* למה יעלון? – משה בוגי יעלון מגלם באישיותו את התשליל של ההנהגה הנוכחית בישראל: מנהיגותו של יעלון היא של דוגמה אישית, יושרה, ניקיון כפיים, טוהר מידות, הצנע לכת, מוסריות, ממלכתיות ואחדות לאומית.
כל אלה הופכים אותו לראוי למנהיגות, אך אין בכך די כדי שאתמוך בו.
אני תומך בו בשל דרכו האחראית, המגלמת קו ניצי ואחראי בתחומי חוץ וביטחון, הקפדה חסרת פשרות על האינטרסים הלאומיים, פרגמטיות בדרכי ההגנה על האינטרסים הלאומיים, וגישה חברתית כלכלית אחראית המשלבת כלכלה חופשית עם מדיניות רווחה ותכנון אחראי לטווח רחוק של מדינת ישראל בכל תחומי החיים.
השילוב של תכונותיו האישיות ועמדותיו האחראיות הופכות אותו לאדם הראוי ביותר היום להנהגה הלאומית, ולכן הצטרפתי אליו.

* התלכדות לנוכח איום – הצטרפתי לתל"ם מתוך אמונה בדרך ומתוך אמונה ביעלון, שבעיניי הוא המנהיג הראוי ביותר להנהגה הלאומית.
אני תומך בחיבור של גורמי המרכז בישראל, כדי להגן על מדינת החוק מפני המתקפה עליה שמוביל נתניהו. ההליכה המשותפת עם "חוסן לישראל", שאולי תהיה מסד לחבירות נוספות, תיצור מסגרת פחות הדוקה ויותר פלורליסטית מבחינה אידיאולוגית, וגם ויתור על עמדת ההובלה של יעלון. תל"ם נכנסת לרשימה הזאת כמפלגה, על צבעה הייחודי ודרכה המובהקת, ותשפיע בדרכה.
מול איום ראוי להתלכד, ואני גאה ביעלון ובגנץ שכך עשו.

* ההבדל 1 – מה משותף לגנץ ולנתניהו? שניהם מתחייבים לשמור על הגולן. מה ההבדל בין גנץ לנתניהו? נתניהו כראש ממשלה (בקדנציה הראשונה) ניסה למסור לסורים את הגולן.

* ההבדל 2 – מה המשותף לגנץ ולנתניהו? שניהם מתחייבים לשמור על בקעת הירדן. מה ההבדל בין גנץ לנתניהו? בשיחות על מתווה קרי נתניהו ויתר על הבקעה והסתפק בנוכחות צבאית לאורך נהר הירדן לכשלוש שנים.

* גנץ על הכוונת – רוגל אלפר סותר את עצמו. בפשקוויל הקודם הוא כתב שגנץ הוא נאצי. בפשקוויל האחרון, בעקבות סרטון חדש של גנץ, הוא כותב שהסרטון הזה אפילו יותר חמור מקודמו. מה כבר גרוע יותר מנאצי? למרבה ההפתעה, הפעם גנץ הוא רק מוסוליני. מה, להיות מוסוליני זה גרוע יותר מנאצי? לא מבין.
מכל מקום, אלפר, שאין דבר נאצה ושיסוי שלא כתב לאורך השנים על נתניהו ולפיד, כתב הפעם שגנץ מסוכן יותר מהשניים. "הוא מנסה להצטייר כדמות צבאית חזקה ורצחנית שהנהייה לעברו מטשטשת כל חשיבה פוליטית זולת הכמיהה ל'ביחד', שתשתיק כל שיח בחברה הישראלית." ו"ניתוח" טקסט של הסרטון קובע, על פי אלפר, שכל מי שחושב אחרת מגנץ הוא בוגד.
לחברו של אלפר לדבוקת שוקן, עודא בשאראת, יש דימוי אחר לגנץ – דאע"ש. גנץ מוקע גם כפושע מלחמה. כותב בשאראת: "חשוב להזכיר לו, שמדובר בריצה לכס ראש הממשלה, ולא בתחרות הרג המוני המזכה במקום נכבד בהאג. או, לחלופין, האם מיישם גנץ בתת-מודע שלו את האימרה המוכרת, שפושע חוזר תמיד למקום הפשע?"
למה דבוקת שוקן (גם ב. מיכאל ועוד) מתנפלת בנשכנות כזאת על גנץ? אולי הם מזהים שהנ"ל עשוי לעמוד בעוד חודשים אחדים בראש המדינה השנואה עליהם כל כך, והם מתחילים להתאמן?

* פחות מתיקו – בשנת 2000, לאחר כישלון ניסיונו של ברק להסדר עם הפלשתינאים בקמפ-דיוויד ועם קריסת מתווה אוסלו, החלה מתקפת הטרור הפלשתינאית, שכללה ירי פצמ"רים ורקטות מרצועת עזה לעבר יישובים בגוש קטיף ובנגב המערבי. מאז, נמשך פשע המלחמה של ירי על אוכלוסייה אזרחית ישראלית בלי הפסקה, לאורך שנים. עקירת גוש קטיף וההתנתקות החריפו והסלימו את מתקפת הרקטות שהלכה והסלימה. כל הפעולות שישראל עשתה לא שמו קץ לירי ולא שינו את המגמה. מבצע "עופרת יצוקה" לא הפסיק את המתקפה. מבצע "עמוד ענן" לא הפסיק את המתקפה.
בשנת 2014 יצאה ישראל למבצע "צוק איתן". המכה הקשה שחטפו הפלשתינאים שמה קץ למתקפה שנמשכה ללא הפסקה 14 שנים. במשך שלוש שנים וחצי, גבול עזה נהנה משקט שלא היה כמותו מאז קום המדינה. יישובינו בנגב המערבי נהנו מצמיחה דמוגרפית ושגשוג שלא היו כדוגמתן. המשאיות הרבות של משפחות, העולות עם ציודן לבנות את בתיהן בהתיישבות על גבול עזה, הן תמונת הניצחון של "צוק איתן". מי שמציג את הניצחון הזה כ"תיקו" הוא דמגוג, המשקר ביודעין.
האופן האחראי והשקול שבו ניהלו ראש הממשלה נתניהו, שר הביטחון יעלון והרמטכ"ל גנץ את המערכה (שלבטח היו בה גם שגיאות) הביא לניצחון הזה. הפופוליזם הביטחוני חסר האחריות של השרים, חברי הקבינט, בנט וליברמן, לא הצליח לקלקל.
ההישג הזה כורסם ונשחק בעשרת החודשים האחרונים, עקב מדיניות כושלת של הבלגה והכלה של ההתנקשות בריבונות ישראל ושיאה – טרור ההצתות נגד ההתיישבות בנגב המערבי. ההבלגה שחקה את ההרתעה הישראלית, והביאה לסבבי הסלמה שכמעט גרמו להתלקחות רבתי. נפתלי בנט הוא חבר בקבינט שמוביל את מדיניות ההבלגה, ונושא באחריות מלאה למדיניות הזאת, שמסתפקת בפחות מתיקו.

* הגבלת קדנציות – חוק הדגל שנתניהו ניסה לחוקק בכנסת היוצאת, ובזכותו של משה כחלון סוכל, הוא חוק מגה-שחיתות רבתי: חוק קרנות המזבח, הידוע בשם החיבה המכובס שלו "החוק הצרפתי". זהו חוק המעמיד את ראש הממשלה מעל החוק, ואוסר חקירת חשדות נגדו.
מכל החוקות של המדינות הדמוקרטיות בעולם, נתניהו דולה את הסעיפים הבעייתיים ביותר, ההזויים ביותר, המושחתים ביותר, ומנסה ליישם אותם בישראל, כדי לגונן על עצמו. אך אין הוא לוקח אותם במלואם. כי על פי החוקה הצרפתית, כהונת הנשיא מוגבלת לשתי קדנציות. אין בכך כדי להצדיק את הסעיף מעודד השחיתות, אבל שם מדובר בדחיית החקירות עד אחרי הכהונה המוגבלת בזמן.
נתניהו מנסה להחיל את הרעיון הזה על ישראל, ללא הגבלת קדנציות, כאשר הוא מתמודד על הקדנציה החמישית שלו. אין ספק, שאם יבחר הוא יעשה כל שלאל ידו כדי להעביר את החוק הזה. נתניהו מנסה לשנות את חוק יסוד הממשלה, כלומר את חוקת המדינה, כדי להציל את עורו. לא יאומן! חובה לסכל את המזימה הנואלת הזאת.
אולם את חוק יסוד הממשלה ראוי לשנות. יש להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות. השלטון משחית, ושלטון ממושך משחית במיוחד. יש פער גדול בין נתניהו בקדנציות הראשונות לנתניהו בקדנציה הנוכחית. ראש ממשלה שאורך כהונתו מוגבל, אינו מתייחס לשלטונו כאל חוק טבע, יתקשה ליצור פולחן אישיות ולא יעצב גישה של "המדינה זה אני".
הגבלת הקדנציות של ראשי הממשלה היא אחת המשימות הדחופות של הכנסת הבאה. כמובן, שכדי להכניס לחוקה את השינוי החשוב הזה, צריך קודם לכן להחליף את השלטון.

* מס פריימריז – נתניהו מוביל מסע נקם במשפחת שרון באמצעות סיכול ממוקד של מועמדותו לכנסת של גלעד שרון. בתגובה, בכל הראיונות לתקשורת מרעיף שרון דברי חנופה לנתניהו ומפליג בשבחיו. יש בקהל מישהו שמאמין לדברי השבח של שרון לנתניהו?
אני מאמין לדברי השבח של שרון, בדיוק כפי שאני מאמין לחנופה של גדעון סער, יולי אדלשטיין, גלעד ארדן, ישראל כץ ויואב גלנט.
מדובר במס פריימריז, שנועד לשפר את מעמדם לקראת "הבוקר שלמחרת," לו הם מייחלים.
(למען הסר ספק – אין לי דבר חיובי לומר על אנשי "פורום החווה", ובהם גלעד שרון).

* נזקן של ההפגנות – מאז ראשית ההפגנות נגד היועץ המשפטי לממשלה, בתביעה להחליט על כתבי אישום חמורים נגד נתניהו, אני מותח על המפגינים ביקורת חריפה, וזאת מכמה טעמים:
א. בראש ובראשונה, בשל הטלת הדופי המכוערת וחסרת השחר במנדלבליט, שכל מי שקצת מכיר אותו מעיד על יושרו, יושרתו, מקצועיותו ואומץ לבו.
ב. בשל עצם היומרה לדעת, לא על בסיס ראיות, מה צריכות להיות מסקנות החקירה.
ג. בשל החומרה שבהפעלת לחץ על היועץ המשפטי לממשלה, שהינה פגיעה בשלטון החוק.
ד. בשל ההתנהגות האספסופית והמתלהמת, או אולי אתבטא ביתר חריפות: האלדד יניבית, לפחות של חלק מן המפגינים.
ה. וסיבה נוספת – בבוא היום, ההפגנות הללו תשמשנה תחמושת למלחמתו של נתניהו נגד מדינת החוק. אין לי ספק, כתבתי, שההפגנות לא תשפענה כהוא זה על היועץ המשפטי, אך אם וכאשר יהיה כתב אישום, נתניהו ותומכיו ישתמשו במסע הזה נגד מנדלבליט, ויטענו שהוא נכנע ללחץ שהופעל עליו.
ואכן, ההפגנות הללו, שעדין נמשכות, משמשות כבר כעת, עוד טרם החלטת היועמ"ש, כתחמושת כבדה במלחמתו של נתניהו נגד מדינת החוק. הטענה חסרת השחר שמנדלבליט נכנע ללחץ הזה, היא מרכיב מרכזי בתעמולה של נתניהו.
ההפגנות של האלדד יניבים וההתלהמות נגד היועמ"ש מצד אהוד ברק, הן תמונת ראי של ההתלהמות של החשוד נתניהו וחסידיו. ובכל זאת, המתקפה של נתניהו חמורה יותר, כיוון שהוא ראש הממשלה.

* המחלל – מיד בהיוודע פשע השנאה של חילול קבר אביו של מנדלבליט, פירסמתי רשומה בזו הלשון: איזה אספסוף – האם מחללי קבר אביו של מנדלבליט שייכים לאספסוף המוסת של אלדד יניב או לאספסוף המוסת של נתניהו?
לא יכולתי לטעות.

* מאיפה מסריח הדג – פרשיית שוחד בשב"ס. נגע השחיתות פוגע בכל מוקדי הכוח בישראל. הדג מסריח מהראש.

* אנטישמיות בשחור אדום ירוק – יום השואה הבינלאומי מאיר בזרקור על מצב האנטישמיות בעולם, והתמונה הנגלית מדאיגה מאוד. האנטישמיות עולה, מספר הפעולות האנטישמיות עולה, מספר היהודים שנרצחים בפיגועים אנטישמיים הולך וגדל.
לאנטישמיות בימינו שלושה צבעים – שחור, אדום וירוק. השחור הוא האנטישמיות של הימין הרדיקלי, הפשיסטי, הניאו נאצי. האדום הוא האנטישמיות של השמאל הרדיקלי, הבי.די.אסי, שממקד את האנטישמיות במדינה היהודית. הירוק הוא האנטישמיות של האיסלאם הקנאי.
למרבה הבושה, יש בתוכנו, בקרב מחנות השמאל והימין בישראל, לגיטימציה לגורמים אנטישמיים. בקרב השמאל יש לגיטימציה לאנטישמיות האדומה, אנטישמיות בשם "זכויות האדם" כביכול, והצגתה המכובסת כ"התנגדות לגיטימית למדיניותה של ישראל" כביכול.
בקרב הימין יש לגיטימציה לימין הגזעני הרדיקלי, כיוון שהיום הוא ממוקד יותר בגזענות כלפי המוסלמים, ואף מתוך הזדהות עם הקסנופוביה בתוכו נגד המהגרים.
זו תופעה חמורה, המביאה לשפל את מחלת המחנאות בישראל – המרת הסולידריות הלאומית והחברתית, בסולידריות מחנאית שבטית, הנגררת אחרי הקצוות ו"הבייס" של כל מחנה. התופעה הזאת מתרחבת להמרת הסולידריות הלאומית בסולידריות גלובלית – של אנשי ימין בישראל עם הימין הגלובלי ושל אנשי שמאל בישראל עם השמאל הגלובלי; עד כדי לגיטימציה לרדיקליות האנטישמית בכל מחנה.
תופעת המחנאות ההולכת ומקצינה היא איום על החברה הישראלית. חובתה של החברה הישראלית לגבש מחדש מיינסטרים ציוני, ממלכתי דמוקרטי יציב, שהסולידריות שלו היא כלל לאומית, החותר לאחדות לאומית ואינו נגרר אחרי ההקצנה והקיטוב.

* רודן אנטישמי – ההכרה הישראלית בחואן גוואידו כנשיא ונצואלה, היא צעד נכון ומתבקש. ישראל היא חלק מן העולם החופשי, ואך טבעי שכמו ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, מדינות אירופה ודמוקרטיות דרום אמריקאיות, אף היא תתמוך בסילוק הרודנות של מדורו.
אך לישראל יש סיבה טובה אף יותר לנקוט בעמדה זו. מדורו, כמו קודמו, מורו ורבו הוגו צ'אבס, הוא אנטישמי ואנטי ישראלי קיצוני. שלטונם מוביל לאורך שנים קו אקטיבי נגד ישראל ובעד אויביה. ונצואלה היא מדינה תומכת טרור מובהקת. הגיע הזמן להשליך את שלטון צ'אבס ומדרו לפח האשפה של ההיסטוריה.

* תמיכה דו-מפלגתית – מנהיג הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים בוושינגטון, סטני הוייר, הביע תמיכה בהכרה אמריקאית בריבונות ישראל על הגולן. הוא הצטרף לבכירים דמוקרטיים נוספים, ובהם יו"ר ועדת החוץ בבית הנבחרים אליוט אנגל. בקרב הרפובליקאים שוררת תמיכה רחבה במהלך. זו חזרה למתכונת המסורתית של תמיכה דו-מפלגתית בישראל ובאינטרסים הלאומיים שלה.
את המהלך החשוב לקידום ההכרה האמריקאית בישראל מוביל ראש היחידה למען הגולן צבי האוזר. לפני חודשים אחדים, בוגי יעלון ויאיר לפיד פירסמו מאמר משותף בתקשורת האמריקאית הקורא להכרה בריבונות הישראלית על הגולן. לאחרונה הצטרף ליוזמה גם ראש הממשלה נתניהו, שהעלה את הנושא בביקורו של היועץ לביטחון לאומי בולטון בישראל, לפני שבועות אחדים.
יש לקוות שהמהלך יצלח, ויחזק את מדינת ישראל.

* היסטוריה מצולמת – חנות הצילום של גבי פלד בקצרין, היא מוסד בגולן. כל מי שאי פעם עבר בגולן, בוודאי בימי הפילם, נהנה משירותיו.
ועכשיו הוא יוצא לפנסיה וסוגר את החנות. ארכיון הגולן קיבל את ארכיון התמונות שלו. אוצר היסטורי אדיר, בלתי נדלה. התרגשות עצומה!

* ביד הלשון: ימין – יו"ר "הימין החדש", שר החינוך נפתלי בנט, התראיין בתכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 12, ולאורך הריאיון, המילה עליה חזר שוב ושוב היתה "ימין", או "הימין" או "הימין החדש". ובצדק – הן זה המותג שהוא משווק. אולם טוב היה עושה, אילו למד כיצד לבטא נכון את המותג.
בנט אמר שוב ושוב יְמִין. זאת טעות. נכון לומר יָמִין. רק בסמיכות הקמץ מתחלף בשווא: יְמין משה, יְמין ה', יְמיני וכן הלאה.
בשמאל, לעומת זאת, אין בעייה כזו. המילה שְֹמֹאל נפתחת בשווא, וכך היא גם בסמיכות: שְמאל הירדן וכו'.
אורי הייטנר