נתניהו בדה מלבו קנוניה שרקחו, כביכול, הנשיא ריבלין וגדעון סער, על פיה ריבלין יטיל על סער ולא על נתניהו את הרכבת הממשלה. נתניהו עשה זאת למטרת סיכול ממוקד של סער לקראת הפריימריז וכדי להמשיך ולהבאיש את ריחו של הנשיא, כפי שהוא נוהג כבר שנים.
כדי לקדם פני הקנוניה, שלא היתה ולא נבראה, מקדם נתניהו שינוי בחוק יסוד הממשלה, המגביל את סמכות הנשיא להטיל על ח"כ את הרכבת הממשלה. על פי השינוי, המכונה "חוק סער", יכול הנשיא להטיל את התפקיד רק על ראש מפלגה, "אשר סך כל ההמלצות שניתנו לטובתו על ידי נציגי הסיעות מבטא את המספר הגדול ביותר של חברי הכנסת."
אף שסמכות הנשיא אינה מוגבלת היום, אני יודע לציין כבר היום על מי יטיל הנשיא את הרכבת הממשלה. על מי שרוב הח"כים ימליצו עליו. על סמך מה אני קובע זאת? ראשית, על סמך העובדה שבשבעים השנים האחרונות, כל הנשיאים, בכל המקרים, נהגו כך. שנית, אם כך נהגו כל הנשיאים, קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, שכך ינהג ריבלין, שהוא התגלמות הממלכתיות.
החוק מיותר לגמרי. אנו סובלים גם כך מחקיקת יתר, ובוודאי שאין מקום לשינוי מיותר של חוק יסוד, בגלל גחמה, ובאופן המטיל דופי בנשיא המדינה.
לצורך הדיון, אני רוצה לבחון בכל זאת את ה"פירצה" כביכול בחוק הקיים, אותה מנסה נתניהו לסתום.
נניח שנשיא המדינה לא יטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, אלא על סער. איך סער ירכיב ממשלה? ללא הליכוד? הרי הליכוד לא יצטרף לממשלה שהרכבתה לא תוטל על נתניהו. או... שמא נתניהו אינו סומך על חבריו לליכוד וחושד בכולם שיתארגנו כאיש אחד, למחרת הבחירות, ויעדיפו על פניו את סער? קצת מוזר, לא?
והנה תסריט, שבו תתכן הטלת הרכבת הממשלה לא על ראש הסיעה. נניח שטרם הבחירות, יחליט היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד נתניהו. יאיר לפיד כבר הכריז שלא יצטרף לממשלה שבראשה יעמוד אדם שהוגש נגדו כתב אישום. ונניח שלהודעה זו תצטרפנה סיעות נוספות, כמו "כולנו", יעלון, אורלי לוי, אולי גם "הבית היהודי".
במקרה כזה, לא יהיה רוב מבין חברי הכנסת שימליצו לנשיא על נתניהו והדרך היחידה למנוע את הטלת התפקיד על לפיד, תהיה העמדת ח"כ אחר מטעם הליכוד, שאותן מפלגות תתמוכנה בו. במצב זה, האינטרס המובהק של הליכוד יהיה להמליץ על מועמד אחר. אבל אם החוק יתקבל, הליכוד לא יוכל לנהוג כך, ולא יותיר לנשיא ברירה, אלא להטיל את התפקיד על לפיד, שרוב הח"כים ימליצו עליו, והליכוד ייאלץ לשבת באופוזיציה, אף שיהיה הסיעה הגדולה ביותר.
...ואולי בעצם זה התסריט שבראשו של נתניהו.
יש לקוות שיימצא לפחות צדיק אחד בקואליציה הצרה, שיעצור את החוק הזה.
פורסם לראשונה ב"ישראל היום"
[אהוד: אני מתכוון להצביע לליכוד אך ורק כדי לתמוך בנתניהו כראש הממשלה. אם יעקפו אותו והתוצאה תהיה אחרת, ארגיש מרומה, כי אם לא הוא, לא הייתי מצביע לליכוד].
2. צרור הערות 28.11.18
* צ'אד ימין או צ'אד שמאל? – לאחר מלחמת יום הכיפורים, קרסה מערכת היחסים בין ישראל למדינות אפריקה, וכשלושים מדינות אפריקאיות ניתקו את קשריהן עם ישראל. אולם לגל הזה היו שתי סנוניות ראשונות, מדינות שניתקו את היחסים עוד טרם מלחמת יום כיפורים, ודווקא מבין המדינות שזכו לסיוע הישראלי הנרחב ביותר. הראשונה שבהן היתה אוגנדה של אידי אמין והשנייה – צ'אד. צ'אד, מדינה בעלת רוב מוסלמי הגובלת בלוב, נכנעה ללחץ הלובי, שלווה בסיוע כלכלי אדיר, וניתקה את היחסים עם ישראל.
באופן בלתי רשמי כבר שנים רבות מתקיימים קשרים בין המדינות, אך השבוע הם השתדרגו באופן רשמי ופומבי, בביקורו של נשיא צ'אד בישראל, לקראת חידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים בין המדינות. צ'אד היא מדינה בת כ-15 מיליון איש, עם רוב מוסלמי, ומכאן החשיבות הרבה של היחסים עימה ושל הביקור בישראל.
הביקור הזה, ביום שבו הגיע לישראל נשיא צ'כיה וחנך את בית צ'כיה בירושלים – השלב הראשון בדרך להעברת שגרירות צ'כיה לבירת ישראל, הם עדות למעמדה הבינלאומי ההולך ומשתפר של ישראל, בניגוד לאגדת "הבידוד המדיני".
שיפור מעמדה של ישראל ויחסי החוץ שלה, הם הישג חשוב של הממשלה ושל ראש הממשלה.
* הדדיות – על אף משבר המים שבו מצויה מדינת ישראל, אנו מספקים לירדן מים בסדר גודל של 10% יותר מכפי שאנו מחויבים על פי הסכם השלום. בתמורה, בחלוף 25 שנות הסדרי הקרקע המיוחדים בערבה ובנהריים, במסגרת הסכם השלום בין המדינות, הודיעו הירדנים באופן חד צדדי שלא יאריכו אותם. לא טוב להם בעין שיהודים יעבדו שטחים באזור ריבוני שלהם. וכעת, אחרי ההודעה על הכוונה לבטל את ההסדר, הירדנים בחוצפתם מבקשים עוד 50 מיליון מ"ק מים בשנה...
על ישראל להודיע לירדנים, שאם הסדרי הקרקע לא יוארכו, ישראל תצמצם את אספקת המים לכמויות הכתובות בהסכם השלום. תמורת המשך אספקת המים במתכונת הנוכחית, על הירדנים להאריך ב-25 שנים נוספות את הסדר הקרקע. תמורת התוספת שהם מבקשים, יש לחתום על הפיכת הסדרי הקרקע להסדר קבע.
* השוטר האיראני הטוב – רוחאני ("ישראל היא גידול סרטני") זה ה"מתון", נכון?
* מצורעים – רוגל אלפר הוא פטריוט, אדם לאומי, או ליתר דיוק, לאומן וגזען, המתעב בוגדים בעמם וסבור שדינם ודין משפחתם – מוות. לא, אין הוא פטריוט ישראלי. הוא פטריוט של האוייב. ולכן, בפשקוויל "ביקורת טלוויזיה" על סרט תעודה שעסק בפלשתינאי שעבר על החוק הגזעני האוסר מכירת קרקע ליהודים ומטיל עליו גזר דין מוות, הוא היה בוטה וארסי ברמה שלא היתה מביישת בית דין שדה של הג'יהאד האיסלמי. עונש המוות הצפוי להם הוא "גורלם של אנשים שמוכרים את נשמתם לרשע. והרי הכיבוש הוא רשע טהור." ולכן הוא גם מצדיק את המוות הצפוי למשפחתו של האיש, שהיא משפחה "מצורעת". והוא מתאר בשמחה לאיד את "גסיסתו בביתו, שהוא מנסה לשווא למכור כדי למלט את משפחתו המצורעת."
רק במשפט אחד בפשקוויל אפשר למצוא מראית עין של חמלה על האיש: "בכסילותו, ציפה שאדוניו הפשיסטים היהודים המשיחיים יבואו לעזרתו בשעת צרה, וגילה שרימו והפקירו אותו."
ברור מה היה דינו ומה היה דינה של משפחתו המצורעת של רוגל אלפר פלשתינאי, אילו היתה להם טינופת כזו.
* מורה לחיים – בקבוצת הפייסבוק "זיכרונות ילדות רמת גן", התבקשו חברי הקבוצה לכתוב, לקראת יום המורה, על מורה שהם רוצים לומר לו תודה.
כתב שמוליק כץ: "למורה רחל הייטנר שהיתה המחנכת בכיתות ז' ו-ח' ושלמרות קומתה הנמוכה היתה בעינינו ענקית. עצם העובדה שאני זוכר אותה מעיד יותר מהכול על דמותה ועל התפקיד המשמעותי שמילאה בחיינו,"
אימי נפטרה לפני 30 שנה. בבית הספר "שילה" (היום בן גוריון) היא סיימה ללמד ב-1977, כלומר לפני 41 שנה. ואחרי כל כך הרבה שנים, היא עדין משמעותית כל כך בעבור רבים כל כך מתלמידיה.
* בואך כצאתך בשלום – שלושת החודשים האחרונים היו חלון הזדמנויות משפחתי מיוחד. לראשונה מאז שעמוס יצא לשנות שירות, לפני 5.5 שנים, כל הילדים היו בבית. עמוס חזר מהטיול הגדול שאחרי הצבא ואסף חזר משנת השירות.
היחד הזה היה כיף גדול.
... ושלשום אסף התגייס. הוא פשוט שריונר.
ליווינו אותו בהתרגשות ללשכת הגיוס בטבריה. מאחלים לו שירות משמעותי, הצלחה, וכפי ששרים בנהלל: בואך כצאתך – בשלום!
* זהה את הרופא – הייתה לי אתמול בדיקת עיניים אצל ד"ר סרטני. אצל מי אעשה בדיקה אונקולוגית? ד"ר עיני?
* ביד הלשון: תל קשיש – נחנך, בשעה טובה ומוצלחת, מקטע חדש בכביש שש צפונה, מעין תות לתל קשיש, תוך עקיפה, במנהרה, את פקק יקנעם.
תל קשיש הנו אתר ארכיאולוגי סמוך לטבעון, על גדת נחל קישון.
מקור השם הוא שמו של התל בערבית – תל אל קסיס, שפירושו תל הכמרים. יש הרואים בכך הד לשחיטת נביאי הבעל בידי אליהו בנחל קישון למרגלות הכרמל, כלומר ממש שם.
אורי הייטנר