את הנער הולדן קולפילד, גיבור ספרו של ג. ד. סלינג'ר, "התפסן בשדה השיפון", העסיקה השאלה לאן עפים הברווזים כשהאגם קפוא? האם הבריכה בסנטרל פארק, תהיה קפואה כשיגיע הביתה. ואם היא קפואה לאן מסתלקים הברווזים? האם מישהו בא ולוקח אותם באוטו משא לגן-חיות, או שהם סתם עפים להם?
המחשבה הזו לא נתנה לו מנוח לאחר שסולק מביה"ס.
במסע חזרה לבית הוריו הוא משוטט בניו-יורק ומפנה את השאלה לנהגי המוניות שמסיעים אותו. הם מסתכלים עליו כמו על משוגע, חושבים שזאת שאלה טיפשית, מתרגזים ואינם משיבים. הולדן הולך בעצמו לפארק בשעת לילה מאוחרת לראות מה לעזאזל עושים הברווזים, אם הם נמצאים שם או לא.
לעומת האגם בסנטרל פארק בניו יורק הריק מברווזים, דווקא בחורף התל אביבי הגיעה לבריכה האקולוגית שממול העירייה קאטשקע – ברווזה חמודה.
בבקרים היפים והחמימים של החורף היו זקני העיר מתיישבים על ספסלי הנוח שממול לבריכה, מחממים את עצמותיהם, מתבוננים בדגים, ובקאטשקע החמודה.
עורך דין מכובד שעובד במשרד סמוך עשה לו מנהג להגיע לבריכה בסיום יום העבודה, לאחר סיכום אין סופי של חוזים ותביעות, ולפרוס מפתו לקאטשקע שכבר הכירה אותו וציפתה לו.
הקאטשקע היתה מפונקת והסכימה לקחת מידו רק את התוך הלבן של הבגט, לכן מבעוד בוקר עת אכל פת שחרית היה לוקח חתיכת בגט פריך מוציא את תוכו שומר אותו בתיקו ומביאו לקאטשקע לעת ערב בסיימו את יום העבודה.
https://www.youtube.com/watch?v=I9CzvMqnwsQ&feature=youtu.be
ביום שלישי האחרון, כמדי ערב, בא לפגוש את הקאטשקע ידידתו. הכיכר היתה חסומה. אלפי אתיופים הפגינו בה את עלבונם. בדלית ברירה עקף עורך הדין את הכיכר ופנה לביתו. מה יקרה לקאטשקע כשהכיכר מלאה? חשב לעצמו. כל הלילה הרהר בקאטשקע.
למחרת ביום רביעי החליט להקדים טיפה את יציאתו מהעבודה ככדי להספיק לשמוע את נאומו המסקרן של האווז-גאנץ שבפעם הראשונה עמד לדבר. עוד מהבוקר הוא הכין את הלבן של הבגט עבור הקאטשקע שאליה התגעגע לאחר יום שלם שלא פגש בה.
בצעדים מהירים הוא חצה את אבן גבירול והגיע לבריכה. הקאטשקע איננה. נעלמה. מבטים מהירים סביב. הדגים ישנם, הקאטשקע איננה. לאן היא הסתלקה? שאל את עצמו, האם נבהלה מהמפגינים? ואולי גרוע יותר קרה לה? בעצב חזר לביתו. ואולי יש תקווה, והיא תשוב חזרה.
אין לנו אלא את הסולידריות שלנו (1)
לאחרונה נמכר, במחיר שיא של 24 אלף דולר, מכתב שכתב אלברט איינשטיין בתאריך 10 ביוני 1933, שמונה חודשים אחרי חתימת "הסכם מינכן", וארבעה חודשים לפני פלישת גרמניה לפולין, ב-1 בספטמבר 1939, שסימנה את פרוץ מלחמת העולם השנייה ואת תחילת שואת יהודי אירופה. איינשטיין, שהיגר ב-1933, לאחר עליית היטלר לשלטון, לארה"ב, כתב ליהודי בשם ולד שעסק בעזרה לפליטים: "כוח העמידה שאיפשר לעם היהודי להתקיים אלפי שנים התבסס במידה רבה על מסורת של עזרה הדדית. בשנות סבל אלה שלנו, הנכונות שלנו לעזור אחד לרעהו, עומדת למבחן קשה במיוחד. הלוואי שנעמוד במבחן זה כשם שעמדו בו אבותינו לפנינו.
"אין לנו אמצעים אחרים להתגוננות אלא הסולידריות שלנו והידיעה שהמטרה שלמענה אנו עמלים כה חשובה וקדושה.
"זהו לכן המקור לתודתי העמוקה לך על תרומתך החשובה להצלת אחינו היהודים הנרדפים מהסכנה המאיימת עליהם והובלתם לקראת עתיד טוב יותר.
בכבוד רב
אלברט איינשטיין"
https://www.haaretz.co.il/literature/.premium-1.6878494
אין לנו אלא את הסולידריות שלנו (2)
האקטיביסטית הפרו-איסלמית והאוטו-אנטישמית, אילנה המרמן, התומכת בכיבוש ערבי-מוסלמי, שהיא בעקבות נישואיה לגרמני ארי גם אזרחית גרמניה (לא שייכת לפולק הגרמני-פולקדויטשה אלא יהודייה-שמית) יוצאת בתמיכה בבנק הגרמני המאשר חשבון ליהודים-גרמנים התומכים בחרם הערבי על ישראל, שמרכז שמעון ויזנטל כלל אותו ברשימת האנטישמים הפועלים נגד היהודים.
המרמן, בעקבות בני מוריס, מנבאת לנו השמדה, ולכן היא קובעת שהתנגדות לכיבוש ערבי-מוסלמי הוא אנטישמיות: "בתור יהודייה שחפצה בחיים אני גורסת, למרות הפרדוקס, שמדיניותה של מדינת ישראל וכל התומכים בה בארץ ובעולם היא מדיניות אנטישמית, ושכל המתנגדים לה מתוכנו, ורוב המתנגדים לה בעולם, אינם יכולים להיקרא אנטישמים."
הבנתם?
המרמן ב"שיחדש" האורווליאני שלה הולכת בדרכה של היהודייה גרטרוד שטיין שהמליצה לתת להיטלר פרס נובל לשלום.
המרמן מכריזה: "אמנים וספורטאים, אל תבואו הנה; אקדמאים, אל תשתפו פעולה עם האוניברסיטאות הישראליות... אני מבקשת לחזק מפה, מירושלים עירי, את הקול היהודי באירופה ובארצות הברית: יישר כוחכם! מי שקוראים לכם אנטישמים טועים ובעיקר מטעים. סילוף המושג הזה הוא סכנה חדשה, נכלולית אף יותר מקודמותיה."
המרמן כמובן צודקת. סילוף המושג "אנטישמיות" בידיה הוא נכלולי ומסוכן, והיפה הוא שהיא, בדיוק כגרטרוד שטיין, מנמקת זאת באהבה ליהודים ולא כשנאה עצמית.
(אילנה המרמן, "לכל מי שאוהבים את המקום הזה", "הארץ", 1.2.18)
https://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.6896467
ניתן היה אולי להבין את המרמן לו הוסיפה לפטיציה שלה שלמען השלום תמיכתה בכיבוש ערבי-מוסלמי של יהודה ושומרון והפיכתם ל"יודן-ריין" מותנה בכך שהמוסלמים יכירו בכיבוש היהודי של שאר חלקי הארץ ביניהם הנגב והגליל, וחשוב מזה, בעוד שהגרמנים הסתירו את כוונתם להשמדת היהודים. הערבים אומרים זאת בריש גלי. (אמנת החמאס סעיף 7 ומוחמד חוסיין המופתי של אש"פ תובעים לרצוח לפי דברי מוחמד את היהודים הקופים והחזירים. (הנה ראו:
https://www.youtube.com/watch?v=qHV2SZmkhug
היות שלמרבה הצער וטרם נמצא ערבי-מוסלמי הרואה בדברי מוחמד אלו גזענות, ולא מופת מוסרי. (אם מישהו מכיר כזה אנא הציגו זאת) על המרמן להציג הכרזה כזו כתנאי להסכמה לכיבוש ערבי מוסלמי של יהודה ושומרון.
להפסיק את ה-news Fake
בהזדמנות זו אני פונה פעם נוספת לעורך שיסיר את הכותרת השקרית:
אהוד בן עזר: "למדינה פלסטינית מפורזת, לעולם לא יסכימו הפלסטינים,
למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!"
[אהוד: לא מבין אותך. הדברים שלי מדוייקים במאה אחוז ואינם סותרים את שלך].
מדינת חמסטן בעזה אינה מפורזת. זה אמנם חלום יפה שתהיה, אבל רק חלום.
ייתכן גם תיקון: "למדינה פלסטינית מזויינת ביו"ש לעולם לא תסכים ישראל!"
הסבר: ישראל כבר הסכימה לקיומה של מדינה פלסטינית בעזה, מדינה פלסטינית שאינה מפורזת, אלא מזויינת (תרתי משמע) לכן אין לטעון ש"למדינה פלסטינית מזויינת, לעולם לא תסכים ישראל!" ישראל כאמור כבר הסכימה.
לכן טיעון כזה הוא news Fake, אנא שנה אותו.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).
תגובת אהוד (גיליון 1616): ישראל לא הסכימה עם קיום מדינת החמאס בעזה אלא עדיין נמצאת במלחמה איתה, מלחמה שטרם הוכרעה – לכן לא אשנה את דבריי הנכונים, שאינם "פייק ניוז" – רק בגלל הפלפול המתגרה שלך.
נעמן: חלילה, אין כאן כל פלפול מתגרה. ישראל הסכימה עם קיום מדינת החמאס המזויינת (תרתי משמע) בעזה ואינה מתכוונת לכבוש אותה. נכון, ישראל נמצאת במלחמה עם מדינת החמאס בעזה בדיוק כפי שהיא נמצאת במלחמה עם סוריה, לבנון, עיראק, ואיראן. האם זה אומר שישראל לא מסכימה לקיומן?
לכן הטיעון שישראל לא תסכים לקיום מדינה פלסטינית מזוינת הוא news Fake, אנא שנה אותו.
נעמן כהן
התנחלות תל אביב, מרכז הגדה המערבית.
(רבת עמון ודגניה הן בגדה המזרחית).
אהוד: לא אשנה. דבריך אינם אלא התחכמות.