הגענו למוזיאון בעשר וחצי בבוקר [הוא נפתח בעשר] וחיכינו בתור, שלושה זוגות, בכניסה לאולם התערוכה, שכבר היה מלא אנשים כמעט עד אפס מקום. סדרנים ויסתו את הכניסה. יצאנו בשעה אחת-עשרה וחצי ומולנו השתרך כבר תור של עשרות אם לא מאות אנשים לאורך כל הדרך המפותלת העולה לקומה העליונה בבניין הישן של המוזיאון.

מסקנה: אם ברצונכם להגיע לתערוכה, אז רק מוקדם, מיד אחרי השעה עשר.

התערוכה היא של יצירות מופת ממוזיאון פילדלפיה לאמנות, היא נערכת באולם סם ואילה זקס. האוצרת האורחת היא ג'ניפר תומפסון, ממוזיאון פילדלפיה לאמנות, והאוצרת האחראית המקומית היא סוזן לנדאו. התערוכה תהיה פתוחה עד 2.2.2019.

כניסה לתערוכה מחייבת תוספת תשלום על דמי הכניסה הרגילים. והכניסה היא רק מהאגף החדש המערבי של המוזיאון, שכולו קירות בטון ענקיים ערומים מכוערים זוויתיים ומייצרים בזבוזי שטח מדהימים. הכניסה הראשית חסומה עקב שיפוצים וכך גם סגורה החנות הגדולה של המוזיאון.

אז נכנסנו, וכאן פגשנו שתי מיגבלות שכמעט לא איפשרו ליהנות מהתערוכה.

האולמות חשוכים-למחצה, רק התמונות מוארות, ואילו הכיתובים בצד התמונות הם כה קטנים, בלבן על שחור, שאפשר לקרוא אותם רק אם גוחנים לעברם במרחק של כעשרה סנטימטר, שזו משימה כמעט בלתי-אפשרית כי מפאת הדוחק הרב, רק בקושי מתאפשרת גישה כה קרובה לרוב התמונות.

חבל, כי מצויות בתערוכה תמונות של מיטב הציור האירופי בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. שאגאל, סוטין, רוסו, ואן-גוך, דופי, חואן גריס, פיקאסו, דאלי, גוגן, דגה, מאטיס, מאנה, מונה, סזאן, פיסארו, קליי, קנדינסקי ורנואר.

באתר של התערוכה נכתב: "לראשונה בישראל מוצגות חמישים יצירות מופת מאוסף מוזיאון פילדלפיה לאמנות בעקבות הצגתן בפלאצו ריאלה מילאנו. התערוכה חושפת בפני הקהל הישראלי יצירות נדירות של האמנים האירופאיים המובילים והמשפיעים ביותר שפעלו במאה ה-19 וה-20."

וזה קצת מוגזם – כי באולמות המוארים, המרווחים והריקים-כמעט ממבקרים, של תצוגות הקבע של המוזיאון, כמו באוסף סיימון ומרי יגלום – יש מיבחר הרבה יותר עשיר ואיכותי של תמונות מאותן תקופות, כמעט מכל הציירים שבתערוכה "זמנים מודרניים".

אמנם, גילינו בתערוכה תמונה אחת של רוסו, תמונה נהדרת שלא היכרנו, גם לא מאלבומי יצירותיו, והיא "ערב של קרנבל" משנת 1886. רק כדי לראותה כבר שווה לבוא לתערוכה.

אהוד בן עזר