בסיפור הקלאסי הנפלא של הסופר היהודי-ספרדי (בפולניה היו יותר יהודים-ספרדים מאשר במרוקו ובוודאי מאשר בעיראק), יצחק לייבוש פרץ, באנטשע שוויג (שתורגם לעברית בונצ'ה שתוק) היה גיבור הסיפור שתקן מופלג, ולכן הוא זכה בשמו.
בונצ'ה שתוק:
https://benyehuda.org/perets/oni15.html
בחייו בעולם הזה היה בונצ'ה איש עני ובודד כמו צל עובר. ההורים שלו לא אהבו אותו, אשתו לא אהבה אותו, אף אחד לא העריך אותו ולא העסיק אותו .
אבל בונצ'ה היה איש צנוע ולא אמר אף פעם אחת מילה רעה. הוא תמיד שתק, אפילו כשאנשים העליבו אותו.
כאשר מת בונצ'ה, אף אחד לא הספיד אותו ואף אחד לא בכה. אפילו את הסימן שהיה על הקבר שלו העלימו משם. בחשאי נולד, בחשאי חי, בחשאי מת ובחשאי עוד יותר נקבר.
אך לא כך היה הדבר בעולם הבא! שם עשה מותו של בּונצ'ה רושם גדול!
כאשר בונצ'ה שתוק הגיע לעולם הבא קיבלו אותו המלאכים באהבה ובשמחה. אור גדול ויפה היה בכל מקום, ובונצ'ה לא האמין שהוא במקום כל כך טוב. בגן העדן סיפרו המלאכים על האיש הטוב שהגיע, ועל כל הדברים הטובים שהוא הספיק לעשות בחיים. אפילו השטן לא הצליח לומר על בונצ'ה משהו רע, כי בונצ'ה היה צדיק אמיתי.
המלאכים שאלו אותו מה הוא רוצה , והבטיחו לתת לו כל מה שהוא יבקש.
בונצ'ה חשב וחשב ושתק.
"הכל שלך," אמר לו אב בית הדין, "כל מה שבשמים שייך לך! בחר לך וקח מה שאתה רוצה, אין אתה לוקח אלא משלך!"
"באמת?" שואל בּוֹנצה עוד פעם, אך הפעם כבר בקול בוטח.
"באמת! באמת! באמת!" עונים לו בתקיפות מכל הצדדים.
"נו אם כך," מחייך בּוֹנצה "רוצה אני באמת בכל יום בבוקר לחמנייה (בולקע) חמה עם חמאה טרייה!"

ומבונצ'ה שוויג לבני גנץ (האווז). בדומה לבונצ'ה שתוק גם בני גנץ מצטייר בתקשורת כאדם טוב ומיטיב. בדומה לבונצ'ה שתוק גם בני גנץ (בניגוד לשמו אווז) שותק, אבל אם בני גנץ רוצה גם להנהיג ולהשיג משהו מעבר ללחמנייה חמה עם חמאה, עליו להתחיל לדבר! נכון, "גם אוויל מחריש לחכם ייחשב" אבל הוא אינו יכול להנהיג.
מקיאבלי כבר קבע שפוליטיקאי חייב להיות "כאמן גדול במשחק," שחקן גדול. "לעולם לא יהא נסיך (פוליטיקאי) חסר טעמי חוק ומשפט להפר בהם את הפרת דברו." מי שיעשה יותר כמעשי השועל בחוכמה יצליח. פוליטיקאי אינו יכול להיות טוב לב, ישר, נאמן, וירא שמיים, כי אם יהיה כזה הוא ייפול, על הפוליטיקאי רק להתחזות לכזה, רק אז יצליח. (הנסיך פרק 15)
הפילוסוף היהודי-האוסטרי המשומד לודוויג יוזף יוהאן ויטגנשטיין, 1889-1951, סיים את חיבורו המפורסם (והיחידי), "מאמר לוגי פילוסופי" Tractatus Logico-Philosophicus)) במשפט השביעי המפורסם: "על מה שעליו לא ניתן לדבר, אודותיו יש לשתוק."
אם בנימין גנץ רוצה באמת ובתמים להיות פוליטיקאי ולעסוק בפוליטיקה, עליו לפתוח את פיו ולדבר!

לעיתים גם שתיקה היא דיבור
במלאת שנה למבצע 'צוק איתן', זמן קצר לאחר שפשט את מדי הרמטכ"ל, השתתף בנימין גנץ בקונצרט יהודי ערבי משותף לזכרם של הרוגי 'צוק איתן' הישראלים והעזתים יחד. הוא לא נשא דברים באירוע.
"קונצרט הסולידריות", כלל תפילת אשכבה ששילבה קינה יהודית וקינה מוסלמית. "החלק הזה בא להביע כאב שהוא כאב אוניברסאלי. כלומר השתתפות בכאב ובצער של הצד השני."
בין ההרוגים שעליהם קוננה אותה עצרת, בהשתתפות בני גנץ, היו גם 1068 עד 1408 (תלוי במקור המדווח) מחבלים חמושים. מאחר ומדובר ברמטכ"לו של המבצע שהרג את אותם מחבלים איסלמו-נאצים, אולי בשתיקה יש אמירה?
האם עמדותיו של גנץ נטועות בימין, בשמאל או שאולי הוא בכלל סתם שתקן?
http://rotter.net/forum/scoops1/523064.shtml

אמנות ופוליטיקה בחיפה
מעולם בהיסטוריה לא היו נוצרים שהלכו בעקבות ישו והגישו את הלחי השנייה ואהבו את האוייב (מתי פרק ה) – (יהודים רבים דווקא כן), והנה מוזיאון חיפה לאמנות מציג יצירה של האמן הפיני הנוצרי יאני לינונן המציגה את רונלד מקדונלד, הליצן המוכר של רשת ההמבורגרים המצליחה, כשהוא צלוב כמו ישו על הצלב.
לינונן, הנוצרי "מבקר את האופן בו רונלד מקדונלד הפך סמל של תרבות פופולארית שמגיע לרמות סגידה דתית."
מחשש לתגובות לאותה יצירה הגיע המוזיאון לפשרה עם ראשי הכנסיות לפיה המוזיאון בודד את היצירה מאחורי וילון וחבל, ובנוסף הציב שלט בכניסה לאולם בו מוצגת היצירה המזהיר מפני אפשרות לפגיעה ברגשות. למרות כל זאת מפגינים נוצרים-יווניים שהסתערבו עקב הכיבוש הערבי, הפגינו נגד הצגת הפסל באלימות תוך זריקת בקבוק תבערה.
מוזיאון חיפה הגיב: "המוזיאון מגנה את האירוע החמור של השלכת בקבוק התבערה, שיח סביב אמנות, מורכב ככל שיהיה, אסור שיגלוש למחוזות אלימים ועליו להיות מכבד – גם במצבים טעונים. עליית המדרגה בדמות זריקת בקבוק תבערה על המוזיאון היא תולדה של מסיתים, שבינם לבין הסוגיה אין דבר ושכל מטרתם היא לייצר פרובוקציה שתפנה אליהם זרקור. מקרה מסוג זה יכול היה להסתיים בנפגעים ובהשלכות קשות, והאחריות היא בידי מי שבחר ללבות את היצרים. המוזיאון יכבד את הסיכום שהושג עם ראשי הכנסייה והעירייה באופן מיידי."
את החיפאים המודאגים מהקצנת היוונים-הנוצרים שהסתערבו ומהמתקפה הברוטאלית שלהם אפשר להרגיע. ראשת העיר חיפה גברת קליש-רותם מינתה את האקטיביסט היווני-נוצרי שהסתערב, רג'א זעאתרה, לוועדת הביטחון של העיר.
זעאתרא הנוצרי המסתערב, הידוע כחסיד החמאס והחיזבאללה, ישמור בוודאות ככזה על בטחון היהודים בחיפה.
אפשר לישון בשקט.

זה נגמר רק בנגיעת יד
לאחר שעירית מלברגר-אמינוף סיפרה ("חדשות בן עזר" 1408) שאביה ואימה סיפרו לה בנפרד ש"שניהם הסתייגו מאביו (של עמוס קלויזנר-עוז), שהיה כנראה יהיר על היותו לומד באוניברסיטה העברית. [לא רבים הִרשו אז לעצמם להיות "סטודנטים" באוניברסיטה, צריכים היו להאכיל פיות נשותיהם וילדיהם.] ואולי היה אביו יהיר בשל קרבתו לפרופ' קלויזנר הידוע" – נזכרתי שאותו יהודה אריה קלויזנר הוזכר ולא לרעה ביומן שכתבה אימי ז"ל, שהכירה אותו בעת שלמדה ב"תרבות" בןוילנה. וכך היא כתבה:

1928 II/24 וילנה "תרבות"
אחר ארוחת הערב גמרתי ללכת לחברותיי מעירי. באתי אליהם, ויחד, אחר כך, יצאנו לטייל. תיכף ביצאנו פגשנו בשני נערים, אחד מהם הוא בן דודתי הצעיר, והשני חברו קלויזנר, נער סימפטי. הם הלכו תיכף איתנו לטייל. בדרכנו נחלקנו: זלמן הלך עם חברה אחת שלי, וקלויזנר הלך לצידי, ולצד חברתי השנייה. ביני ובין בן דודתי הצעיר היו יחסים מעט מחודדים ולא טובים. אני התקוטטתי עימו פעם אחת, ומאז לא דיברנו אחד לשני. ומעת ההיא התחיל לחזר אחר החברה הזאת שהלך עימה עכשיו. אני הבנתי שהוא עושה זאת במכוון בכדי שאקנא, וגם חבר שלישי שלי הגיד לי כזאת.
אני גמרתי לשחק פה קומדיה. גמרתי גם כן לעשות כמוהו. וכן הלכנו יחד. אחר זה הלכנו אל התיאטרון. בתיאטרון שוב ישב זלמן על יד החברה הזאת, וקלויזנר ישב על ידי. כאשר התחיל המחזה לקח קלויזנר את ידי בתוך ידו, ולחץ אותה לליבו. אני לא הוצאתי את ידי מפני זה: אני יודעת שהוא בוודאי יספר לזלמן זה, כי זלמן הגיד עליי, שאינני נותנת לנגוע בי מעולם, כי באמת בכל פעם כשניגש הוא קרוב אליי, הדפתיו בשתי ידיי. ולכן חפצתי להכעיסו. אבל מצד אחר חשבתי: מה לי ולהם? יעשו להם כחפצם. אבל בכל זאת היה נעים לי כשהכרתי על פניו אותות כעס. מפני מה אינני יודעת: אני נהפכתי פתאום ממצב רע למצב מצוין. התהוללתי והשתובבתי, כי כל הקומדיה הזאת מוצאת חן בעיני."

המשוררת פניה ברגשטיין כתבה בשיר: "זה התחיל בנגיעת יד ונגמר ב'הרי את'." כאן זה נגמר רק בנגיעת יד. אבל קלויזנר נתפס כ"נער סימפטי".

בושה וחרפה לחיל האוויר
ב"חדשות בן עזר" 1315 כתבתי על ספרה של דינה קטן בן ציון, "על בית ומילים – מהלך חיים", (ירושלים, 2017)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe01315.php
הכותרת היתה "תובנה אחת מסיפור חיים". בספרה מגוללת דינה קטן בן ציון את סיפור חייה כילידת סרייבו וסיפור משפחתה תחת צל שואת יהודי יוגוסלביה, והתובנה שהוצאתי היא בעקבות תיאור קצר ומרגש שכתב קרוב משפחתה של דינה קטן-בן ציון על תחילת הכיבוש הגרמני:
"הגרמנים נכנסו לסרייבו מיד החל השוד בעיר המקושטת בדגלים אדומים עם צלבי קרס. בית הכנסת הספרדי החדש נשדד. הבניין המפואר, שכיית החמדה בסגנון מאורי, כולו בשיש עם נברשת מצופה בזהב. בני ההמון מפרקים את חלקי הנחושת של כיפת הנחושת."
"לימים במלחמה," מעיר הכותב, "הייתה עולה בזיכרוני התמונה הזו, והבנתי שדי היה במכונת ירייה על מרפסת דירתנו כדי להבריח משם את כל ההמון הזה, שבטירוף חושים בזזו בית תפילה של בני דת זרה, ולהפיצם משם כעדת עורבים." (ז'אק פינצי, נוקטורנו ספרדי, סרייבו 1999 עמ' 18-19)
התובנה של הכותב, אותה מביאה דינה קטן-בן ציון, היא שעלינו כאן בארץ לדאוג תמיד שתהיה בידנו אותה מכונת ירייה שנוכל באמצעותה להפיץ את אויבנו כעדת עורבים".
כמאמר הלטיני: Si vis pacem, para bellum, הרוצה בשלום ייכון למלחמה.
לא יכולתי שלא להיזכר בקטע הזה בעת שקראתי על העיסקה שנעשתה בין ישראל לקרואטיה. לפיה מכרה ישראל מטוסים לקרואטיה, עיסקה שלאחרונה בוטלה בלחצי האמריקאים.
http://rotter.net/forum/scoops1/524593.shtml
הבושה הגדולה היא שבמסגרת העיסקה יצאו שלושה מטוסי חיל האוויר הישראלי למטס הצדעה לרגל היום שבו מציינים הקרואטים את "מבצע סופה", הנחשב למהלך המכריע שהביא להקמת קרואטיה העצמאית לפני 23 שנים. "מבצע סופה" היה חלק בלתי נפרד ממלחמות הבלקן, אירוע בעייתי בעל מאפיינים ברורים של טיהור אתני, שבמהלכו גורשו מקרואטיה אלפי סרבים ובתוכם יהודים זקנים ששרדו את השואה ורדיפות האוסטשה.
במטס ההצדעה הונף בין השאר הדגל השחור של תנועת האוסטאשה הקרואטית, שהיה מונף בעבר בקריאת ההצדעה הפשיסטית המקבילה ל"זיג הייל" הגרמני.
בושה וחרפה שחיל האוויר, אחד מסמלי היוקרה הנחשבים של תקומת מדינת ישראל ועצמאותה, שיגר שלושה מטוסים להשתתף בטקס הזה.
היכן היו יהודי יוגוסלביה לשעבר? איך לא מחו על החרפה והבושה? האם הכסף יענה את הכול?

פרופסור מדינה רוצה להרוס את המדינה
פרופ' ברק מדינה, רקטור האוניברסיטה העברית, התייחס לסוגייה אם על ראש הממשלה להתפטר במקרה של הגשת כתב אישום, בהשוואה לפסק הדין של בג"ץ מ-1993, שחייב את ראש הממשלה דאז רבין לפטר את השר דרעי לאחר שהוגש נגדו כתב אישום.
בין השאר טען מדינה כי: "במקרה של ראש הממשלה, אין לאף אחד סמכות לשקול אם לפטר אותו – בית המשפט יצטרך לפתח דוקטרינת חובת התפטרות אישית. יכול להיות שבית המשפט יטיל חובה על הכנסת להביע אי-אמון בראש הממשלה. אם פסק הדין לא יכובד, זה בהחלט יכול להיות בסיס למלחמת אזרחים."
פרופסור מדינה מחזיר את המדינה מדמוקרטיה ייצוגית לשיטת המלך הפילוסוף של אפלטון. לא העם יקבע את רצונו מהו צדק, אלא קבוצת פילוסופים משפטנים שרק הם קובעים את ה"אינטרס הציבורי" ומהו "הצדק" בדיוק כבאוטופיה הטוטליטארית של אפלטון.
הפילוסוף קרל פופר בספרו "החברה הפתוחה ואויביה" ראה באפלטון את המקור לכל המשטרים הטוטליטריים בהיסטוריה, הקומוניזם, הפשיזם, הנאציזם, והתיאוקרטיה הדתית (המיושמת עתה באירן).
מה שפרופסור מדינה לא הסביר הוא מה כוונתו במלחמת אזרחים. האם התכוון למלחמת אזרחים בנוסח מלחמת האזרחים בארה"ב, או כזו בנוסח מלחמת האזרחים בסוריה?

חופש ביטוי לרצח יהודים
בתשובה לפנייה על קריאות שנאמרו בהפגנה נגד חוק הלאום באוגוסט שנה שעברה, בו נאמרו הקריאות: "שאהיד נוח על משכבך בשלום, אנחנו ממשיכים את דרכך," ו"ברוח, בדם נפדה את פלסטין" – קבעה ופסקה המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), עו"ד נורית ליטמן, כי להתבטאויות האלו אין קשר לטרור, ואין לפתוח חקירה פלילית נגד הקוראים אותן.
לדבריה "עבירות ההסתה לאלימות ולטרור דורשות יסוד תוכני, של תמיכה או עידוד לאלימות או טרור, וכן יסוד הסתברותי," וכן "הוכחה של אפשרות ממשית שההתבטאות תוביל בפועל למעשי אלימות או טרור." – "ההתבטאויות אינן מפורשות או מובהקות ואינן בהכרח מהוות עידוד, אהדה או תמיכה למעשה אלימות או טרור."
המשנה לפרקליט המדינה הוסיפה בתגובתה כי "עיקרון חופש הביטוי הינו עיקרון יסודי במדינה דמוקרטית, ובמיוחד כשמדובר בהפגנה פוליטית. המתאפיינת בביטויי מחאה."
http://rotter.net/forum/scoops1/524155.shtml
ח"כ ד"ר ענת ברקו הגיבה על החלטת המשנה לפרקליט המדינה בעניין הקריאות בהפגנה נגד חוק הלאום – "מנותקות מהמציאות!"
"כשאומרים שממשיכים דרכו של שהיד, מתכוונים לכך שיפיקו פיגועים רצחניים נגד יהודים ואז יוכתרו כשהידים. לצערי, יש כאן חוסר הבנה ועצימת עין לנוכח ההסתה הבוטה נגד ישראלים."
מעכשיו דעו – לפי "הצדק" המשפטי הישראלי, קריאה לרצח יהודים היא בגדר חופש הביטוי.

מלכנו יגאלנו מהערבים
תארו לכם שיר במילים אלו המתפרסם בארץ. מיד תהום כל הארץ על הגזענות היהודית, אבל דומני שאין מתקומם על שיר כזה המהלל את השחרור מהכיבוש הערבי במקום אחר.
ראו את המילים של המנון אנדורה:

המנון אנדורה
קרלמן הגדול, אבי,
יגאלני מהערבים
וממרומים העניק לי את חיי
המדונה ממריטשל, האם הגדולה
נסיכה נולדתי, ובין שתי אומות,
עלמה נייטרלית הייתי
נותרתי בתה היחידה
של האימפריה הקרולינגית
מאמינה וחופשית במשך אחת-עשרה מאות,
מאמינה וחופשית אשאר
אצעד בדרכי מורי,
ונסיכיי המגינים!
ונסיכיי המגינים!

https://he.m.wikipedia.org/wiki/המנון_אנדורה
מובן שאנחנו מפרגנים לאנדורים על השחרור מהכיבוש הערבי ומאחלים גם לכורדים שחרור קרוב דומה.

עיתונאות חוקרת – פרופורציה היסטורית
עיתון הניו יורק טיימס השקיע הון רב במחקר דקדקני בו בחן יותר מאלף סרטונים וחקר 40 עדים כדי להגיע למסקנה שהירי בפרמדיקית העזתית עשוי להיחשב כפשע מלחמה, כי היא לא סיכנה את החיילים (או את אזרחי ישראל).
https://www.haaretz.co.il/news/politics/MAGAZINE-1.6790645
מדיניות המחקר של עיתון הניו יורק טיימס מעניינת שכן יש לבחון את ההשקעה העצומה של העיתון בחקירת מותה של ערפלישתית-מוסלמית אחת, לעומת המחקר שהשקיע העיתון בהעלמת השמדתם של מיליוני היהודים בשואה.
הנה ראו כיצד טיפל העיתון בהשמדת יהודי אירופה. כיצד דיווח עליה ובעצם לא דיווח עליה:
https://www.youtube.com/watch?v=8nixdDIPEBQ
https://www.themarker.com/advertising/1.289445
מסקנה: העיתונות חוקרת בהתאם לאג'נדה של בעלי העיתון. ובעולם עוד מדברים על עיתונות יהודית...

אקדמיה חוקרת – המקרה של ד"ר קרולה הילפריך
ד"ר קרולה הילפריך, שנהפכה לאחרונה לגיבורת תרבות בעיתונות וברשתות החברתיות ומאות מפגינים לטובתה, מספרת על עצמה:

"רקע אקדמי ותחומי עניין: כמי שמוצאה מגרמניה, שם למדתי ספרות גרמנית ופילוסופיה באוניברסיטת מינכן ובאוניברסיטת ברלין, נושא הדוקטורט שלי (באוניברסיטה העברית) היה ספרות והגות יהודית-גרמנית. כחברת סגל במחלקה לספרות כללית והשוואתית ובתוכנית ללימודי תרבות באוניברסיטה העברית, אני מלמדת תיאוריה ספרותית, ספרות מומחזת, סוציולוגיה של הספרות, ותיאוריות על ביקורת תרבות. מחקרי בוחן את ההקשרים הפואטיים והפוליטיים של הכתיבה כנקודת ממשק בין תרבויות בעידן המודרני, תוך התמקדות ביוצרים גרמנים-יהודים, יהודים אלג'ירים-צרפתים, אפרו-אמריקאים, ולאחרונה גם ביצירות ספרות של תורכים-גרמנים וערבים-ישראלים. כמו כן, אני חוקרת את הפוליטיקה והפואטיקה של חיי היום-יום, את הסוציולוגיה וההיסטוריה של הרגשות, ואת תפקידן של יצירות ספרות בנושאי ניכור וזרות (literatures of unhomeliness) בתרבות. במחקרי הנוכחי אני בוחנת כיצד עיסוק בחפצים וברכוש (belongings matter), תוך דגש על המוזר והמסתורי, משתקף בספרות היהודית העכשווית.
"בעבר כיהנתי כיו"ר תכנית הלימודים והוועדה האקדמית של מרכז לייפר ללימודי מגדר. ב-2005 זכיתי במענק מהמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית למחקר קבוצתי על "אתנוגרפיה וספרות: תיאוריה, היסטוריה ובין-תחומיות" –
Ethnography and Literature: Theory, History, and Interdisciplinary Practice.
"מאוחר יותר, בשנת 2012, העברתי סמינריון בנושא "רוח הרפאים בספרות וכספרות" בבית הספר ע"ש פרידריך שלגל למחקר ספרותי באוניברסיטה החופשית בברלין. במחקרי הנוכחי אני משתתפת בסדרת סדנאות על "לכתוב / לקרוא מקום: שדות של השתייכות והפרשנות של ספרויות יהודיות" – Fields of Belonging: Interpreting Jewish Literatures – ביוזמת מכון סימון דובנוב להיסטוריה ותרבות יהודית באוניברסיטת לייפציג."

בדבריה על עצמה היא אינה מספרת על כך שכמרצה היא חתמה על כתב פלסתר אנטישמי שפורסם במהלך צוק איתן (23.7.2014) בכתב העת היוקרתי The Lancet. הקריאה דרשה מהעולם לנקוט סנקציות מיידיות נגד מדינת ישראל המפלצתית כולל חרם והפסקת המסחר עם ישראל. על פי המכתב ישראל "מבצעת מעשי טבח איומים," אשמה ב"פשעים נגד האנושות," "שימוש בגז", "פשעי מלחמה", ולמעשה ישראל "פועלת במכוון להרוס חיים של חפים מפשע" ותושבי עזה נמצאים במתקפה חסרת מעצורים של "אחת ממכונות המלחמה הגדולות והמתוחכמות בעולם." הכול בהתנהגות ישראלית שמהווה "עלבון לאנושיות."
המכתב מציין ב'חרדה' שמכיוון שמרבית האקדמאים הישראלים לא חתמו על הקריאה אין מנוס אלא מלהסיק שכל מי שלא חתם על המכתב הם שותפים לפשע (complicit) ואחראים לביצוע הטבח וההרס של עזה.
נוסח המכתב כפי שפורסם עם חתימתה:
http://www.codajic.org/sites/www.codajic.org/files/An open letter for the people in Gaza The Lancet.pdf
ד"ר קרולה עלתה לתודעה הציבורית בשל צילום שיחה שלה עם סטודנטית חיילת.
היות והתפרסמו גרסאות שונות על האירוע ברצוני לנתח אך ורק את הנאמר בשיחה כפי שצולמה:
שאפו על המרצה הגרמנייה שמדברת אפילו עברית עם סלנג ערבי:
https://www.youtube.com/watch?v=rEsjGmF32ZI
ד"ר הילפריך: "יש אשכרה תוכנית שלמה כן של אנשי צבא אז כולם בלי מדים בכיתה זה לא הכיתה שלנו."
סטודנטית: "זה בעייה שיש מישהו במדים? במקום לבוא ולהגיד..."
ד"ר הילפריך: "טוב אני חייבת לרוץ יש לי עוד שיעור את לא יכולה להיות נאיבית ולהיות כאן במדים ולבקש שיתייחסו אליך כאזרחית כשאת מבקשת להיות במדים."
סטודנטית: "אני לא מבקשת... אני משרתת. "
ד"ר הילפריך: "אז את חיילת בצבא של ישראל ואת מבקשת שיתייחסו אליך בהתאם."
סטודנטית: "אני מתנדבת בצה"ל שלא יכולה להיות משרתת חובה. קורעת את התחת בשביל להגן. אני לא צריכה לקבל תגובות כאלה. אני לא נכנסת לפוליטיקה אני לא מתעסקת בזה כדי לשמור על המקצועיות שלי כדי להגן על תושבי מדינת ישראל. אני לא נכנסת לפוליטיקה. התגובות האלו לא נוחות לי."
ד"ר הילפריך: "אוקיי אוקיי אז אם יש עוד משהו תכתבי מכתב כי יש לי עניינים אחרים. אני מצטערת אני לא יכולה עכשיו אני חושבת ש... ואני אמרתי לך כמה ..."
סטודנטית: "את חושבת שזו בעייה שאני יושבת במדים בכיתה של אזרחים?"
ד"ר הילפריך: "למה? זה אנשים שפותחים למשל את המיליטריזציה של חיי היום יום בארץ."
סטודנטית: "זה מפריע להם?"
ד"ר הילפריך: "זה חשוב להם, זה חשוב להם כפי שהצבא חשוב לך. ואת חייבת לקבל בסובלנות את סדר העדיפות שלהם כפי שהם מקבלים ומתעמתים עם סדר העדיפות שלך. את לא מכבדת אפילו את הזמן שלי! "

נעזוב את כל מה שקרה לפני השיחה וננתח רק את השיחה. ד"ר הילפריך אינה מקבלת את ההנחה שלחיילת במדים יש להתייחס כמו לאזרחית. מפריע לה מה שהיא קוראת "המיליטריזציה של חיי היום יום" ולכן על החיילת (היהודייה) לקבל בסובלנות את סדר העדיפות (של הערפלישתים) כפי שהם (הערפלישתים) מתעמתים עם סדר העדיפות שלך (של היהודים).

לאור דבריה כתבתי לה את המכתב הבא:

ד"ר קרולה הילפירך שלום רב.
כגרמנייה, את ודאי יודעת, שבניגוד לגרמנים שהסתירו את תוכניתם להשמדת היהודים, הערפלישתים (הערבים-הפלישתים) אומרים זאת בגלוי. לפי תפיסתם הגזענית יש להגשים את דברי מוחמד ולחסל את מדינת היהודים, ולהשמיד את כל היהודים. (אמנת החמאס סעיף 7), ודברי המופתי של אש"פ מוחמד חוסיין שהוא מינוי אישי של ההיסטוריון (מכחיש השואה), והתיאולוג המוסלמי (היהודים טמאים) ד"ר אבא של מאזן, שהכריז גם הוא על מלחמה דתית נגד היהודים מפני שבהתאם לדברי מוחמד יש לרצוח את היהודים בני הקופים והחזירים.
http://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
ד"ר קרולה הילפריך, צבא הגנה לישראל אינו הצבא הגרמני ה"ורמאכט", שהשתתף בהשמדת היהודים. צבא ההגנה לישראל, הוא, ורק הוא, הצבא שמונע את השמדת היהודים. לכן עלייך להתנצל על דעותייך, שיש בהן שמץ של אנטישמיות, שאין להתייחס לחייל יהודי כמו לאזרח.
מעניין אגב שהתקרית קרתה בשיעור על תורתו של פרויד והשפעת הפסיכולוגיה על ההמון, שכן ודאי ידוע לך, ד"ר קרולה הילפריך, שבעוד שבגרמניה הנאצית היו גם גרמנים שהתנגדו לגזענות הנאצית, טרם נמצא ערבי-מוסלמי שיראה בדברי מוחמד, התובעים את רצח היהודים, גזענות ולא מופת מוסרית. לכן עליך לחקור וללמד על התופעה הזו. כל שתיקה שלך היא שותפות באשמה. ואת ודאי יודעת מההיסטוריה הגרמנית למה מובילה השתיקה.
ד"ר קרולה הילפריך, בדיוק כפי שהשתיקה נגד הנאציזם הביאה את הנאציזם לשלטון כך גם השתיקה נגד הפשיזם האיסלמו-נאצי תביא לניצחונו. שתיקתך היא שיתוף פעולה עימו. שתיקתך היא אשמתך.
מקווה לשמוע ממך דברים אמיצים. שתיקה כהודאה דמיא."

אשמח לעדכן אם תתקבל תשובה. (זו תהיה הפתעה)

בינתיים פורסם ש-200 מרצים מהאוניברסיטה העברית תמכו בדבריה האנטישמיים של קרולה הילפריך.
בין היתר חתמו על המכתב: פרופ׳ דן אבנון, מדע המדינה; פרופ׳ צח אדם, מדעי הצמח; פרופ׳ דורית אהרונוב, הנדסה ומדעי המחשב; פרופ׳ עמליה אולבר, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה; פרופ׳ עוזי אורנן, לשון עברית; פרופ׳ תמר אלאור, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה; פרופ׳ דוד אנוך, משפטים ופילוסופיה; פרופ׳ יהודה אנזל, מדעי כדור הארץ; פרופ׳ ענבל ארנון, פסיכולוגיה; פרופ׳ עופר אשכנזי, היסטוריה; פרופ׳ ברוריה ביטון-אשקלוני, מדע הדתות; פרופ׳ רות בטלר, חינוך; פרופ׳ יורם בילו, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה ופסיכולוגיה; פרופ׳ לואיז בית-לחם, אנגלית ולימודי תרבות; פרופ׳ יונתן ברויאר, מתמטיקה; פרופ׳ אורן ברק, מדע המדינה ויחסים בינלאומיים; ד״ר יעל ברדה, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה; פרופ׳ דפנה גולן, משפטים; פרופ׳ ג׳וני גל, עבודה סוציאלית ורווחה חברתית; פרופ׳ עמוס גולדברג, היסטוריה של עם ישראל ויהדות זמננו; פרופ׳ יצחק גל-נור, מדע המדינה; פרופ׳ יוסף גרודזינסקי, מדעי המוח; פרופ׳ אבנר דה-שליט, מדע המדינה; פרופ׳ גיא דוידוב, משפטים; פרופ׳ עמינדב דיקמן, ספרות כללית והשוואתית וספרות עברית; פרופ׳ אריאל הירשפלד, ספרות עברית; פרופ׳ שמעון זנדבנק, ספרות כללית והשוואתית; פרופ׳ יוסף זעירא, כלכלה; פרופ׳ גלית חזן-רוקם, ספרות עברית ופולקלור ותרבות עממית; פרופ׳ הלל כהן, אסלאם והמזרח התיכון; פרופ׳ דוד לוי-פאור, מדע המדינה ומדיניות ציבורית ופרופ׳ פול מנדס-פלור, מחשבת ישראל.

מזעזע לראות כיצד האוניברסיטה העברית עוברת תהליכי פשיזציה דוקטרינרית של תמיכה בפשיזם האיסלמו-נאצי – תהליך דומה למה שעברו האוניברסיטאות בגרמניה בשנות השלושים של המאה הקודמת.
דומה שבקרוב האוניברסיטאות בארץ תדמינה לאוניברסיטאות בארצות ערב.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).