ב-100 שנה להולדתו של לאונרד ברנשטיין
קונצרט מוצ"ש האחרון בפילהרמונית היה שונה במתכונתו מהקונצרטים הרגילים. כל חלקו הראשון היה הקרנת קטעים מתוך הסרטים הדוקומנטאריים "מתת המוזיקה" ו"אהבה לשלוש תזמורות" – שהמחישו בצורה יוצאת מן הכלל את חייו ופעילויותיו של לאונרד ברנשטיין במלאת 100 שנים להולדתו.
אישיותו הקוסמת והקורנת כמנצח מוכרת לא רק לזוכרי ביצועיו הפומביים אלא כיום גם לכל מי שמשוטט ב"יו-טיוב" שבמחשב ומגלה את ניצוחיו הרבים של ברנשטיין על מיטב יצירות הקלאסיקה העולמית. כיצד הוא חי את הניצוח על התזמורת בכל הבעות גופו! – דומה שאין עוד מנצח בעל מראה מרתק וכובש כמוהו.
בחלק השני של הקונצרט בוצעה רק יצירה אחת, הסימפוניה הכורלית מס' 3 "קדיש" לליאונרד ברנשטין (1918-1990), בניצוחו של אילן וולקוב. הילה בג'יו, סופרן. איתי טיראן, קריין. שלוש מקהלות ישראליות: 1. ע"ש גארי ברתיני. 2. ליד האקדמיה למוזיקה בירושלים. 3. מקהלת אנקור שהפעם היתה כולה ילדות ונערות. וכמובן התזמורת הפילהרמונית בהרכב מלא פלוס – עם לא מעט כלי-נגינה ייחודיים לביצוע הסימפוניה.
אלה היו 40 דקות מהממות! קולו החזק והמצויין של איתי טיראן, שנשמע היטב בכל רחבי ההיכל, הוליך את המונולוג הנרגש של האדם מול אלוהים אחרי השואה, שאם איני טועה אפילו אינה מוזכרת במפורש, מונולוג שאפשר אולי לתמצתו בשורות האחרונות של תפילת ה"קדיש", שאותה כתב ברנשטיין עצמו: "אנחנו אחד, בכל זאת אתה ואני: / יחד אנו סובלים, יחד קיימים / וזה את זו נברא לנצח מחדש."
את מילות הקדיש המקורי, שרובו כתוב בארמית, שרו המקהלות ושרה גם הסופרן הילה בג'יו שקולה הצלול מילא את האולם; אמנם קשה היה לזהות את המילים של הקדיש ששרה, לעומת הקול הצלול והעז של טיראן, שהשתלב להפליא בנגינת התזמורת ובקולות המקהלות.
והתזמורת – למן הרגע הראשון ועד לאחרון זו היתה ממש אקסטזה, רצף מוסיקלי מהמם, מפתיע, מלא ניגודים, זורם, סוחף, קצבי, הקהל ממש יצא מכליו בתשואות למבצעים בתום הביצוע. היתה הרגשה של התרוממות-רוח. היתה הרגשה של שותפות מלאה לדיאלוג של האדם עם אלוהים בשאלה העתיקה של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, והאם יש השגחה פרטית והאל הוא כל יכול – או שלשטן יש ממשלה משלו בעולם.
וכאן – הכול היה יהודי וגם עברי. הטקסט, המוסיקה, המחבר, המבצעים. אינני יודע אם יש עוד מקומות אחרים בעולם שבהם מבוצע ה"קדיש" במקורו העברי-ארמי. ביו-טיוב יש ביצוע מאוחר של היצירה, כבר לאחר מותו של ברנשטיין, עם שמואל פיזאר הקורא את דבריו-שלו במשולב עם המוסיקה, וכמובן לא בעברית.
ביצוע הבכורה של הגירסה המקורית של "קדיש" היה בתל-אביב, ב-10 בדצמבר 1963. ברנשטיין עצמו ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בהשתתפות זמרת הסופראן ג'ני טורֶל, והשחקנית חנה רובינא.
אהוד בן עזר