מעבר לכל הידיעות על השחיתות במערכת המשפטית שעוד ייחקרו ואז ניתן יהיה לומר עליהם משהו, אי אפשר שלא להביע התפעלות מכושרו המיני של הבן יקיר לי אפרים נבעה-נווה (או בשם החיבה שניתן לו ע"י הנשים, אפי). כסטיר מיתולוגי בעל און הוא בעל שופטות, עורכות דין, ומתמחות. כושר מופלא.
אין ספק אפרים נבעה-נווה הוא גבר גבר לתפארת מדינת ישראל.

בסופו של דבר תהיינה כאן שלוש וחצי מדינות ערביות-מוסלמיות
ומדינה אחת יהודית
במאמר אפוקליפטי לוקח לעצמו ההיסטוריון בני מוריס את תפקיד ירמיהו הנביא (בלי המימד המוסרי) ומנבא חורבן גדול למדינת היהודים. בסופו של דבר, הוא מנבא, הערבים-המוסלמים יגברו על המיעוט היהודי ותהיה כאן מדינה אחת ומי שיוכל יברח ממנה לאמריקה או למדינות אחרות ("בסופו של דבר תהיה כאן מדינה אחת", בני מוריס, "הארץ", 18.1.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6849720
כזכור בני מוריס טבע את המושג "ההיסטוריונים החדשים" בהעלותו את בעיית הפליטים הערפלישתים בספרו "לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים", ת"א, 1988.
בזמן האינתיפאדה הראשונה הוא סירב לשרת בצה"ל וישב בכלא, ומאוחר יותר, לאחר דחיית הערפלישתים את הצעות אהוד ברק, הוא התפכח בהבינו שהם אינם רוצים שלום, אלא כיבוש טוטלי של כל הארץ.
כבר אריסטו קבע בספרו "הפואטיקה" שההיסטוריה אינה מדע ואין בה חוקיות לכן על ההיסטוריון לכתוב רק על מה שהיה, ולא על מה שיהיה. מוטב שמוריס יתמקד במומחיותו בעבר. הדיאגנוזה שלו בדבר אי הנכונות לשלום נכונה, התחזית שגויה. העתיד יהיה שונה. בסופו של דבר לא תהיה כאן מדינה אחת ערבית-מוסלמית, אלא שלוש וחצי מדינות: מדינת היהודים, ושלוש וחצי מדינות ערביות-מוסלמיות:
1. מדינת עבר הירדן (בניגוד לתעמולה הערבית כולה מורכבת מפלישתינאים, לא רק 70 אחוז).
2. מדינת עזה-חמאסטאן. (שבתהליך היסטורי סביר שתסתפח למצרים).
3. אוטונומיה ערבית-מוסלמית ביו"ש. ע"פ המתכון של תוכנית אלון (ורבין) המורחבת.
לגבי הדמוגרפיה מוריס חי בעבר. הילודה היהודית משתווה לערבית-מוסלמית, וההגירה הערבית מיו"ש גדולה כך שתסריט הבלהות שלו מופרך.
בסופו של דבר המאבק נגד האימפריאליזם והקולוניאליזם הערבי והגזענות המוסלמית יגיע לניצחון הרואי, בדיוק כפי שהצרפתים, הספרדים, הפורטוגזים, האיטלקים, המלטזים, היוונים, הגיאורגים, והארמנים, הצליחו לסלק את הכיבוש הערבי-מוסלמי ולפרק את כל ההתנחלויות הערביות הבלתי חוקיות. (יש תקווה שגם הכורדים יצליחו ויסלקו את הכיבוש הערבי. המצרים לרוע מזלם כבר לא יצליחו).
בסופו של דבר תהיינה כאן שלוש וחצי מדינות ערפלישתיות, ומדינה יהודית.

[אהוד: ואיפה החצי-מדינה?]

להפסיק את news Fake
בהזדמנות זו אני פונה פעם נוספת לעורך שיסיר את הכותרת השקרית:
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,
למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
מדינת חמסטן בעזה אינה מפורזת. זה אמנם חלום יפה שתהיה, אבל רק חלום.
ייתכן גם תיקון: "למדינה פלסטינית מזויינת ביו"ש לעולם לא תסכים ישראל"!

[אהוד: לא מבין אותך. הדברים שלי מדוייקים במאה אחוז ואינם סותרים את שלך].

ויפתח האווז את פיו
באותו יום בו כתבתי על שתיקתו של בנימין גנץ (האווז) והשוויתי אותו לבונצ'ה שתוק – פתח גנץ את פיו. שתי פליטות הפה שלו אינן מוצלחות בלשון המעטה.
הראשונה ההבטחה ל"מייחדים" (דרוזים הוא כינוי גנאי מוסלמי) כי יפעל לשינוי חוק הלאום, והשנייה, קביעת הסלוגן של מפלגתו החדשה: "ישראל לפני הכול". שלא יכול שלא להזכיר את ההמנון הגרמני (עוד לפני הנאצים) "גרמניה מעל לכול" (דויטשלנד איבר אלס).
מוטב לו לגנץ לפטר את יועצי התקשורת שלו, הגובים סכומי עתק ונותנים לו את עצות חושי הארכי, אם כך ימשיך עדיף לו להמשיך לשתוק כי "גם אוויל מחריש לחכם ייחשב". וגו'.

מבנימין לבנימין "הוא זכאי" – נאחס לנתניהו
לאחר שהגשים את חלומו של ערפאת וירד מהארץ, עשרים שנה לאחר שכתב את הלהיט "הוא זכאי" על אריה מכלוף דרעי, זמר הבית לשעבר של ש"ס, בנימין אלבז, מפרסם המנון חדש על זכאותו של ראש הממשלה – ומספר: "שרה התרגשה עד בכי." עיקר השיר: "אין כלום כי לא היה כלום, רודפים אותך ואת שרה".
https://www.mako.co.il/news-military/politics-q1_2019/Article-3fde3a6db975861004.htm
כמו בפעם הקודמת בה עשה אלבז פדיחה ונאחס לאריה מכלוף דרעי, כך הוא עושה עכשיו לנתניהו. בעזרתו "הוא זכאי" ייהפך ל"הוא חייב".

על זיקנה חיריק ונתניהו
בילדותי שמעתי רבות על השחקנית חנה רובין (בארץ קראו לה בקאזוס הרוסי רובינא עם ב' רפויה). חנה רובינא היתה אז כוכבת, דמות מיתולוגית נערצת בארץ בדומה לשחקנית המיתולוגית הצרפתיה-יהודייה שרה ברנאר בצרפת.
פעם אחת זכיתי לראותה בהצגה, וזו היתה אכזבה נוראית. ההצגה היתה "הדודה ליזה" של ניסים אלוני. אני לא זוכר כלל את ההצגה, אבל אני לא יכול לשכוח את חנה רובינא כשחקנית מבוגרת שבקושי דיברה, והתבלבלה לא אחת בטקסט. כל המיתוס נמוג באחת.
לא יכולתי שלא להיזכר בה כאשר ראיתי השבוע את ההצגה "המלך ליר" של שייקספיר בכיכובה של ליה קניג.
ליה קניג שחקנית גדולה. אחת הגדולות בתיאטרון העברי. מעבר לאתגר הגדול של אישה המשחקת גבר, המלך ליר הינה הצגה ארוכה קשה ומאתגרת לכל שחקן. זה היה מעורר רחמים לעתים עד חרדה. המילים לא יצאו לה תמיד ברורות מהפה. לעתים היא בלעה אותן, לעתים לרגע נתקעה לה המילה והלב שלי החסיר פעימה רק שלא תקבל אירוע מוחי. היא סטתה לא אחת מהטקסט של ההצגה (שהוקרן בכתוביות) בהמציאה משפטים דומים.
אין ספק גם עתה היא שחקנית גדולה, אבל רחמים עליה. יש להתחשב בה. בגילה שתשחק לפחות דמויות המתאימות לה. אומרים שהחלום של השחקנים זה למות על הבמה. אולי. אבל לא לעורר חמלה.
לא אבוא לתת ביקורת מקצועית על ההפקה, יעשו זאת המומחים, אבל דומני שהאופנה להציג פרשנות מודרנית של שייקספיר, אישה במקום גבר, ולבוש מודרני במקום קלאסי, ותפאורה שהיא כלום (ללא קוליסות כשכל הזמן שחקנים ועובדי במה נראים ומסבים את תשומת הלב מהשחקנים) קצת מיצתה את עצמה. ניתן לחזור למקור. המקור כל כך אנושי-אוניברסאלי שהוא מתאים לכל תקופה גם ללא פרשנות חזותית מודרנית.
גם אהבתי יותר את התרגום הישן של שלונסקי שבשבילי הוא המקור
למשל: (מערכה שניה מעמד שני)

KENT
Thou whoreson zed! thou unnecessary letter! Mylord, if you will give me leave, I will tread thisunbolted villain into mortar, and daub the wall ofa jakes with him. Spare my gray beard, you wagtail?

שלונסקי:
קנט: אי חיריק שכמותך קוצה של יוד!
הניחני מילורד, ואני כותש לאוויל זה
במכתש וטח בעפרו כתליהם של בתי-
מחראות. "מפני השיבה שבזקני חסה עליי עינך"... זנבנוע שכמותך!

דורי פרנס
קֶנְט: חֲתִיכַת שְׁוָא-נָע, חוֹלָם חָסֵר, אוֹת מְחוּקָה! אֲדוֹנִי, אִם תַּרְשֶׁה לִי, אֲנִי אֶרְמֹס אֶת הַנָּבָל הַלֹּא-אָפוּי הַזֶּה לְטִיט, וְאֶמְרַח אִתּוֹ קִירוֹת שֶׁל מַחְרָאוֹת (לאוסוולד (חָסְתָּ עַל זְקָנִי הָאָפֹר, זָנָב מְכַשְׁכֵּשׁ?

כמה יפה ה"חיריק" של שלונסקי לעומת השווא נא של פרנס, וכמה יפה ה"זנבנוע" של שלונסקי מול זנב מכשכש של פרנס.
לעומת זאת את אחד המשפטים המהותיים שאומר המלך ליר כמה פעמים: "Nothing will come of nothing" שלונסקי מתרגם אולי יותר מדויק: "לא כלום-סופו לא כלום," אבל תרגומו של פרנס עכשווי יותר: "רק כלום ייצא מכלום," ואי אפשר שלא להיזכר במשפטו האלמותי של נתניהו: "לא יהיה כלום, כי אין כלום." משפט המרמז אולי שסופו הטרגי של המלך ליר יבוא גם עליו, על נתניהו.

היו ימים
אליעזר לבנשטיין-לבנה היה ח"כ מטעם מפא"י. ב-1953 הוא התחיל לבנות לעצמו בית פרטי על מגרש של מעל חצי דונם בשכונת קריית היובל. הבית שכלל שתי קומות ומרתף על שטח של 240 מ"ר נחשב במושגי הימים ההם לווילה בורגנית מנקרת עיניים הסותרת את הערכים של מפא"י שהיתה אז מפלגה ציונית-סוציאליסטית.
מזכירות המוסד לביקורת של מפא"י החליטה לאסור על ליבנה להיכנס לגור בבית. ליבנה לא שעה להוראת המוסד ולכן מזכירות מפא"י מנעה מלבנה מלהופיע ברשימת מפא"י לכנסת.
עברו שנים ובמקום בן גוריון כראש מפא"י הופיע יורשו אברהם גבאי.
אברהם גבאי כמנכ"ל בזק, שפיטר פועלים רבים, הצליח לפי פורבס לצבור (מחשבונות הטלפון של כולנו) בונוסים ושכר הון בשווי 52 מיליון שקל, ולבנות בתל אביב בשכונת תל ברוך וילה של ארבעה מפלסים 300 מ"ר בשוווי של כ-8 עד 10 מיליון שקל.
https://www.themarker.com/realestate/1.4256501
והנה אותו גבאי מיחצ"ן עתה את ספרו החדש "הכול אפשרי" (כיצד היה אפשרי לעבוד על לקוחות בזק), וכדי לחסוך בהוצאות ולהגביר רווח הוא מפרסם אותו בחינם במסגרת תעמולת הבחירות של המפלגה.
https://news.walla.co.il/item/3213485
איפה אליעזר לבנשטיין-לבנה, ואיפה אבי גבאי?
אולי באמת הגיע הזמן להקים מחדש את מפא"י? (אני לא מאמין שאני אומר זאת לאחר שבבית הוריי השם מפא"י היה מוקצה). באמת הגיע הזמן להתחיל מבראשית ולהקים מחדש את מפלגת "פועלי ציון אחדות העבודה" – מפלגת פועלי ארץ ישראל.
מי ייקח עליו את המשימה?

חזרה לדמגוגיה (1)
יוסף גייסינביץ'-אחימאיר במאמרו "יהודים אחים לוחמים", ("חדשות בן עזר" 1410 התנאה במנהיגו לשעבר בגין שהגדירו "מנהיג דגול משכמו ומעלה," כשכתב: "מול הלעג המתנשא של טופז כלפי עדות המזרח, דיבר למחרת היום בגין, וקרא בהתרגשות: "אשכנזי? עיראקי? – יהודים! אחים! לוחמים!" – ובאחריות לאומית של מנהיג דגול, משכמו ומעלה, הוסיף בגין: "כולנו אחים, כולנו יהודים, כולנו שווים..."

בין רטוריקה לדמגוגיה
מנחם מיצ'יסלב בגין: אשכנזי! עיראקי!
לאן נעלם המרוקני?
רטוריקה היא אמנות השכנוע – אמנות הנאום.
דמגוגיה היא אמנות שכנוע מניפולטיבית המשמשת להעברת שקרים בהתבסס על פניה לרגש ובפרט לפחד.
בעצם אם נחשוב לעומק כל רטוריקן הוא דמגוג, וכל דמגוג הוא רטוריקן.
נואם טוב המשכנע אדם יוגדר על ידו כרטוריקן טוב. אותו נואם טוב שלא משכנע אדם אחר יוגדר על ידו כדמגוג.
אותו נואם יוגדר ע"י אחד כרטוריקן, ועל ידי אחר כדמגוג.
האם היה בגין רטוריקן, או דמגוג?
אין ספק, מנחם מיצ'יסלב בגין (בפולנית Mieczysław Biegun; "בֶּגוּן" ברוסית (Бегун) – רץ) היה גדול הנואמים הרטוריקנים-דמגוגים בהיסטוריה הישראלית. איש מלבדו לא יכול היה לנאום בכיכרות כמוהו ולסחוף המונים.
מקיאבלי בספרו "הנסיך" (פרק 15) נותן עצה לפוליטיקאי הרוצה לשלוט: "לעולם לא יהא נסיך (פוליטיקאי) חסר טעמי-חוק ומשפט ליפות בהם את הפרת דברו. עליו לעשות גדולות בגניבת דעת ובהעלמת דברים, כאמן גדול במשחק, תמימותם של בני אדם רבה מאד והם נשמעים תמיד לצורכי השעה בלבד, עד שכל הבא לרמות, ימצא תמיד אדם שאפשר לרמותו."
בגין דאג בכישרונו הרטורי להסתיר מקהלו את העובדה שברח עם קופת בית"ר מווארשה והפקיר את חניכיו למוות, ואחר כך שיכנע אותם שהוא "מנע מלחמת אזרחים" בפרשת אלטלנה בשעה שהוא פתח בה, והגיע לשיאו בנאום "הצ'חצ'חים" המפורסם, נאום שנלמד בעולם כמופת רטורי. אין ספק, בגין המסית והמדיח היה אמן גדול במשחק.
בגין פתח את נאומו בהסתה נגד אנשי הקיבוצים שהניפו דגלים אדומים, מול אנשי הליכוד המניפים דגלי תכלת לבן. הוא קישר בין תנועת העבודה לבין ברית המועצות, שסיפקה נשק לאויבי ישראל ושלחה עצירים פוליטיים למחנות ריכוז. לאחר מכן טען כלפי הקיבוצים: "הם שונאים קפיטליזם, אבל אוהבים את הקפיטל!" (ובייחוד בריכות שחייה).
לאחר מכן הגיע שיא הנאום. בגין סיפר להמון שבעצרת המערך, עמד על הבמה שחקן צעיר, וכאן הסתכל בגין בדף כאילו להיזכר בשם שהוא קרא במיוחד במבטא אשכנזי-פולני במלעיל "דודו טופז", וציטט את דבריו. אחר כך טען שעד היום הוא בכלל לא שמע את המונח "צ'חצ'חים", והפעם הפלא ופלא הוא מבטא את המילה "צ'חצ'חים" בלעג מכוון דווקא במלרע, ולא במלעיל האשכנזי-פולני.
לאחר מכן תיאר בגין כיצד כל תומכי המערך הריעו לדבריו של טופז (במלעיל), ואז פנה לדבר את הקהל שלו: "בני עדות המזרח שלנו היו לוחמים גיבורים גם במחתרת. פיינשטין היה ממוצא אירופאי – איך קוראים לו אשכנזי (במלעיל) משה ברזני היה ספרדי מעיראק הם פתחו בליבותיהם רימון יד: לחצו! אשכנזי, עיראק, יהודים! אחים! לוחמים!"
בגין: נאום "הצ'חצ'חים":
https://www.youtube.com/watch?v=Tx4vdUqOW2o
וכאן נשאלת שאלה. מובן לכל מדוע הסית בגין נגד האשכנזים שזוהו אצלו עם אנשי המערך, אבל לא ברור מדוע זה מנחם בגין ("באחריות לאומית של מנהיג דגול, משכמו ומעלה") מזכיר בנאומו רק אשכנזי ועיראקי, ואינו מזכיר מרוקני? הרי בשעה שהעיראקים תמכו ברובם במפא"י ואחר כך במפלגת העבודה, המרוקאים הם-הם קהל התומכים בו, עד שהיו מביניהם כאלו שהאמינו שהוא בעצם מרוקאי.
מדוע זה הוא לא הזכירם?
את התשובה לשאלה אשאיר לקוראים. אינני רוצה שיוציאו עליי חוזה ויתבעו לצנזר את דבריי.

חזרה לדמגוגיה (2)
יואב גלנט כשמו כן לא הוא
"היועץ המשפטי ויינשטיין ומבקר המדינה לינדנשטראוס נסחטו ע"י גורמים מסויימים שאיני יכול לומר עליהם דבר מחמת צנעת הפרט. שמתי את הדבר מאחוריי כדי לפעול למען המדינה- החברה."
בניגוד לשמו גלנטיות רחוקה מגלנט. להטיח האשמות כאלו בלי הוכחה ולסרב להבהיר את דבריו אם הם שקר או אמת היא פעולה באמת למען המדינה-החברה כדבריו של גלנט, אבל פעולה שלילית המשחיתה את המדינה-החברה.

האמנות – מפסל ישו למתנחל מתל אביב
לסיפור המאבק על פסל ישו במוזיאון חיפה שסקרתי לפני שבוע יש התפתחויות. הנה תזכורת:

אמנות ופוליטיקה בחיפה
מעולם בהיסטוריה לא היו נוצרים שהלכו בעקבות ישו והגישו את הלחי השנייה ואהבו את האוייב (מתי פרק ה') – (יהודים רבים דווקא כן), והנה מוזיאון חיפה לאמנות מציג יצירה של האמן הפיני הנוצרי יאני לינונן המציגה את רונלד מקדונלד, הליצן המוכר של רשת ההמבורגרים המצליחה, כשהוא צלוב כמו ישו על הצלב.
לינונן, הנוצרי "מבקר את האופן בו רונלד מקדונלד הפך סמל של תרבות פופולארית שמגיע לרמות סגידה דתית."
מחשש לתגובות לאותה יצירה הגיע המוזיאון לפשרה עם ראשי הכנסיות בחיפה לפיה המוזיאון בודד את היצירה מאחורי וילון וחבל, ובנוסף הציב שלט בכניסה לאולם בו מוצגת היצירה המזהיר מפני אפשרות לפגיעה ברגשות. למרות כל זאת מפגינים נוצרים-יווניים שהסתערבו עקב הכיבוש הערבי, הפגינו נגד הצגת הפסל באלימות תוך זריקת בקבוק תבערה.

וההתפתחויות השבוע הן:
שרת התרבות, מרים סיבוני-רגב, הצטרפה לדרישת המפגינים להסיר את היצירה ואף איימה כי תמנע תקציבים ממוזיאון חיפה. ומיד המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דינה זילבר, פנתה לשרה הבהירה לה כי אין לה סמכות למנוע תקציבים וכי פגיעה ברגשות דתיים אינה עילה לשלילת תקציבים.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית, והיוונית-קתולית, הגישו בקשה לצו מניעה להסרת שלוש עבודות המוצגות בתערוכה "סחורה מקודשת". בהן מוצגות דמויותיהם של ישו ומריה כדמויות ממוסחרות. בעבודה "מק'ישו" של האמן הפיני יאני לינונן, רונלד מקדונלד מוקע על הצלב במקום ישו, ועבודה אחרת, בה דמותה של מריה הקדושה מוצגת כבובת ברבי למכירה, של האמנים הארגנטינאים פול ומריאנלה, מתוך הסדרה "ברבי: דת הפלסטיק" (2018). בבקשה נכתב שהעבודות פוגעות פגיעה גסה וחמורה ברגשות הציבור הנוצרי, "כאשר בחומרים מוצגים דמותם של ישוע המשיח ומרים הקדושה, שהם הדמויות הקדושות ביותר בנצרות, בצורה מבזה וגסה, ובצורה המקוממת את רגשותיהם של המבקשים ושל כלל המאמינים הנוצרים."
https://www.haaretz.co.il/news/local/1.6848906
המפגינים היוונים-נוצרים שהסתערבו עקב הכיבוש הערבי פנו לעזרה לבונה הפסל, הפיני-הנוצרי, יאני לינונן, והוא שלח מכתב לחבר ועדת הביטחון של עירית חיפה (יו"ר סיעת "החזית החיפאית"), רג'א זעאתרה, ובה הוא דורש את הסרת העבודה שלו בגלל הזדהותו עם החרם הערבי נגד ישראל (B.D.S).
עינת קליש רותם, ראשת העיר חיפה, הכריעה את המחלוקת והודיעה כי "היצירה תוסר ותוחזר בהקדם."
היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, דן יקיר, מסר בתגובה להודעת קליש רותם, כי "מדובר בכניעה לאלימות ובפגיעה חמורה בחופש הביטוי האמנותי. גם ראשת העירייה, כמו שרת התרבות, אינה מוסמכת לקבוע מה יוצג ומה לא יוצג במוזיאון העירוני."
תארו לכם את גודל המהומה לו היתה מצונזרת "אמנות" המבזה את היהדות, מהומת אלוהים, וכאן שקט.
החלטתי לעשות ניסוי וליצור יצירת אמנות שבה פסל ישו אומר לאותם יוונים נוצרים שהסתערבו – כלבים!
האם יצירת האמנות שלי תזכה להיות מוצגת במוזיאון חיפה?
אין שום סיבה שלא, הרי ישו בעצמו כינה את הגויים כלבים (מתי 15) ואני הרי רק מצטט אותו, והרי הם תלמידיו מצווים גם להגיש את הלחי השנייה. הפעם אין ספק "יצירת" האמנות שלי תתקבל בשמחה ע"י המפגינים הנוצרים.
21 יֵשׁוּעַ יָצָא מִשָּׁם וּפָרַשׁ אֶל סְבִיבוֹת צוֹר וְצִידוֹן. 22 וְהִנֵּה יָצְאָה מֵאוֹתוֹ הָאֵזוֹר אִשָּׁה כְּנַעֲנִית וְצָעֲקָה אֵלָיו: "רַחֵם עָלַי, אֲדוֹנִי, בֶּן־דָּוִד. בִּתִּי מְעֻנָּה מְאֹד עַל־יְדֵי שֵׁד." 23 אַךְ הוּא לֹא הֵשִׁיב לָהּ דָּבָר.
נִגְּשׁוּ תַּלְמִידָיו וּבִקְשׁוּ מִמֶּנּוּ: "שְׁלַח אוֹתָהּ, כִּי הִיא צוֹעֶקֶת אַחֲרֵינוּ."
24 עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "לֹא נִשְׁלַחְתִּי אֶלָּא אֶל הַצֹּאן הָאוֹבְדוֹת אֲשֶׁר לְבֵית יִשְׂרָאֵל."
25 הִיא הִתְקָרְבָה, הִשְׁתַּחַוְתָה לוֹ וְאָמְרָה: "אֲדוֹנִי, עֲזֹר לִי."
26 הֵשִׁיב לָהּ בְּאָמְרוֹ: "לֹא נָאֶה לָקַחַת אֶת הַלֶּחֶם שֶׁל הַבָּנִים וְלִזְרֹק אוֹתוֹ לַכְּלָבִים."
27 אָמְרָה לוֹ: "כֵּן, אֲדוֹנִי, אֲבָל אֲפִלּוּ הַכְּלָבִים אוֹכְלִים מִן הַפֵּרוּרִים הַנּוֹפְלִים מִשֻּׁלְחַן אֲדוֹנֵיהֶם."

ומה הקשר ל"מתנחל מתל אביב"?
ראשית גילוי נאות. אין לי שום כשרון אמנותי. אני לא מסוגל לצייר דבר. לצערי אני מסוג האנשים שכשרון הציור או הפיסול שלהם לא התפתח מגיל הגן. אבל אני "אמן גדול" ב"אמנות מושגית". וההוכחה: בזמנו כתבתי ביקורת על תערוכה של משה גרשוני במוזיאון תל אביב.
לביקורת קראתי: משה גרשוני – דלות החומר האמנותי ועושר הבְּלַה-בלה. ("חדשות בן עזר" גיליון 595)
https://library.osu.edu/projects/hebrew-lexicon/hbe/hbe00595.php
בתערוכה של גרשוני הוצגה "יצירת" האמנות המפורסמת שלו שזכתה לתהילה שבה יש כתם צבע ועליו רשום: "הבעייה של הציור היא הבעייה הפלשתינאית".
בתגובה יצרתי יצירה שבה יש אותו כתם צבע ועליה כתוב: "הלאה הכיבוש הערבי מארץ ישראל! (ראו בקישור למעלה את הדוגמאות). למותר לציין ש"היצירה" שלי לא זכתה לתהילה. ומעבר לכך זכיתי בגינה לגינוי אישי.
בכתיבת הערך "משה גרשוני בוויקפדיה" רצתה ויקיפדית אחת בשם יעל, שאיני מכיר, להוסיף בשוליו את מאמר הביקורת שלי עליו. והוא מיד נפסל ע"י הוויקיפדים העורכים. הנה ראו את השיחה ביניהם:
https://he.wikipedia.org/wiki/שיחה:משה_גרשוני
"יתכן שהפרק האחרון (של הערך משה גרשוני) צריך להיקרא ולעסוק בהתקבלותו – ולכלול את המלה 'התקבלות' ולהוסיף את הביקורת הקשה כאן של נעמן כהן: משה גרשוני – דלות החומר האמנותי ועושר הבְּלַה-בלה, בעיתונו של אהוד בן עזר עם תצלום מקור ועיבוד של 'הבעייה של הציור היא...' הביקורת משקפת דעה רווחת על גרשוני האיש, ועל גרשוני כמייצג של סוגה ותקופה. יעל – שיחה 20:13, 20 בינואר 2011 (IST)
"הביקורת הזו מעוותת מושגים ומוציאה דברים מהקשרם. באופן כללי נראה שהוא לא יודע על מה הוא מדבר ובעצם הוא יוצא נגד אמנות מושגית באופן כללי. כל הביקורות האחרות שקראתי דווקא היו מאוד מאוד אוהדות. Talmor Yair - שיחה 22:13, 20 בינואר 2011 (IST)
"גם אם היא כזאת לדעת מביני דבר, היא עדיין דעה רווחת אצל רבים. יעל – שיחה 22:15, 20 בינואר 2011 (IST)
"אני לא חושב שאפשר לצטט ולהפנות לדבר כזה. כרגע זה נראה כמו הגיגים של מתנחל ממורמר נגד תל אביב. אם תמצאי ביקורת שלילית מנומקת יהיה אפשר לשלב את זה. Talmor Yair – שיחה 22:29, 20 בינואר 2011 (IST)
"ככל הידוע נעמן כהן הוא מתנחל מתל אביב."

נכון. אני מתנחל מתל אביב ולכן ה"אמנות המושגית" שלי אינה נחשבת אמנות. מן הסתם גם פסל ישו שיצרתי לא ייחשב אמנות כי ב"שיחדש" האמנותי יש אמנות ויש אמנות תלוי מי אומר.
(מאז אימצתי את הכינוי "מתנחל מתל אביב")

נובי גוד סבא כפור האם חג אתאיסטי
או חוגג את העורלה הקדושה של ישו?
יואל נץ יוצא נגד אורי הייטנר הסולד מעץ אשוח בקיבוץ וממליץ לכולנו על מה שהוא קורא: "חידוש היסטורי, אשר ראוי גם ראוי כי יאמצו אותו בני אדם נאורים" ("חדשות בן עזר" 1411). ומהו אותו חידוש היסטורי לאנשים נאורים? חג הנובי גוד הסובייטי.
"אני זוכר משם," כותב נץ, "את מסיבות ה'נובי גוד', את עץ האשוח המקושט, את הסבא-כפור המחלק מתנות לילדים, את הריקודים סביב עץ האשוח. כל המסיבה כולה חפה מכל סממן של ה'אופיום להמונים' (הגדרת הדת בפיהם)."
ובכן טעות. אי אפשר לנתק את ה"נובי גוד" מהנצרות. אם היה הנובי גוד חג אתאיסטי לכבוד החורף, מן הסתם היה נעשה כל שנה ב-21 בדצמבר עם תחילת החורף. אך הוא נעשה תמיד ב- 31 בדצמבר כציון השנים לעורלתו הקדושה של ישו. והם אפילו אימצו את הלוק האדום של קוקה קולה של סנטה קלאוס-סבא חג המולד לסבא כפור הסובייטי.
וקצת היסטוריה: במרכז העיר רומא, על גבעת הקפיטול, שכן מקדש לכבודו של האל הרומאי יאנוס. יאנוס היה מתואר כאל דו פרצופי ולכן מכנים מני אז אדם צבוע, כאדם "בעל פני יאנוס." לכבודו של יאנוס נהגו הרומאים לציין את חג תחילת השנה הרומאית החדשה שהתחילה באחד בינואר, החודש שנקרא על שמו.
משקבעו הנוצרים את תאריך הולדת משיחם-אלוהיהם ישו, בחג הפאגאני של 25 לדצמבר הם עדיין המשיכו מתוך הרגל לחגוג את תחילת השנה החדשה כמנהג הרומאים באחד בינואר למרות שאת מניין השנים ספרו לפי הולדתו של ישו. AD - Anno Domini) שנת האדון ישו), שנולד ב-25 לדצמבר.
משהבחינו הנוצרים בבעייה הם החליטו לציין את חג יאנוס באחד בינואר כיום ברית המילה של ישו.
האפיפיור סילבסטר הראשון מת בתאריך 31 לדצמבר 335 ולכן נקבע יום זה ע"י הכנסייה הקתולית כיום הקדוש סילבסטר, ומני אז נחגג יום ה-31 בדצמבר כחג "סילבסטר". (בניגוד לסיפורים הרווחים האפיפיור סילבסטר היה אנטישמי רגיל ולא צורר יהודים).
היות ויש לנו כבר תאריך ליום ראש השנה היהודי (א' תשרי), ויום ה-31 בדצמבר נקרא בפולניה ובגרמניה "יום סילבסטר", הביאו העולים מארצות אלו את השם "סילבסטר" לארץ, וכך השתרש השם "סילבסטר" בארץ, ולא השם "ראש השנה" כפי שנקרא תאריך זה באנגליה,
הרוסים קיבלו את הנצרות האורתודוכסית (אורתודוכסיה ביוונית – האמונה הנכונה. ברוסית פרובוסלבית) וקיבלו את הלוח היוליאני שאצלם ראש השנה הוא ב-7 בינואר ע"פ הלוח הגרגוריאני.
כמובן שבברית המועצות הקומוניסטית-אתאיסטית לא השתמשו בשמו של האפיפיור הקתולי לציון החג, אבל המורשת הנוצרית-פרובוסלבית חייבה אותם להמשיך לחגוג את התאריך, ולכן קראו לו סתם "נובי-גוד" (השנה החדשה).
אני בהחלט מזדהה עם סלידתו של אורי הייטנר מהחג הנוצרי. בכל מקרה, אם חוגגים את חגו של יאנוס, חגו של סילבסטר, חג הסרת העורלה של ישו, או את הנובי גוד – החג הוא תמיד "ראש השנה הנוצרי". כשלא היה נעים לומר בארץ את המילה "ראש השנה הנוצרי" החליפו אותה בביטוי האומלל "ראש השנה האזרחי."
ודוק: יש ראש שנה יהודי, ראש שנה נוצרי, ראש שנה מוסלמי, ראש שנה סיני, וכו', אבל אין דבר כזה ראש השנה "אזרחי"– בניגוד לראש השנה הצבאי.
יש לומר ראש השנה הנוצרי.
בניגוד לדבריו של נץ, החג לכבוד האלילה הבֶּרְבֶּרִית מימונה אינה חג לאומי ישראלי, אפילו רוב המרוקנים כבר לא חוגגים אותו. כך גם ראוי שיישכח חג ה"נובי גוד" הרוסי. יש לנו תרבות יהודית וישראלית מקורית משלנו. איננו זקוקים לייבוא אלילים מבחוץ.

מסמוטריץ ליהודי אתיופיה ולגויי אריתריאה
הבהמה, וראש מצעד הבהמות בצלאל יואל סמוטריץ' התמנה ב-14 בינואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת, ליו"ר מפלגת האיחוד הלאומי-תקומה – יורשת המפד"ל ההיסטורית.
מינויו של הבהמה, הגזען, סמוטריץ' הרואה בלהט"בים בהמות ומתנגד שאשתו תלד עם יולדת ערבייה – הוא בושה וחרפה ליהדות ולציונות גם יחד. יש להוקיע אותו ואת כל סוגי הגזענות ולסלקם מכל מינוי ציבורי.
ואם הזכרנו גזענות הרי היא קיימת בכל מגזר. יש יהודים גזענים כלפי ערבים, ויש ערבים גזענים כלפי היהודים. יש אשכנזים גזענים כלפי יהודים-ערבים, ויש יהודים-ערבים גזענים כלפי אשכנזים. יש אשכנזים ויהודים-ערבים גזענים כלפי אתיופים, והפתעה, מדובר רבות על הגזענות כלפי האתיופים, אבל יש גם אתיופים גזענים.
השבוע זיכה בית המשפט אריתראית מתקיפה, ומתח ביקורת על התנהלות גזענית של אתיופית כלפיה. השופט קבע כי האישה, שהואשמה שהיכתה עובדת במעון בו עבדה וגרמה לה לאובדן ראייה, פעלה מתוך הגנה עצמית. עוד ציין כי היא סבלה "מסכת השפלות על רקע גזעני ותצילנה האוזניים."
הנאשמת, אריתראית אם לארבע בנות בשנות ה-30 לחייה, עבדה במשך שנתיים כמטפלת במעון באזור המרכז. עובדת במעון, א', האשימה את מבקשת המקלט, יורטה, בגניבת תכשיט. יורטה הכחישה כל קשר לגניבה ואף ניגשה מיוזמתה למנהלת המקום ושפכה בפניה את תכולת תיקה כדי להוכיח את חפותה.
מסתבר שעובדי המעון היהודים, ובראשם א', הפגינו יחס גזעני ומשפיל כלפי העובדים האריתראים. א', יוצאת אתיופיה, הנהיגה מסכת התעללות גזענית כלפי יורטה בשל המלחמה בין אתיופיה לאריתריאה. "התחיל מסע הכפשות: אם היא שותה מהקולר אז לא שותים אחריה אלא הולכים עם אקונומיקה ומנקים. אם היא נכנסת לשירותים, לא היו נכנסים אחריה. אם היתה יושבת על כיסא אז זורקים אותו או מנגבים אותו, ואם היו הולכים לידה היו סותמים את האף בהפגנתיות כאילו יש ריח."
א' חנקה אותה ודחפה אותה לרצפה. והיא השיבה לה מהגנה עצמית.
https://www.haaretz.co.il/news/law/1.6847908
לזה כמובן אפשר להוסיף את יחסם של האתיופים ל"בריה" – העבדים שהביאו איתם מאתיופיה, וקיוו שאפשר להתייחס להם כשכאלה גם בארץ.
מוסר השכל: גזענות קיימת בכל קבוצה, ועל כל קבוצה להשתדל להילחם נגד הגזענות הפנימית שבה.

נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).