יום שלישי בצהריים. ביומן הצהריים נמסר שארגוני המחבלים ברצועת עזה הודיעו שמבחינתם הם העבירו לישראל את המסר, ואם היא תפסיק את האש, יהיה שקט. הפרשן מסביר שיש להתייחס לדברים האלה כאל לוחמה פסיכולוגית.
אך לא. הנה, הקבינט קיבל את המסר והסכים להפסקת האש.
עזות המצח הזאת, היא תוצאת השערורייה שהייתה כאן ב-7.5 החודשים האחרונים, ששחקה עד דק את ההרתעה הישראלית.
שלוש שנים וחצי, מאז "צוק איתן", נהנו תושבי הנגב המערבי משקט שלא ידעו כמותו מאז שנת 2000. ההרתעה עבדה.
ב-30 במרץ האחרון, הכריזו הפלשתינאים על "צעדת השיבה", שהיתה לפגיעה יומיומית בגדר הגבול, השלכה של מטעני חבלה, בקבוקי תבערה ורימונים לעבר ישראל מדי יום, חבלה בגדר, חדירות לישראל וגולת הכותרת – טרור ההצתות, שכונה בשמות חיבה "עפיפונים" ו"בלונים", אך היה טרור קשה ביותר, של הצתת שדות חקלאיים וחורש טבעי בסדרי גודל עצומים. וממשלת ישראל בחרה "להכיל" זאת, להבליג.
אף מדינה נורמלית אינה מאפשרת התנקשות כזאת בריבונותה. ישראל היתה צריכה להבהיר מלכתחילה – דין "עפיפון" תבערה כדין רקטה. על כל הצתה, להגיב כפי שהיא מגיבה על רקטה. כשהיא מזהה חוליית שיגור של אמצעי הצתה – להשמיד אותה כפי שמושמדת חוליית שיגור של רקטה.
אבל ממשלת ישראל החליטה להכיל.
ההכלה שחקה את ההרתעה, ואחרי יותר משלוש שנים וחצי הביאה לירי רקטות. על הרקטות ישראל הגיבה, אך הסכימה במהרה להפסקת אש. איזו הפסקת אש? לא הפסקת אש מוחלטת, אלא הפסקת ירי הרקטות וההתקפות צה"ל. וכך היא העבירה מסר ברור, שההצתות מותרות. מותר למחבלים להצית את הנגב המערבי, ובלבד שלא יירו רקטות.
וההרתעה המשיכה להישחק, ושוב סבב, ושוב הפסקת אש שאינה הפסקת אש ועוד סבב וחוזר חלילה, עד מתקפת ירי 470 הרקטות על יישובי הדרום בראשית השבוע.
הפעם הם חצו כל גבול. הפעם, ניתן היה לצפות מהממשלה לשים קץ לשחיקת ההרתעה. היה עלינו להנחית עליהם מכה שתסב להם הרס והרג בקנה מידה סיטונאי. מכה שתגרום להם להתחנן להפסקת אש, הפעם הפסקת אש אמיתית, מוחלטת, ארוכת טווח.
ובמקום זאת – שוב, הם קבעו את הכללים ואנו נגררנו.
ראש הממשלה דיבר בפאריס בכנות על רצונו למנוע מלחמה. הציפיה ממנהיג היא לעשות כל שלאל ידו כדי למנוע מלחמה או לפחות לדחות אותה ככל הניתן. אולם הדרך לכך היא הרתעה. שחיקת ההרתעה מעודדת את האוייב, מחזקת את תעוזתו ומקרבת מלחמה. תגובה על "עפיפון" התבערה הראשון כעל מטח רקטות, היה שם קץ לתופעה. ההבלגה הביאה עלינו בחודשים האחרונים כאלף רקטות. את החידלון הזה מזהה גם חיזבאללה, מזהה גם איראן. ההכלה בדרום עלולה להצית גם את הצפון.
הפסקת אש? הסדרה? בהחלט כן. אבל רק מעמדה של הרתעה. וכדי לשקם את ההרתעה, צריך היה להכות בהם.
פורסם לראשונה ב"ישראל היום"

2. צרור הערות 18.11.18
* הפוזיציה הטבעית – עם התפטרותו, יחזור ליברמן לפוזיציה הטבעית שלו, שבה הוא מאיים על הניה ונותן לו אולטימטום של 48 שעות.

* מי יהיה השר החדש – המועמד המתאים ביותר לשר הביטחון החדש הוא צחי הנגבי, שהיטיב להגדיר את תפיסת הביטחון של נתניהו.

* חלופה מסוכנת – אני מתנגד למדיניותו של נתניהו בגבול עזה, מדיניות ההבלגה וההכלה, וסבור שהיא הסבה נזק משמעותי לביטחון ישראל. את עמדתי זו אני מציג כבר 7.5 חודשים, מראשית ההידרדרות.
עם זאת, שמעתי ביום חמישי ראיון עם ציפי לבני בגל"צ, ואני חייב לציין שהאלטרנטיבה שהיא מציגה שלילית אף יותר. הגישה שלה היא שעל ישראל להכפיף את האינטרסים שלה לאינטרס של אבו מאזן. לפעול נגד חמאס בהיותו אויבו של אבו מאזן, לסייע לאבו מאזן, לנסות להשליטו מחדש על רצועת עזה וללא בושה היא ממחזרת את שקרי התעמולה של אבו מאזן, כאילו ישראל היא זו המסרבת לשאת ולתת איתו (בעוד האמת הפוכה).
אכן, יש פערים אידיאולוגיים, דתיים ופוליטיים משמעותיים בין פת"ח לחמאס, אך בנושא אחד עמדתם זהה – ישראל. שני הארגונים שוללים את זכות קיומה של ישראל ותומכים במאבק מזוין וטרור נגדה.
כשישראל נסוגה מרצועת עזה, פת"ח שלט ברצועת עזה והפעיל טרור נגד ישראל. ההבדל בין הרש"פ לעזה אינו המפלגה השליטה בכל אזור, אלא העובדה שמאז "חומת מגן" השליטה הביטחונית ברש"פ היא של צה"ל. כתוצאה מכך, צה"ל ושב"כ סיכלו רק בשנה האחרונה מאות פיגועים והצילו חיי מאות ישראלים. זאת הסיבה לכך שהרש"פ אינה יכולה להחזיק מערך רקטות כמו חמאס ברצועת עזה.
אם ישראל תממש את רעיונותיה של לבני, המצב רק יחמיר.

* חטא היוהרה – יום שישי בצהרים, רחבת המִסדרים בבית סחור, בסיס גדוד 50. חזי, רס"ר הגדוד המיתולוגי, עושה שיימינג לשני חיילים שנתפסו בידי המשטרה הצבאית ביציאה הקודמת בשל אי חבישת כומתה. הוא הודיע שהם מרותקים שבת. ואז הוא שאג:
"בשביל מה אנחנו מאמנים אתכם חודשים? כדי שאיזה ממצדיק ג'ובניק ישיג אתכם בריצה?!"
נזכרתי בכך השבוע, כאשר מפקד אוטובוס החיילים ציפצף על הממצדיקים שחסמו את הכביש. למה מי הם שיעצרו אותו? ודקה אחרי שהחיילים ירדו מהאוטובוס, הוא נפגע מטיל נ"ט מכוון.

* נוסחת רוקח – כתבה באתר "צפונט" ניתחה את תוצאות הבחירות לראשות המועצה האזורית גולן, שבהן גבר, בסיבוב השני, חיים רוקח על מיכל רייקין, בהפרש קטן. תמצית הניתוח היא, שמיכל פנתה לאינטלקט ואילו רוקח פנה לרגש. ייתכן שזה נכון. אך אם כן, הדבר מפריך את הסטיגמה, הנפוצה בגולן, של ה"התנשאות" של מיכל ושלנו, תומכיה. אכן, פנינו בעיקר לאינטלקט, אך פנייה כזו היא היפוכה של התנשאות; היא כבוד לבוחר ולשיקוליו.
כך או כך, הבוחר אמר את דברו, אנו מכבדים את התוצאה ומאחלים לרוקח הצלחה בתפקידו. הצלחתו היא הצלחת הגולן.
שוחחתי עימו למחרת הבחירות בטלפון, בירכתי אותו, ואני באמת ובתמים מייחל לכך שהוא יוכיח את עצמו ויוביל בהצלחה את הגולן.

* תגלית – היה פעם פוליטיקאי אחד, שמומחים לשפת הגוף מצאו דרך לזהות מתי הוא משקר: כשהפה שלו פתוח. ואני מצאתי דרך לזהות מתי אנשים מסוימים משקרים בפייסבוק. כאשר השם שלהם מופיע בראש הפוסט או התגובה.

* מנהרת יקנעם – נסעתי לראשונה במנהרת יקנעם ע"ש יצחק שמיר בכביש 6. צעד נוסף במפעל התשתיות המקרב את הסְפָר למרכז ולהיפך. כיף לעקוף את הפקק של יקנעם.

* ביד הלשון: קודש הקודשים – בביקורת על ההדלפות מן הקבינט המדיני ביטחוני וחילופי המהלומות בין חברי קבינט, מקובל לכנות את הקבינט "קודש הקודשים של ביטחון ישראל".
קודש הקודשים הוא החדר הפנימי, החשוב והמקודש ביותר בבית המקדש, שהכניסה אליו אסורה בהחלט, זולת לכהן הראשי, פעם בשנה – ביום הכיפורים.
השימוש במושג הזה בהקשר של הקבינט, מבטא את הציפיה הציבורית שההתייחסות לסוגיות העולות בקבינט תהיה העניינית ביותר, חפה מכל שיקול זר, מתוך הבנת החשיבות עד כדי קדושה של העיסוק בנושאי הביטחון הלאומי.
אורי הייטנר