לקראת הבחירות לכנסת ה-21 החלטתי להצטרף לחיים הפוליטיים, במסגרת תל"ם – תנועה לאומית ממלכתית, בהנהגתו של משה (בוגי) יעלון.
אני רואה לנכון לשתף אתכם, קוראיי הנאמנים, בדרך שבה בחרתי, וזאת באמצעות הצגת ה"אני מאמין" שלי.
יש לציין – אין זה מצע תל"ם, אלא ה"אני מאמין" שלי. עם זאת, מצאתי זהות רבה בין ה"אני מאמין" הזה לדרכה של תל"ם ולהשקפותיו של יעלון, ואני רואה בתל"ם את האמצעי המתאים ביותר לקדם את השקפותיי ואמונתי. כך יהיה גם אם תל"ם תרוץ במסגרת רחבה יותר – היא תשמור על עצמאותה ועל דרכה.
הצטרפתי לתנועת תל"ם מתוך דאגה לעתיד החברה הישראלית. החברה מתפצלת לשני מחנות שהולכים ומקצינים עד כדי קרע ושנאה ביניהם – מחנה השמאל ומחנה הימין. הסולידריות הלאומית מפנה את מקומה לסולידריות מחנאית, ואפילו לסולידריות של כל מחנה עם מחנה גלובלי – הימין הבינלאומי והשמאל הבינלאומי, כולל עם גורמים אנטישמיים בשמאל ובימין הגלובלי. כל מחנה נגרר אחרי ה"בייס" הקיצוני שלו, והמגמה הזאת, שאותה אני מכנה "בייסוקרטיה", עלולה להביא להתפוררות החברה הישראלית.
אני מאמין בשבירת משטר המחנאות של השמאל/ימין, ועיצובו מחדש של מכנה משותף לאומי רחב, המבוסס על הסכמה לאומית ועל סולידריות לאומית וחברתית; מכנה משותף של ציונות, ממלכתיות, דמוקרטיה וערבות הדדית. אני מאמין שתל"ם מציגה אלטרנטיבה להקצנה.
תל"ם מציגה אלטרנטיבה להקצנה בימין, שנלחם היום במדינת החוק וממיר אותה במדינת מנהיג; מדינה, שבה המנהיג הוא מעל החוק, נהנה מפולחן אישיות ומחסינות המאפשרת לו שחיתות. מדינת מנהיג היא מהפכה רדיקלית נגד מדינת החוק הדמוקרטית. תל"ם מייצגת אלטרנטיבה להקצנה המתבטאת באובדן ערכים, ומייצגת ערכים שנזנחו בימין כדוגמת טוהר הנשק, מוסר לחימה, ממלכתיות ואחדות לאומית.
תל"ם מציגה אלטרנטיבה להקצנה בשמאל, שבאה לידי ביטוי בטשטוש הפער בין שמאל ציוני ושמאל רדיקלי, בהיגררות השמאל אחרי גישות פוסט ציוניות, המציגות סתירה בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית ורואות בציונות לאומנות, אתנוקרטיה וגזענות. תל"ם מציגה אלטרנטיבה להקצנה המתבטאת בתמיכה בארגונים הנאבקים נגד המדינה ונגד צה"ל, בהשוואת ישראל לגרמניה הנאצית, בפרובוקציות ביום הזיכרון לחללי צה"ל והמרת הסולידריות הלאומית ביום זה לסולידריות עם חללי האויב וכד'. תל"ם מציעה אלטרנטיבה למדיניות תבוסתנית והרפתקנית בתחומי החוץ והביטחון.
אני מאמין בדבקות בדרך המלך הציונית – בלאומיות שאינה לאומנות, בדבקות מוחלטת במהותה וזהותה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי; כמדינה יהודית דמוקרטית המעניקה שוויון אזרחי לכל. אני מאמין בהעמקת החינוך הציוני והנחלת ערכי הציונות לדורות הבאים.
אני מאמין בדרך מדינית ביטחונית אחראית וריאלית, שהגשמת הציונות עומדת לנגד עיניה. יש לממש ככל האפשר את זכותנו להתיישבות וריבונות במרחבי ארץ ישראל, אולם כדי להבטיח את צביונה של ישראל כמדינה יהודית בעלת רוב יהודי מוצק לדורות, יש הכרח לוותר על אזורים המאוכלסים בצפיפות באוכלוסייה פלשתינאית. לכן, אין מנוס מפשרה טריטוריאלית ריאלית, שתבטיח לישראל גבולות בני הגנה, תבטיח את ריבונות ישראל באזורי הביטחון וההתיישבות ובראשם בקעת הירדן רבתי ואת ריבונותה על ירושלים רבתי, ותוותר על האזורים הצפופים באוכלוסייה לא יהודית. פשרה טריטוריאלית כזאת תיעשה במסגרת הסכם שלום עתידי עם מדינה ירדנית פלשתינאית. יש לזנוח את המנטרה השחוקה של "שתי מדינות לשני עמים" בקופסה הצרה שבין הירדן והים. כיוון שבעתיד הנראה לעין אין פרטנר להסדר כלשהו, יש לנהל את הסכסוך באחריות ובתבונה, בתקיפות ביטחונית ושמירה ללא פשרות על ריבונות ישראל וביטחון תושביה, לצד נדיבות רבה בסיוע אזרחי וכלכלי לפלשתינאים וחופש מקסימלי בניהול חייהם האזרחיים.
יש להבטיח את ריבונותה-לנֶצח של ישראל על הגולן, באמצעות פיתוח כלכלי, צמיחה דמוגרפית, הרחבת היישובים הקיימים והקמת יישובים חדשים ופעולה מדינית להכרה אמריקאית בריבונותנו על הגולן.
אני מאמין בישראל כמדינת רווחה, שנוטלת אחריות ארוכת טווח לחינוך, בריאות, רווחה, ביטחון פנים ותשתיות לאומיות ופועלת לצמצום פערים לצד קיומה של כלכלה חופשית ומשגשגת. אין אמת בהצגת הסתירה, כביכול, בין כלכלה חופשית ומדינת רווחה.
אני מאמין בישראל כמדינת חוק, שהכול בה כפופים לחוק ושווים בפני החוק. יש לסכל את המתקפה על מדינת החוק, שמסכנת את הדמוקרטיה הישראלית. עם זאת, יש מקום לרפורמות במערכת המשפט ולריסון האקטיביזם השיפוטי, שהוא אחד הגורמים המרכזיים להיחלשות מערכת המשפט ושלטון החוק בישראל.
אני מאמין בממלכתיות ובהעמדת האינטרס הלאומי מעל כל אינטרס זר וכל אינטרס צר –מפלגתי, כיתתי ומגזרי.
אני מאמין בהתחדשות יהודית בחברה הישראלית – בחינוך, בתרבות ובחיי הקהילה, המבוססת על חיבור לשורשים העמוקים של היהדות, על הכרת היהדות על כל פניה והעמקה בה, על פתיחות לכל הזרמים והגוונים ביהדות ובעם היהודי בארץ ישראל ובגולה. הזהות היהודית שלנו היא הבסיס לציונות ולעצם הקיום של מדינת ישראל.
אני מאמין בהנהגה אחראית, שקולה, ממלכתית, מאחדת, המבוססת על ערכים של דוגמה אישית, יושרה, מוסריות, ניקיון כפיים וטוהר מידות. את כל אלה אני מוצא במשה בוגי יעלון, שבו אני רואה את האדם המתאים ביותר להנהגה לאומית.
[אהוד: האם תל"ם המבוססת על איש אחד, לא מלהיב במיוחד, תעבור את אחוז החסימה?]
2. צרור הערות 23.1.19
* דווקא נתניהו ימנה את המפכ"ל – העובדה שהמשטרה והיועץ המשפטי לממשלה תופרים תיקים לנתניהו כדי להפיל את שלטון הימין, מוכיחה את הצורך בשינוי מהותי. אי אפשר להמשיך לתת לשמאל לנהל כאן את המדינה. יש לבחור דווקא בנתניהו, כדי שיוכל למנות אנשים ראויים לתפקידים, שעד כה מונו בידי ממשלת מדינת העומק הססמולנית.
אחרי שנתניהו דווקא ייבחר, הוא יוכל למנות מפכ"ל למשטרה. הוא עצמו יבחר את המפכ"ל. הפעם, לשם שינוי, הוא יבחר מפכ"ל ימני, דתי, מתנחל, עם כיפה גדולה ושפם גדול. הפעם, לשם שינוי, הוא ימנה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה אדם דתי, חובש כיפה שחורה, בן למשפחה בית"רית ומי שעבד לצדו כמזכיר הממשלה.
די, חייבת להיות כאן משילות. חייבים לתת דווקא לנתניהו את הכוח למנות אנשים כלבבו.
* מכנה משותף – אנו בפתחה של מערכת בחירות יצרית, מקוטבת, קשה ומכוערת. אך למרות הקיטוב, יש מכנה משותף אחד לכל המפלגות. בכל הרצף שבין סמוטריץ' למרצ ובחזרה, אין אף תוכנית מדינית או רעיון מדיני, שיש להם פרטנר פלשתינאי.
* השתמטות היא פטריוטיות – "כחומה עמודנה – אימהות לחיילים בספרות העברית" הוא ספר חדש, פרי עטה של חוקרת הספרות ד"ר דנה אולמרט.
כיוון שטרם קראתי את הספר, ביקורתי אינה על הספר, אלא על ראיון קידום מכירות של הספר עם דנה אולמרט ב"7 לילות".
הנושא של הספר מרתק. אך אין זה ספר שרק סוקר את האימהות לחיילים בספרות העברית, אלא זה ספר עם אג'נדה. והאג'נדה היא ביקורת על האימהות שלא מילאו את תפקידן האימהי להגן על בניהן, אלא תמכו בגיוסם לצה"ל, בצאתם למלחמה ונמנעו מביקורת על המלחמה. ואין הכוונה רק למלחמות של השנים האחרונות (ובהן המלחמה והמבצעים עליהם החליט אביה, ראש הממשלה לשעבר, והיא הפגינה נגדם ונגדו) אלא אפילו על מלחמת השחרור.
את התופעה הזו היא מסבירה בעדריות (זאת הגדרה שלי, היא לא השתמשה במילה הזאת). כלומר, אותן אימהות פשוט שטופות מוח ונאלצות לדקלם את מה שהחברה מצפה מהן. החברה "מעבירה מסר לאימהות ... שאסור לבקר או להטיל ספק... הלאומיות מפעילה על אימהות שכולות ועל אלמנות מכבש מטורף של לחצים ומעניקה להן הון סמלי כדי שיאשרו שמה שכבר קרה היה חייב לקרות ושלא ימתחו ביקורת. גם נשים חזקות, ממעמד גבוה, לא יכולות לעמוד בלחץ הזה... כמו בספרטה, גם בישראל משתלם לגדל בנים גיבורים בעיני המדינה. ואם חשוב לך להיות חלק מהקונצנזוס, את תכשירי את התודעה של הבנים שלך לזה." ובהמשך היא אף מציינת שאין זה רק הון סמלי אלא חומרי.
היא אינה מעלה על דעתה את האפשרות, שאותן אימהות הן אזרחיות אחראיות, הן מבינות שללא צבא לא נתקיים ולא נחיה, ובלי חיילים אין צבא, והחיילים אינם יכולים וצריכים להיות רק הבנים של אחרים. בהתנשאותה, היא אינה מעלה על דעתה שהאימהות אינן נתונות למניפולציה, אלא הן נשים בוגרות, חושבות ומבינות, שמעניקות לילדיהן חינוך טוב ואמיתי לקחת אחריות מעבר לאינטרס הפרטי שלהם.
בשבוע שעבר השתתפתי בטקס ההשבעה של בני האמצעי אסף, באתר "יד לשריון" בלטרון. חשתי התרגשות וגאווה בלתי רגילים. אבל האם הבטן שלי לא התהפכה ועיניי לא הצטעפו כשבני וחבריו קראו בשאגה "ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל"? התהפכה גם התהפכה, הצטעפו גם הצטעפו. אבל אני נשבעתי בהכרה מלאה לצה"ל, וגם הסבים של בני נשבעו, וכולנו מבינים את משמעות השבועה, ומבינים שאין ברירה. גם אנו וגם ילדינו. והרי אנו, כיהודים, מכירים, הו כמה אנו מכירים, את האלטרנטיבה.
שורת המפתח בראיון (ולא בכדי גם הכותרת שניתנה לו בגירסת ynet) היא "אני מאמינה שלא ללכת לצבא זה מעשה יותר פטריוטי." – "פטריוטי" דווקא. מה שמזכיר את "1984" של אורוול, וסיסמאות השלטון: "מלחמה היא שלום," "חירות היא עבדות," "בורות היא כוח." באותה מידה שקר הוא אמת, שחיתות היא טוהר מידות ועריקה והשתמטות היא פטריוטיות.
* הנאום הראשון – אלו המילים הראשונות שנישאו בכנסת, בפתח הנאום הראשון, בט"ו בשבט תש"ט, לפני שבעים שנה בדיוק: "ברגש של יראת כבוד והדרת קודש אני קם לפתוח את האסיפה המכוננת של מדינת ישראל. ברגע הגדול הזה בתולדות עמנו – ניתן שבח והודיה לאלוהי ישראל שבחסדו זכינו לראות בגאולה לאחר דורות של סבל וייסורים. מעמד זה הוא פרי ההתעוררות הכבירה של הרצון הלאומי שקמה בעמנו בדורות האחרונים."
הנואם הוא חיים ויצמן, נשיא המדינה הזמני, וכעבור יומיים – נשיא המדינה הנבחר הראשון של מדינת ישראל. נאומו התקבל בהתרגשות רבתי. ואיש לא האשים אותו ב"הדתה", רחמנא לצלן. ננסה לדמיין לעצמנו איך נאום כזה היה מתקבל היום.
* ביד הלשון: יָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים – פרשת השבוע היא פרשת "יתרו". בהפטרה נקרא את התיאור הפנטסטי של ההתגלות שחווה ישעיהו הנביא, המופיע בישעיהו פרק ו'. בתיאור זה, מופיע הפסוק: "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן."
מהן אמות הספים? סף הוא קו הפתח של בית – הדלת, המפתן. אמות הספים הן העמודים משני צדי הסף, התומכים את קורת המשקוף ואת המבנה שעליה. בתיאור ההתגלות, אמות הספים נעו, רעדו. ישעיהו, בחזונו, מתאר את הקול ששמע: "וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כָל-הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ." ולשמע הקריאה הזו, הקול הקורא הזה, החלו אמות הספים לרעוד, ומכאן שהבית כולו רעד והחל להתמלא עשן.
אנו משתמשים בצירוף המילים "נעו אמות הספים," לתיאור אירוע משמעותי, מזעזע, שהרעיד מערכות וחולל בהן זעזוע רבתי. לדוגמה – הזעזוע שפרשת "המין והמינויים" מחוללת בימים אלה במערכת המשפט הישראלית.
אורי הייטנר
אורי הייטנר
1. אני מאמין
רוצים גישה מלאה לכל הגיליונות?
הצטרפו לאתר וקבלו גישה לארכיון של למעלה מ-2,100 גיליונות עם אלפי מאמרים, שירים ויצירות ספרותיות.
הצטרפו לאתר