכלוסייה פלסטינית אזרחית חונק ומחריב אותה; שהמתנחלים גוזלים קרקעות ומפעילים אלימות מתמדת – בחסות השלטון הישראלי – כלפי האוכלוסייה הכבושה; שהשימוש שישראל עושה בכוחה העודף נגד רצועת עזה גובה חיים רבים; ושעל העולם להתערב כדי לעצור את כל אלה, כי ישראל לא תשכיל לעשות זאת בכוחות עצמה."
(אורית קמיר, בין מרשה פרידמן לחגי אלעד, "הארץ", 26.10.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6593406
עובדה אחת פעוטה אבל מכריעה חסרה אצל אלעד וקמיר, והיא האיזכור כי הערפלישתים מכריזים בגלוי (בניגוד לנאצים) במצעם כי מטרתם חיסול מדינת ישראל, ורצח היהודים בעולם כולו, שניהם, אלעד הגיי, השמלצובניק, וקמיר הפמיניסטית (גם אם יתאסלמו) יימצאו בסכנה תחת כיבוש ערבי-מוסלמי.
שניהם, (וזה משותף לאקטיביסטים פרו-איסלמיים רבים), תומכים בכיבוש ערבי-מוסלמי ופונים לעולם ומבקשים ממנו לסייע בכך בלי להזכיר את המילה שלום.
פעם היו אומרים "שטחים תמורת שלום" היום אומרים "שטחים תמורת מלחמה".
אידיוטיזם שימושי.
אקטיביזם פרו-איסלמי ופמיניזם (2)
אקטיביסטיות פרו-איסלמיות בקונפליקט
כתבת "הארץ" נטע אחיטוב, פירסמה ראיון עם דארין טאטור שנודעה כ"משוררת" בגלל קריאתה לעידוד טרור והזדהותה עם הטרור האיסלמו-נאצי. (אחיטוב מגדירה אותה כישראלית-פלישתית (פלסטינית) תוך שהיא מדירה ממנה בחוצפה יהודית את ערביותה ותרבותה הערבית שהרי היא כותבת ערבית ולא פלישתית, ואת מוסלמיותה, היא הרי מאמינה באללה, אלוהים הערבי, ולא בדגון האל הפלישתי).
בראיון מספרת "המשוררת" על ההתעללות המינית המחרידה שעברה בילדותה.
כאן עשתה אחיטוב טעות גדולה. אם ההתעללות המינית שעברה טאטור היתה נעשית ע"י יהודים היא היתה מבורכת על החשיפה שלה, אבל היות וההתעללות המינית נעשתה ע"י ערבים, מיד פירסמו טאטור והאקטיביסטית הפרו-איסלמית ענת ויצמן (שכתבה מחזה על טאטור וביקשה מימון מהמדינה) ביקורת על הריאיון והחשיפה בנימוק שאחיטוב היא "יהודיה ופריווילגית".
הבנתם? יהודים הם "פריווילגים" מעצם היותם כאלו, וככאלה הם אינם רשאים בגין זאת להבין ולתמוך בערפלישתים-מוסלמים. אחיטוב מואשמת ב"חוסר רגישות לפערי כוח ומעמד," משום ששאלה את טאטור שאלות "קשות".
אחיטוב מסכמת את הביקורת עליה כך: "הניסיון להפוך ראיון עיתונאי ענייני – שביקש להראות באמצעות השאלות הללו גם את העוול שנעשה לטאטור במעצרה – לאקט פוליטי לאומני, משחק בדיוק לידי אלה המבקשים לעשות דמוניזציה לטאטור.
ויצמן וטאטור רוצות להביא לסיום הכיבוש הישראלי והגברי, מטרות שאני חולקת איתן, אבל בוחרות להתאכזב בגלל תיאור לא מספק, לדעתן, של מחזה. חבל שבמקום להיאבק ביחד נגד השנאה והגזענות, שתי הנשים ההומניסטיות [כלומר תומכות הפשיזם האיסלמו-נאצי] בוחרות לעסוק במדדי פריווילגיות. כך מתפרק המחנה הדמוקרטי [כלומר המחנה תומך הפשיזם האיסלמו-נאצי[ לתת-זרמים, שמקטינים את כוחו. בצד עומדים אלו שמבקשים להותיר את המצב על כנו ומחייכים."
(נטע אחיטוב, אני לא פריווילגית, היא עשוקה, "הארץ", 11.11.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6637326
אכן מחייכים בעצב רב.
נתניהו בוגד – מוות לבוגדים
עוד טרם התבררה לאשורה פרשת הצוללות, והאם כלול בה מעשה אישור מכירת הצוללות למצרים, וכבר עוזי בלומר-ארד, יועצו לשעבר של נתניהו, קובע ומכריז כי נתניהו הוא בוגד שעשה מעשה בגידה.
https://www.maariv.co.il/news/israel/Article-669923
מוזר, טרם נשמע קול מקרב אלו שיצאו נגד הקריאה "רבין בוגד", נגד הדבקת התואר בוגד לנתניהו, אולי בחינת הבוגד שלי, מול הבוגד שלכם.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).