האוכל האשכנזי מנצח
בכל תוכניות האוכל הבלתי פוסקות בטלוויזיה אומרים תמיד שהאוכל האשכנזי הובס ע"י האוכל "המזרחי" (במילה אוכל "מזרחי" מתכוונים לאוכל המערבי-מוגרבי-מרוקני).
ובכן טעות היא. האוכל המזרחי כלומר האשכנזי (אוסט-יודה) דווקא לא הובס, והדבר בולט ביותר בחנוכה.
מה אוכלים בחנוכה? כמובן לאטקעס ופונטשטקעס – לביבות וסופגניות.
עובדה נוספת היא, שיותר יהודים-מזרחיים (כלומר מערביים-מוגרבים) אוכלים את המאכל האשכנזי שניצל, מאשר אשכנזים (כלומר מזרחיים אוסט-יודן) האוכלים את המאכל המערבי-מוגרבי סססקקקסססקקק (המאכל הקרוי בצרפתית קוסקוס מפני שבערבית המרוקאית, המושפעת מהשפה הבֶּרְבֶּרִית, יש שלושה עיצורים עוקבים שלא ניתן לבטאם בצרפתית ובעברית).

על המנלכוליה
ועל פירוש ספרות של אקטיביסט פרו-איסלמי
בידוע הוא שהגשמים הראשונים בחורף משמחים את עובדי האדמה, אבל מביאים עצבות ומנלכוליה על יושבי הערים.
הנה כך רואה זאת המשורר הצרפתי פול מרי ורלין Paul-Marie Verlaineבשירו המפורסם "גשם על העיר":
Il pleure dans mon coeurComme il pleut sur la ville;Quelle est cette langueurQui pénètre mon coeur?

https://poesie.webnet.fr/lesgrandsclassiques/Poemes/paul_verlaine/il_pleure_dans_mon_coeur

"הבכי מנטף לי בלב
כמטר הדולף על העיר;
מה טיב הרפיון העצוב
שחדר וירד אל הלב"
(תרגום עמינדב דיקמן)

והנה אותן השורות בתרגום משה שרתוק-שרת:

"רד הגשם על העיר
כבכי שבליבי
מהו זה השיממון
בחדרי ליבי ישכון."

להשלמת העצבות והמנלכוליה של תחילת החורף בחרתי עבורכם גם מלודיה מתאימה.
הנה, שמעו ברקע כשאתם קוראים את הדברים, את "עצבות" Tristesse של פרדריק פרנסואה שופין:
https://www.youtube.com/watch?v=82okhQiaPs0

מסתבר שבניגוד למשוררים באירופה, הסיבה לעצבות ולמנלכוליה של המשוררים בארץ שונה לחלוטין.
מה מביא את משוררי ישראל למנלכוליה?
בספרו החדש "שירת הטבועים" (הוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים 2018) טוען מבקר הספרות (והאקטיביסט הפרו-איסלמי) פרופסור מיכאל גלוזמן כי "דור המדינה בשירה העברית הוא דור מוכה טראומה ולפיכך גם לוקה במלנכוליה."
גלוזמן משליך את אהבת האוייב הישועית שלו על פירושו את הספרות העברית.
לפי פרופ' מיכאל גלוזמן, המרצה בחוג לספרות באוניברסיטת תל-אביב, השירה הישראלית שנכתבה בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת. נתנה ביטוי לתחושות של אובדן וחסר שהתעוררו לאחר הניצחון במלחמת העצמאות והקמת המדינה, והנכבה של ערביי ארץ ישראל, וכל אלו הביאו למה שהוא קורא "המלנכוליה של הריבונות." והשירה היא, במילותיה של דליה רביקוביץ, "שירה של טבועים."

אין כניסה לפרוידיאנים
מבקר הספרות יהודה ויזן קובע כי מחקרו של גלוזמן לפיו "דור המדינה בשירה העברית הוא דור מוכה טראומה ולפיכך גם לוקה במלנכוליה. כמו כל אותם מחקרים הנשענים על פרשנויות פסיכואנליטיות מהסוג הטיפולי-מציצני, גם לזה של גלוזמן אין כל קשר לספרות."
"אם יום אחד – במהרה בימינו – תוקם ועדת חקירה בלתי תלויה שתחקור את הרס הספרות העברית והרס החוגים לספרות במחצית הראשונה של המאה ה-21, אין לי ספק," כותב ויזן, "כי גלוזמן יככב בדו"ח הסופי שלה. בגלל הנזקים העצומים שהלה הסב לספרותנו במחקריו, בשיעוריו ובעת כהונתו הממושכת כראש החוג לספרות באוניברסיטת תל אביב (כהונה שנסתיימה ב-2015); לנוער שהשחית, ככל הנראה, כבר אין תקנה (חלקם כבר מזיקים בזכות עצמם) ואיש כבר לא יעורר אותם מתרדמתם הדוגמטית. המוחות הבוסריים הללו נפלו כפרי בשל לידיו של התועמלן והאינדוקטרינטור הזה, אותו יבואן של אופנות אקדמיות שנעדר כל מחשבה עצמאית ושהספרות, ואהבת הספרות, ממנו והלאה.
"זהו אדם ששיקע ושמשקע את כל מרצו בהפיכת השדה הספרותי לשדה קטל סוציולוגי-פוליטי ובדרדור הדיון לשפל חסר תקדים." (מינה את רועי חסן – רגע לאחר שצייד אותו ואת רעיו המוסללים בפרס ברנשטיין – למרצה באוניברסיטת תל אביב).
"גלוזמן, שבעקבות הוריו שהצטערו שעלו לארץ, קובע כפוסט-ציוני שדור המדינה בשירה העברית הוא דור מוכה טראומה, ותולה את הטראומה הזאת, 'שהולידה מועקה מלנכולית' –בהקמתה של מדינת ישראל, ב'גירוש הערבים ונישולם' ו'בפער שבין החזון הלאומי להגשמתו' (נדמה לי שבעגה הפסיכואנליטית הדבר נקרא השלכה).
"מה שממוטט באופן סופי את הספר הזה," קובע ויזן, "היא העובדה הפשוטה, החותכת, שגלוזמן אינו מסוגל לנהל דיון ספרותי (שאינו סוציולוגי, פסיכולוגי או פוליטי) ולו ברמה הבסיסית ביותר.".
בייחוד מסוכנת, לפי ויזן, הגישה המלמדת במקום ספרות – פרשנות.
"סטודנטים קוראים על היצירות ולא את היצירות עצמן. תאמר להם אדגר אלן פו, יאמרו לך "המכתב הגנוב" של לאקאן. מוקד הלימוד שלהם, כמו גם מוקד העניין, הוא הטקסט שכתב הפרשן על היצירה (או הטקסט שבאמצעותו בחר המרצה "לקרוא" ביצירה) ולא היצירה עצמה. למעשה, כל אימת שמצורפת מילה נוספת למילה "קריאה" ("קריאה רדיקלית", "קריאה דרידיאנית" וכו') ניתן להניח שהקריאה עצמה, כלומר, קריאת היצירה, אינה מתקיימת כאן."
(יהודה ויזן, אין כניסה לפרוידיאנים, "הארץ ספרים", 2.11.18)
https://www.haaretz.co.il/literature/study/.premium-REVIEW-1.6613252
אין תימה איפוא שמיד, ברפלקס ז'דנובי, התייצבו קולקטיבית כל מורי החוג לספרות בתל אביב לגנות את ביקורתו של יהודה ויזן. באומרם: "במקום דיון פורה יהודה ויזן הולם בלשונו."
(מורי החוג לספרות, במקום דיון פורה יהודה ויזן הולם בלשונו, "הארץ", 9.11.18)
https://www.haaretz.co.il/literature/letters-to-editor/.premium-1.6636615
מן הסתם אותם מורים קצת התביישו בביקורתם מפני הם נמנעו מלחתום עליה את שמם.

"היינו יותר שמחים מעצובים"
מבקר הספרות גבריאל מוּנְבֶז-מוקד, תומך בביקורתו של ויזן, וגם הוא קובע: "מיכאל גלוזמן טועה ומטעה בתזה שלו על שירת דור המדינה. "אין שחר לתזה של מיכאל גלוזמן," הוא כותב, "שעל פיה שירת דור המדינה התאפיינה בתחושת אובדן בגלל השגת הריבונות היהודית.
"אמנם גלוזמן מסתמך על כמה דעות של דליה רביקוביץ בדבר עצב ומלנכוליה. אולם, למען האמת, היגון של אותה יוצרת חשובה וידידתנו היה ביסודו אישי מאוד, כגון בעקבות הטראומה של מות אביה וכיוצא בכך, וקשה להקים מגדל מלנכוליה שלם, ענק ודמיוני, על בסיס עדות המשוררת הזאת. לעומת זאת, ההסתמכות של גלוזמן על גישתו המיוחדת של אבות ישורון לקווי דומות בין יהודי גולה דוברי יידיש ובין פלסטינים מתעלמת מכך שישורון שייך לפורמציה שירית מוקדמת יותר משירת דור המדינה, ואף פיתח כיוונים פואטיים שגלוזמן מתעלם מהם."
גלוזמן "מייחס, למשל, לעמיחי, לזך ולי (מקימי כתב העת "עכשיו") וגם לאבידן ולשירתה הארכיטיפלית-יונגיאנית של וולך – תחושות ותובנות שלא היו לנו כל עיקר – ולכן הוא חייב להידרדר (עם לאקאן או בלעדיו) לסוג של ייחוס חוויות לבלתי מודע (ולכן ויזן מאבחן ותוקף בצדק את ה"פרוידיאניות" של גלוזמן בספרו).
"היה (אמנם) שמץ קטן של מלנכוליה בנעורינו," כותב מוקד, "כשהתכנסנו כחבורה של פרחי סופרים של דור המדינה במחצית הראשונה של שנות ה-50 בירושלים החצויה והקטנה בהיותנו בני 20 ברובנו ומנוכרים מכל ממסד ובלי כסף ממשי וחיים כסטודנטים השומעים הרצאות במנזר טרה סנטה... אבל גלוזמן הגדיל את המלנכוליה השולית והמינימלית, המינורית שלנו, לממדי ענק דמיוניים והמליך אותה כממשות רעיונית וחווייתית במקום עיקר העיקרים שחשנו: האקזיסטנציאליזם הלוחם והאובייקטיביזם הסמנטי והאסתטי של המודרניזם העולמי והעברי והגדולה של השפה העברית – וכל זה חשנו גם בפינה הקטנה של מדינת ישראל הזעירה של פעם בתור גאוות יחידה של דור המדינה הצעיר וביטאוניו, אז בעצם היינו יותר שמחים מאשר מלנכולים ועצובים."
(גבריאל מוקד, בעצם היינו יותר שמחים מעצובים, "הארץ" ספרים, 23.11.18)
https://www.haaretz.co.il/literature/letters-to-editor/.premium-1.6661686

מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (1)
35 אקטיביסטים פרו-איסלמים תומכי הכיבוש הערבי-מוסלמי (שאינם מסתפקים ב-13 מיליון קמ"ר של שטחים כבושים ע"י הערבים), פירסמו מכתב גלוי בתקשורת האוסטרית שבו הם קוראים: "קורבנות שואה התנגדו לציונות" לכן "לא לערב בין ביקורת לגיטימית על ישראל – 'קשה ככל שתהיה' – ובין אנטישמיות."
המכתב מתפרסם לקראת ועידה בינלאומית באוסטריה בנושא: האנטישמיות והאנטי ציונות באירופה," בחסות הקנצלר סבסטיאן קורץ, תחת הכותרת: "אירופה מעבר לאנטישמיות ואנטי ציונות – להגן על החיים היהודיים באירופה."
ודוק: לדעת אותם אקטיביסטים פרו-איסלמים (המתנאים במוסריותם) שלילת זכות היהודים לריבונות לדידם של אלו התומכים בכך אינה אנטישמיות, אלא רק מוסר צרוף כי רק לערפלישתים יש זכות לריבונות.
על המכתב חתומים, בין היתר, משה צימרמן, משה צוקרמן, גדי אלגזי, זאב שטרנהל, אווה אילוז, גדעון פרוידנטל, האמנים דני קרוון ודוד טרטקובר והצלם אלכס ליבק (חתני פרס ישראל), הצלם מיקי קרצמן, ז'וזה ברונר, רחל אליאור, אלון קונפינו, ויעל ברדה.
https://www.haaretz.co.il/news/politi/1.6674048

מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (2)
הפירוש הנכון של הפסוק מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ (ישעיהו מ"ט, י"ז) אומר שאותם המהרסים והמחריבים יצאו ממך החוצה למקום אחר, והנה סטודנטית ישראלית לשעבר בשם רוז אסף שאביה נולד בקיבוץ דגניה ב' (קיבוצו של לוי שקולניק-אשכול שהביא לניצחון הגדול ביום הכיפורים) הגשימה את חלומו הגדול של מוחמד ערפאת וירדה מהארץ, ולא די בכך היא אירגנה את הסטודנטים בניו יורק להצטרף לחרם הערבי נגד ישראל.
הטענה שלה היא: "ה-BDS יביא צדק למשפחה שלי בישראל..."
מועצת הסטודנטים של אוניברסיטת ניו יורק הצביעה בפעם הראשונה בעד הצעה להחרים חברות שמשתפות פעולה עם ישראל. את ההצעה חיברה רוז אסף, ויותר מ-60 ארגוני סטודנטים ו-30 חברי סגל תמכו בה.
בהצבעה, שנמשכה אל תוך הלילה, 35 חברי מועצת התלמידים הצביעו בעד, 14 הצביעו נגד ועוד 14 נמנעו. מחוץ לאולם הפגינו סטודנטים ישראלים, יהודים ומתנגדי BDS נוספים ששרו "עוד אבינו חי". בין ארגוני הסטודנטים שתמכו בחרם על ישראל נמנים איגוד הסטודנטים השחורים, הארגון האנטי-פשיסטי, איחוד הנשים האסיאתיות, ואף ארגונים כמו מועדון הפואטרי-סלאם של האוניברסיטה. וזאת לצד אסף, ששייכת לארגון "קול יהודי לשלום" (JVP) הובילו את את היוזמה שתי סטודנטיות מארגון "סטודנטים למען צדק בפלסטין".
רוז אסף ציינה שבמשפחתה חוששים כי פעילותה הפוליטית בקמפוס עלולה לפגוע בה, בדומה לסטודנטית לארה אל-קאסם שנעצרה בנתב"ג הקיץ בגלל תמיכתה בחרם על ישראל בעבר. "כרגע חוק החרם מתייחס רק לאזרחים זרים, ואני ישראלית. אבל זה כן מדאיג את משפחתי. זה בהחלט מפחיד."
http://rotter.net/forum/scoops1/518589.shtml
למרבה הצער אין לה מה לחשוש. היא תקבל תמיכה רבה גם בישראל מהאקטיביסטים הפרו-איסלמיים, וארגונים משפטיים הממונים מבחוץ ילחמו למענה, שהרי אפילו בין קוראי "חדשות בן עזר" יש תומכים בחרם המאיימים על העורך בתביעות משפטיות.
לעומת זאת אם היא חושבת שהאנטישמים יאהבו אותה בגין זאת היא טועה ובגדול.
למרות זאת אנחנו נמשיך ונאמר: "האוחזים בחרם בחרם יאבדו." "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי (עושה) חרם הוא."

מי אוייב ומי ידיד?
העצרת הכללית של האו"ם לא אישרה את ההצעה המגנה את ארגון חמאס, שגובשה על ידי ארצות הברית (השגרירה נימראטה (ניקי) היילי) בתיאום עם ישראל.
במרכז ההצעה עמד גינוי לירי הרקטות והשימוש במנהרות הטרור נגד ישראל שמבצע החמאס.
ההצעה נדחתה לאחר שארה"ב לא הצליחה להשיג את הרוב הנדרש של שני שלישים. בעד הצעת הגינוי הצביעו 87 מדינות, 58 התנגדו ו-32 נמנעו.
השגרירה היילי סיכמה: "אין דבר אנטישמי יותר מלומר שלא ניתן לגנות את הטרור נגד ישראל."
דובר חמאס, סאמי אבו זוהרי, שיבח את פסילת ההצעה: "הכישלון של ארצות הברית באו"ם הוא סטירה לפרצופו של הממשל האמריקני ואישור ללגיטימיות של ההתנגדות."
והנה המדינות שתמכו בגזענות האיסלמו-נאצית של החמאס:
אפגניסטן, אלג'יריה, אזרבייג'ן, בחריין, בנגלדש, בוליביה, בלארוס, בוטסואנה, ברוניי, סין, קומורו, קונגו, קובה, ג'יבוטי, מצרים, גמביה, גינאה, אינדונזיה, איראן, עיראק, ירדן, קזחסטן, כווית, לאוס, לבנון, לוב, מלזיה, האיים המלדיביים, מאלי, מאוריטניה, מאוריציוס, מרוקו, מוזמביק, נמיביה, ניקרגואה, ניז'ר, ניגריה, עומאן, פקיסטן, קטאר, רוסיה, סעודיה, סנגל, סיירה לאון, סומליה, סודן, סוריה, סורינאם, תוניסיה, טורקיה, איחוד האמירויות הערביות, אוזבקיסטן, ונצואלה, וייטנאם, תימן, זמביה וזימבבואה.
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5421267,00.html
כדאי לשים לב למדינות שאינן ערביות-מוסלמיות התומכות בחמאס:
מאירופה: רוסיה, ובלארוס.
מאמריקה הלטינית: קובה, ונצואלה, בוליביה.
אסיה: וייטנאם.
אפריקה: דרום אפריקה.
שימו לב" ההצבעה חושפת את התמונה האמיתית. רוסיה וסין מצביעות בעקביות נגד ישראל. שתיהן אויבות.

גדעון לואי (לוי)
לגיטימציה לחיסול ישראל
האקטיביסט הפרו-איסלמי, לורד האו האו הישראלי, גדעון לואי (לוי), מפתיע. במאמר בעיתון "הארץ" הוא כותב שהוא רוצה לפגוש את השיח' חסן נסראללה ולהוכיח אותו על כך שהוא מזיק לערפלישתים.
"הייתי רוצה לשאול את נסראללה, מה הוא רוצה. ישראל אומרת, שהוא רוצה להשמידה. היא אומרת את זה על כל הערבים, אבל במקרה הזה היא כנראה צודקת. נסראללה אומר את זה. אבל הוא מצטייר כמנהיג רציני וחכם; הייתי רוצה לשאול אותו, אם המטרה הזאת לגיטימית בעיניו ואם היא מעשית. בינתיים הוא מסב נזק למאבק הצודק של הפלסטינים, שעליהם הוא מתיימר לגונן, ועלול להמיט עוד אסון על ארצו."
"לחיזבאללה," כותב לואי, "אין עילה והצדקה לאיים על ישראל, ואין לו סיכוי להשמידה. באיימו עליה הוא פוגע במי שיש להם הזכות והחובה להיאבק בה ובמי שמבטאים סולידריות עם בני העם הפלסטיני. מנהרות הצפון משרתות את התעמולה הישראלית, שעל פיה, כל הערבים רוצים לזרוק את היהודים לים; לא חשוב מה תעשה ישראל, האיום עליה יישאר לנצח. המנהרות מחזקות את הפרנויה הישראלית ומוסיפות לה צידוקים, וגם זה אינו משרת את העניין הפלסטיני או את הצדק. חיזבאללה מספק לישראל תירוצים להתחמש עד צוואר, להסית את תושביה לשנאת ערבים גדולה עוד יותר, לאבד אמון בפתרון מדיני ולשמש עוד תואנה למערב, ובעיקר לארצות הברית, לתמוך בישראל בעיוורון."
גדעון לואי (לוי) מה רוצים נסראללה וחיזבאללה, "הארץ" 6.12.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6721464
וַאו. מהפכה. לואי מתנגד לחיסול מדינת היהודים?
אז זהו – שלא. מיד לאחר דבריו אלו הוא סותר את דבריו הקודמים ותומך בחיזבאללה במלחמתו לחיסול מדינת היהודים: "הייתי רוצה לפגוש את נסראללה ולהגיד לו, שסולידריות עם העם הפלסטיני או מאבק באפרטהייד הישראלי הם מטרות צודקות מאין כמותן, גם מאבק פאן-ערבי למען זכויות שוות במדינה דמוקרטית אחת בין הירדן לים הוא מאבק ראוי, שחיזבאללה רשאי ואף חייב להשתתף בו. אבל מנהרות המאיימות על הגליל ומלחמה נוספת עם לבנון אינן התרומה הנכונה בכיוון הנכון."
הבנתם? אם מאבק פאן ערבי לחיסול מדינת היהודים הוא "מאבק ראוי" למה בעצם מנהרות נגד מדינת היהודים אינן ראויות?
הגרמנים-הנאצים לא תמכו בחיסול בריטניה ורצח הבריטים אבל אנגליה הוציאה להורג את לורד האו האו, בישראל לורד האו האו הישראלי זוכה לחופש מוחלט ואין תובעים את תלייתו וטוב שכך שכן גדעון לואי (לוי) לורד האו האו הישראלי הוא ההוכחה הטובה ביותר לדמוקרטיה הישראלית

איפה אבא שנלר-חושי?
אבא שנלר-חושי, ראש העיר המיתולוגי של חיפה, התפרסם ביחסיו עם המגזר הערבי והדרוזי. והנה עירו חיפה עוברת מהפכה.
רג'א זעאתרה, סגן ראש העיר המיועד ממפלגת חד"ש, עושה מהפכה.
לפני כשנתיים השתתפה "ועדת המעקב" של ערפלישתי ישראל בכנס שהתקיים בנצרת תחת הכותרת: "החרם והפלסטינים של 48': בין השפעה בינלאומית להקשרים מקומיים." אורח הכבוד בכנס היה ד"ר עומר ברגותי, מייסד תנועת החרם נגד מדינת ישראל.
מי שאירגן את הכנס ואת השתתפות המנהיגות הערבית בכנס ה-BDS המוצהר הוא מי שנכנס בימים האחרונים לתפקיד סגן ראש עיריית חיפה, רג'א זעאתרה.
רג'א זעאתרה הקים בשנת 2012 ארגון BDS תחת השם "מטה החרם 48'" שמטרתו לקדם את החרם על מדינת ישראל בקרב ערפלישתי ישראל.
בעמוד "ספר הפנים" שלו הוא מתגאה בהקמת הארגון הזה וגם בפועלו נגד ניסיונות לגייס בנים ובנות מהמגזר הערבי לצה"ל, או לשירות לאומי.
זעאתרה ארגן בארץ כנסים ומיזמים התומכים בקריאה לחרם על ישראל, וכמו כן, השתתף כנציג ארגון החרם בכנסים בחו"ל.
זעאתרה, שהיה דוברו של ח"כ איימן עודה והרשימה הערבית המשותפת (בשנאת ישראל) במהלך הבחירות, פגע בנביא מוחמד כאשר קבע כי "דאעש למד את פשעיו מהתנועה הציונית ומצה"ל" ודוק: לדידו של זעאתרה, צה"ל ולא מוחמד הוא שקבע 'דין צה"ל בסייף' וערף ראשים.
זעאתרה, איש חד"ש, המתבטא תדיר נגד הציונות, תומך בחיזבאללה ובמזכ"ל הארגון, חסן נסראללה. וכמו כן, הוא תומך נלהב של הרודן הסורי בשאר אל אסד שטבח למעלה מחצי מיליון ערבים.
בעבר הושעה זעאתרה ממפלגת חד"ש לאחר שאיים על פעילה פלסטינית שהיתה נשואה לפליט סורי שיחשוף את "עברה המיני". פעילת מפלגה טענה כי זעאתרה הגיב לה באופן מיני וגס על ויכוח שנוצר בינו לבינה. זעאתרה הגיב בזמנו בטענה שדבריו הוצאו מהקשרם.
חד"ש לא התנערה ממנו, והיא תומכת בו לתפקיד סגן ראש עיריית חיפה.
ראשת העיר החדשה של חיפה, עינת קליש-רותם, העדיפה את סיעתו של זעאתרה על פני הליכוד, שנשאר באופוזיציה.
רבים בחיפה שנמנעו להצביע בעד יונה יהב מפני שהאשימוהו בכניעה לערבים מצרים כעת על בחירתם.
ונחזור לאבא שנלר-חושי החסר כל כך בעיר. אבא שנלר-חושי היה ודאי חש מהר ומסלק מחיפה גזען אנטישמי כרג'א זעאתרא, שנל שנל, מהר מהר.

הטעות של בן עזר.
בכל פתיחת של גיליון "חדשות בן עזר נכתב כך:
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,
למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
טעות עובדתית. מדינת ישראל מסכימה לקיומן שתי מדינות פלסטיניות מזויינות (תרתי משמע). מדינת עבר הירדן, ומדינת חמאסטן בעזה. שתיהן מזויינות למכביר.
אהוד בן עזר אנא הסר בבקשה את ה"פייק ניוז" הזה מהעיתון.

עוד מילה על niveau
לאחר הגשם האחרון עלתה הכנרת בארבעה סנטימטר. "האזרחים הוותיקים" בארץ ודאי זוכרים שפעם היא היתה גבוהה יותר.
לפני כשלושה עשורים בימים שלשפה הצרפתית עוד היה מעמד בארץ, והדרכון הישראלי עוד נכתב בצרפתית, ונכתב עליו: "l'État d'Israël", או אז בטבריה בירידה לכנרת היה שלט שעליו היה כתוב: "גובה פני הים".
ובצרפתית: niveau de la mer"" ובאנגלית "Sea level".
נקווה שהחורף הזה יביא לעליית הניבו של הכנרת.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).