זה הסרט השלישי שאנחנו רואים בכיכובה של ג'וי ריגר הנפלאה, שצפוי לה עתיד מזהיר בקולנוע, היא כמו צירוף של סימון סניורה וגלנדה ג'קסון בצעירותן, ויום אחד תהיה כמותן.

זהו סרטה הראשון של קרן בן-רפאל, עם גו'י ריגר בתפקיד הבת המרדנית לנה, מיכאל אלוני בתפקיד עיתונאי צעיר וחתיך, יבגנייה דודינה בעלת הקפה, רמי הויברגר ראש העיר ומאהבה של אירנה, ועוד שחקנים מצויינים הנראים ונשמעים טבעיים לגמרי, חלקם מדברים בעברית במיבטא רוסי בולט, שאינו מוסתר אלא הוא חלק מההווי של קרית-ים של עולים מרוסיה שעל חופה מתרחש הסרט.

לנה היא בת 16, וכל מה שהיא רוצה זה לברוח לתל אביב ולהתחיל לחיות. במקום זה היא תקועה בקריית-ים. אימא שלה אירנה מעבירה את ימיה בחלום שבית הקפה השומם שלה, הרחוק מקצה הטיילת, יתמלא בלקוחות, אך לא עושה דבר בנידון. בת הדודה הקטנה שלה תמר מתעקשת ללבוש שמלות של נסיכות, ולשאול את לנה שאלות אבסורדיות על אהבה, ולפהחיד את כולם בנטיות התאבדותיות. הזמן עומד מלכת בפרובינציה של הקריות, שבה נראית בחלום תל-אביב כמו פריס.

אגדה על הופעתה של בתולת-ים בחוף קרית-ים, שאותה בדתה לנה, מעניקה פרץ של חיים ועניין לקרייה הרדומה, והעלילה המשעשעת מתפתחת בהיגיון תקשורתי של חיפוש בתולת-הים.

הסרט אינו חף מפגמים, לעיתים התפרים של העלילה קצת מופרכים, הסקס מאוד מוצנע, אין עירום, ועם זאת יש בסרט אווירה קסומה, נעורים מתפרצים, הרבה תמימות של פרובינציה אך גם פיכחון מר לחיים, בקיצור, מומלץ לראות אותו ולפרגן לו ולו רק כדי לומר – ראיתי את הסרטים הראשונים של ג'וי ריגר וכבר אז ידעתי שהיא שחקנית גדולה.

ראינו את הסרט בסינמה סיטי גלילות וראוי לציין שלמרות שכל הזמן מצחצחים שם את המרצפות – בתי השימוש מלוכלכים ומסריחים.

אהוד בן עזר